בס״ד. ש״פ שלח, כ״ח סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ו

הנחה בלתי מוגה

וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר גו׳¹, שזהו כתוב בהפטרת הפרשה, ושייכות ענין זה להפרשה היא, משום שבההפטרה מסופר אודות שילוח המרגלים שע״י יהושע, על דרך שבהסדרה מסופר על דבר שילוח המרגלים שע״י משה, כמ״ש² שלח לך אנשים וגו׳. אמנם אעפ״כ יש חילוק ביניהם³, דשילוח המרגלים שע״י משה הי׳ כמ״ש שלח לך, ופירש״י מהמדרש⁴ לדעתך אני איני מצוה לך כו׳, משא״כ שילוח המרגלים שע״י יהושע בהכרח לומר שהי׳ ע״פ ציווי ה׳³. שהרי כל הדרכת יהושע היתה ע״י משה, וכמ״ש⁵ יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל, ובפרט שיהושע הי׳ מהמרגלים שנשלחו ע״י משה⁶, הרי ידע מהזהירות שצ״ל בזה, ואעפ״כ שלח מרגלים. ועוד שהרי נאמר ליהושע⁷ רק חזק ואמץ מאד לשמור לעשות ככל התורה וגו׳, דמכל זה מובן שמה ששלח מרגלים בודאי הי׳ ע״פ ציווי ה׳. והנה מצד חילוק זה (ששילוח המרגלים שע״י משה הי׳ לדעתך, משא״כ המרגלים שע״י יהושע היו ע״פ ציווי ה׳), ישנם עוד חילוקים בין ב׳ המרגלים, וביניהם, דשילוח המרגלים דמשה הי׳ לתור את כל הארץ, וכמ״ש⁸ ויעלו ויתורו את הארץ גו׳, ופירש״י הלכו בגבולי׳ באורך וברוחב כו׳ כמו שציוה משה⁹ עלו זה בנגב כו׳, משא״כ המרגלים דיהושע היו רק לרגל את יריחו. ומה שריגלו את יריחו דוקא בכדי לכבוש את כל ארץ ישראל, זהו משום שיריחו היתה מנעולה של ארץ ישראל, מפני ששם היו באי כוחם של כל השבעה עממים¹⁰.

ויובן בהקדים המובא בהדרושים¹¹ דאע״פ שמפני חטאינו גלינו מארצנו כו׳¹², אעפ״כ גם עכשיו ישנו ענין (כיבוש) ארץ ישראל ברוחניות. וגם לאחר שגלינו ונתרחקנו¹², הרי עדיין ארץ ישראל ארצנו ואדמתנו, והשייכות שלנו לארצנו ואדמתנו (אע״פ שגלינו ונתרחקנו) היא ע״י העבודה הרוחנית ד(כיבוש) ארץ ישראל. וכמו שהוא בענין הקרבנות, דתפלות כנגד תמידין תקנום¹³, שע״י ענין התפילה ישנו ענין הקרבת הקרבנות ברוחניות, לאחר חורבן ביהמ״ק, ועד״ז ע״י לימוד התורה, דכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה¹⁴, אע״פ שהוא בלילה, ובחו״ל, ולאחר חורבן ביהמ״ק, וע״י שעובד העבודה הרוחנית שבזה (דכיבוש ארץ ישראל), מתקשר עם ארץ ישראל כמו שהיתה לפני שגלינו ונתרחקנו, ועד״ז עבודה זו היא גם הכנה והקדמה וכו׳ ומביאה את כיבוש ארץ ישראל גם בגשמיות כפשוטו לעתיד לבוא, כולל גם מ״ש¹⁵ ואם ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך גו׳. ובעבודה זו דכיבוש ארץ ישראל ברוחניות ישנם ב׳ אופנים, העבודה (דשילוח המרגלים) שע״י משה שהיא באופן דלדעתך ואני איני מצוה לך, והעבודה (דשילוח המרגלים) שע״י יהושע שע״פ ציווי ה׳.

וביאור הענין הוא, דהנה יהושע שלח רק לתור את יריחו (כנ״ל), והענין דיריחו (מלשון ריח) הוא ענין הריח, כמבואר בלקו״ת¹⁶ בהענין דירדן יריחו. והנה ענין הריח אינו עצם הדבר כי אם ריח והארה בלבד, ועד״ז איתא בגמרא¹⁷ איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח, וכמ״ש¹⁸ וריח אפך כתפוחים, שהריח אינו ממהות התפוח עצמו. וזהו ג״כ ענין המצוות, שהמצוות הם לבושים להנשמה¹⁹, וגם ענין הלבוש אינו עצם הדבר, כי אם לבוש שעל האדם. ואע״פ שהלבוש מגין עליו, ועד שר׳ יוחנן קרא למאני מכבדותא²⁰, שע״י הלבושים נמשך ענין הכבוד שהוא בחי׳ מקיף שלמעלה מהאדם, אבל מ״מ אינו גוף האדם. ועד״ז הוא ענין הלבושים בנפש האדם, שהם מחשבה דיבור ומעשה, שאינם עצם הנפש, וע״י שהנפש באה ומתלבשת בדבר המעלים, אפשר להיות כח המחשבה והדיבור והמעשה. והנה, אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני²¹, דמזה מובן שהלבושים צ״ל בעבודת ה׳, שזהו מש״נ²² כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, שהוא קיום המצוות במחשבה דיבור ומעשה, דבפיך הם המצוות שבדיבור, בלבבך הם המצוות שבמחשבה, ולעשותו הם המצוות שבמעשה²³. והמצוות נעשים לבושים להנשמה, ועז״נ²⁴ ואברהם זקן בא בימים גו׳, ומבואר בתו״א עה״כ²⁵ מהזהר²⁶ דבא בימים באינון יומין עילאין דאינון לבושין וכו׳, וע״י שמחסר מצוה אחת מחסר גם לבוש אחד, דכל יומא ויומא עביד עבידתי׳²⁷ בקיום המצוות, וזהו בא בימים, שבא ומתלבש בענין המצוות. וזהו ג״כ ענין הריח, כדאיתא בזהר²⁸ דחזי בריחא דלבושייכו (דענין הריח קשור עם הלבוש), וע״י שחסר בקיום המצוה הי׳ ניכר בריחא דלבושייכו. וזהו ענין יריחו, קיום המצוות במחשבה דיבור ומעשה. וענין ארץ ישראל הו״ע האהבה ויראה, ובכללות ענין השבע מדות, שזהו מה שהיא ארץ שבעה עממין, שכנגד הז׳ מדות²⁹. ובנפש הו״ע הכחות, דאינם לבושים בלבד להנפש, כי אם ענין הכחות (דשכל ומדות) שהאדם עצמו מורכב מכחות (באַשטייט פון כחות)³⁰, ובעבודה הו״ע האהבה ויראה. וענין האהבה ויראה המבואר כאן בבחי׳ ארץ ישראל אינו בחי׳ האהבה ויראה שבשביל קיום המצוות, דבחי׳ האהבה ויראה שבשביל קיום המצוות הוא חלק ממעשה המצוות³¹ (בחי׳ יריחו), וענין האהבה ויראה דבחי׳ ארץ ישראל היינו העבודה דאהבה והעבודה דיראה.

ובזה יובן מה ששילוח המרגלים דיהושע ליריחו הי׳ ע״ז ציווי כנ״ל, משא״כ שילוח המרגלים דמשה. דהנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי׳ כל אדם ימשוך כו׳³², ובזה נכלל לא רק ענין קיום התומ״צ בשלימות במעשה, ובדיבור, ואפילו במחשבה, שמיד שנזכר שהוא דבר בלתי רצוי אינו מהרהר ברצון וכו׳, כי אם גם ענין האהוי״ר השייך לקיום המצוות, שזהו ענין יריחו כנ״ל, לכן יש ציווי על זה. אמנם, מה שמשה שלח מרגלים לרגל את כל ארץ ישראל, הי׳ דוקא לדעתך, אני איני מצוה לך, כי העבודה דאהוי״ר, בחי׳ כיבוש כל ארץ ישראל, שייך למשה דוקא, בחי׳ חכמה³³, שעבודה זו קשורה עם ענין הדעת³⁴, ולזה נאמר לדעתך. אבל אצל כל ישראל לא שייך (עדיין) עבודה זו, ולכן נאמר (בשילוח המרגלים דמשה) אני איני מצוה לך, דעבודה זו א״א לצוות על כל אחד, ותלוי בדעתך דמשה דוקא, משא״כ בענין המצוות שלא הי׳ משה פונה לעסקיו אלא מן ההר אל העם³⁵.

אמנם אעפ״כ, מכיון שגם ענין שילוח המרגלים דמשה נאמר לנו בתורה, מובן שגם עבודה זו שייכת אצל כאו״א, וזהו מצד בחי׳ משה שבכל אחד, וכמבואר³⁶ עה״כ³⁷ ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ וגו׳, והוא בחי׳ היראה שבשביל קיום המצוות, וכהמשך הכתוב שם כי אם ליראה את ה׳ אלקיך ללכת בכל דרכיו וגו׳, שהיא יראה המביאה לקיום מצוותיו ית׳.

וזהו מה ששילוח המרגלים שע״י משה הי׳ לדעתך דוקא, היות שהו״ע העבודה דז׳ מדות, שהו״ע כיבוש כל ארץ ישראל, ארץ ז׳ עממין (שכנגד הז׳ מדות), והעבודה היא שיהי׳ כמ״ש³⁸ לא תחי׳ כל נשמה, שמהפכים לגמרי את כל הז׳ מדות דלעו״ז. ועבודה זו תלוי׳ בדעת וכו׳, וא״א לצוות עלי׳ לכל ישראל. משא״כ אצל יהושע, דיהושע הוא כפני לבנה³⁹, שלח מרגלים ליריחו בלבד, שהו״ע הלבושים, קיום מצוות במעשה, שבזה חייב כאו״א, ולכן הי׳ ע״פ ציווי ה׳. אמנם ע״י קיום המצוות, באים אח״כ ג״כ לבירור הז׳ מדות (העבודה דאהבה ויראה), שזהו מה שיריחו היא מנעולה של ארץ ישראל, דע״י בחי׳ יריחו, ענין המצוות, בא אח״כ לבירור כל הז׳ מדות (דיהושע הוא כפני לבנה, אבל גם הלבנה מקבלת אורה מהחמה), ועי״ז באים לכיבוש ארץ ישראל בגשמיות, ועד״ז ברוחניות, שלעתיד יהי׳ העבודה דאהבה ויראה ובירור הז׳ מדות אצל כ״א מישראל, וגם להענין דואם ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך, שכפשוטו קאי על כיבוש הקני קניזי וקדמוני⁴⁰, וברוחניות להבירור דהג׳ מוחין, כמבואר בכ״מ⁴¹, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

__________

1) יהושע ב, א.
2) פרשתנו (שלח) יג, ב.
3) לקו״ת פרשתנו נא, ג. וראה גם אוה״ת פרשתנו ד״ה שלח לך ע׳ תלט ואילך.
4) תנחומא פרשתנו ה (בסופה). במדב״ר פרשתנו פט״ז, ח. סוטה לד, ריש ע״ב.
5) תשא לג, יא.
6) פרשתנו שם, ח. טז. ועוד.
7) יהושע א, ז.
8) פרשתנו שם, כא.
9) שם, יז.
10) ראה במדב״ר פט״ו, יב. תנחומא בהעלותך י.
11) אוה״ת שם ע׳ תמ.
12) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
13) ברכות כו, ב.
14) מנחות קי, א.
15) פ׳ ראה יב, כ. פ׳ שופטים יט, ח.
16) מסעי פט, ב (נעתק גם באוה״ת שם ס״ע תמא-ב).
17) ברכות מג, ב.
18) שה״ש ז, ט.
19) אגה״ק סכ״ט. תו״א חיי שרה טז, א (וראה שם, ג ואילך. וש״נ). מקץ לב, ד ואילך. לקו״ת פרשתנו נא, ג. מסעי פט, ב. צא, א. ועוד.
20) שבת קיג, א.
21) קידושין פב, א (ע״פ גירסת הש״ס כת״י (אוסף כתבי-היד של תלמוד הבבלי, ירושלים תשכ״ד). וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם. וראה גם יל״ש ירמי׳ רמז רעו).
22) נצבים ל, יד.
23) ראה קיצורים והערות לתניא ע׳ צג. סה״מ תרפ״א ס״ע שכג (תשי״א ע׳ 320). תרצ״ט ע׳ 31.
24) חיי שרה כד, א.
25) ר״פ חיי שרה (טז, א). וראה סה״מ בראשית ח״א ע׳ שלז ואילך. וש״נ. וראה גם מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ רלט ואילך. שם (בהוספות) ע׳ 26 ואילך. אוה״ת וארא ע׳ קיט ואילך. סה״מ שמות ח״א ע׳ צב ואילך.
26) ח״א רכד, א. וראה שם קכט, א.
27) ראה זח״ג צד, ב.
28) ח״ג קפו, א.
29) לקו״ת מטות פה, סע״ד. מסעי צד, א. מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ רמא. וש״נ.
30) ראה תניא פ״ג (ז, א). וראה תו״א תצוה פד, רע״ג. ובכ״מ.
31) ראה תניא רפי״ז. פמ״ב (ס, סע״ב). ובכ״מ.
32) תניא רפי״ד.
33) ראה לקו״ת עקב יז, א. אוה״ת שמות ריש ע׳ קלג. ועוד.
34) ראה תניא ספ״ג.
35) מכילתא ופירש״י יתרו יט, יד.
36) תניא פמ״ב (נט, א. ס, ב).
37) עקב י, יב.
38) פ׳ שופטים כ, טז.
39) ב״ב עה, א.
40) פירש״י עה״פ.
41) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ח ואילך.

[סה"מ במדבר ח"א (הוספות) ע' שעג ואילך]