בס״ד. כ״ף מנחם-אב ה׳תשל״ז

הנחה בלתי מוגה

ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו׳¹ [דפסוק זה הוא משיעור החומש של היום], וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה, דהנה בגמרא² הקשו אטו יראה מילתא זוטרתי היא, ותירצו אין לגבי משה משה זוטרתי היא, וצריך להבין דהרי ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כתיב, היינו דה׳ אלקיך שואל מישראל, ומהו התירוץ דלגבי משה מילתא זוטרתי היא. וכמבואר בתניא פרק מב³ שאלה זו וביאור הדבר. גם צריך להבין מ״ש ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳ [דע״ז אמרו⁴ שהבקשה ליראה את ה׳ אלקיך וגו׳ היא בבחי׳ אחת שאלתי⁵, ומזה מסתעפים בדרך ממילא שאר הפרטים (ללכת בכל דרכיו גו׳¹), כמבואר בספרים ומובא באור התורה לכ״ק אדמו״ר הצ״צ⁶], דהוה לי׳ לומר ועתה ישראל ה׳ אלקיך שואל מעמך ליראה גו׳, ולא לשאול בתחילה מה ה׳ אלקיך שואל מעמך ולתרץ כי אם ליראה.

והנה בגמרא מנחות⁷ תניא הי׳ ר׳ מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך, אל תקרי מה אלא מאה⁸, ומובא דין זה להלכה בשולחן ערוך אדמו״ר הקן⁹ ובפוסקים שלפניו¹⁰, וגם בספר תניא רבתי שהתחלתו היא בברייתא זו (תניא הי׳ ר׳ מאיר אומר כו׳), ועד שלכמה דיעות היא מצות עשה מן התורה, וכמ״ש המגן אברהם¹¹ ״ואם היא מצות עשה עיין ברמב״ם וברמב״ן ובספר שתי ידות״¹², ועכ״פ אפילו לפי פסק אדמו״ר הזקן בשולחן ערוך שלו שפסוק זה הוא רמז ואסמכתא, מ״מ הרי זה חיוב, וכהלשון חייב אדם לברך, וחיוב המובא בשולחן ערוך, עוד שמחפשים כמה עצות¹³ איך למלאות את החשבון דמאה ברכות [שישנם בכל יום רגיל] בימי שבת ויו״ט שאז אין אומרים בתפילת העמידה י״ח ברכות וכו׳, ועד״ז ביום התענית (שאז אין ברכת המזון כו׳), ואומרים שצריכים להרבות (בשבת ויו״ט) באכילת פירות וכו׳ או לשמוע ברכת התורה וכו׳, וכמו שמאריך גם אדמו״ר הזקן בשולחן ערוך שלו¹⁴. והנה ידוע מ״ש השל״ה¹⁵ דהלימוד אל תקרי כו׳ היינו (לא ששוללים את הפירוש הפשוט, כי אם) שב׳ הפירושים ישנם, אלא שא׳ מהם אינו מובן וצריך להביאור של פירוש הב׳. ולפי זה צריך להבין מהי השייכות דפירוש הפשוט במ״ש מה ה׳ אלקיך שואל מעמך גו׳ להפירוש דאל תקרי מה אלא מאה. דלכאורה לא זו בלבד שאין כל שייכות ביניהם, אלא עוד זאת שהם ב׳ פירושים הפכיים. דלפירוש הפשוט הרי תיבת מה מורה על קטנות הדבר, ובלשון הגמרא מילתא זוטרתי, משא״כ להפירוש דאל תקרי מה אלא מאה הרי מספר מאה הוא מספר שלם¹⁶, ויתירה מזו, דהלא מספר עשר הוא כבר מספר שלם וכאן הוא מספר מאה, עשר כלול מעשר. וגם כפי שהוא בעצם הדין (דחייב אדם לברך מאה ברכות כו׳), הרי מחפשים כמה עצות וצריכים לפירות וריחות וברכת התורה דשומע כעונה¹⁷ וכו׳, היינו שזהו דבר גדול שקשה להגיע אליו, וזהו היפך מהענין דמילתא זוטרתי. גם צריך להבין, דהרי אף שדרשו ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך, דהכוונה בזה היא למאה ברכות, מ״מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו¹⁸, דהבקשה היא ליראה את ה׳ אלקיך גו׳, ומזה מובן דישנה שייכות בין ענין הברכות לענין היראה, וצריך ביאור והסבר מהי השייכות ביניהם. גם צריך להבין מ״ש בתחילת הכתוב ועתה ישראל גו׳, דהכוונה בזה היא שהבקשה היא עתה בדיוק. והנה רש״י (עה״פ) מפרש שזהו לא למעליותא, כי אם אדרבה, מכיון שהיו לפני זה ענינים בלתי רצויים הרי הוא אומר ועתה גו׳, דאעפ״כ, הנה מבלי הבט על מה שהי׳ בעבר הנה ה׳ אלקיך שואל מעמך ליראה. אמנם לפי פירוש זה הרי זו הדגשה בלתי רצוי׳, וגם, דלפי זה לא הוה לי׳ לומר ״ועתה״, כי אם תיבה אחרת המורה על התוכן ד״אף על פי כן״ בלשון החומש. וממ״ש ״ועתה״, דפשטות תיבה זו מורה שזוהי הסברה על מ״ש לאחרי זה, מובן מזה דכוונת הפסוק היא דעתה דייקא ה׳ אלקיך שואל מעמך גו׳ (ולא שבא לשלול מ״ש לפני זה).

וביאור הענין הוא, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו¹⁹, דתיבת ועתה מורה על מ״ש בסיום הסדרה הקודמת²⁰ אשר אנכי מצוך היום, ודרשו רז״ל²¹ היום לעשותם, והיינו כאשר הנשמה היא למטה בגוף במעמד ומצב שצריך לענין הבחירה, כי נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב²² ואת ההיפך (לא כפי שיהי׳ בקרוב ממש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ²³. וזהו היום לעשותם, דעתה דוקא ישנו הענין דאתכפיא ואח״כ אתהפכא, משא״כ כאשר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, הרי אז יהי׳ כדאיתא בגמרא שבת²⁴ שעל זה נאמר²⁵ והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, כי אז לא יהי׳ עם מי ללחום, לא יהי׳ עם מי לעשות אתכפיא ואתהפכא, כדי שהבן מלך יוכל להראות כשרונותיו, שמבין את האמת כו׳ גם כאשר ישנם כמה צמצומים וסדר השתלשלות עד להבירא עמיקתא²⁶.

וזהו מה שממשיך ועתה ישראל, ישראל דייקא, דענין ישראל הוא כדאיתא בגמרא סנהדרין²⁷ ישראל אע״פ שחטא ישראל הוא, שזה שייך דוקא עתה. משא״כ לעתיד לבוא שאז יהי׳ ענין השירה, וכמ״ש²⁸ ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, ופירש״י דקאי על טעמי תורה, דענין הטעמים כפשוטם הו״ע השירה שבתורה, וזה קשור עם אמיתית ענין השבח ושירות ותשבחות שבתורה, כמ״ש²⁹ ואהי׳ שעשועים לפניו גו׳, הנה אז נקראים ישראל בשם ישורון, וכמובן מהמבואר בלקו״ת³⁰ שאז יהי׳ הענין דויהי בישורון מלך³¹, כאשר והיתה להוי׳ המלוכה³², ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו³³, הנה אז יהיו ישראל בגלוי במצב דישורון, דישורון הוא לשון שירה.

וזהו ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך גו׳. דדוקא כשנמצאים במצב של ישראל, דהשם ישראל הוא כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל³⁴, היינו שישנו הענין דשרית, המלחמה תמידית כו׳ שזהו ענין עבודת הבינונים כדאיתא בתניא³⁵, ועד שותוכל שזהו ענין האתהפכא, שגם זה בא מצד שנמצא בתנועה שצריך לפעול שיהי׳ ותוכל, דאז הנה אע״פ שהוא באופן דישראל לי ראש³⁶, מ״מ נמשך ענין זה (דלי ראש) עד למצב כזה שאפשר להיות שם ענין החטא, וכנ״ל דישראל אע״פ שחטא ישראל הוא, ומ״מ הרי סוף כל סוף לא ידח ממנו נידח³⁷, ויהי׳ שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל. וכשנמצא במעמד ומצב זה, לפני שבא לבחי׳ ישורון, הנה אז ה׳ אלקיך שואל מעמך שיהי׳ בבחי׳ מה. דהענין דמה הוא לשון ביטול³⁸, שזהו מה שנותנים מלמעלה לכאו״א מישראל, ענין האהבה המסותרת ונכלל בה גם דחילו כדאיתא בתניא³⁹, וכפסק דין הרמב״ם⁴⁰ שכל ישראל רוצה לקיים רצון הבורא אע״פ שחטא, אלא שנמצא במעמד ומצב דיצרו אנסו, וע״ז היא הבקשה שלא יהי׳ שוטה המאבד מ״ה שנותנים לו⁴¹. וכידוע הפירוש⁴² דזה קאי על מה שנותנים לו חלק אלוקה ממעל ממש⁴³, וע״י שיהי׳ שוטה שנכנסה בו רוח שטות⁴⁴ יכול לעבור עבירה ולאבד המ״ה שנותנים לו⁴⁵. ואין הכוונה שמאבדו לגמרי ח״ו, אלא רק כאשר אינו פועל פעולתו, הנה אף שגם בשעת החטא היתה באמנה אתו⁴⁶, מ״מ הרי ירידת הנשמה היתה כדי שתקיים שליחותה בעלמא דין, וכאשר אינה מקיימת שליחותה הנה זהו ענין האבידה. וכפשטות פירוש אבידה, שאין הכוונה שנתבטלה כל המציאות, כי אם שנאבדה וצריך לחפשה, ובלשון חז״ל⁴⁷ אבידה המתבקשת. וע״ז היא הבקשה כנ״ל, שלא יאבד מ״ה שנותנים לו.

וממשיך בכתוב ה׳ אלקיך שואל מעמך גו׳. דאע״פ שישנה ההבטחה דלא ידח ממנו נידח, הנה זהו הדיוק במ״ש מעמך דייקא, שזה יהי׳ מצד אתערותא דלתתא⁴⁸. היינו, לא מצד זה שישנם הכרוזי תשובה⁴⁹ וכו׳ כי כל זה אינו אלא הכנה, והבקשה שה׳ אלקיך מבקש הוא שיהי׳ מעמך. ועד״ז הוא בנוגע לה׳ אלקיך, דאע״פ שבשעת מתן תורה נאמר אנכי הוי׳ אלקיך⁵⁰, ודיבורו של הקב״ה חשיב מעשה⁵¹, ובמילא הרי נעשה כן בפועל ממש שה׳ הוא אלקיך, כחך וחיותך של כאו״א מישראל⁵², מ״מ הבקשה היא שענין זה יהי׳ מעמך, ע״י עבודתו באתערותא דלתתא⁴⁸. וכל זה נפעל כאשר בחי׳ מ״ה שבו, שבטל מצד עצמו, וכמ״ש⁵³ מה שמו ומה שם בנו, יבוא בגילוי, דעי״ז בא בגילוי הענין דליראה את ה׳ אלקיך [ומזה נמשכים אח״כ שאר הפרטים, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה׳ אלקיך וגו׳], והיינו, שצריך להמשיך את החלק אלוקה ממעל ממש שבו, שלא יהי׳ באופן דאהבה מסותרת כי אם שיבוא בגילוי, ועד שיבוא במחשבה דיבור ומעשה שלו בפועל, שזה בא ע״י ברכה והמשכה שממשיך ממקור הנשמה, ראש שבנשמה, לרגל שבנשמה, ולמעלה יותר, שממשיך מבחי׳ המזל שבנשמה (שע״ז אמרו⁵⁴ מזלייהו חזי) לבחי׳ עקב שבנשמה, בחי׳ יעקב יו״ד עקב⁵⁵.

ובזה יובן הקשר לענין הברכות, דהנה כדי שיפעל ענין הברכה והמשכה בעבודתו, צריך לפעול זה גם בנוגע לגילוי אלקות בעולמות. דאף שגם בלאו הכי ישנו הגילוי אלקות בעולמות שאין עוד מלבדו⁵⁶, ועד כתורת הבעש״ט⁵⁷ עה״פ⁵⁸ לעולם ה׳ דברך נצב בשמים, שכח הפועל בנפעל הוא מהוה ומקיים ומחי׳ אותו מחדש בכל עת ובכל רגע, אבל כל זה הוא באופן דעולם כמנהגו נוהג, עולם מלשון העלם והסתר⁵⁹, שזהו הענין דעלמא דאתגליא, שהעולם הוא בגלוי והאלקות הוא בהעלם והסתר. משא״כ בעלמא דאתכסיא ששם אלקות הוא בגלוי, וכמשל הדגים שבים שכל חיותם הוא המים, הנה כן הוא בעלמא דאתכסיא בנוגע לאלקות⁶⁰. שזהו כללות החילוק בין נבראים דעלמא דאתכסיא לנבראים דעלמא דאתגליא, ובין הגילוי אלקות שבעלמא דאתכסיא להגילוי אלקות שבעלמא דאתגליא. דאף שגם בעלמא דאתגליא הנה ע״י ההתבוננות רואה שיש בעל הבית לבירה זו⁶¹ וכו׳, וכמ״ש⁶² שאו מרום עיניכם ו(עי״ז) ראו מי ברא אלה, מ״מ צריך להתבוננות, והו״ע של התחדשות, משא״כ בעלמא דאתכסיא הנה אלקות הוא בגילוי. וע״ז הו״ע הברכה והמשכה, להמשיך מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא⁶³. וזהו שאומרים בנוסח הברכות ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם, דברוך אתה ה׳ היינו שה׳ יהי׳ ברוך ונמשך כו׳, ועד שיהי׳ אלקינו, ועד שיהי׳ מלך העולם כולו. וידוע מ״ש הרשב״א⁶⁴ שבנוסח הברכה ישנם ב׳ ענינים, בלשון נוכח ובלשון נסתר, דבתחילה אומרים ברוך אתה לשון נוכח ואח״כ אומרים אשר קדשנו לשון נסתר (ולא קדשתנו שהוא לשון נוכח), ועד״ז הוא בכו״כ ברכות. שההסברה בזה היא, כי ענין הברכה הוא המשכה מבחי׳ נסתר לבחי׳ נוכח, מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא.

ובזה יובן ענין מאה ברכות דוקא, דהנה כאשר רוצים להמשיך הנקודה מלמעלה, הרי הכוונה בזה היא שכל הנקודה תבוא למטה כמו שהיא. וכמבואר בארוכה בדרושי חיי שרה⁶⁵ דבענין המספר ישנו חילוק בין אורות לכלים. דבאורות הנה כל מה שלמעלה מספר המרובה יותר ולמטה הוא במספר קטן יותר, משא״כ בכלים הוא להיפך דכל מה שיורד למטה מתרבה מספר הכלים כו׳. ולכן הנה בענין האורות הרי מספר מאה מורה על אריך אנפין, משא״כ למטה הו״ע של שנה אחת. משא״כ בנוגע לכלים הרי המעשה הוא העיקר⁶⁶, וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה⁶⁷, מה רבו מעשיך ה׳⁶⁸ ומה גדלו מעשיך ה׳⁶⁹, שמצד זה הנה ענין היחיד הוא למעלה ולמטה הוא מאה. וזהו ענין מאה ברכות דוקא, דמכיון שצ״ל ההמשכה מהאורות דעלמא דאתכסיא שיהיו בגילוי בעלמא דאתגליא (כמו שהם בעלמא דאתכסיא), לכן צ״ל ענין של מאה ברכות, היינו שמספר מאה (באורות) כמו שהוא יומשך למטה. והתחלת הענין היא מ״ה⁷⁰, העדר תפיסת מקום ונקודה אחת, ועי״ז הנה אל תקרי מה אלא מאה, דכאשר זה מיוסד על הענין דמ״ה, הנה אח״כ נמשך הברכה במאה, עד למטה ביותר, ובכל הפרטים שמונה בהפסוקים שלאחרי זה.

ויש לומר בדרך אפשר שזה קשור גם עם דרשת רז״ל⁷¹ אין ועתה אלא תשובה. דהרי כל ענין ירידת הנשמה למטה הוא כדי שיהי׳ אח״כ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה⁷², אצל כאו״א באופן התשובה השייך אצלו, אצל אלו שלמטה מבינונים תשובה כפשוטה, ואצל בינונים התשובה על מה שמבאר בתניא⁷³ דאע״פ שאינו שייך לדיבור בלתי רצוי ואפילו לא למחשבה בלתי רצוי׳ שתתעכב אצלו ברצונו כי מיד כשנופלת במחשבתו הרי הוא דוחה אותה, הנה מ״מ זה גופא שנופל במחשבתו מורה שהרע אצלו הוא בתקפו, וכמבואר בארוכה בתניא, וע״ז צ״ל והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ואצל צדיקים צ״ל ג״כ הענין דלאתבא צדיקיא בתיובתא⁷⁴. וזהו הקשר שזהו דוקא ועתה, היום לעשותם, כי דוקא אז יכול להיות ענין התשובה, וכמבואר בארוכה בספר המצוות להצ״צ⁷⁵ דמצות התשובה יכולה להיות רק בנשמות בגופים בעולם הזה, משא״כ בעולם הבא ובגן עדן וכו׳. וזהו ועתה ישראל גו׳, דדוקא עתה, היום לעשותם, ישנו הענין דועתה לשון תשובה, שכל אחד מישראל יחד עם כל ישראל ממלאים ביחד בקשת הקב״ה, ובשמחה ובטוב לבב, שהמ״ה בא באופן דליראה, וגם הענין דה׳ אלקיך הוא בגילוי ע״י מעמך, ע״י עבודת התחתונים. ואז מסיימים לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים⁷⁶ בימי הגלות האחרונים, ובא הגמר דעושין תשובה ומיד הן נגאלין⁷⁷, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו ובעגלא דידן.

__________

1) ריש פרשתנו (עקב י, יב).
2) ברכות לג, ב.
3) בתחילתו (נט, א).
4) מדרש תהלים ויל״ש (רמז תשו) עה״פ שבהערה הבאה.
5) תהלים כז, ד.
6) פרשתנו ע׳ תקעח ואילך. וראה גם לקו״ת מסעי צו, סע״ב-ג. רד״ה אחת שאלתי תרע״ה (המשך תער״ב ח״ב ס״ע א׳קיד). ועוד.
7) מג, ב.
8) תוס׳ שם (מפרש״י. וראה חדא״ג מהרש״א שם). וכ״ה בערוך ערך מאה. ובכ״מ.
9) או״ח רסמ״ו.
10) טור שם. שו״ע שם ס״ג.
11) שם סק״ז.
12) ראה רמב״ם הל׳ תפלה פ״ז הי״ד. סהמ״צ להרמב״ם שרש א ובהשגות הרמב״ן שם. בכ״ז – ראה אנצקלופדי׳ תלמודית ערך ברכות (כרך ד) ע׳ שי ואילך. וש״נ.
13) ראה מנחות שם. רמב״ם הל׳ תפלה שם הט״ו-ז. טושו״ע (ודאדה״ז) שם.
14) שם. וראה גם סרט״ו ס״ד-ה.
15) חלק תושבע״פ כללים בערכו אות א בסופו (תג, סע״א). וראה ס׳ הליכות אלי ס״ג. מו״נ ח״ג פמ״ג. שו״ת הרדב״ז ח״ג תשובה אלף סח (תרמג). אנציקלופדי׳ תלמודית (כרך ב) ערך אל תקרי.
16) ראה חדא״ג מהרש״א לברכות שם.
17) סוכה לח, ב. ובכ״מ.
18) שבת סג, א. וש״נ.
19) אוה״ת שם.
20) ואתחנן ז, יא.
21) עירובין כב, א (וש״נ). הובא בפרש״י עה״פ.
22) נצבים ל, טו.
23) זכרי׳ יג, ב.
24) קנא, ב.
25) קהלת יב, א.
26) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
27) מד, א.
28) שה״ש א, ב.
29) משלי ח, ל.
30) שה״ש א, ג. הובא באוה״ת שם (ע׳ תקעט. תקפה).
31) ברכה לג, ה.
32) עובדי׳ א, כא.
33) ישעי׳ מ, ה.
34) וישלח לב, כט.
35) פט״ו.
36) פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. תו״א שמות נ, א ואילך. לקו״ת ר״ה סב, ג. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יעקב סמ״ה (ע׳ א׳קא ואילך). מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה. וש״נ.
37) ע״פ שמואל-ב יד, יד.
38) אוה״ת שם ס״ע תקפא. וראה גם שם ע׳ תקעה.
39) פי״ח.
40) הל׳ גירושין ספ״ב.
41) ראה חגיגה ד, א. ירושלמי גיטין פ״ז ה״א.
42) לקו״ת ויקרא ג, ד. פינחס עו, ב. מסעי צא, ג. ועוד.
43) תניא רפ״ב.
44) ראה סוטה ג, א.
45) ראה גם לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סכ״ב (ח, א). או״ת קג, א (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תכג).
46) תניא פכ״ד (לא, א).
47) סנהדרין קט, ב. מכות כד, א.
48) אוה״ת שם ע׳ תקפא.
49) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סע״ט (צ, א). וש״נ.
50) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
51) ראה ב״ר פמ״ד, כב. וראה אוה״ת יתרו (כרך ז) ס״ע ב׳תשב-ג.
52) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ. וראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח ס״ה.
53) משלי ל, ד. וראה אוה״ת ויחי שצ, א-ב.
54) מגילה ג, א. וראה לקו״ת במדבר טז, א. ועוד.
55) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א ואוה״ת ר״פ ויצא. ועוד.
56) ואתחנן ד, לה.
57) שעהיוה״א פ״א.
58) תהלים קיט, פט.
59) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
60) ראה בארוכה מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ שסט ואילך.
61) ראה ב״ר רפל״ט.
62) ישעי׳ מ, כו.
63) אוה״ת פרשתנו שם ע׳ תקעג.
64) לע״י ברכות ב, מ.
65) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) חיי שרה יב, ג ואילך. הוספות קלא, סע״ג ואילך. תו״ח חיי שרה קכו, ד. המשך תער״ב ח״א פל״ד (ע׳ נח). סה״מ במדבר ח״א ע׳ כג. וש״נ.
66) אבות פ״א מי״ז.
67) קידושין מ, ב.
68) תהלים קד, כד.
69) שם צב, ו.
70) אוה״ת חיי שרה קיא, ב.
71) ב״ר פכ״א, ו. ועוד. הובא באוה״ת פרשתנו שם ע׳ תקסד.
72) קהלת יב, ז.
73) פי״ב.
74) לקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב.
75) לט, ב ואילך.
76) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
77) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[סה"מ דברים ח"א (הוספות) ע' שסא ואילך]