בס״ד. אור ליום ה׳ פ׳ נשא, ערב חג השבועות ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
להבין ענין עומר שעורים ושתי הלחם, דענין עומר שעורים הוא קרבן העומר שממנו מתחילים ספירת העומר, כמ״ש1 וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום גו׳, וענין שתי הלחם הוא ביום החמישים, בזמן מתן תורתנו שהוא חג השבועות2, כמ״ש (שם) והקרבתם מנחה חדשה לה׳, וכתיב3 בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ בשבועותיכם. ומביא בזה כ״ק אדמו״ר האמצעי במאמרו ד״ה זה4, דהנה עומר שעורים הוא מאכל בהמה שהשעורים אינם מאכל אדם5, ושתי הלחם הוא אכילת אדם שהחיטים הן מאכל אדם. ויש להוסיף בזה, דקרבן השעורים הוא עומר אחד בלבד שהוא שיעור קטן (בגשמיות) משא״כ שתי הלחם הם במספר שתים, ונקראים לחם דוקא. וצריך להבין, מדוע התחלת העבודה דספירת העומר היא בענין עומר שעורים, והסיום, בזמן מתן תורתנו, הוא בענין דשתי הלחם.
אך הענין הוא, דהנה בקרבנות שבבית המקדש בכלל כתיב6 ואם האכל יאכל, ואמרו רז״ל7 בשתי אכילות הכתוב מדבר, אחת אכילת אדם (הכהנים) ואחת אכילת מזבח. ומבאר בזה בהמאמר שם, דענין אכילת מזבח ברוחניות הוא העלאת בחי׳ בהמה [כמו בפשטות, כמ״ש8 מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם], והיינו החיות שבמרכבה שהם בבחי׳ בהמה לגבי האדם. [והגם שבמרכבה היו ד׳ חיות דוקא, ועד שא׳ מחיות שבמרכבה הוא בחי׳ פני אדם9, ובפרט ע״פ המבואר במפרשי המקרא10 שלכ״א מהחיות היו גם פני אדם, מ״מ, בכללות ענין המרכבה הוא בחי׳ אכילת מזבח, בחי׳ בהמה]. ואכילת אדם היא העלאת בחי׳ אדם כו׳. ועד״ז הוא בפרטיות בענין עומר שעורים ושתי הלחם, דשעורים הם מאכל בהמה ולחם הוא מאכל אדם (כנ״ל), וזהו תוכן ב׳ עבודות אלו, העלאת בחי׳ בהמה והעלאת בחי׳ אדם.
והנה כשם שהוא בעבודה שבבית המקדש הכללי, עד״ז הוא בפרטיות בעבודת כאו״א מישראל בבית המקדש הפרטי שבו, כמ״ש11 ושכנתי בתוכם, בתוך כאו״א מישראל12, שיש בזה ב׳ אופנים, העבודה בבחי׳ בהמה שבו (בהמה שבאדם), עומר שעורים, בירור נפש הבהמית, והעבודה בבחי׳ אדם שבו (אדם שבאדם), שתי הלחם (מחיטים), העבודה עם הנפש האלקית. ותכלית הכוונה בזה היא, שב׳ עבודות אלו יהיו בשלימות. וכמובן גם מזה ששעורים וחיטים שתיהן הן מז׳ המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל13, דענין ארץ ישראל הוא מלשון שרצתה לעשות רצון קונה14, והיינו שהעבודה דלעשות רצון קונה נשתבחה בב׳ התנועות דשעורים (מאכל בהמה) וחיטים (מאכל אדם). ובפרט ע״פ המבואר בתו״א בתחילתו15 עה״פ16 ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה׳, שיש ג׳ בחינות ארץ, ישראל תורה שבע״פ ומצוות, דמזה מובן, שבג׳ ענינים אלו (ישראל תורה ומצוות) יש שבח מיוחד הן בהעבודה דשעורים והן בהעבודה דחיטים.
ובזה יובן מה שהתחלת העבודה דספירת העומר היא בעומר שעורים, והסיום בחג השבועות הוא בשתי הלחם. דהנה התחלת ספירת העומר שממחרת יציאת מצרים היא ההכנה למתן תורה17, וכמ״ש18 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. דההכנה למתן תורה היא ע״י בירור הנפש הבהמית, וכמ״ש19 משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו גו׳, דמשכני אחריך נרוצה קאי על יציאת מצרים והביאני המלך חדריו קאי על מתן תורה20. דענין משכני אחריך נרוצה לשון רבים קאי על הנפש האלקית והנפש הבהמית, גם בחי׳ הבהמה שבאדם21, דע״י ההכנה בבירור הנפש הבהמית באים אח״כ לענין הביאני המלך חדריו, הגילוי דמתן תורה. וכמבואר בהמאמר שם, דזהו מ״ש22 אדנ-י בם סיני בקודש, דבשביל שיהי׳ ענין דסיני בקודש שהוא בחי׳ ירידת והמשכת התורה ומצוות למטה בדברים גשמיים צ״ל לפני זה ההכנה דאדנ-י בם, דקאי על החיות שבמרכבה (כמ״ש22 רכב אלקים גו׳ אדנ-י בם גו׳)23, בירור בחי׳ חיות ובהמות שבמרכבה. ועי״ז באים אח״כ לענין שתי הלחם, היינו נתינת התורה שהיא בבחי׳ מאכל אדם.
והנה הימים האלה נזכרים ונעשים24, דכשם שהי׳ במתן תורה בפעם הראשונה, עד״ז הוא בכל שנה ושנה, שנמשכים כל פרטי הענינים הנ״ל וכן שאר הענינים והפרטים המבוארים במאמר שם, שיודפס אי״ה לפני חג השבועות, ויוכלו ללמוד בו ברבים וע״י רבים. ויהי רצון שההחלטה לגלות לרבים ולכל ישראל עוד ענין בפנימיות התורה ומעיינות שבתורה, ענין הפצת המעיינות חוצה, יחיש וימהר את הגאולה האמיתית והשלימה, ובנין בית המקדש השלישי בהר הקודש, בירושלים עיר הקודש, בארצנו הקדושה. ושם נעשה לפניך כמצות רצונך25, כמבואר בכמה מקומות26, דאז יהיו כל חלקי העולם בשלימותם, הן סוג המדבר ואפילו סוג החי ואפילו סוג הצומח ואפילו סוג הדומם, ולכן יהי׳ אז קיום המצוות בשלימות, כמצות רצונך. ויתר על כן, דנוסף על זה שכבר נאמר בתחילת הבריאה27 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם תולדות מלא, יהי׳ יתירה מזו לעתיד לבוא, שיהי׳ ואלה תולדות פרץ28 מלא29. וכל זה יהי׳ במהרה בימינו ממש, ע״י מעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות30, ולא עכבן הקב״ה כלל וכלל31, וארו עם ענני שמיא32, שבאים לבית המקדש, ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, וע״י ישראל דוקא, נעשה דייקא, בעגלא דידן ממש.
__________
1) אמור כג, טו-טז.
2) ראה ירושלמי ר״ה פ״ד ה״ח. לקו״ש חכ״ב ע׳ 146. וש״נ.
3) פינחס כח, כו.
4) י״ל בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשמ״ו), ואח״כ במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ שטו ואילך.
5) ראה סוטה יד, א (במשנה). פסחים ג, סע״ב. ובכ״מ.
6) צו ז, יח.
7) זבחים יג, ב. כח, ב. ועוד.
8) ויקרא א, ב.
9) יחזקאל א, י.
10) ראה מצודות עה״פ. ועוד.
11) תרומה כה, ח.
12) ראה ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך תרומה שם. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 173 הערה 45.
13) עקב ח, ח. ברכות לז, א.
14) ראה ב״ר פ״ה, ח.
15) בראשית א, ג.
16) ירמי׳ כב, כט.
17) ראה מו״נ ח״ג פמ״ג. חינוך מצוה שו. וראה לקו״ש חכ״ב ע׳ 114. וש״נ.
18) שמות ג, יב.
19) שה״ש א, ד.
20) ראה תיב״ע עה״פ. ובכ״מ.
21) ראה לקו״ת ויקרא ב, ד. ובכ״מ.
22) תהלים סח, יח.
23) ראה מאמרי אדהאמ״צ שם (ע׳ שטו). וש״נ.
24) ל׳ הכתוב – אסתר ט, כח. וראה רמ״ז בספר תיקון שובבים, הובא ונת׳ בספר לב דוד (להחיד״א) פכ״ט.
25) נוסח תפלת מוסף דשבת ויו״ט.
26) ראה תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
27) בראשית ב, ד.
28) רות ד, יח.
29) ראה ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
30) ראה תניא רפל״ז.
31) ראה מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
32) דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.
[סה"מ ימי הספירה ע' מד ואילך]
״בהתועדות דליל ערב חג השבועות, ה׳ סיון שנה זו, הואיל כ״ק אדמו״ר שליט״א לאמר נקודות ממאמר זה [ד״ה להבין ענין עומר שעורים ושתי הלחם כו׳ לאדהאמ״צ (י״ל בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשמ״ו), ואח״כ במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ שטו ואילך)], ותיכף אחרי ההתועדות מסרו לדפוס ע״מ שיוכלו ללמוד בו (הן ביחיד והן ברבים) בימי חג השבועות שנה זו״ (מהקדמת המו״ל להמאמר).
״ישנו מאמר מאדמו״ר האמצעי, שלאחרונה נתגלה הכת״י (מהמעתיק), ועכשיו הוכן לדפוס, ויש התקוה שהמאמר (לא כל הספר דבמדבר ח״ב) עוד יודפס לפני זמן מתן תורתנו, לפני חג השבועות – ששם מבאר הקשר דספירת העומר עם מתן תורה, וההכנה ד״עומר שעורים״ ל״שתי הלחם״ דחג השבועות״ (סה״ש תשמ״ו ס״ע 680-1).
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ קעז ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ג ע׳ 451 ואילך.