כג) נשא את ראש – מוצאי ש״פ נשא, י״ד סיון ה׳תשל״ט

בס״ד. מוצאי ש״פ נשא, י״ד סיון ה׳תשל״ט

הנחה בלתי מוגה

נשא את ראש בני גרשון גם הם גו׳1. והנה כתוב זה בא בהמשך למ״ש בפרשה שלפנ״ז2 נשא את ראש בני קהת, ובהמשך לזה אומר כאן נשא את ראש בני גרשון גם הם, שגם בבני גרשון צ״ל נשיאת ראש. ומקשה ע״ז במדרש רבה3 והלא גרשון הי׳ הבכור ולמה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון כו׳, ומבאר ע״ז במדרש שם לפי שקהת הי׳ מטועני הארון כו׳ לכך הקדימו הכתוב לקהת. וממשיך במדרש שם, ומהו שאמר הכתוב גם הם, שלא תאמר כו׳ שהם פחותים מבני קהת, לאו, אלא כתב גם הם שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת, אלא שהקדימו הכתוב כאן בשביל כבוד התורה, וכנ״ל שבני קהת היו מטועני הארון שבו היו מונחים הלוחות, כמ״ש4 עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. ומשמע מזה, דעיקר ענין הנשיאת ראש הוא בבני קהת מפני כבוד התורה. אלא שבבני גרשון הנה גם בהם ישנו ענין הנשיאת ראש [שבזה משתווים הם לבני קהת, כלשון המדרש שם שאף בני גרשון כיוצא בהם של בני קהת], אבל אינו דומה להנשיאת ראש דבני קהת. ובחשבון ומנין בני מררי הנאמר בהמשך הכתובים5 לא נאמר בהם ענין נשיאת ראש כלל, כי בבני מררי לא נמצא כלל ענין הנשיאת ראש. והנה ידוע דהתורה היא נצחית6, ועאכו״כ ענין המסופר בתורה בארוכה [הן בכללות והן בפרטיות] הרי בודאי שהוא ענין נצחי, היינו שיש בו הוראה תמידית ונצחית בעבודתו של כאו״א. ומזה מובן, שגם בענין הנ״ל [העבודה דקהת, גרשון ומררי] ישנה הוראה תמידית ונצחית בעבודתו של כאו״א, ובפרט מענין המשכן שנאמר בו7 ושכנתי בתוכם, וארז״ל8 בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כאו״א.

והנה מנין הלויים ונשיאת ראשם הנאמר בכתובים הנ״ל הם בקשר להקמת והורדת המשכן, ונסיעתם עם המשכן במדבר, ובענין המשכן כתיב7 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דבמשכן היתה השראת השכינה, ועיקר ענין השראת השכינה שבמשכן היתה בארון, כמ״ש9 ונועדתי לך שם וגו׳ מעל הכפורת גו׳ אשר על ארון העדות, וא״כ הרי עיקר ענין השראת השכינה שבמשכן הי׳ בארון. ויתירה מזו, דעיקר ענין המשכן הוא הארון, וכמו שכותב הרמב״ן10 דעיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון כמו שאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת, וממשיך הרמב״ן שם, וע״כ הקדים הארון והכפורת בכאן [היינו שלאחר הציווי הכללי דועשו לי מקדש מתחיל הכתוב11 ועשו ארון גו׳], כי הוא מוקדם במעלה כו׳, וא״כ הרי עיקר ענין המשכן הוא הארון. ועוד, דגם בעת נסיעת המשכן הרי גם אז עיקר ענינו הוא הארון, שבו היו מונחים הלוחות, דזהו מ״ש12 ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך, דאף שהיתה הנסיעה דכל המשכן כולו [שזהו אחד הפירושים13 דויהי בנסוע גו׳, שלא קאי רק על נסיעת הארון במלחמה, כי אם על כללות ענין נסיעת המשכן במדבר], מ״מ לא נאמר קומה ה׳ גו׳ כי אם על נסיעת הארון ולא על כל המשכן כולו, כי בארון היו מונחים הלוחות, שבהם היתה השראת השכינה בגלוי, כמ״ש14 והמכתב מכתב אלקים הוא, לכן הארון דוקא פעל להיות יפוצו אויביך וינוסו משנאיך, היינו כללות ענין התיקון בהמדבר15. ומכ״ז מובן דמנין הלויים ונשיאת ראשם הנאמר בכתובים הנ״ל בקשר להקמת והורדת המשכן, ונסיעתם עם המשכן במדבר, שייך בעיקר להארון שבו היו מונחים הלוחות, ענין התורה.

והנה מהנ״ל מובן דהחילוק בין עבודת בני קהת, בני גרשון ובני מררי הוא בענין התורה גופא, היינו, דאף שבני קהת היו נושאי הארון שבו היו מונחים הלוחות, ענין התורה, וגם נשאו המנורה שהוא הגילוי דתורה16, והמזבחות שכללות ענינם הוא עבודת התפילה, כי ענין המזבח הוא שבו היו מקריבים קרבנות, כולל גם מזבח הפנימי שהיו מקטירים עליו הקטורת [ובתור הוראת שעה הקטירו הנשיאים את הקטורת על מזבח החיצון17], שגם עבודה זו נכללת בעבודת הקרבנות, ובני גרשון היו נושאים את יריעות המשכן, שענינם הוא המשכת אורות מקיפים18, ובני מררי היו נושאים את הקרשים, שענינם הוא המשכת אורות פנימיים19 – הנה אף שעבודות הנ״ל מחולקים הם, מ״מ, כל החילוק הנ״ל הוא בענין התורה גופא, כי אסתכל באורייתא וברא עלמא20, היינו דבתחילה נמצא כל פרט ופרט בתורה, ורק אח״כ הנה ברא עלמא, שנמשך בעולם, תחילה בעולמות דקדושה לפי עניניהם, היינו בענין המצוות, ואח״כ נמשך בעולם כפשוטו, ועד לתחתית המדריגות דעולם, כי התורה גופא נמשכת למטה בתחתית המדריגות, עד שנתלבשה גם בטענות של היפך האמת21, ומזה נמשך כן בעולם, וכמבואר בכמה דרושים דכל הענינים נמצאים תחילה בתורה ורק אח״כ הנה כל פרט שבתורה נמשך ומתגלה בפרט מיוחד במצוות [וכן הוא גם בפשטות, שההלכה דכל מצוה ומצוה נמצא תחילה בתורה, והוא חלק מלימוד התורה, ואח״כ נמשך מזה מעשה המצוות]. וזהו גם מה שארז״ל22 כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה [ועד״ז בשאר המצוות], כי בתורה ישנו פרט זה, תורת עולה [ועד״ז בשאר המצוות], ומתגלה אח״כ בענין המצוות במצות הקרבת קרבן עולה [ועד״ז בשאר המצוות]. ומכל הנ״ל מובן דכל פרטי עניני המשכן, דעבודת בני קהת גרשון ומררי, וגם החילוק שנת״ל בענין נשיאת ראש [דבבני קהת הוא עיקר ענין הנשיאת ראש, ובבני גרשון נאמר נשא את ראש בני גרשון גם הם (שאינו בדומה להנשיאת ראש דבני קהת), ובבני מררי לא נאמר כלל ענין הנשיאת ראש], הנה כל הענינים אלו ישנם בתורה גופא.

והענין הוא, דהנה בתורה ישנם ג׳ קוין, דהנה ארז״ל23 אלו ואלו דברי אלקים חיים, וגם אמרו24 וה׳ עמו שהלכה כמותו, דאלו ואלו דברי אלקים חיים הם ב׳ קוין שבתורה, קו הימין וקו השמאל, וה׳ עמו שהלכה כמותו הוא בחי׳ שלישי המכריע, והלכה כדברי המכריע25, והוא קו האמצעי. וכמבואר במ״א26 ובארוכה בזהר27 דמה שבית הלל מקילים ומתירים הוא לפי ששרש נשמתם מקו הימין, ומה שבית שמאי הם להיפך הוא לפי ששרש נשמתם מקו השמאל, וכמבואר גם בהקדמת התניא דנשמות ששרשם ממדת חסד הנהגתן ג״כ להטות כלפי חסד להקל וכו׳, ועד״ז להיפך, ואלו ואלו דברי אלקים חיים. ויש ענין דהוי׳ עמו שהלכה כמותו בכל מקום, שהוא ענין של שלישי המכריע ביניהם, דהלכה כדברי המכריע, כי הוא בקו האמצעי, וזהו בחי׳ הג׳ קוין שבתורה גופא. ומכיון שבתורה ישנם הג׳ קוין, לכן נמשך כן גם בעולם, דאסתכל באורייתא וברא עלמא, שגם בעולם נמשך ג׳ קוין. וזה שארז״ל28 על שלשה דברים העולם עומד [וכלשון הב׳29 העולם קיים] על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, דעבודה הו״ע התפילה30, קו הגבורה, וגמילות חסדים כולל כללות ענין קיום המצוות, דצדקה נקראת בשם מצוה סתם31, קו החסד, ותורה הוא קו האמצעי. וזהו ענין עבודת בני קהת בני גרשון ובני מררי בענין התורה גופא, דמררי32 הו״ע המרירות, ובתורה הוא בחי׳ קו הגבורה שבתורה, ובני גרשון נושאי היריעות ענינם בעבודה הו״ע עבודת האהבה ומדות בכלל, ובתורה הוא בחי׳ קו הימין שבתורה, ובני קהת נושאי הארון הוא בחי׳ קו האמצעי שבתורה.

והענין בעבודת האדם הוא, דהנה כללות ענין נסיעת המשכן במדבר, מקום נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים33, הוא בכדי להפוך את המדבר, ולעשותו לדירה לו ית׳, שזה הי׳ ע״י שבני קהת בני גרשון ובני מררי נשאו את המשכן במדבר, דעיקר ענינו הוא הארון כנ״ל, ועל ידם הי׳ הבירור במדבר, הן בבחי׳ סור מרע34 והן בבחי׳ ועשה טוב34, וכמ״ש קומה ה׳ ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך, בחי׳ סור מרע, ולאח״ז נאמר35 ובנוחה יאמר גו׳, ענין הנפעל בעת חניית המשכן, בחי׳ ועשה טוב. ועד״ז הוא בכללות חיי האדם, דכללות חיי האדם הם בעוה״ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו, שהוא דוגמת המדבר, ועבודת האדם היא להפוך עניני המדבר דנחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים, ולעשותם לדירה לו ית׳, והוא ע״י העבודה דסור מרע ועשה טוב, ובפרטיות הנה בלימוד התורה ישנם ג׳ האופנים דמררי גרשון וקהת. דהנה אנו אומרים36 ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך, היינו שההקדמה לענין לימוד התורה (פתח לבי בתורתך) הוא ענין הביטול (ונפשי כעפר לכל תהי׳), וגם בעת לימוד התורה עצמו צ״ל בביטול, כמרז״ל37 זרוק מרה בתלמידים, והיינו שצריך להסיר ענין השוחד, היינו שלא ירצה שזה יצא לפועל כמו שהוא מבין בשכל (אַז עס זאָל אויסקומען ווי ביי אים קומט אויס אין שכל), אלא שמבטל מציאותו ומחפש האמת, ועד לאמת לאמיתו, והיינו שרוצה להתעמק ולמצוא (זיך דערגרונטעווען) ולדעת מהי דעת התורה ומסקנת נותן התורה ורצונו, ואינו נוגע לו כלל אם זה יהי׳ כדעתו וסברתו, וגם כשלא יונח אצלו הענין הנה אז הוא בבחי׳ הודאה, ע״ד מרז״ל38 מודים חכמים לר׳ מאיר. וזהו ענין עבודת מררי בלימוד התורה, שהוא בבחי׳ ונפשי כעפר לכל תהי׳. ולאחרי הקדמה זו ישנה העבודה מאהבה, לימוד התורה מאהבה, אהבת נותן התורה, ע״י שיתבונן בגדלות ענין התורה, או שההתבוננות היא בעיקר ענין התורה וכו׳, שעי״ז לומד תורה מאהבה, ועד לעבודה דאהבה רבה, וזהו ענין עבודת בני גרשון בלימוד התורה. ומכיון שעבודת בני גרשון באה לאחרי העבודה דבני מררי, ונפשי כעפר לכל תהי׳, לכן עבודת בני גרשון היא בתכלית הביטול, דדיבורו בתורה הוא רק מה שאני המשנה המדברת בפיך39. וזהו ג״כ מה שנאמר40 בבני גרשון ביד איתמר, ומבואר בהדרושים41 דאִיתָמָר הוא מלשון אִיתְמַר שבגמרא. דישנו הלשון בגמרא אמר ר׳ פלוני או ר׳ פלוני אומר, שאז הדיבור נגרר אחר אותו האומר (שהוא האומר), אבל לשון איתמר הוא כאילו הדברים נאמרים מאליו וממילא (עס איז געלערנט געוואָרן42), אני המשנה המדברת בפיך [ע״ד כמו שהוא בענין התפילה, ופי יגיד תהלתך43], שדיבורו בתורה הוא בתכלית הביטול. אך אי״ז עדיין תכלית השלימות, דמכיון שעבודתו בלימוד התורה הוא באהבה, א״כ הרי הוא יש מי שאוהב, וצ״ל לימוד התורה מצד התורה עצמה, לימוד התורה לשמה, שעי״ז מתבטל ממציאותו לגמרי, שכל מציאותו נהי׳ מציאות האדון44, ולכן ארז״ל45 מאן מלכי רבנן, שכל מציאותו הוא מציאות התורה. וזהו ענין עבודת בני קהת שבתורה, בחי׳ קו האמצעי שבתורה גופא.

ובזה יובן מה שבבני מררי לא נאמר כלל ענין הנשיאת ראש, ובבני גרשון ענין הנשיאת ראש הוא רק בבחי׳ גם הם, בדרך טפל, ועיקר ענין הנשיאת ראש הוא בבני קהת דוקא, כי עבודת בני מררי הוא ההקדמה דונפשי כעפר לכל תהי׳, עבודת הביטול, דזהו היפך ענין ההתנשאות, לכן אין בזה ענין הנשיאת ראש, משא״כ בעבודת בני גרשון שהו״ע העבודה מצד האהבה, ועד להעבודה דאהבה רבה, הנה בזה ישנו ענין הנשיאת ראש. אמנם עיקר ענין ההתנשאות הוא בבני קהת, שבו נעשה כל מציאותו ענין התורה, מאן מלכי רבנן, שבה הוא אמיתית ענין ההתנשאות, מלך ביפיו תחזינה עיניך46. ויש לומר47 דההתנשאות דבני גרשון הוא ע״ד ההתנשאות על עם (על אנשי המדינה), משא״כ ההתנשאות דבני קהת הוא ע״ד ענין התנשאות עצמית, שלמעלה מלהיות מתנשא על הקטן ממנו, ולמעלה מלהיות מתנשא גם על השרים הכי גדולים, והוא בבחי׳ התנשאות עצמית. והנה בענין המלוכה צ״ל ג״כ ענין הביטול דונפשי כעפר לכל תהי׳, וכמאמר48 (המובא להלכה49) מלך כיון שכרע שוב אינו זוקף. אבל העבודות דבני גרשון ובני קהת אינם שוללים ענין הביטול הנ״ל, כי שני עבודות אלו באים לאחרי הקדמת העבודה דונפשי כעפר לכל תהי׳, העבודה שבבחי׳ ביטול דבני מררי, שדוקא ע״י עבודה זו אפשר להגיע להעבודה דבני קהת. וע״ד המבואר בכ״מ50 דיראה תתאה קשורה ליראה עילאה ועד שנעשה לדבר אחד, וכן הוא גם בפשטות דעבודת מררי היתה עבודה עיקרית בהקמת המשכן, וגם כשצריכים לקחת המשכן למקום קרוב יותר לארץ טובה ורחבה, למקום נעלה יותר, שלזה צריכים לפרקו במקום זה ולהקימו שם מחדש, שיהי׳ באופן חדש יותר, הנה לזה צריכים עבודת בני מררי.

וזהו נשא את ראש בני גרשון גם הם, דתחילת העבודה בלימוד התורה צ״ל בביטול, היפך ענין ההתנשאות, ונפשי כעפר לכל תהי׳, שהוא עבודת בני מררי, ואח״כ מגיע לעבודת בני גרשון, שהיא העבודה מצד האהבה, שבזה ישנו ענין הנשיאת ראש, ענין ההתנשאות. ועד שמגיע לעבודת בני קהת, שכל מציאותו הוא מציאות התורה, מאן מלכי רבנן, שהוא עיקר ענין ההתנשאות, ואתהלכה ברחבה51, בלימוד התורה, שמעמיד על שיקול הדעת שלו. ומעבודות אלו שבלימוד התורה נשתלשל אח״כ במעשה המצוות, כי לימוד מביא לידי מעשה52, ולאח״ז משתלשל כן גם בעניני העולם, כי אסתכל באורייתא וברא עלמא.

והנה ארז״ל53 כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, דביכלתו ובזכותו של כאו״א, ובכל הזמנים, ללמוד תורה [וכן הוא לומד] בכל שלשת הקוין, בבחי׳ ונפשי כעפר לכל תהי׳, עבודת בני מררי, שהם עושים התחלת הקמת המשכן, שתכליתו הוא ושכנתי בתוכם. ולאח״ז עבודת בני גרשון, היינו עבודה מאהבה, ע״י שמתבונן בגדלות ענין התורה, או ההתבוננות בעיקר ענין התורה וכו׳. ולאח״ז מגיע לעצם ענין הנשיאת ראש שבתורה, דזהו ענין בני קהת שהיו טועני הארון דבכתף ישאו, ועד לחיבור הכתף והפנימיות שנהי׳ כולו פנים, כמו שמבואר בארוכה בגודל נפלאות ענין התורה בדרושי דוד54 זמירות קרית להו55, ועה״פ56 ואהי׳ אצלו אמון57.

וזהו גם ההוראה בכל מקום ובכל זמן, עאכו״כ בהימים שבהמשך לזמן מתן תורתנו, דאף שאז (בזמן מ״ת) היתה נתינת התורה שעלי׳ אמרו ישראל (ע״י) אורייתא וקוב״ה כולא חד58 [אלא שבזה גופא הנה מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר59], מ״מ אי״ז מספיק, ולאח״ז צריכים בנ״י להמשיך א״ס בתורה, ע״י הג׳ קוין שבתורה גופא. ואסתכל באורייתא וברא עלמא, שנמשך כן גם בעולם, החל מעולמות דקדושה, דעל שלשה דברים העולם עומד, כולל גם עולם ובנין התורה, ואח״כ בעולם כפשוטו, ועי״ז זוכים לשמים חדשים וארץ חדשה60, ועד למ״ש61 השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה, בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו, ע״י מעשינו ועבודתינו במשך השיתא אלפי שני דהוה עלמא62, ובמיוחד בזמן הגלות63, ובמיוחד בעקבתא דמשיחא, ובמיוחד ע״י לימוד התורה, כולל פנימיות התורה, יפוצו מעיינותיך חוצה64, שעי״ז הפנימיות מתאחד עם בכתף ישאו, האחור שבתורה, נגלה דתורה, ועד שנהי׳ לאחד. וזה ממשיך גילוי מלכא משיחא, אתי מר, וגם עי״ז וילמד תורה את כל העם כולו, וכפירוש רש״י65 סוד טעמי׳ ומסתר צפונותי׳, עם כל הפרטים שמונה שם, בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו.

__________

1) פרשתנו (נשא) ד, כב.
2) במדבר ד, א.
3) במדב״ר פ״ו, ב (בסופה).
4) פרשתנו ז, ט.
5) שם ד, כט ואילך.
6) תניא רפי״ז. לקו״ת פרשתנו כג, ד.
7) תרומה כה, ח.
8) ר״ח שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו.
9) תרומה שם, כב.
10) ר״פ תרומה.
11) תרומה שם, י.
12) בהעלותך י, לח.
13) ראה לקו״ת פרשתנו כ, ג.
14) תשא לב, טז.
15) לקו״ת ריש פרשתנו. ועוד.
16) לקו״ת שם כא, רע״א. ועוד.
17) פרש״י עה״פ פרשתנו ז, יד. מנחות נ, א.
18) לקו״ת שם כ, סע״ד. ועוד.
19) אוה״ת פרשתנו ע׳ רמ.
20) זח״ב קסב, ריש ע״ב.
21) ראה תניא פ״ד (ח, ב).
22) מנחות קי, א.
23) עירובין יג, ב. וראה בארוכה אוה״ת יתרו ע׳ תתצ ואילך. ד״ה וידבר אלקים תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ רעו ואילך). המשך תרס״ו ע׳ תלו ואילך. סה״מ עטר״ת ע׳ תמח ואילך. ועוד.
24) סנהדרין צג, ב.
25) ברכות מג, ב.
26) אגה״ק סי״ג. מקומות שבהערה 23.
27) ח״ג רמה, א.
28) אבות פ״א מ״ב.
29) שם מי״ח.
30) ראה תענית ב, א.
31) תניא פל״ז (מח, ב). וראה ירושלמי פאה פ״ח ה״ח. רש״י ד״ה צדקן במצות – שבת קנו, סע״א. ועוד.
32) ראה לקו״ת שם כ, סע״ג ואילך.
33) עקב ח, טו.
34) תהלים לד, טו.
35) בהעלותך שם, לו.
36) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
37) כתובות קג, סע״ב.
38) ב״ק כט, רע״א. וראה סידור (עם דא״ח) שער הל״ג בעומר שג, ג. אוה״ת דברים (כרך ו) ע׳ ב׳קעה ואילך. סה״מ תרס״ח ע׳ קנט. המשך תער״ב ח״א ע׳ תקטז ואילך. סה״מ תש״ט ע׳ 127. ובכ״מ.
39) מגיד מישרים ר״פ ויקרא – הובא בלקו״ת פקודי ו, א. אוה״ת פרשתנו ע׳ רלד. ובכ״מ.
40) פרשתנו ד, כד.
41) לקו״ת שם כה, ב. אוה״ת שם.
42) לקו״ת שם.
43) תהלים נא, יז. – ראה סד״ה אדנ-י שפתי תפתח תרכ״ח (סה״מ תרכ״ז ע׳ תמג).
44) ראה המשך תרס״ו ע׳ שכו.
45) ראה גיטין סב, סע״א.
46) ישעי׳ לג, יז.
47) וראה ג״כ אוה״ת שם.
48) ברכות לד, ב.
49) רמב״ם הל׳ תפלה פ״ה ה״י.
50) ראה קונטרס העבודה פ״ג (ע׳ 18).
51) תהלים קיט, מה.
52) קידושין מ, ב.
53) תדא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
54) סוטה לה, סע״א.
55) קו״א קסא, א.
56) משלי ח, ל.
57) לקו״ת במדבר יח, ב ואילך.
58) ראה זח״ג עג, א.
59) ב״ר פ״א, ד.
60) ישעי׳ סה, יז.
61) שם סו, כב. וראה זח״א ד, סע״ב ואילך.
62) ר״ה לא, א.
63) תניא רפל״ז.
64) משלי ה, טז. וראה אגה״ק הבעש״ט – נדפסה גם בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו.
65) עה״פ שה״ש א, ב.

[סה"מ במדבר ח"א ע' קיא ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ קפח ואילך.

סגירת תפריט