בס״ד. ש״פ נח, ו׳ מרחשון ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
צהר תעשה לתיבה1, ומביא בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר2 בד״ה זה דשנת תש״ז [בהמשך תשרי תש״ז דעסקינן בי׳, והוא מלפני ארבעים שנה, דאחרי מ׳ שנה קאי אינש אדעתי׳ דרבי׳3] מה שפירש״י על הפסוק4 דיש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם, ומדייק בזה דצריך להבין הלא האור הוא בריאה בידי שמים, וכמאמר5 ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור גו׳, ומה שייך העשי׳ באור (צהר תעשה לתיבה). ומבאר שם בהמשך המאמר ענין ב׳ פירושים אלו וענין העשי׳ שבהם.
והנה ידוע פירוש מורנו הבעש״ט (שהובא בכמה מקומות בדא״ח6, וגם בדרושי נשיא דורנו7) דתיבת נח הן התיבות דתפילה ותורה, וכן פירש הפסוק8 בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגו׳ שצריך האדם להכניס את עצמו בהתיבות דתורה ותפילה ולהתדבק בהם. [ויש לבאר זה שפסוק שנאמר בפשטות לנח בנוגע לתיבת נח מפרשים אותו על עבודת כאו״א מישראל, ע״פ הביאור הידוע של אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע9 במה שאומרים בתפילת ראש השנה10 וגם את נח באהבה זכרת, דהיינו מצד עצם מעלת נשמות ישראל. דמזה מובן, שכל הענינים דתיבת נח ישנם בעבודת ישראל]. ולפי זה צריך לומר, דגם מ״ש צהר תעשה לתיבה קאי על תיבות התורה והתפילה, ולכאורה צריך להבין, איך שייך ענין העשי׳ בתיבות התורה, והרי התורה ניתנה כולה מלמעלה כמ״ש11 מן השמים דיברתי עמכם (מן השמים השמעתם קולך12), וידבר אלקים גו׳ אנכי הוי׳ אלקיך גו׳13, ומהו ענין צהר תעשה לתיבה, שהאדם ע״י עבודתו עושה צהר (אור) בתיבות התורה.
והנה ידוע גם הפירוש14 בפסוק צהר תעשה לתיבה, דענין צהר תעשה לתיבה הוא שבתחילה הי׳ הגזר דין מלמעלה על ענין המבול, וע״ז אמר הקב״ה לנח צהר תעשה לתיבה, שיהפך מדת הדין למדת הרחמים, מן צרה צהר. פירוש, דהנה איתא בספר יצירה15 ב׳ אבנים בונות ב׳ בתים ג׳ אבנים בונות ששה בתים, ומזה מובן שג׳ האותיות דתיבת צהר יש בהם ו׳ צירופים [וכנודע16 שה׳ צירופים ידועים והצירוף הו׳ לא ידוע], דאחד הצירופים הוא צרה ואחד הצירופים הוא צהר, ותכלית הכוונה היא להפך הצרה לצהר. ולפי הפירוש הנ״ל דתיבת נח ענינה הוא תיבות התורה ותפילה, צריך ביאור ביותר, איך אפשר להיות ענין הצרה בתורה ותפילה, שצריך להיות הפיכתה לצהר.
אך ביאור הענין הוא, דהנה ידוע דהגם שהתורה כולה שמותיו של הקב״ה17, ונמשכה מלמעלה (כנ״ל), וכל התורה כולה היא קדושה בקדושת אמת כו׳18, אבל מ״מ, המשכתה למטה היא באופן כזה שיש בה מדידה והגבלה, שאינה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים19. וע״י עבודת האדם בלימוד התורה פועלים הוספה בתורה, בלשון הזהר20 לאפשא לה, עד שתהי׳ ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים21. וזהו ענין הפיכת צרה לצהר בתורה. דשורש תיבת צרה הוא מלשון צר (ענג בל״א), מקום צר ומוגבל. וע״י עבודת ישראל מהפכים הצרה לצהר, דתמורת זה שהתורה כפי שהיא למטה מצד עצמה היא באופן דהגבלה (צרה) פועלים שתהי׳ באופן דצהר לשון אור, שאמיתית ענין האור הוא שמאיר בכל מקום בלי מדידה והגבלה. ועד״ז הו״ע צהר תעשה לתיבה בתיבות התפילה, דהתפילה מצד עצמה היא במדידה והגבלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה22, היינו שמצד עצמו הו״ע של מדידה והגבלה, ארצה, וע״י העבודה מגיעים לשמימה, בחי׳ שמים, המרחב שלמעלה, עד להשמימה בה׳ שלמעלה משמים סתם (כדיוק הידוע במאמרי כ״ק מו״ח אדמו״ר23), בחי׳ מרחב העצמי.
והנה לא זו בלבד שתוכן עבודת האדם הוא להפך הצרה (מדידה והגבלה) לצהר, אלא עוד זאת, שההגבלה עצמה מביאה את הגילוי שלמעלה ממדידה והגבלה, וכמאמר24 מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, דע״י הקריאה מן המיצר דוקא באים אל המרחב העצמי25. דזהו כללות ענין ראש השנה, ובפרט מצות תקיעת שופר שבו (דמצות היום בשופר26), דהתקיעה צ״ל דוקא מהצד הצר של השופר ורמז לדבר מן המיצר קראתי גו׳ (כפסק ההלכה בשולחן ערוך27). דזהו ענין מן המיצר אל המרחב, דע״י המיצר שבתחילה באים אל המרחב העצמי. וכמבואר במ״א28 דזהו גם ענין שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה29, דע״י רשה בתחילתה, מן המיצר, נעשה מתעשרת בסופה, מרחב. וענין זה הוא בכל ראש השנה, כי בראש השנה נפעל ענין חדש ועולם חדש30, וכביאור אדמו״ר הזקן באגה״ק31 שבכל ראש השנה נמשך אור עליון חדש שלא הי׳ מאיר מעולם עדיין אור עליון כזה, ולכן צ״ל אז עבודה חדשה מן המיצר אל המרחב.
והנה מראש השנה נמשכת עבודה זו לכל ימות השנה, וכמבואר בכמה מקומות32 שראש השנה הוא כמו ראש שממנו נמשך החיות לכל האברים כמו שהם במקומם, וזהו שלימות הראש. וזהו גם מה שבכל יום התחלת העבודה היא מן המיצר, בענין הביטול וקבלת עול, באמירת מודה אני לפניך מלך כו׳. ועד״ז עבודת התפילה שבכל יום, הנה אף שהתפילה מצד עצמה ענינה הוא לכאורה קבלת עול (שתמליכוני עליכם), מ״מ נוסף לזה הרי אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש33 דהיינו הכנעה ושפלות (כמבואר בכמה מקומות34, וגם בדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר35), ועד״ז בפרטיות באמירת קריאת שמע, דהגם שקריאת שמע בכלל ענינה הוא קבלת עול, מ״מ בקריאת שמע עצמה אמרו רז״ל36 למה קדמה שמע לוהי׳ אם שמוע, שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח״כ יקבל עליו עול מצוות.
והנה אמרו רז״ל37 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא. ומזה מובן, דמה שבעולם הנה מראש השנה (הכלל) נמשך הענין בכל פרטי השנה, הרי זה נמשך מענין זה כמו שהוא בתורה, שכל הענינים שבה נמשכים מן הכלל אל הפרט. דזהו מה שכל הענינים שבתורה נמשכים בתחילה מהאות א׳ דתיבת אנכי, שבה נכללו כל עשרת הדברות, ובהם נכללת כל התורה שבכתב38, והתורה בפירושה ניתנה39 דהיינו גם תורה שבע״פ, עד כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש40. וכל זה נמשך מהא׳ דאנכי, עד לקוצו של הא׳, עד מבחינה זו שלמעלה מכל אות וגם מכל קוץ41, עד מבחי׳ מחשבה הקדומה דא״ק, שכל הענינים שבעולם כלולים במחשבה הקדומה דא״ק42. וכמבואר במ״א43, שאין הכוונה בזה שהיו כלולים בעבר במחשבה הקדומה דא״ק, משא״כ כשנתפרטו לפרטים כבר לא נמצא הענין דכלל, אלא שגם עכשיו הרי הם כלולים במחשבה הקדומה דא״ק, בכל רגע ורגע, וע״ד תורת הבעש״ט44 שבכל רגע ורגע נתהוה כל העולם כולו מאין הגמור ליש גמור, וממחשבה הקדומה דא״ק נמשך ענין זה עד לפרטים ופרטי פרטים דמה רבו מעשיך45 ומה גדלו מעשיך46, כמבואר בארוכה גם בתורת חיים פרשתנו47.
והנה בכללות עבודה זו דהפיכת הצרה לצהר, מן המיצר אל המרחב, יש ב׳ אופנים, העבודה מלמעלה למטה והעבודה מלמטה למעלה. וזהו תוכן ב׳ הפירושים דתיבת צהר, יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה. דחלון ענינו הוא שהאור מאיר רק ע״י הסרת הדבר המונע, ובלשון המאמר48, שהאור דחלון הוא המשכת האור דז״א במלכות. משא״כ ענין אבן טובה היינו שהמלכות עצמה (בחי׳ אבן) מאירה. ובעבודת האדם הוא ההפרש בין סור מרע (הסרת המונע) ועשה טוב, ובכללות יותר הם ב׳ אופני ההליכה, הליכה מלמעלה למטה, תורה, והליכה מלמטה למעלה, תפילה. ובב׳ אופני עבודה אלו צ״ל צהר תעשה לתיבה, תעשה דייקא, עבודת האדם בזה, שיהי׳ מן המיצר אל המרחב. וכמו בפסוק זה (מן המיצר גו׳) שצ״ל קראתי דייקא, עבודת האדם. דזהו מה שלימוד התורה צ״ל בהקדמת ברכת התורה, ברכו בתורה תחילה49, המשכת נותן התורה בתורה ע״י עבודת האדם50. [ועוד זאת, דעצם ברכת התורה ניתקנה ע״י אנשי כנסת הגדולה, מעשינו ועבודתינו]. ועד״ז בתפילה, דהגם שתפילה מצד עצמה היא ענין נעלה ביותר, שעומד כעבדא קמי׳ מרי׳ כו׳51, מ״מ צ״ל בהקדמה לזה עבודת האדם בצדקה, יהיב פרוטה לעני והדר מצלי52.
ויש לקשר כל זה גם עם מ״ש בתחילת פרשתנו אלה תולדות נח נח כו׳, דאיתא במדרש53 נח נח נייחא לעליונים נייחא לתחתונים, דיש לומר שב׳ ענינים אלו הם ב׳ האופנים דהעלאה והמשכה. ויש לומר עוד, דזהו גם מה שלאחרי פ׳ נח באים לקריאת פ׳ לך לך, דענין לך לך רומז ג״כ לב׳ ההליכות הנ״ל, הליכה מלמעלה למטה והליכה מלמטה למעלה54. וע״י ההליכה בשלימות באים אל הארץ אשר אראך55, והי׳ ברכה56, שמקבלים כל הברכות דאברהם, והברכות דיצחק, והברכות דיעקב בחיר שבאבות57, עד להברכה דופרצת גו׳58, נחלה בלי מצרים59 [אף שבפסוק זה נזכרו ד׳ רוחות העולם, כמבואר במ״א60], דזה קשור במיוחד גם עם זמן זה, זמן רעוא דרעוין, סעודה שלישית דשבת61. ובפרט שעומדים בערב ז׳ חשון שאז התחילו לירד גשמי ברכה, משום שאז הגיע האחרון שבישראל לנהר פרת62. ויהי רצון שכל ענינים אלו יתקיימו בנו, במהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) פרשתנו (נח) ו, טז.
2) סה״מ תש״ז ס״ע 181 ואילך.
3) ראה ע״ז ה, ב.
4) מסנהדרין קח, ב. ב״ר פל״א, יא.
5) בראשית א, ג.
6) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן י (ע, ב). וש״נ.
7) סה״מ תרפ״ט ס״ע 204 (וש״נ). רד״ה זה תרצ״ה (סה״מ קונטרסים ח״ב ס״ע שמג, ב). ועוד.
8) פרשתנו ז, א.
9) המשך תער״ב ח״א פרק רא (ע׳ תח).
10) בתפלת מוסף (ברכת זכרונות).
11) יתרו כ, יט.
12) נוסח תפילת מוסף דר״ה (בפסוקי שופרות).
13) יתרו שם, א-ב.
14) כש״ט סימן פז (יב, ג). הוספות סימן ג (סט, א). שם סימן ז-ט (ע, א-ב). וש״נ. המשך תש״ז שם בסופו (ע׳ 200). ובכ״מ.
15) פ״ד מי״ב.
16) ראה כש״ט הוספות סימן ג שם.
17) הקדמת הרמב״ן לפירוש התורה. ובכ״מ.
18) ראה פיה״מ להרמב״ם סנהדרין פרק חלק היסוד הח׳.
19) איוב יא, ט.
20) ח״א יב, ב.
21) ראה תנחומא פרשתנו ג.
22) ויצא כח, יב. וראה זח״א רסו, ב. ובכ״מ.
23) סה״מ קונטרסים ח״ב שיט, א. סה״ש תש״ד ע׳ 84. ועוד.
24) תהלים קיח, ה.
25) ראה ד״ה מן המיצר תרצ״ה (סה״מ שם שכב, א ואילך). תש״ה (סה״מ תש״ה בתחילתו). ובכ״מ.
26) ר״ה כו, ב.
27) אדה״ז או״ח סתק״צ ס״כ. וש״נ.
28) ר״ה טז, ב.
29) סה״מ תרכ״ז ע׳ תו. ועוד.
30) ראה ב״ר פ״ל, ח.
31) סי״ד.
32) עטרת ראש שער ר״ה בתחילתו. ובכ״מ.
33) משנה ברכות רפ״ד (ל, ב).
34) המשך תרס״ו ע׳ יד ואילך. ובכ״מ.
35) סה״מ תש״ב ע׳ 89 ואילך. ובכ״מ.
36) ברכות יג, א (במשנה).
37) זח״ב קסא, א-ב.
38) ראה פרש״י משפטים כד, יב. ובכ״מ.
39) ראה הקדמת הרמב״ם ליד ולפיה״מ.
40) ראה מגילה יט, ב. לקו״ש חי״ט ע׳ 252. וש״נ.
41) ראה לקו״ת פינחס פ, ב. ובכ״מ. וראה זח״ג רנז, ב.
42) ראה תו״א משפטים עח, ב. ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך א״ק (ע׳ קעג ואילך). וש״נ.
43) ראה גם לקו״ש בראשית שנה זו (ח״ל ע׳ 4).
44) שעהיוה״א בתחילתו.
45) תהלים קד, כד.
46) שם צב, ו.
47) סג, ג ואילך.
48) תש״ז שם ע׳ 200.
49) ב״מ פה, א. וש״נ.
50) לקו״ת ראה כט, א ואילך. ובכ״מ.
51) ראה שבת י, א.
52) ב״ב י, א.
53) ב״ר פ״ל, ה. וראה גם תו״א ריש פרשתנו.
54) ראה בארוכה ד״ה לך לך תשל״ח (לקמן ע׳ קעד ואילך). וש״נ.
55) לך יב, א.
56) שם, ב.
57) ב״ר רפע״ו.
58) ויצא כח, יד.
59) שבת קיח, ב.
60) ראה תו״ח ויצא ל [קעא], ג. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד. במדבר ח״ג ע׳ א׳קח. ריש וסוף ד״ה ופרצת תשח״י (סה״מ דברים ח״א ע׳ קלה. ע׳ קמ). ועוד.
61) שבת שם.
62) ראה שו״ע אדה״ז או״ח ר״ס קיז. וש״נ.
[סה"מ בראשית ח"א ע' קסג ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ כד ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״א ע׳ 460 ואילך.