בס״ד. ש״פ אמור, ט״ו אייר ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
איתא בזהר1 זימנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא אתו לקמי׳ דר׳ שמעון וכו׳ וע״י שדרש להם בפסוק2 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ירד מטר. והיינו, שרשב״י פעל ירידת גשמים ע״י לימוד התורה. ומה3 שאמר תורה דוקא על הפסוק הנה מה טוב גו׳ הוא משום שענין שבת אחים גם יחד הו״ע היחוד דשמיא וארעא שעל ידו נעשית ירידת הגשמים, כמ״ש4 כאשר ירד הגשם גו׳ מן השמים גו׳ הרוה את הארץ והולידה והצמיחה. והנה ירידת הגשמים ע״י אמירת התורה היתה תיכף ומיד ובאופן שהגשמים היו כתיקונן (ראויים להצמיח וכו׳). ויש לומר יתירה מזו, דירידת הגשמים היתה באופן דטרם יקראו ואני אענה גו׳5, כדאיתא בזהר שם שאמר את התורה מיד כשראה שבאו ואח״כ אמר להם אי לדא אתיתון גבאי (בשביל הגשמים) תיבו כו׳ (היינו שפעל כבר את ירידת הגשמים), ואי לאורייתא אתיתון שרו כו׳, דמזה מובן שאמירת התורה היתה עוד טרם אמרו לו את סיבת ביאתם, טרם יקראו ואני אענה. אמנם צריך להבין6, הלא על ענין המטר מצינו כמה תפילות ובקשות (בגמרא פ״ב דתענית7), וגם ר׳ עקיבא רבו של רשב״י (ועד שאמר רשב״י שמדותיו תרומות מתרומות מדותיו של ר׳ עקיבא8) פעל ירידת הגשמים ע״י התפילה דוקא8, ומדוע היתה ירידת הגשמים ע״י רשב״י באופן אחר, ע״י אמירת תורה. גם צריך להבין, דהנה בנוגע לירידת הגשמים ע״י התפילה מצינו10 שבתחילה היתה ירידת הגשמים טיפין טיפין ואח״כ אמר לא כך ביקשתי כו׳ ואז התחילו לירד בזעף ושוב אמר לא כך כו׳ עד שירדו כתיקונן, משא״כ בנדון דידן היתה ירידת הגשמים מיד באופן הראוי. וצריך להבין טעם הדבר. גם יש להבין, מדוע הוצרכו התלמידים לבוא אל רשב״י כו׳ ורק אז אמר תורה ופעל ירידת הגשמים, הלא העולם הי׳ צריך למטר, ולמה לא פעל רשב״י את ירידת הגשמים (ע״י אמירת תורה) לפני שבאו התלמידים אליו. והנה בזהר שם מבואר דהחבריא דרשב״י אמרו ג״כ תורה ובעסק תורתם שיבחו מאוד את רשב״י, וצריך להבין6 מהו ענין השבחים ששיבחו אותו, שלא מצינו כן אצל גדולי ישראל ובפרט רשב״י שהיתה תורתו אומנתו11 הרי בודאי שלא הי׳ זקוק (לכאורה) לענין השבחים, ומדוע שיבחו אותו.
אך הענין הוא6, דהנה יש שתי בחינות חיות, חיי עולם וחיי שעה12. חיי שעה הוא החיות הנמשך בעולם, שהוא מדוד ומוגבל (רק לפי שעה) ואח״כ חולף ועובר, שכן הוא בכל עניני העולם, עולם מלשון העלם והסתר13, שהם רק לפי שעה. ואפילו הדברים שעליהם אמרו רז״ל14 (על פסוק15 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם) שהם חזקים כיום הבראם, הרי זה רק מצד רצון הבורא, אבל מצד עצמם הם נפסדים (וזהו ג״כ ענין עבודת בנ״י שעליהם נאמר16 שהם נצר מטעיו ומעשה ידיו של הקב״ה, שהם נצחיים, לפעול ענין הנצחיות בעולם, ע״י התורה שהיא נצחית, דאסתכל באורייתא וברא עלמא17). וחיי עולם הוא החיות שלמעלה ממדידה והגבלה, דזהו מה שנקרא חיי עולם, חיים נצחיים (עולם לשון נצחיות). ובספירות18 חיי שעה קאי על ספירת המלכות שהיא השורש ומקור דזמן ומקום (מדידה והגבלה), וחיי עולם הוא בחי׳ ז״א שלמעלה מזמן ומקום.
והנה כתיב19 גם את העולם נתן בלבו, שמזה מובן שכל הענינים שישנם בעולם ישנם באדם. וזהו6 מה שבעבודת האדם ישנם ב׳ הענינים דתפילה ותורה. תפילה ענינה הוא העלאה מלמטה למעלה, וכמ״ש20 והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ומכיון שעבודת התפילה היא מלמטה למעלה, לפיכך גם ההמשכה שעל ידה היא לפי ערך עבודת האדם, שהיא במדידה והגבלה, חיי שעה. ותורה ענינה המשכה מלמעלה למטה, שלמעלה מעבודת האדם, כמארז״ל21 עה״פ22 הלא כה דברי כאש גו׳ מה אש אינה מקבלת טומאה כך דברי תורה אין מקבלין טומאה. היינו שאפילו כשהלומד תורה הוא במצב שלא כדבעי, בכל זאת אינו יכול לפעול שינוי בהתורה.
והנה23 על דרך ההפרש בין תפילה לתורה, עד״ז הוא גם ההפרש בין תפילה לברכה. דההמשכה שע״י התפילה היא לפי ערך העבודה והתפילה (כנ״ל), משא״כ ברכה ענינה שהמברך עומד למעלה מהמתברך ומברך אותו, היינו שענין הברכה אינו בקשה מהקב״ה שיברך אלא שהמברך הוא הבעל הבית על הברכה ומצַוה שהברכות יומשכו. ומשום זה ההמשכה שע״י הברכה היא למעלה ממדידה והגבלה, ועד שיש ברכות שהם כמו ברכת כהנים שהיא באופן דעד מהרה ירוץ דברו24 (ועד שמקל שקדים הוא הסימן דכהנים (כמבואר בהדרושים25)). וברכה כזו שייכת גם בישראל שאינו כהן, כמ״ש26 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש גו׳. והכח על ענין הברכה בכלל ניתן לכאו״א מישראל להיותו בן אברהם יצחק ויעקב, שנתן הקב״ה לאברהם את ענין הברכות כמארז״ל27 עה״פ28 והי׳ ברכה הברכות נתונות בידך, ועד שאפילו ברכת הקב״ה באה ע״י ברכת ישראל כמ״ש29 ואברכה מברכיך.
ובזה יובן הטעם למה שאמירת התורה ע״י רשב״י (שהיתה תורתו אומנתו) פעלה את ירידת הגשמים מלכתחילה כתיקונן, כי התורה היא המשכה מלמעלה למטה שאינה תלוי׳ בעבודת האדם, ולכן נמשכו הגשמים מלכתחילה כתיקונן.
אך מה שהיו צריכים לעבודת התלמידים שישבחו את רשב״י, הוא בכדי להגבי׳ את נשמת רשב״י30. דהנה דרגת רשב״י היא בחי׳ הדעת או בחי׳ חכמה, אשר גם החכמה היא באין ערוך לאוא״ס כנודע מענין כולם בחכמה עשית31, והחכמה מאין תמצא32, שכמו אחד שמוצא מציאה שאינו יודע מאין באה לו, כך התהוות החכמה מאוא״ס ב״ה היא ע״ד מציאה. וע״י השבחים ששיבחו את רשב״י העלו אותו לקשרו באוא״ס ב״ה, כי ע״י המקבל נעשה עילוי גם במשפיע, כמ״ש33 זכר ונקבה בראם גו׳ ויברך אותם. וע״ד מה שאמרו רז״ל34 שהחיות נושאות את הכסא, שמגביהות את הכסא לאוא״ס. ובמ״א35 מבואר הטעם למה ששיבחו התלמידים את רשב״י, דהנה דרגת רשב״י מצד עצמה היא למעלה מהעולם (מלשון העלם והסתר), וע״י השבחים המשיכו אותו בעולם. וע״ד המבואר בתו״א (בהוספות לפ׳ ויחי36) בנוגע לקריאת שם, שע״י קריאת השם הוא פונה לקוראו בכל עצמותו, היינו שהשם ממשיך מעצם הנשמה מבחי׳ העלם שאינו במציאות שלמעלה מכל הגילויים, שיהי׳ בגילוי. ועד״ז ע״י השבחים ששיבחו התלמידים את רשב״י המשיכו הבחינה שלמעלה מעולם, שיהי׳ לה שייכות אל העולם. ועי״ז הי׳ יכול לפעול ירידת הגשמים.
והנה ענין הנ״ל (ירידת הגשמים) הוא אתערותא דלעילא שבערך האתערותא דלתתא ונמשך על ידה37, ועי״ז נעשה אח״כ בבחי׳ אתר שלים38, דעי״ז נמשך בו בחי׳ האתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא39, למעלה ממטרא.
והנה מעמד ומצב העולם עכשיו הוא באופן שהעולם צריך למטר, לפי שנמצאים בגלות, ובגלות גופא בעקבתא דמשיחא, וצ״ל המשכת המטר שזהו ע״י אם בחוקותי תלכו40, לימוד התורה41, ועד לקיום המצוות במעשה כפשוטו, והפצת מעיינות פנימיות התורה חוצה42, וכמאמר43 בהאי חיבורא דילך כו׳ יפקון בי׳ מן גלותא ברחמים (דוקא), ובפרט ע״י תורת החסידות, דבלימוד תורת החסידות הוא שלימות הענין דיתפרנסון מיני׳44 (הבנת פנימיות התורה), דעי״ז נעשה ונתתי גשמיכם בעתם (שבזה נכללו כל הברכות הגשמיות, כפירוש הבעש״ט45 גשמיכם לשון גשמיות), ועד שנעשה בבחי׳ אתר שלים הממשיך מאתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא, שזוכים אל הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו ומתוך שמחה וטוב לבב, ולפני זה שורפים את שיירי הגלות האחרונים, ואח״כ היא האתחלתא דגאולה, עד לגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ח״ג נט, ב.
2) תהלים קלג, א.
3) ראה מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ ריא. ד״ה זה באוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנו. תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ס״ע ערב ואילך). לקוטי לוי״צ לזח״ג ע׳ חצר ואילך.
4) ישעי׳ נה, י.
5) שם סה, כד. וראה גם אוה״ת בשלח ע׳ תקנה ואילך.
6) ראה אוה״ת שם ע׳ רנד ואילך. סה״מ תרכ״ז שם ע׳ רסז ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז שם ע׳ רי ואילך.
7) טו, א ואילך.
8) גיטין סז, א.
9) תענית כה, ב.
10) שם יט, א.
11) שבת יא, א.
12) שם י, א.
13) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
14) ירושלמי ברכות פ״א ה״א.
15) בראשית ב, ד.
16) ישעי׳ ס, כא.
17) ראה זח״ב קסא, א ואילך.
18) ראה מקומות שבהערה 6. וראה גם סידור (עם דא״ח) עה, א. אוה״ת דרושים לשבת שובה ע׳ א׳תקמז ואילך.
19) קהלת ג, יא.
20) ויצא כח, יב. ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג רמג, א. שו, ב. תקו״ז תיקון מה.
21) ברכות כב, א.
22) ירמי׳ כג, כט.
23) בהבא לקמן – ראה אוה״ת שבהערה 6 ע׳ רנו ואילך. סה״מ תרכ״ז שם ע׳ רעג ואילך. וראה גם לקו״ש ח״י ע׳ 38 ואילך, ובהנסמן שם.
24) תהלים קמז, טו.
25) לקו״ת קרח נה, ג ואילך. סהמ״צ להצ״צ קיב, א ואילך.
26) יתרו יט, ו.
27) ב״ר פל״ט, יא. פרש״י עה״פ.
28) לך לך יב, ב.
29) שם, ג.
30) ראה אוה״ת שם ע׳ רנז ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ רעד ואילך.
31) תהלים קד, כד. ראה תניא פל״ה בהגה״ה.
32) איוב כח, יב.
33) בראשית א, כז-כח. וראה אוה״ת וסה״מ תרכ״ז שם.
34) ראה פדר״א ספ״ד. שמו״ר פכ״ג, יד. בחיי תרומה כה, י. וראה אוה״ת וסה״מ תרכ״ז שם.
35) סה״מ תש״ט ע׳ יז ואילך.
36) קב, א.
37) ראה אוה״ת שבהערה 5. ובכ״מ.
38) ראה זח״ג צ, ב.
39) ראה לקו״ת שה״ש כד, א ואילך.
40) ר״פ בחוקותי (כו, ג).
41) תו״כ ופרש״י עה״פ.
42) ראה אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו.
43) זח״ג קכד, ב.
44) תקו״ז תיקון ו בסופו. וראה כסא מלך שם (הובא בלקו״ש ח״ג ע׳ 873).
45) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) סו״ס רז (כז, א). סימן רנו (לה, א). וראה גם רמב״ן עה״פ. או״ת להה״מ בחוקותי מד, א (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סו״ס קכג). ״היום יום״ כח תשרי.
[סה"מ ימי הספירה ע' רד ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 169 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ג ע׳ 1416 ואילך.