בס״ד. ש״פ קדושים, כ״ח ניסן, מבה״ח אייר ה׳תשי״ד

הנחה בלתי מוגה

על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים¹, ופירש כ״ק מו״ח אדמו״ר² בשם רבינו הזקן, על שלשה דברים העולם עומד, ההעלם עומד, וזה מתאים גם לפירוש הפשוט דעולם לפי שענינו העלם, דזהו ג״כ הלשון עולם מלשון העלם והסתר³, ומה שעולם הוא העלם הוא לפי שהתהוותו הוא ע״י העלם והסתר, כדאיתא בעץ חיים בתחילתו⁴ דבתחילה הי׳ אוא״ס ממלא את החלל ולא הי׳ מקום למציאות העולמות וכשעלה ברצונו לברוא את העולם סילק אורו הגדול על הצד כביכול ונעשה חלל ומקום פנוי לעמידת העולמות, דזהו ענין הצמצום אשר אור הבלי גבול נסתלק ונתגלה כח הגבול, שהרי באוא״ס יש גם כח הגבול כדאיתא בעבודת הקודש⁵ כשם שיש לו כח בבלתי בעל גבול כך יש לו כח בגבול שאם לא תאמר כן הרי אתה מחסר שלימותו ח״ו, הנה זהו ענין הצמצום שנסתלק אור הבלי גבול ונתגלה כח הגבול, ולהיות שהתהוות העולם הוא ע״י צמצום והעלם האור, לכן ענינו הוא העלם והסתר, וזהו על שלשה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמילות חסדים, דע״י ג׳ דברים מסירים את ההעלם ונתגלה האור. אמנם צריך להבין דלפי זה הרי אין עומד ההעלם על שלשה דברים אלו, ואדרבה ע״י ג׳ דברים אלו מסירים את ההעלם ומגלים את האור, ומהו על שלשה דברים העולם עומד. אך הענין הוא כמו שמבואר שם להלן בהמאמר דכוונת ההעלם היא בשביל הגילוי, דאילולי ההעלם לא הי׳ אפשר להיות הגילוי בעולמות ורק ע״י הצמצום וההעלם דוקא אפשר להיות הגילוי בעולמות, ועוד יותר שעי״ז מתגלה גם האור הבלי גבול כמו שהוא לפני הצמצום, ועוד יותר שנתגלה גם האור שלמעלה מהצמצום לגמרי, ולא רק האור שלא חל בו הצמצום כי אם גם האור שלא נגע בו הצמצום, דזהו כוונת ופנימיות ענין הצמצום שיהי׳ על ידו הגילוי, ולהיות שפנימיות ענין הצמצום הוא הגילוי והגילוי הוא ע״י הג׳ קוין דתורה עבודה וגמילות חסדים, לזאת הוא אומר על שלשה דברים העולם עומד ההעלם עומד, דפנימיות וכוונת ההעלם, שהוא אשר אחרי הצמצום יהי׳ הגילוי, נשלם ע״י שלשה דברים אלו. אמנם זה גופא צריך להבין, איך אפשר אשר בהצמצום יעמוד (זאָל שטיין) ענין הגילוי, הרי הצמצום ענינו הוא העלם, ובפרט צמצום הראשון שחלוק מהצמצומים שאחריו, שכל הצמצומים הם באין ערוך לצמצום הראשון בזה אשר צמצום הראשון הוא סילוק האור לגמרי, הנה איך אפשר אשר בהצמצום יהי׳ ענין הגילוי, אשר אחרי הצמצום ימשיכו ויגלו האור אין סוף כמו שהוא קודם הצמצום, ולמעלה יותר האור שלמעלה מענין הצמצום לגמרי, ולא רק האור שלא הי׳ בו הצמצום כי אם גם שלא נגע בו הצמצום.

ולהבין זה צריך להקדים תחילה מה שנתבאר לעיל⁶ ביאור המאמר⁷ אוא״ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, דמזה שאינו אומר לית אתר פנוי מיני׳⁸ ומחלק לב׳ ענינים, למעלה כו׳ ולמטה כו׳, מובן שהם ב׳ ענינים מיוחדים, דכללות ענין מעלה ומטה הוא אצילות ובי״ע, שההפרש בין אצילות לבי״ע הוא כמו ההפרש בין גוף האדם ולבושים מחשבה דיבור ומעשה, דאף שגם הוא לבוש כמ״ש⁹ עור ובשר תלבישני, מ״מ אינו דומה להלבושים מחשבה דיבור ומעשה, שהלבושים הם נפרדים דלכן אפשר בקל לפשוט ממחשבה זו ודיבור זה לענין אחר, משא״כ הגוף הוא מיוחד עם הנפש, דכמו״כ הוא גם ההפרש בין בי״ע לאצילות שבי״ע הם נפרדים משא״כ עולם האצילות הנה אף שגם הוא לבוש בלבד מ״מ הוא מיוחד כמאמר¹⁰ איהו וחיוהי וגרמוהי חד, ודוגמתו בנפש הוא שכל ומדות, דעם היות שאין זה עצם הנפש, מ״מ הרי הם מיוחדים עם הנפש, דלכן צריך יגיעה גדולה כדי לשנות המדות ובפרט אופן השכל, דכמו״כ הוא גם באצילות שהוא מיוחד, משא״כ בי״ע הוא יש ודבר נפרד. וכמו שהוא בכחות הנפש אשר בהלבושים מחשבה דיבור ומעשה וגם בהכחות שכל ומדות יש פנימיות וחיצוניות, כמו״כ הוא גם בעולמות בי״ע, וגם באצילות שיש שם חיצוניות הכלים ופנימיות הכלים, דמלאכים ובפרט שאר הנבראים הם מחיצוניות הכלים, וישראל ונשמות בפרט הם מפנימיות הכלים. אמנם גם הנשמות הנה רוב הנשמות הם נשמות דבי״ע, דגם בדורות הקודמים הנה נשמה דאצילות הי׳ רק חד בדרא ורוב הנשמות הם נשמות דבי״ע¹¹, דעל זה הוא אומר לבושין תקינת לון (שהלבושים הם בי״ע) דמינייהו פרחין נשמתין לבני נשא. וזהו אור אין סוף למטה מטה עד אין תכלית, דקאי על החיות אלקי שיורד למטה להחיות את הנבראים כמ״ש¹³ ואתה מחי׳ את כולם, גם בעולמות בי״ע שהם בבחי׳ נפרד וגם בעולם הזה הגשמי, וגם בקליפת נוגה ולמטה מקליפת נוגה. וענין אור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ קאי על עולם האצילות ולמעלה מאצילות עד אין קץ שאינם פועלים שינוי בו ית׳, לפי שהתהוותם הוא מבחי׳ מלכות דאין סוף, דמלך שמו נקרא¹³, ובאמת כתיב¹⁴ כי נשגב שמו לבדו ורק הודו בלבד על ארץ ושמים, ולהיות שהתהוותם היא מהארה בלבד אינם פועלים שום שינוי, דזהו אור אין סוף למעלה מעלה עד אין קץ. ונתבאר ג״כ דמעלה ומטה אינם רק אצילות ובי״ע כי אם שזהו בכל המדריגות בכללות ההשתלשלות, שהם ב׳ ההמשכות דממלא וסובב, דממלא הוא בערך הנבראים ובהתלבשות בהם, שזהו למטה כו׳, ואור הסובב מקיף כולם בהשוואה, דזהו למעלה כו׳. ובשרשם הוא אור הקו ועיגול הגדול, שהקו הרי ענינו לעשות מעלה ומטה לפי שהוא בהגבלה שהוא מן הקצה אל הקצה, היינו שמתחיל ומסתיים, דלכן אח״כ הוא בא באור הממלא שהוא בהתלבשות, ועיגול הגדול סובב ומקיף את כל ההשתלשלות בהשוואה, לזאת הוא בא אח״כ באור הסובב, להיות דהשתלשלות הכתרים זה מזה¹⁵, שהכל הו״ע אחד. ובהאור שלפני הצמצום גופא הוא האור שאחרי עליית הרצון וקודם עליית הרצון, דאחרי עליית הרצון הנה כמו שבאצילות ישנם עשר ספירות בהגבלה, עשר ולא תשע כו׳¹⁶, הנה כמו״כ בהאור שלפני הצמצום יש דוגמת העשר ספירות מה שעלה ברצונו, ובהאור שקודם עליית הרצון יש שם ספירות אין קץ, ואין המעלה בזה ענין הריבוי כי אם שהוא למעלה מגדר מספר, ובאמת הנה שם הו״ע הפשיטות ואחדות, כדאיתא בזהר¹⁷ וכד תסתכל כו׳ לא תשתכח אלא בוצינא בלחודוהי. ובשרשם הראשון (למעלה מבחי׳ אור, שאין שם מציאות האור כי אם ענין השם בלבד, וגם קודם שקראוהו בשמו, שאין זה גם בחי׳ שם כי אם) ביכולת העצמות הוא מה שביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר, דכשם שזה שביכולתו להאיר הוא אין קץ, כמו״כ גם מה שביכולתו שלא להאיר, שהוא בהעלם ובעילוי, הוא ג״כ אין קץ, לפי שיכולת אינו דבר בפני עצמו ומיוחד עם העצמות, שהוא ויכולתו אחד, לזאת הוא א״ס כמו העצמות, ולזאת הנה בהיכולת אינם ב׳ קוים כי אם דבר אחד, ומזה נמשך אח״כ ב׳ הקוין דמעלה ומטה שהם קודם עליית הרצון ואחרי עליית הרצון, עיגול וקו, סובב וממלא.

והנה כמו שבהשתלשלות יש ב׳ קוין אלו דמעלה ומטה, כמו״כ גם בעבודת האדם יש ג״כ ב׳ קוין אלו, שהרי כל ההשתלשלות הוא בשביל האדם כמ״ש¹⁸ אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי׳ בראתי, ואמרו רז״ל¹⁹ ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, א״כ כל הענינים שבהשתלשלות ישנם ג״כ בעבודת האדם. וב׳ קוין אלה בעבודת האדם הם תורה ותפילה, דתורה הוא הקו דמטה מטה עד אין תכלית ותפילה הוא הקו דמעלה מעלה עד אין קץ. דהנה תפילה ענינה הוא העלאה מלמטה למעלה, שזהו ד׳ השליבות שבהסולם דתפילה שהוא העלאה ממדריגה למדריגה, והיינו דגם כאשר הוא נמצא למטה מטה עד אין תכלית הנה ע״י התפילה הוא יכול לעלות למעלה מעלה עד אין קץ, כמ״ש²⁰ סולם מוצב ארצה גו׳ ואמרו רז״ל²¹ סולם דא צלותא, וההעלאה היא ע״י ההתבוננות בזה גופא שמתבונן במעמדו ומצבו איך שהוא נמצא למטה מטה עד אין תכלית, אשר כח המעשה שלו אינו כדבעי, וגם אם במעשה הוא כדבעי אבל בדיבור אינו כדבעי, וגם אם בדיבור הוא כדבעי אבל במחשבה שלו אינו כדבעי, וגם אם המחשבה דיבור ומעשה שלו אשר זהו תכלית העבודה הם כדבעי אבל מ״מ הרי צריך לתקן גם את הכחות שכל ומדות, וגם אם תיקן גם את השכל ומדות מ״מ הרי ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי²², דגם אם המחשבה דיבור ומעשה והשכל ומדות הם כדבעי אפשר להיות אשר עצם הנפש נמצא בעמקי הקליפות, וסוף כל סוף הרי ענין העבודה הוא לתקן גם את עצם הנפש, וכאשר הוא מתבונן במעמדו ומצבו איך שהוא למטה מטה, הוא מוסר כל כחותיו עד עצם הנפש להעצמות, שזהו ההעלאה שבתפילה, ממטה מטה כו׳ למעלה מעלה עד אין קץ. אך כל זה הו״ע ההעלאה שבתפילה, אך בכדי שתהי׳ ההמשכה בנפשו הוא ע״י התורה דוקא. דהנה מבואר בכמה מקומות הטעם שהנפש נקראת בשם נפש השכלית, אף שהשכל הוא לבוש בלבד ואינו עצם הנפש כנ״ל, מ״מ נקרא בשם נפש השכלית לפי שהנפש מתייחד עם השכל דוקא, ולזאת הנה ההמשכה בנפשו צריך להיות ע״י התורה דוקא, לפי שהתורה מלובשת בשכל, שעי״ז אפשר להיות ההמשכה בפנימיות נפשו, דאחרי ההעלאה שבתפילה למעלה מעלה עד אין קץ צריך להיות ההמשכה בפנימיות בנפשו ע״י התורה, שהתורה אין ענינה רצוא למעלה כמו בתפילה כי אם הוא שוב למטה מטה עד אין תכלית, שהוא בדיו על קלף כדי ששכל נפש האדם יוכל להשיגה וירדה למטה מטה ונתלבשה גם בטענות של שקר שהוא ג׳ קליפות הטמאות, להיות שהתורה היא המשכה למטה מטה עד אין תכלית.

והנה נתבאר לעיל²³ אשר הב׳ קוין דמעלה ומטה הם בהתכללות, דזהו ההתחדשות שיתחדש בביאת המשיח אשר ההתכללות של ב׳ הקוין יהי׳ בגילוי כמו שהוא בשרשם הראשון ביכולת העצמות. ובמילא מובן אשר גם בעבודת האדם הנה ב׳ קוין אלו הם כלולים זה מזה. דבקו התפילה שהוא הרצוא והעלאה למעלה מעלה עד אין קץ יש גם ענין ההמשכה למטה מטה עד אין תכלית, ובקו התורה שהוא השוב והמשכה למטה מטה עד אין תכלית יש גם ענין ההעלאה למעלה מעלה עד אין קץ. ויובן זה דהנה לפעמים אמרו²⁴ כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו ולפעמים אמרו²⁵ ג׳ שעות הראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה, דלכאורה ב׳ ענינים אלו הם סותרים זה לזה, דכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו הכוונה היא אתערותא דלעילא כאשר יש אתערותא דלתתא דוקא, דכאשר הוא קורא ושונה אז דוקא הקב״ה קורא ושונה כנגדו, וביותר הוא אשר הוא כנגדו דוקא, היינו שהאתערותא דלעילא הוא לפי ערך ואופן האתערותא דלתתא דוקא, ומה שאמרו ג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה הוא אתערותא דלעילא שאינו תלוי באתערותא דלתתא כלל. אך הענין הוא, דזה גופא שהאדם יהי׳ קורא ושונה ושעי״ז יהי׳ הקב״ה קורא ושונה כנגדו, הרי צריך נתינת כח על זה מלמעלה, הנה הנתינת כח הוא מה שג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה שהוא אתערותא דלעילא מצד עצמו, שזה נותן כח שיהי׳ אתערותא דלתתא ושע״י האתערותא דלתתא יהי׳ אתערותא דלעילא. וההפרש בין אתערותא דלעילא שבאה מצד האתערותא דלתתא והאתערותא דלעילא שבאה מצד עצמה, הוא שהאתערותא דלעילא שבאה ע״י האתערותא דלתתא הוא בז׳ תחתונות דא״ק, דבכללות הו״ע אריך אנפין ששייך אל העולם, דלכן הוא בא ע״י האתערותא דלתתא דוקא ולפי אופן האתערותא דלתתא, אמנם זה שג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה שהוא אתערותא דלעילא מצד עצמו הוא בג׳ ראשונות דא״ק, דבכללות הוא בחי׳ עתיק שאינו שייך אל העולם, אשר משום זה אין זה שייך לאתערותא דלתתא. וב׳ ענינים אלה הוא בחי׳ מטר ובחי׳ טל. דהנה כתיב²⁶ יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי ואיתא במדרש²⁷ דקאי על התורה, והיינו שבתורה יש ב׳ בחינות, בחי׳ מטר ובחי׳ טל, דמטר בא ע״י אתערותא דלתתא כמ״ש²⁸ ואד יעלה מן הארץ, וכדאיתא במדרש²⁹ שברו את ערפן מיד מטר יורד, המטר, אמנם בטל איתא³⁰ דטל לא מיעצר שהוא למעלה מאתערותא דלתתא, שאינו שייך אל העולם, ובחי׳ טל שבתורה בכללות הוא פנימיות התורה. והנה בכדי להגיע לבחי׳ טל שבתורה הוא ע״י פנימיות התורה דוקא שהוא האור שבתורה. דהנה יש הפרש בין הלשון בילקוט להלשון במסכת כתובות, דפעם א׳ איתא³¹ כל העוסק בטל תורה טל תורה מחייהו ופעם איתא³² כל העוסק באור תורה אור תורה מחייהו, והכוונה בזה הוא דבכדי להגיע להתחי׳ שע״י טל תורה, שזהו ג׳ ראשונות דעתיק, כידוע דתחיית המתים יהי׳ מטלא דנטיף מעתיקא קדישא³³, הוא ע״י אור תורה שהוא פנימיות התורה דוקא, דכמו האור למטה הרי הוא נמשך בכל מקום גם למקום האשפה וגם שם הוא אותו מהות האור, כמו״כ פנימיות התורה הוא כמו האור שהרי היא אילנא דחייא ולא אילנא דטוב ורע³⁴, שהוא למעלה מענין הבירור והוא בכל מקום בשוה, וע״י אור תורה שהוא פנימיות התורה מגיעים לבחי׳ טל תורה. וזהו ב׳ הענינים שבתורה גופא, למטה מטה כו׳ ולמעלה מעלה כו׳, דאף אשר כללות ענין התורה הוא המשכה למטה, מ״מ היא כלולה גם מענין מעלה מעלה, דזהו ב׳ הבחינות שבה, בחי׳ מטר ובחי׳ טל.

והנה כמו״כ הוא גם בתפילה, דאף שבכללות ענינה הוא העלאה למעלה, מ״מ כלול בה גם ענין ההמשכה למטה. דהנה עיקר התפילה הוא תפילת שמונה עשרה, הבקשת צרכים וסידור שבחים, דשאר התפילה הוא הכנה לשמונה עשרה ועיקר התפילה הוא שמונה עשרה³⁵, וקודם תפילת שמונה עשרה אומרים אדנ-י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך³⁶ שהוא כצלותא אריכתא³⁷, ואיתא בתרגום³⁸ אשר הבקשה היא דכמו שאדנ-י שפתי תפתח בתורה שיהי׳ כעונה אחר הקורא, כמו״כ ופי יגיד תהלתך בתפילה שיהי׳ כעונה אחר תפילתו של הקב״ה. ובאלשיך מוסיף לפרש דתוכן הבקשה הוא אשר להיות דופי יגיד תהלתך לזאת יתמלאו בקשותיו כתפילת ר׳ חייא ובניו³⁹. וצריך להבין איך יכול יהודי לצפות מעצמו (ווי קען זיך אַ איד פאַרגינען) אשר תפילתו תהי׳ כתפילת ר׳ חייא ובניו. ויובן זה בהקדים תחילה ענין תפילת ר׳ חייא ובניו. דאיתא בגמרא³⁹ שאליהו הנביא אמר לרבי אשר דוגמת האבות בעולם הזה הוא ר׳ חייא ובניו, דר׳ חייא הוא דוגמת יעקב ובניו יהודה וחזקי׳ הם דוגמת אברהם ויצחק דלכן הי׳ אחד מימינו ואחד משמאלו, שלחם רבי לפני התיבה, אמר משיב הרוח ונשבא זיקא כו׳ מחי׳ המתים רגיש עלמא. וצריך להבין והלא ר׳ חייא ובניו היו מתפללים בכל יום ומדוע לא המשיכו בתפילתם בכל פעם אשר יהי׳ נשבא זיקא כו׳ ורגיש עלמא, ורק כששלחם רבי לפני התיבה אז דוקא המשיכו בתפילתם. ויובן זה בהקדים תחילה הקושיא איך מותר להתפלל, דמאחר שאינו מתמלא הבקשה הרי זו ברכה לבטלה. אך הענין הוא, דבאמת מתמלא הבקשה אלא שההמשכה היא ברוחניות, דמאחר אשר אנשי כנסת הגדולה סידרו נוסח התפילה הרי בודאי שהתפילה מתמלאת דאי לאו הכי הרי זה הזכרת שם שמים לבטלה, אלא שההמשכה היא ברוחניות בלבד ובגשמיות לא נמשך לפי שאינם כלים ראויים לזה. ועפ״ז יובן ענין תפילת ר׳ חייא ובניו, דודאי הנה גם בתפילתם בכל יום המשיכו ההמשכות, אלא שההמשכה היתה ברוחניות בלבד ולא הי׳ בא בגשמיות, לפי שצורך הציבור לא הי׳ נכלל בתפילתם, ולזאת הנה אף שמצד עצמם הי׳ אפשר להיות גם בגשמיות, אבל להיות שזהו צורך הציבור ובתפילתם לא הי׳ צורך הציבור, דתפילתם היתה תפילת יחיד, לזאת הנה מצד הציבור שלא הי׳ ראוי לא היתה ההמשכה בגשמיות, דלבד זאת מה שנאמר⁴⁰ הן א-ל כביר לא ימאס הוא בתפילת ציבור דוקא ולא בתפילת יחיד, לבד זאת הרי בתפילתם לא הוכלל צורך הציבור, אבל כאשר העמידם רבי לפני התיבה שאז הם היו שלוחי הציבור, דתפילתם היתה תפילת ציבור, שהציבור הי׳ צריך לבקשות שהתפללו ובתפילתם הי׳ נכלל תפילת הציבור, וזה הי׳ תפילת ציבור דכתיב ע״ז הן א-ל כביר לא ימאס, ונוסף ע״ז הרי תפילתם היתה מחוברת גם עם קו התורה, דידוע אשר ההמשכה למטה היא ע״י התורה, כנ״ל שע״י התורה דוקא היא ההמשכה למטה מטה עד אין תכלית, ותפילתם היתה מחוברת עם קו התורה, שהרי רבי העמידם לפני התיבה ורבי הי׳ שר התורה בדורו, לזאת היתה ההמשכה למטה בגשמיות, דנשבא זיקא אתי מיטרא ורגיש עלמא. ועפ״ז יובן מה שכל אחד יכול לבקש שתפילתו תהי׳ כתפילת ר׳ חייא ובניו, דמאחר אשר מבקש ופי יגיד תהלתך, שיהי׳ כעונה אחר תפילתו של הקב״ה, דהקב״ה מצלי⁴¹, הרי תפילת הקב״ה לא גרע מתפילת ר׳ חייא ובניו, שהמעלה בתפילת ר׳ חייא ובניו היתה שהיתה מחוברת עם קו התורה, א״כ פשיטא בתפילתו של הקב״ה שהוא למעלה לגמרי מב׳ הקוין דתפילה ותורה, מעלה ומטה, הרי בודאי שהוא כתפילת ר׳ חייא ובניו, והיינו שיומשך גם למטה בגשמיות. ובזה יובן ההתכללות דב׳ הקוין דמעלה ומטה שבתפילה, דעם היות שכללות ענין התפילה הוא הרצוא וההעלאה למעלה מעלה עד אין קץ, מ״מ יש בזה גם ההתכללות של הקו דלמטה מטה עד אין תכלית, דזהו ענין התכללות התורה בתפילה, שעי״ז דוקא היא ההמשכה למטה. ולפי זה מובן שב׳ הקוין דמעלה ומטה הם בהתכללות, דבתורה יש ענין ההעלאה ובתפילה יש גם ענין ההמשכה. וכמו״כ הוא בכל ענין וענין בעבודת האדם שיש בזה התכללות ב׳ הקוין דמעלה ומטה, תפילה ותורה. וכמו״כ הוא גם בענין זה גופא שגילו לנו אשר אוא״ס הוא למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית, הרי הטעם שגילו לנו זה הוא בכדי אשר האדם יתבונן בענין זה בשעת התפילה שעי״ז יהי׳ אפשר להיות ענין ההעלאה, וגם לימוד ענין זה הוא נכלל בלימוד התורה, דמצות לימוד פנימיות התורה הוא מצוה רמה ונשאה⁴².

ועפ״ז יובן מה שאמרו על שלשה דברים העולם עומד, דכוונת ההעלם וצמצום הראשון עם היות שהוא סילוק לגמרי כוונתו היא בשביל הגילוי, אשר בהמדריגות שאחר הצמצום תהי׳ המשכה וגילוי האור שקודם הצמצום. ואף אשר הם ב׳ ענינים הפכיים, אבל מצד ההתכללות דב׳ הקוין דמעלה ומטה שהוא מצד שרשם הראשון ביכולת העצמות, אשר בהיכולת הרי היכולת דלהאיר ושלא להאיר הו״ע אחד, מצד זה הנה גם בהצמצום ישנה כוונת הגילוי, וכוונה זו היא פנימיות ענין הצמצום, וההמשכה היא ע״י ג׳ הקוין דתורה עבודה וגמילות חסדים שעליהם העולם עומד, ההעלם עומד, היינו דעל ידם נשלם כוונת הצמצום, דלהיות אשר בעבודת האדם ישנה ההתכללות דב׳ הקוין דמעלה ומטה כנ״ל, לזאת הנה ע״י העבודה פועלים אשר גם בהמדריגות שאחר הצמצום יתגלה האור א״ס כמו שהוא קודם הצמצום, וגם האור שלא הי׳ בו הצמצום עד האור שלא נגע בו הצמצום ולמעלה יותר. אמנם עכשיו הנה ההמשכה שע״י קיום התורה ומצוות היא בהעלם, שההמשכה היא במתן בסתר וכמונח בקופסא⁴³, והוא רק להוסיף אורות באצילות, אך בביאת המשיח יהי׳ זה בגילוי אשר גם אחרי הצמצום ולמטה מטה עד אין תכלית יהי׳ בגילוי האור שקודם הצמצום למעלה מעלה עד אין קץ. דהנה⁴⁴ משה אף שמת במיתת נשיקין מ״מ גופו הי׳ טעון קבורה שנקבר בהר נבו, למעלה מזה חנוך שעלה השמימה אבל גופו נשתנה, אמנם משיח יהי׳ נשמה בגוף, בגוף גשמי, ובגופו הגשמי יהי׳ ונחה עליו רוח הוי׳⁴⁵, ויפעל זה גם בכללות העולם דנער קטן נוהג בם⁴⁶, דקאי על יעקב כמ״ש⁴⁷ מי יקום יעקב כי קטן הוא, ויפעל זה גם בגשמיות העולם אשר וגר זאב עם כבש⁴⁶, אשר גם החיות עד אשר גם מאורת צפעוני שהוא מצד נחש הקדמוני, הנה גם בהם יפעל הזיכוך, דאף אשר יהיו חיות המזיקים ומ״מ וגר זאב עם כבש⁴⁸, וגם בלב הבשר הגשמי הנה וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר⁴⁹, שגם בלב בשר הגשמי תהי׳ ההמשכה דוהריחו ביראת הוי׳⁵⁰.

__________

1) אבות פ״א מ״ב. – להתחלת וסיום המאמר, ראה ד״ה זה ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך). לכללות המאמר, ראה הנסמן בד״ה ונחה עליו רוח הוי׳ שנה זו (סה״מ פסח ח״ב ע׳ כו-ז) הערות 10-11. וראה ד״ה ויגש תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ סז ואילך). ד״ה אדנ-י שפתי תפתח תשי״ב (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ יז ואילך) ובהנסמן שם.
2) ד״ה זה ה׳ש״ת שם.
3) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). ועוד.
4) שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב.
5) ח״א (חלק היחוד) פ״ח. וראה גם דרך אמונה (לבעהמח״ס עבוה״ק) רפ״ב (בהוצאת קה״ת, תשמ״ח – ע׳ יב).
6) ד״ה ונחה עליו רוח הוי׳ שבהערה 1 פ״ב ואילך.
7) ראה תקו״ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ, ב). ז״ח יתרו לד, סע״ג. וראה ספר הערכים – חב״ד כרך ד (השלמה לכרך ג) ערך אוא״ס (ד) ס״ז סק״ו. שם ס״ח. וש״נ.
8) תקו״ז תיקון נז (צא, ב).
9) איוב י, יא.
10) תקו״ז בהקדמה (ג, ב).
11) סה״מ תש״י ס״ע 133. וראה לקו״ת שה״ש יט, ג. ד״ה באתי לגני תשכ״ג (סה״מ באתי לגני ח״א ע׳ קסו-ז). ועוד.
12) נחמי׳ ט, ו.
13) פיוט ״אדון עולם״.
14) תהלים קמח, יג.
15) ראה לקו״ת ר״פ קרח. סה״מ תרס״ה ע׳ רס. המשך תער״ב ח״א ע׳ קמט.
16) ספר יצירה פ״א מ״ד.
17) זח״ג רפח, א (אד״ז). וראה סה״מ תש״י ס״ע 132.
18) ישעי׳ מה, יב.
19) משנה וברייתא סוף קידושין (ע״פ גירסת הש״ס כת״י (אוסף כתבי-היד של תלמוד הבבלי, ירושלים תשכ״ד). וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם. וראה גם יל״ש ירמי׳ רמז רעו).
20) ויצא כח, יב.
21) זח״ג רמג, א. וראה סה״מ תש״ד ע׳ 161. וש״נ.
22) ע״פ ברכות כח, ב.
23) ד״ה ונחה עליו רוח הוי׳ הנ״ל פ״ט (סה״מ פסח שם ע׳ לב) ואילך.
24) תדא״ר רפי״ח.
25) ע״ז ג, ב.
26) האזינו לב, ב.
27) תנחומא האזינו ג. יל״ש האזינו רמז תתקמב. תענית ו, ב. וראה פרש״י עה״פ.
28) בראשית ב, ו. וראה ירושלמי תענית פ״ב ה״א.
29) ב״ר פי״ג, יד.
30) תענית ג, א.
31) ראה יל״ש ישעי׳ רמז תלא. וראה בכ״ז לקו״ש חי״א ע׳ 193. וש״נ.
32) ראה כתובות קיא, ב.
33) ראה זח״ג קכח, ב. ובכ״מ.
34) ראה זהר שם קכד, ב. אגה״ק סכ״ו.
35) ראה סידור (עם דא״ח) יט, א ובהערות וציונים לשם.
36) תהלים נא, יז.
37) ברכות ד, ב.
38) ראה תרגום עה״פ.
39) ב״מ פה, ב.
40) איוב לו, ה. ברכות ח, א.
41) ראה ברכות ג, א.
42) ראה קו״א ד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנו, ב) ובלוח התיקון לשם.
43) ראה קו״א שם (קנה, א). מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תסה. וש״נ. סה״מ תרנ״ח ע׳ לג. לעיל ע׳ קעו. וש״נ.
44) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ס״ע סב ואילך. מאמרי אדהאמ״צ דרושי חתונה ח״א ס״ע קל ואילך. וראה גם ד״ה ונחה עליו רוח הוי׳ הנ״ל (הנחה בלתי מוגה – סה״מ פסח שם ריש ע׳ שכד).
45) ישעי׳ יא, ב.
46) שם, ו.
47) עמוס ז, ב. ה.
48) ראה ד״ה הנ״ל שם (סה״מ פסח שם ס״ע שכד-ה). וש״נ.
49) ישעי׳ מ, ה.
50) שם יא, ג.

[סה"מ ימי הספירה (הוספות) ע' רסו ואילך]