בס״ד. ליל ה׳ פ׳ חיי שרה, כ׳ מרחשון ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל¹, ומביא בזה בעל יום ההולדת [כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע] במאמרו ד״ה זה לפני מאה שנה (תרמ״ד) [שזכה דורנו ונדפס מאמר זה לאחרונה²] דאיתא במדרש רבה³ ר׳ לוי אמר שהשליטו ביצרו, היינו דזה שה׳ ברך את אברהם בכל הוא שהשליטו ביצרו. ומקשה בזה, מהי הברכה גדולה כל כך לגבי אברהם, שנתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכולם⁴, ומהי הברכה שהשליטו ביצרו. והנה לפני שנאמר וה׳ ברך את אברהם בכל, שהשליטו ביצרו, מקדים הכתוב, ואברהם זקן בא בימים, וכיון שסדר בתורה הוא ג״כ סדר בההוראה שבדבר⁵, הרי מובן, דכדי שיהי׳ וה׳ ברך את אברהם בכל, שהשליטו ביצרו, צריך להיות לפני זה הענין דואברהם זקן בא בימים.

ומבאר בזה בהמאמר [היינו בסיום המאמר⁶, כי גוף המאמר הוא חלק מההמשך (המשך להמאמר שלפניו והקדמה להמאמר שלאחריו), ורק בסיום המאמר מתרץ את הקושיא שבהתחלת המאמר], דענין הנסיון הוא הסתר פנים שנמשך מעולם התהו, ואברהם שעמד בכל הנסיונות הוא שבירר את הקליפות והסטרא אחרא שמסתירים על אור הוי׳ וקדושתו, והמשיך שיהי׳ גילוי אלקות למטה, וזהו שבירכו שהשליטו על יצרו, שלא יצטרך להלחם עוד עם היצר הרע וסטרא אחרא כי אם יתבררו ממילא בדרך מנוחה. והיינו, שבעבודה דעולם התיקון (המתקן את עולם התהו), יש בזה ב׳ שלבים, בתחילה היא העבודה באופן של אתכפיא בלבד, ואח״כ באה העבודה דאתהפכא, שמהפך גם את הרע לטוב, שזהו ענין שהשליטו ביצרו, העבודה דאתהפכא. ויש לומר שזהו ג״כ הקשר להמבואר בגוף המאמר⁷ [והגם שההמשך הוא לכאורה ענין בפני עצמו, וההתחלה והסיום הם ענין בפני עצמו, וכנודע⁸ מאופן כתיבת הדרושים ע״י רבותינו נשיאינו, שבתחילה היו כותבים את כל ההמשך בלי התחלות וסיומים (חוץ מהתחלת המאמר הראשון), ואח״כ בשעת האמירה וסמוך לה (בחודשים או בשנים שלאחר כתיבת ההמשך) הוסיפו התחלות וסיומים להמאמרים, כדמוכח ממה שרואים בגוף כתב יד קדשם בכמה דרושים, בכל זאת מובן, שיש שייכות וקשר בין ההתחלה וסיום להתוכן של גוף המאמר], שבו מבאר את ענין עליית והמשכת המלכות [וכמבואר שם בארוכה, וכבר נדפס כנ״ל, שזהו פרסום לדורות⁹], דענין עליית המלכות (בבחי׳ אחור באחור) היא דוגמת העבודה דאתכפיא, וענין המשכת המלכות (בבחי׳ פנים בפנים) היא דוגמת העבודה דאתהפכא.

ולהבין הענין בביאור יותר, הנה מצינו ענין זה בביאור יותר במאמר כ״ק אדמו״ר הצ״צ [שזכה דורנו ג״כ, ונדפס לאחרונה¹⁰], שמקשה שם ג״כ קושיא הנ״ל, מהו השבח והרבותא אחר שנתנסה בעשרה נסיונות מה שהשליטו ביצרו [ומזה שלשון השאלה בד״ה זה שבשנת תרמ״ד דומה ללשונה במאמר הצ״צ, יש מקום לומר, שהתחלת וסיום המאמר דשנת תרמ״ד, מיוסד על מאמר הצ״צ]. ומבאר בזה, דענין השליטו ביצרו הו״ע אתהפכא חשוכא לנהורא, שעי״ז מעורר וממשיך גילוי אור נעלה ביותר, וכדוגמת מעלת מצוות ל״ת על מצוות עשה, דמבואר בארוכה בלקו״ת בתחילתו (פ׳ פקודי¹¹) דמצוות עשה שרשן בבחי׳ ו״ה דשם הוי׳, ומצוות ל״ת שרשן בבחי׳ י״ה דשם הוי׳. והגם שלמטה בעולם הרי קיום מצוות ל״ת הוא ע״י שלילה ומניעה מעשי׳, שב ואל תעשה¹², ולפי זה לכאורה דורש ביאור איך אפשר לומר שהם למעלה מקום ועשה דמצוות עשה, אך היא הנותנת (כמבואר בלקו״ת), דמשום ששרשן גבוה יותר, לכן אי אפשר לעשות כלי אל האור הנמשך על ידן ע״י עשי׳, ונמשך דוקא ע״י שלילה, וע״ד ענין ידיעת השלילה שעל ידה משיגים למעלה מבידיעת החיוב¹³. ועד״ז היא ג״כ העבודה דאתהפכא, שעל ידה נמשך גילוי אור נעלה ביותר.

וזהו וה׳ ברך את אברהם בכל שהשליטו ביצרו, שזהו שבח אחר השבח דבא בימים, דבא בימים הן המצוות עשה, וכדאיתא בזהר¹⁴ הפירוש בזה שימיו היו ימים שלמים, דלא חסרא יומא חדא, היינו שבכל יום ויום עבד עבודתו בלימוד התורה וקיום המצוות, דכל יומא ויומא עביד עבידתי׳¹⁵. וענין וה׳ ברך את אברהם בכל, שהשליטו ביצרו, הוא כמו מעלת מצוות ל״ת על מצוות עשה.

ובפרטיות יותר יש לומר, דענין ואברהם זקן בא בימים, קאי הן על מצוות עשה והן על מצוות ל״ת, דקיים אברהם אבינו את התורה כולה עד שלא ניתנה¹⁶, כולל מצוות ל״ת, אבל כל זה הי׳ באופן דולבי חלל בקרבי¹⁷, שאין לו יצר הרע¹⁸, בדוגמת פירוש הא׳ בענין והשבתי חי׳ רעה מן הארץ¹⁹, מעבירם מן העולם²⁰, שיבוטלו לגמרי. ואח״כ בא לענין נעלה יותר, וה׳ ברך את אברהם בכל, שהשליטו ביצרו, והוא מה שעובד עבודתו בהיצר גופא, תחילה העבודה דאתכפיא, ואח״כ גם העבודה דאתהפכא, שמהפך את היצר הרע לטוב. וזהו ג״כ מש״נ²¹ והנה טוב מאוד ואמרו רז״ל²² טוב זה יצר טוב מאוד זה יצר הרע, דלכאורה איך הוא שהיצר הרע הוא טוב מאוד. אך הענין הוא (כמבואר באוה״ת שם), דכאשר מהפכים את היצר הרע לטוב, אז נעשה טוב מאוד [ויתירה מזו, שהפיכתו לטוב הרי זה השלימות של היצר הרע גופא, וכדאיתא בזהר²³, ומובא בתניא²⁴, המשל הידוע בזה, שתוכנו שהיצר הרע עצמו אינו רוצה שישמעו לו ובא רק לנסות], בדוגמת פירוש הב׳ בענין והשבתי חי׳ רעה מן הארץ, משביתן שלא יזיקו²⁰, אתהפכא. וזהו החידוש דעבודת אברהם, שעבודתו היתה לא רק באופן דולבי חלל בקרבי שאין לו יצר הרע, אלא גם דמצאת את לבבו נאמן לפניך²⁵, ואיתא בירושלמי²⁶, דמה שנאמר לבבו בשני בי״תין, הוא משום שעשה את היצר הרע שלו לטוב.

וזהו ג״כ החידוש דענין השליטו ביצרו על הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. כי העבודה דענין הנסיון אינה אלא הסרת ההעלם וההסתר. דענין הנסיון הוא העלם והסתר, דנוסף לזה שהעולם בכלל הוא מלשון העלם והסתר²⁷, הנה בההעלם וההסתר שבענין הנסיון ישנו חידוש מיוחד, מה שכל מציאותו אינו אלא מציאות של העלם והסתר, ומלבד זה אין בו כל מציאות אמיתית (כמבואר בכמה מקומות²⁸). וכנודע הדוגמא בזה בנסיון העקידה דאברהם אבינו עצמו, כאשר הלך אל העקידה (אל אחד ההרים אשר אמר אליך²⁹) בא השטן ועשה עצמו לנהר כדי למנוע מאברהם את אפשרות ההליכה כו׳ וע״י שאברהם עמד בנסיון וקפץ לתוך הנהר נתגלה למפרע שהנהר אינו מציאות אמיתית כלל³⁰, ולא בא אלא להעלים ולהסתיר ולנסות כו׳. וכן הוא בכל נסיון, דכאשר האדם מחליט בתוקף לא להתחשב עם הנסיון שהוא ענין של דמיון בעלמא, הרי הוא מתבטל. שכל זה הוא בדוגמת העבודה דולבי חלל בקרבי, שאין לו יצר הרע. ואח״כ נתן לו הקב״ה ענין נעלה יותר, וה׳ ברך את אברהם בכל, שהשליטו ביצרו, שיוכל לעבוד גם עם היצר הרע, בכל לבבך³¹ בשני יצריך³².

והנה מעין עבודה הנ״ל צריך להיות בעבודת כאו״א, דתחילה צריכה להיות עבודתו באופן דבא בימים, יומין שלימין, ואח״כ בא להשגת השלילה כו׳ ואח״כ להשליטו ביצרו כו׳. ויש לומר, דכאשר מתחילה עובד ה׳ באופן דבא בימים, יומין שלימין כו׳, ואח״כ בא להשגת השלילה כו׳, ואח״כ להשליטו ביצרו כו׳, הרי זה מביא, וזהו והכנה קרובה, לגאולה הפרטית שלו, להיות ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ³³, בעולם קטן שלו.

וע״י הגאולה הפרטית של כאו״א, באים אל הגאולה הכללית של כאו״א מישראל, וכנודע מאמר אדמו״ר הזקן³⁴ דאיתא בתיקונים שאפילו אם הי׳ צדיק א׳ חוזר בתשובה שלימה בדורו הי׳ בא משיח, ובלשון הרמב״ם³⁵ שאפילו אחד העושה מעשה אחד כו׳ מכריע עצמו וכל העולם כולו לכף זכות וגורם לו ולהם תשועה והצלה, עד לגאולה האמיתית והשלימה בכל עם ישראל למקטנם ועד גדולם. ולעתיד לבוא יהי׳ ענין השליטו ביצרו, כמבואר³⁶ בענין וגר זאב גו׳ ונער קטן נוהג בם³⁷. ועוד זאת, שאז יהי׳ גם ענין הקטנות בעילוי, ונער קטן, כמ״ש³⁸ מי יקום יעקב כי קטן הוא, דאז יהי׳ מעשה עיקר³⁹, ויהי׳ גם מעלת המלכות והלבנה [המבואר בהמשך תרמ״ד שם], כמ״ש⁴⁰ והי׳ אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי׳ שבעתיים כאור שבעת הימים, ונקבה תסובב גבר⁴¹, מעלת כנסת ישראל ובני ישראל, ביתר שאת וביתר עוז. וההתחלה לזה תהי׳ בזמן הגלות, כמ״ש⁴² טועמי׳ חיים זכו, שעוד ברגעים האחרונים ובימים האחרונים של הגלות יקויים מ״ש⁴³ והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, ועד שבמהרה בימינו יביאו את כל אחד ואחד מבנ״י כמנחה בכלי טהור⁴⁴ לארצנו הקדושה ולירושלים עיר הקודש ולהר הקודש בירושלים ולבית המקדש, מקדש אדנ-י כוננו ידיך⁴⁵, ובשמחה וטוב לבב.

__________

1) חיי שרה כד, א.
2) סה״מ תרמ״ד ע׳ קסב.
3) ב״ר פנ״ט, ז.
4) אבות פ״ה מ״ג.
5) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
6) סה״מ תרמ״ד שם ע׳ קסט.
7) שם ע׳ קסב ואילך.
8) ראה גם פתח דבר להמשך והחרים תרל״א.
9) אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ שפב (בשם הצ״צ).
10) אוה״ת בראשית (כרך ז) תתתז, ב.
11) ו, ד.
12) ל׳ חז״ל – ברכות כ, א. עירובין ק, א. יומא עד, ב. ובכ״מ.
13) ראה מו״נ ח״א ח״א פנ״ח. ובכ״מ.
14) ראה לקו״ש ח״כ ע׳ 315, ובהנסמן שם.
15) זח״א צד, ב.
16) קידושין פב, א. וש״נ.
17) תהלים קט, כב.
18) ברכות סא, ב.
19) בחוקותי כו, ו.
20) תו״כ עה״פ.
21) בראשית א, לא.
22) ב״ר פ״ט, ז.
23) ח״ב קסג, א.
24) ספ״ט.
25) נחמי׳ ט, ח.
26) ברכות בסופה.
27) לקו״ת שלח מ, א.
28) ראה סה״מ פר״ת ע׳ קז ואילך. ד״ה נתת ליריאיך תשל״ו (סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ קפו ואילך). וש״נ.
29) וירא כב, ב.
30) ראה תנחומא וירא כב.
31) ואתחנן ו, ה.
32) ספרי ורש״י שם.
33) זכרי׳ יג, ב.
34) מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תג.
35) הל׳ תשובה פ״ג ה״ד.
36) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך לע״ל ע׳ תרסה ואילך. וש״נ.
37) ישעי׳ יא, ו.
38) עמוס ז, ב.
39) בכל זה – ראה ספר הליקוטים שם ע׳ תרג ואילך.
40) ישעי׳ ל, כו.
41) ירמי׳ לא, כב.
42) נוסח מוסף דשבת. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282. וש״נ.
43) ישעי׳ מט, כג.
44) ראה ישעי׳ סו, כ.
45) בשלח טו, יז.

[סה"מ בראשית ח"א ע' שעו ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ לג ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״א ע׳ 456 ואילך.