טו) זאת חנוכת המזבח – ש״פ נשא, י״ב סיון ה׳תשכ״ח

בס״ד. ש״פ נשא, י״ב סיון ה׳תשכ״ח

הנחה בלתי מוגה

זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו גו׳1, וכתיב2 זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו. וצריך להבין מ״ש בתחילה ביום המשח אותו, דמשמע שחנוכת הנשיאים היא ביום המשח את המזבח, ואח״כ כתיב זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו, דמשמע שחנוכת הנשיאים ואפילו הקרבת קרבנותיו של הנשיא המקריב ביום הראשון היא לאחר משיחת המזבח דוקא. וכמבואר בלקו״ת (ד״ה זאת חנוכת המזבח דפ׳ נשא)3 שישנם קרבנות שענינם הוא ביום המשח כו׳, וישנם קרבנות שענינם הוא אחרי המשח אותו דוקא. ויש לקשר זה להמבואר בהמאמר ד״ה וידבר אלקים וגו׳4 בענין כלל ופרט, וכן להמבואר בשיחת כ״ק מו״ח אדמו״ר (פ׳ נשא תש״ד – שגם אז חל פ׳ נשא בי״ב סיון, כקביעות שנה זו)5, בענין מ״ש בפרקי אבות (פ״ו6) [כל העוסק בתורה לשמה וכו׳] מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, שלכאורה אין זה מובן והרי נהר מקבל מהמעין, וא״כ לאחר שאמר כמעין המתגבר מהו שמוסיף עוד וכנהר שאינו פוסק.

ויובן כל הנ״ל ע״פ משנת״ל (בד״ה וידבר אלקים)7 בענין חכמה ובינה, דהגם שבינה מקבלת מהחכמה, שהרי החכמה נקראת ראשית8, וע״ד ראש השנה שכולל כללות חיות השנה, וכמו״כ ראש האדם שכולל כללות חיות הגוף9, כמו״כ נקראת החכמה ראשית שהוא ראש בלשון נקבה10, מאחר שכוללת את כל הע״ס וכולם מקבלים הימנה11, וא״כ גם ספירת הבינה מקבלת מהחכמה, ואעפ״כ מצינו12 שדוקא ע״י הבינה אפשר להגיע לעומק השכל ביותר. וכמו״כ הוא גם במעין ונהר13, שנהר מכיפי׳ מיברך14, דהגם שהנהר מקבל מהמעין, מ״מ יש התרחבות בהנהר יותר מהמעין, ועד שמתפשט על כל גדותיו, והסיבה לזה היא מאחר שהנהר מכיפי׳ מיבריך, שמקבל תוספת מים מגדות הנהר ומהתהום. וע״ד15 מה שבחכמה ובינה הנה בחכמה השכל הוא בבחי׳ נקודה, שאין בה פרטים עדיין, ובינה ציירא ציורין16, ודוקא ע״י הבינה מגיעים לעומק השכל ביותר. דהגם שבינה מקבלת מהחכמה, מ״מ דוקא על ידה מגיעים לעומק השכל, וכמבואר7 בענין כלל ופרט, שהגם שהפרט נמשך מהכלל, מ״מ דוקא ע״י הפרטים מגיעים לעומק הענין למעלה גם מכמו שהוא בבחי׳ הכלל. וכמו״כ בחכמה ובינה, שדוקא ע״י הבינה שבה הוא התחלקות הפרטים, הנה דוקא עי״ז מגיעים לעומק השכל למעלה גם מכמו שהוא בבחי׳ החכמה. וכן הוא גם באו״א למטה, שבהאב הנה הטיפה היא בבחי׳ כלל, ודוקא ע״י שהייתה ט׳ חדשים בבטן האם נעשה כל ציור הולד ברמ״ח אברים ושס״ה גידים17. וכמו״כ מצינו גם בקול ודיבור, וכמבואר בזהר18 דקול ודיבור הם כלל ופרט, הנה דוקא ע״י הדיבור אפשר להגיע לעומק השכל19, וכמו שנאמר בענין לימוד התורה חיים הם למוצאיהם20, ואמרו חז״ל21 אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם, למוציאיהם בפה, שאין מספיק הלימוד במחשבה וצ״ל בדיבור דוקא22, שכ״ז הוא מצד המעלה שמתגלה בהפרטים דוקא.

וכשם שהוא בענין קול ודיבור וחכמה ובינה כו׳, כמו״כ מצינו גם ברב ותלמיד, שדוקא ע״י ההשפעה להתלמיד מיתוסף שכל בהרב מה שלא הי׳ לו קודם שהשפיע23, וכמו שארז״ל24 הרבה קיבלתי מרבותי והרבה קיבלתי מחברי ומתלמידי יותר מכולם, שהגם שמקבל הרבה מרבותיו וכמו״כ ע״י פלפול חברים, מ״מ מתלמידי יותר מכולם, שדוקא ע״י שמשפיע השכל אל התלמיד, הנה ע״י הקושיות ששואל כענין ומשיב כו׳25, מיתוסף בו ריבוי השכל ביותר, וכלשון הרמב״ם26 שמגיע לחכמה מפוארה. דהנה כשמקבל התלמיד את השכל מהרב, הרי ע״י יגיעה בהבנת דברי הרב, שקיבל בדרך קצרה27, עי״ז מגיע התלמיד לחיצוניות שכל הרב, שזהו בשכל הרב גופא השכל השייך אל המקבל, שהרי בעצם שכל הרב הי׳ הסילוק, שסילק עצם שכלו לגמרי, ובמילא זה אינו יכול לקבל28. אך ישנו לפעמים שע״י ריבוי היגיעה מגיע התלמיד גם לשכל הרב עצמו שלמעלה מהשכל השייך אל המקבל אפילו כמו שהוא אצל הרב, ועד שפועל גם בשכל הרב עצמו, שממשיך מכח המשכיל של הרב מה שלא הי׳ בגילוי אצל הרב קודם שהשפיע לתלמידו, שזהו ענין ומתלמידי יותר מכולם29.

והדוגמא30 מזה יובן למעלה, דהנה המשכת הקו הוא מן הרשימו, שישנו כמו שאור הקו כלול בנקודת הרשימו ואח״כ נמשך מן הנקודה בהקו [שהקו הוא הממוצע להיות בחי׳ השטח]. והנה נקודת הרשימו והקו הם בבחי׳ כלל ופרט, ובקו מתגלה בדרך קצרה מה שהי׳ בנקודת הרשימו, והיינו שבהקו מתגלה שרשו ומקורו כמו שנמצא בנקודת הרשימו. ולמעלה מזה הוא מה שמתגלה בקו גם האור שבבחי׳ הרשימו, שלמעלה משרש ומקור הקו כמו שהוא בנקודת הרשימו, שהרי הרשימו הוא רושם מהאור שקודם לכן, ומובן שהוא הרושם מכל האור שלפני הצמצום, גם אור העיגול הגדול, שנקרא סובב בערך הקו, שזהו האור שלפני הצמצום שנסתלק על הצד, ובמילא מתגלית גם בחינה זו בהקו, שזהו מה שמבואר שהמשכת הקו היא מן העיגול, ועד שמתגלה בהקו גם האור שלמעלה מסובב וממלא, אפילו כמו שהם לפני הצמצום. וכמו שהוא המשל דרב ותלמיד, כמו״כ הוא גם בתושב״כ ותושבע״פ, שע״י התושבע״פ מגיעים לעומק שכל התורה יותר ממה שבתושב״כ31, וע״ד משנ״ת בענין חכמה ובינה, ובינה יתירה נתנה באשה יותר מבאיש32, כמו״כ הוא גם בתושב״כ ותושבע״פ, שהרי תושבע״פ הוא א׳ מהג׳ משלים המבוארים בענין זה33, אשה דיבור ותושבע״פ.

וע״פ הנ״ל יובן מ״ש במשנה נעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק. דהנה מבואר בהדרושים ד״ה מעין34 גנים באר מים חיים35, דהמעין נמשך טיפין טיפין, שזהו מה שמוח החכמה הוא קר ולח, אך מצד זה שמ״מ הוא בבחי׳ ציור דנקודה ע״כ יכול להיות נפרד מן המקור, וע״ז הוא שאומר נעשה כמעין המתגבר, שמחובר תמיד להמקור, ועד לנהר שאינו פוסק, דהנה ידוע36 שישנו נקודת ההשכלה ונקודת התמצית, נקודת ההשכלה היא נקודת החכמה טרם שנפרטה לפרטים, ונקודת התמצית היא מה שלאחר ההשגה וריבוי הפרטים שבמוח הבינה בא אל נקודת התמצית שכולל כל הפרטים והאריכות שבשכל, דבנקודה זו ישנה מעלת הכלל וגם מעלת הפרטים, שזהו ענין נהר שאינו פוסק, שמגיע להכלל דנקודת התמצית שבא לאחר האריכות דנהר, שיש בו מעלת הכלל ומעלת הפרט. והנה יש ב׳ בחינות כלל, הא׳ הוא הכלל השייך אל הפרט שהוא בבחי׳ מקור לפרטים, וכמבואר (בד״ה בעשרה מאמרות37) שמתיבת כלל עצמה מובן שהיא כלל לפרטים, וכן מתיבת פרט מובן שאין היא אלא חלק מן הכלל כו׳, היינו שלכלל זה יש שייכות להפרטים, והב׳ הוא הכלל שהוא למעלה מלהיות מקור לפרטים, ונקרא כלל רק בשם המושאל. וזהו מעלה נוספת שיש בהפרטים דבינה על נקודת החכמה, שע״י הבינה אפשר להגיע לכלל הב׳ שלמעלה משייכות אל הפרטים, שבינה מגלה גם מה שלא הי׳ בהנקודה דחכמה מאחר שיש לה שורש מיוחד בכח המשכיל. וזהו מ״ש38 כי תבואו אל הארץ גו׳ ושבתה הארץ שבת להוי׳, שש שנים תזרע גו׳ ובשנה השביעית שבת שבתון גו׳, היינו39 שבתחילה ישנו הכלל דושבתה הארץ, שזהו כמו שכל השש שנים הם בבחי׳ כלל, וזהו הנתינת כח להפרטים שש שנים תזרע גו׳, ודוקא ע״י הפרטים מגיעים להכלל השני שלמעלה מהכלל הראשון, ובשנה השביעית שבת שבתון.

וזהו מה שכתוב א׳ אומר זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו, וכתוב א׳ אומר זאת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו, שמאחר שהי׳ זה בתחילת החינוך, קודם הקרבת הנשיא של כל שבט ושבט, ובפרט שהי׳ זה קודם הקרבת כל הנשיאים וכל התחלות קשות40, הנה בכדי שיוכל להיות המשכת האורות של תחילת חינוך כאו״א, הרי הנתינת כח לזה הוא מה שכל ההמשכות הם בבחי׳ כלל, שזהו הנתינת כח להקרבה פרטית של כאו״א לאחר המשח את המזבח, שזהו מ״ש במדרש41 אותו היום נטל עשר עטרות, שהם הע״ס כמו שכלולים בספירת החכמה, או כפי המבואר בדיוק הלשון עטרות42, כמו שכלולים בכתר, היינו הע״ס כמו שהם בבחי׳ כלל. וע״י ההקרבה פרטית של כאו״א מגיעים לכלל השני שלמעלה מן הפרטים, שזהו ענין חנוכת המזבח אחרי המשח אותו.

והנה מכל הנ״ל מובן שיש מעלות בפרטים לגבי הכלל, דכמו״כ הוא גם בתושב״כ ותושבע״פ כנ״ל, דהגם שתושב״כ היא בבחי׳ כלל ומתפרטת לפרטים בתושבע״פ, מ״מ יש מעלה בתורה שבע״פ על תושב״כ, וכמאמר43 חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה, ולא רק חמורין דברי סופרים אלא אף חביבין עלי דברי סופרים יותר מדברי תורה44, שזהו גם מ״ש במשנה45 חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם כו׳, שנקראים חביבין ע״ש התורה שניתנה להם46, ובזה גופא אומר ב׳ ענינים, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה, ופירש הבעש״ט ז״ל47 שקאי על נגלה דתורה ופנימיות התורה, שזהו מה שמסיים שנאמר48 כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, שפסוק זה קאי על ב׳ הבבות, דלקח טוב נתתי לכם קאי על נגלה דתורה, ולכן אומר נתתי לכם, שניתן לכאו״א בהבנה והשגה ונקראת על שמו49, ועד שיכול לחדש חידושים בזה, ואדרבה, שצריך לחדש חידושים50, ותורתי אל תעזובו קאי על פנימיות התורה שנקראת תורתי, שזה פועל גם בנגלה דתורה שיהי׳ תורתי אל תעזובו, היינו שלימוד התורה יהי׳ כדבעי, שלא ילמדו תורה להתגדר בה כו׳, ולא רק שהוא ילמד תורה אלא התורה תלמד אותו51.

ועד שלימוד פנימיות התורה מראה לדעת שאין ישראל נעזבין ח״ו, ויש השגחה פרטית על כל צעד וצעד, ועד שנמשך בטוב הנראה והנגלה, וככתוב52 ואוצרך הטוב לנו תפתח, שנמשך טוב הנראה והנגלה בגילוי53, ועד לעצם הטוב בגאולה הכללית, עצם הטובה, שיקויים היעוד54 ישקני מנשיקות פיהו, גילוי תורתו של משיח55, שמעין זה נתגלה בתורת החסידות – בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

__________

1) פרשתנו (נשא) ז, פד.
2) שם, פח.
3) כח, ב ואילך.
4) דיום ב׳ דחה״ש שנה זו – סה״מ שבועות ע׳ רנא ואילך.
5) סה״ש תש״ד ע׳ 146.
6) משנה א.
7) סה״מ שם ע׳ רנז.
8) ראה זח״א לא, ריש ע״ב. תקו״ז ריש ת״ל. פרדס שער (ג) אם הא״ס הוא הכתר פ״ג. ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א. שעהיוה״א פ״ח (פה, ב ואילך). תו״א יתרו ע, א. ועוד.
9) ראה לקו״ת תבוא מא, ג. דרושי ר״ה נח, א ואילך. עט״ר שער ר״ה בתחילתו.
10) ראה תו״א שם. ובכ״מ.
11) ראה ביאוה״ז להצ״צ ח״א ריש ע׳ רלא.
12) סה״מ עת״ר ע׳ רמח. אעת״ר ע׳ רנא. ובכ״מ.
13) בהבא לקמן – ראה לקו״ת שה״ש לט, א ואילך. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שיח ואילך (וש״נ). המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פכ״ו (ס״ע כד ואילך). סה״מ תרנ״ד ע׳ רפו ואילך. תרנ״ט ע׳ עד ואילך. תרפ״ט ע׳ 129. תש״א ע׳ 83. ועוד.
14) שבת סה, ב. וראה תוס׳ שם (ד״ה דאמר).
15) בהבא לקמן – ראה גם לקו״ש ח״כ ע׳ 42. וש״נ.
16) ראה זהר ח״א כ, ב. ח״ב עג, ב ואילך. שער מאמרי רשב״י לזח״א ב, רע״א. או״ת להה״מ ג, ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן יא), הובא באוה״ת חנוכה (כרך ה) תתקנב, ב. סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ רנ. תש״י ס״ע 15. ועוד.
17) ראה תו״א בראשית ו, ב-ג. וראה גם סה״מ תרנ״ט שבהערה 19.
18) ח״ב ג, א.
19) המשך מצה זו תר״ם פי״ז (ע׳ כג). סה״מ תרנ״ט ע׳ ג ואילך. תער״ב-תרע״ו ע׳ רנד ואילך (נסמנו בסה״מ שבועות שם).
20) משלי ד, כב.
21) עירובין נד, רע״א.
22) ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב הי״ב. וש״נ.
23) בכ״ז – ראה סה״מ שבועות שם (ע׳ רנג ואילך). וש״נ.
24) תענית ז, א. מכות י, א. וראה רמב״ם הל׳ ת״ת ספ״ה.
25) אבות פ״ה מ״ז.
26) שם.
27) פסחים ג, ב. וראה לקו״ת בשלח א, א. ביאוה״ז לאדהאמ״צ פ׳ אחרי (עו, ד) ולהצ״צ שם (ח״א ע׳ שסג-ד). ד״ה וידעת תרנ״ז (סה״מ תרנ״ז ע׳ מט). וראה גם לקו״ת שה״ש מא, ב.
28) ראה המשך תרס״ו ע׳ סה. סה״מ תרס״ח ע׳ קסד. תרפ״ד ע׳ שז-ח. תרפ״ז ע׳ מב. תש״ט ע׳ 133-4. ועוד.
29) ראה המשך תער״ב ח״א פרל״ח (ס״ע תפא ואילך). ח״ב ע׳ א׳קנו. ועוד.
30) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרנ״ט ע׳ עז ואילך. וש״נ. סה״מ תער״ב-תרע״ו שם ע׳ רנא.
31) סה״מ תער״ב-תרע״ו שם ע׳ רנד.
32) נדה מה, ב. ראה סה״מ תרנ״ט ע׳ ט.
33) המשך מצה זו תר״ם שם.
34) שה״ש ד, טו.
35) ראה ד״ה זה תרצ״א (סה״מ קונטרסים ח״א ר, סע״א ואילך).
36) המשך תער״ב ח״א פקל״ח (ע׳ רסז-ח). וראה לקו״ד ח״ב רצח, א. סה״ש תש״ד שם. ובכ״מ.
37) סה״מ ימי הספירה ע׳ קב. וראה סה״מ תרס״ה ע׳ רלט ואילך. ה׳ש״ת ע׳ 121 ואילך.
38) בהר כה, ב-ד.
39) ראה סה״מ תער״ב-תרע״ו שם ע׳ רנז.
40) מכילתא ופרש״י יתרו יט, ה.
41) תו״כ ופרש״י ר״פ שמיני. מסדר עולם פ״ז. וכ״ה גם בשבת פז, ב. ועוד.
42) ראה סה״מ ויקרא ע׳ צט. ע׳ קטז. ע׳ קנ.
43) ראה סנהדרין פח, ב (במשנה).
44) ראה ע״ז לה, א ובפרש״י. ירושלמי ברכות פ״א ה״ד. סנהדרין פי״א ה״ד. ע״ז פ״ב ה״ז. ועוד.
45) אבות פ״ג מי״ד.
46) ראה תויו״ט שם.
47) כש״ט הוספות סס״ג (פה, ב). וש״נ.
48) משלי ד, ב.
49) ע״ז יט, א.
50) ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ה״ב.
51) ראה סה״מ תש״א ע׳ 54. אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ח ע׳ יג. שנד.
52) פיוט ״שערי שמים״ דנעילה והושע״ר.
53) ראה סה״מ תרפ״ז ע׳ כא-ב ואילך. סה״מ קונטרסים ח״ג ע׳ קפט.
54) שה״ש א, ב.
55) ראה פרש״י עה״פ.

[סה"מ במדבר ח"א ע' עב ואילך]

כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.

סגירת תפריט