בס״ד. ש״פ שלח, ח״י סיון ה׳תשמ״א

הנחה בלתי מוגה

להבין ענין פ׳ הנסכים¹ (שזהו החידוש שבפרשת שלח על מה שכבר נאמר בענין הקרבנות בתורה לפני זה, ובפרט בספר ויקרא), שמבואר בה, שנוסף לענין הקרבנות, עולה או זבח², צ״ל ענין הנסכים, יין ושמן, וצריך להבין הענין בזה. גם ידוע הדיוק³ במ״ש בפרשה זו⁴ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם גו׳, למה שינה הכתוב לקרוא ארץ ישראל כאן בשם ארץ מושבותיכם יותר מבכל התורה שנקראת ארץ סתם וכיו״ב. ומבואר בהדרושים⁵, שביאור הענין יובן בהקדים מה שארז״ל⁶ כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, דמזה מובן, שענין הקרבנות הוא כמו ק״ש וענין הנסכים הוא כמו תפילין.

וביאור הענין הוא, דהנה התורה היא נצחית⁷, היינו שהיא הוראה נצחית בכל פרטי׳, ומזה מובן שגם בענין הקרבנות והנסכים יש הוראה נצחית גם בזמן שאין ביהמ״ק קיים. והענין הוא, דהנה ההפרש בין קרבנות לנסכים הוא ההפרש בין העלאה והמשכה⁸. דקרבנות ענינם העלאה מלמטה למעלה, דעיקר הקרבנות הוא קרבן עולה שעולה כולו לריח ניחוח לה׳⁹, עד שעולה עד רזא דא״ס¹⁰. משא״כ הנסכים ענינם המשכה מלמעלה למטה, שהיו מנסכים היין ע״ג המזבח ויורד לשיתין שמחוללין ויורדין עד התהום¹¹, היינו הירידה למקום תחתון שאין תחתון למטה הימנו. ועד״ז הוא בעבודת האדם בענין התפילה, שתפלות במקום קרבנות תקנום¹², דענין התפילה הוא ההעלאה מלמטה למעלה בעבודת האהבה, ואהבת את ה׳ אלקיך גו׳ בכל מאדך¹³, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך¹⁴, ענין המסירות נפש, שזהו עיקר ענין התפילה כמאמר¹⁵ לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. וכן הוא בכללות עבודת התפילה, שתחילתה היא הודו לה׳ גו׳, היינו דאף שאינו שייך להבנה והשגה, מ״מ הוא מודה לה׳, ואח״כ עולה בעילוי אחר עילוי בפסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע וקריאת שמע, עד שבא לתפילת העמידה שהוא עומד כעבדא קמי מרי׳¹⁶, וכדאיתא בזהר¹⁷ שהתפילה היא סולם כמ״ש¹⁸ והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שענינה העלי׳ בסולם מהארץ לשמים. אמנם אח״כ כתיב שם והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, דאחרי העלי׳ (עולים) בא ענין הירידה וההמשכה למטה. וכפשטות ענין התפילה שהוא בקשת צרכיו¹⁹, דמזה מובן שאחרי התפילה נמשכים צרכי האדם מלמעלה למטה בבני חיי ומזוני רויחי.

והנה עד״ז הוא בכללות עבודת האדם לקונו, וכמאמר²⁰ אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, היינו שכאו״א מישראל הוא כמו כהן שענינו לעמוד לשרת²¹ לפני ה׳, וכמ״ש²² ואתם תהיו לי ממלכת כהנים גו׳, שכל ישראל הם בבחי׳ כהנים. ובפרט ע״פ מ״ש בבעל הטורים עה״פ שכל ישראל הם כהנים גדולים, דכהן גדול אינו יוצא מירושלים (כמ״ש הרמב״ם²³), היינו שהוא תמיד בבחי׳ יראה שלם, שלימות היראה²⁴ [וכדאיתא בתוספות²⁵ בביאור הכתוב²⁶ גבי מעשר שני למען תלמד ליראה את הוי׳ אלקיך כל הימים, דלפי שהי׳ רואה (העולה לאכול מעשר שני בירושלים) מקום שכינה וכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, הי׳ מכוון לבו יותר ליראת שמים]. והיינו, שכאו״א מישראל ענינו הוא לשרת את ה׳ כמו כהן (וכהן גדול) בביהמ״ק, שיהי׳ ושכנתי בתוכם²⁷, המשכת השכינה למטה. והוא ע״י שנפשו האלקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש²⁸ היא מושלת ושולטת על הכחות שלו ועל גופו וחלקו בעולם, דעי״ז עושה את העולם משכן ומכון לשבתו ית׳.

ובזה יובן החידוש שבענין הנסכים, לפי שאף שקרבן ענינו הוא לקרב את כל הענינים לאלקות, וכמאמר¹⁰ רזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס, מ״מ הרי תכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים²⁹. וזהו ענין הנסכים שהם יורדים עד התהום, לתחתון שאין תחתון למטה הימנו. וזהו³⁰ מה שנאמר בהם ארץ מושבותיכם, היינו ענין ההתיישבות למטה בדברים תחתונים כו׳. דענין ההעלאה שבקרבנות ותפילה הוא בבחי׳ רם על כל גוים ה׳ על השמים כבודו³¹, וכמו שהי׳ לפני מ״ת שהתורה היתה חמדה גנוזה בשמים³². אבל אחרי מ״ת הרי תורה לא בשמים היא³³, ודוקא בארץ נמשכת בחי׳ השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה³⁴ – בניחותא, לעשות לו דירה בתחתונים. דלפני מ״ת כתיב³⁵ השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם, אבל אח״כ ע״י הברכה ממשיכים (ברכה לשון המשכה כמו המבריך את הגפן³⁶) מבחי׳ השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, למטה בתחתונים. וזהו³⁷ גם מה שענין זה נקרא בשם דירה, דענין הדירה כפשוטו הוא שבה נמצא הדר בה בכל עניניו, ויתירה מזו, דבכל מקום הרי המלך אין רואין אותו ערום³⁸, ואפילו בהיכל מלכותו הרי ניתן כתר מלכות בראשו³⁹ ומלך ביפיו תחזינה עיניך⁴⁰, משא״כ בדירתו הרי שם הוא ערום בלי לבוש. וכמ״ש⁴¹ ביעודי הגאולה העתידה ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך. וכבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מ״ת⁴², שאז הי׳ גילוי עצם לעצם בלי הפסק בגד ולבוש בינתיים. ועד״ז יובן בהעבודה עתה שצ״ל לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, שהרי כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות⁴³.

וזהו⁴⁴ כל הקורא ק״ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, לפי שאף שענין הק״ש הו״ע המס״נ שאין למעלה הימנו, מ״מ תכלית הכוונה היא ההמשכה למטה, וזהו ענין התפילין. דתפילין ענינם שיעבוד הלב והמוח⁴⁵ (שאין זה רק כוונת המצוה אלא חלק ממעשה המצוה, כמבואר בכמה מקומות⁴⁶), דהמוח והלב הם המלכים והמנהיגים של כל אברי האדם⁴⁷. ואם לא יניח תפילין הרי זה חסרון בהמס״נ דק״ש, לפי שתכלית ההעלאה היא ההמשכה כנ״ל. וזהו גם מה שהרצועות של התפילין של ראש צריך שיגיעו (עכ״פ אחת מהן) למטה מהטבור⁴⁸, לפי שהתכלית היא ההמשכה למטה מטה, ולכן דין זה הוא דוקא בתפילין של ראש (שלמעלה מהשל יד), לפי שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר.

והנה ידוע מה שארז״ל⁴⁹ שכל העוסק בתורת הקרבנות כאילו הקריבם, היינו שהעסק בלימוד וכוונת הדבר הוא כמו המעשה, דענין הכוונה נוגע במיוחד בתפילה ובקרבנות, שהרי בתפילה יש כוונה כללית שבהעדרה פוסל התפילה⁵⁰, וגם בקרבנות תנן⁵¹ לשם ששה דברים הזבח נזבח, שצ״ל ענין הכוונה. ומזה מובן, שהעסק עתה בתורת הקרבנות והנסכים הוא כמו המעשה, דעי״ז פועלים שיהי׳ היום אם בקולו תשמעו⁵² קאתי מר⁵³, דאם בחוקותי תלכו גו׳ ונתתי גשמיכם בעתם גו׳ ואולך אתכם קוממיות⁵⁴ בגאולה האמיתית והשלימה. [וזהו גם מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ⁵⁵, דמה שנאמרה פרשת נסכים לדור המדבר ולא לדור שנכנסו לארץ, אף דכתיב בה כי תבואו אל ארץ מושבותיכם, משום שכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב כו׳. ומבואר שם, שזה שייך למדריגתם שהיו מעולם המחשבה, דור דעה⁵⁶, ולפיכך מספיק בשבילם לימוד ענין הנסכים. דזהו חידוש גדול לגבי המבואר בלקו״ת פ׳ שלח⁵⁷ (אף שאומר כאן דור המדבר ולא מרגלים)⁵⁸].

ויהי רצון שע״י לימוד זה בתורת קרבנות ונסכים נזכה לבוא בקרוב ממש לארץ מושבותיכם, ושם נקריב קרבנות ונסכים כמצות רצונך, וע״ד מ״ש⁵⁹ גבי בנין ביהמ״ק דע״י שאתם עוסקים בצורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וגו׳⁶⁰ עי״ז מקרבים בנין הבית כפשוטו, ובמהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) פרשתנו (שלח) טו, א-טז.
2) שם, ג.
3) ד״ה בפ׳ נסכים בלקו״ת פרשתנו מ, א ואילך.
4) שם, ב.
5) לקו״ת שם, ובד״ה ענין הנסכים – שם מא, ג. וראה גם דרושים שנסמנו לעיל ע׳ קצד הערה 1.
6) ברכות יד, סע״ב.
7) תניא רפי״ז.
8) לקו״ת שם מ, ב. מא, ג.
9) ויקרא א, ט.
10) זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב. וראה סהמ״צ להצ״צ קנח, ב.
11) סוכה מט, א – הובא בלקו״ת שם מא, ג. מב, ב. אוה״ת פרשתנו ע׳ תקל.
12) ברכות כו, ב. ובכ״מ.
13) ואתחנן ו, ה.
14) ברכות נד, א.
15) זח״ג רסז, א.
16) שבת י, א.
17) ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג רמג, א. שו, ב. תקו״ז תיקון מה (פג, א).
18) ויצא כז, יב.
19) ראה רמב״ם הל׳ תפלה פ״א ה״ב.
20) קידושין פב, א (ע״פ גירסת הש״ס כת״י (אוסף כתבי-היד של תלמוד הבבלי, ירושלים תשכ״ד). וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם. וראה גם יל״ש ירמי׳ רמז רעו).
21) פ׳ שופטים יח, ה.
22) יתרו יט, ו.
23) הל׳ כלי המקדש פ״ה ה״ז.
24) ב״ר פנ״ו, י. תוד״ה הר – תענית טז, א. לקו״ת ר״ה ס, ב.
25) ב״ב כא, א.
26) פ׳ ראה יד, כג.
27) תרומה כה, ח.
28) תניא רפ״ב.
29) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
30) ראה לקו״ת פרשתנו מא, ב.
31) תהלים קיג, ד.
32) שבת פח, ב.
33) ראה ב״מ נט, ב.
34) מלכים-א ח, כז.
35) תהלים קטו, טז.
36) משנה כלאים רפ״ז. ראה תו״א מקץ לז, ג. ובכ״מ.
37) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז ואילך. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג.
38) סנהדרין כב, א.
39) ל׳ הכתוב – אסתר ו, ח.
40) ישעי׳ לג, יז.
41) שם ל, כ.
42) תניא פל״ו (מו, א).
43) שם רפל״ז.
44) ראה לקו״ת פרשתנו מ, ד. מב, א.
45) טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סכ״ה ס״ה (סי״א). וראה תניא פמ״א (נו, ב).
46) ראה ב״ח או״ח סי׳ ח וסי׳ תרכה.
47) ראה ספר עץ הדעת טוב להרח״ו פ׳ תרומה. וראה זח״ב קנג, א.
48) ראה סה״מ תש״י ע׳ 209. וש״נ.
49) מנחות קי, א.
50) ראה רמב״ם הל׳ תפלה פ״ד הט״ו. שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סצ״ח.
51) זבחים מו, ב.
52) תהלים צה, יז.
53) סנהדרין צח, א.
54) בחוקותי כו, ג-יג.
55) אוה״ת פרשתנו (כרך ד) ע׳ א׳תקז.
56) זח״ב סב, ב. ויק״ר פ״ט, א. במדב״ר פי״ט, ג. תנחומא חוקת ו. וראה ע״ח שער הכללים פי״א. שער (לב) הארת המוחין פ״א. לקו״ת פרשתנו לז, ב. ועוד.
57) מא, ב.
58) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
59) תנחומא צו יד.
60) יחזקאל מג, יא.

[סה"מ במדבר ח"א ע' שטז ואילך]

י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 269 ואילך.