בס״ד. ש״פ שלח, כ״ג סיון, מבה״ח תמוז ה׳תש״ל
הנחה בלתי מוגה
ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף וגו׳1, וידוע הדיוקים בזה2, דהבגד המחוייב בציצית הוא בגד שיש לו שיעור גדול וחשוב, ושיעורו הוא אמה על אמה3, שצריך לכסות ראשו ורובו4, והבגד הוא קדוש וממשיך קדושה על האדם, ונקרא פריסו דמלכא5 שפועל בהאדם ביטול להמלך, וכמבואר בתניא6 בענין כוונת תפילין וציצית, שציצית הוא ענין קבלת עול מלכות שמים. וא״כ אינו מובן למה צריך גם לציצית דוקא, עד שטלית בלא ציצית אין בה קדושה כלל7. ועוד, הרי הטלית היא בחי׳ מקיף, ועד בחי׳ מקיף כמו שהוא למעלה מהצמצום, וא״כ מכל שכן שלא היתה צריכה להיות חייבת בציצית. ועוד יותר אינו מובן בטלית שכולה תכלת, מדוע חייבת בציצית, דמכיון שפתיל תכלת פוטר את כל הטלית, א״כ כשהטלית כולה תכלת בודאי היתה צריכה לפטור את עצמה. ובאמת הרי זה הי׳ טענת קרח8, שמזה בא לחלוק על כהונת אהרן [ובפנימיות יותר חלק גם על משה, וכנראה מתשובת בני קרח שאמרו9 משה אמת ותורתו אמת, שמזה גופא מובן שבעצם הי׳ מחלוקתם על התורה שזהו מציאותו של משה, שהתורה נקראת על שמו כמ״ש10 זכרו תורת משה עבדי].
אך הביאור בזה הוא, שאינו מספיק בחי׳ המקיף לבד אלא צריך שהמקיף יומשך בפנימיות דוקא, ועי״ז ממשיכים מפנימיות אחדות הפשוטה, ועוד למעלה יותר. שזהו ההבדל בין ישראל לעמים, דלכאורה כל העמים מקבלים מבחי׳ המקיף, ששם הכל בשוה, ומקבלים בלי חשבון, וכמבואר בדרושי בשלח פרעה את העם11 ובקונטרס ומעין12, משא״כ בישראל, הרי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, שההמשכה תלוי׳ בעבודת המטה ולפי אופן עבודת המטה, וכמו שארז״ל13 שמדותיו של הקב״ה מדה כנגד מדה, שמזה גופא שאומרים מדה, מובן שהו״ע של מדידה והגבלה. וא״כ הרי לכאורה מקבלים העמים יותר מישראל. אך הענין הוא שזה הי׳ החידוש דמ״ת, וכמבואר בכמה מקומות14 בביאור מחז״ל15 אם לעוברי רצונו כך כו׳, שלעוברי רצונו – שבזה נכלל הכ״ו דורות שקודם מ״ת שהיו ניזונים בחסדו של הקב״ה16 – נמשך באופן של כך, בלי חשבון, אבל המשכה זו הוא מבחי׳ חיצוניות המקיף, ובמ״ת נתחדש הענין שישראל מקבלים מבחי׳ פנימיות – מפנימיות המקיף דוקא, ועוד למעלה יותר, מעצמות ומהות. וזהו ענין מה שהעבודה הוא דוקא להמשיך בחי׳ המקיף בפנימיות, שעי״ז ממשיכים מבחי׳ פנימיות המקיף וכו׳.
ויובן זה בכחות הנפש ובעבודה בנפש האדם, שיש בו בחי׳ אמונה, שלגבי השכל הוא בחי׳ מקיף, וכמו״כ שכל לגבי מדות הוא בחי׳ מקיף, ועד שהמדות כמו שהם לגבי מחשבה דיבור ומעשה, הרי הם בחי׳ מקיף, ועבודת האדם הוא להמשיך בחי׳ המקיף בפנימיות17. והתחלת העבודה הוא להמשיך בחי׳ האמונה בשכל בפנימיות, דאמונה עצמה נותנים מלמעלה, שישראל הם מאמינים בני מאמינים18, אלא שצ״ל ורעה אמונה19, שצריך להמשיך האמונה בפנימיות בהשגת המוח. ועד״ז מן השכל למדות, שיש ביניהם מיצר הגרון20, שיכול להיות שהשכל ישאר במקומו, וזהו ענין יציאת מצרים, שמיצר הגרון לא יפסיק, אלא שעל ידו יומשך בחי׳ השכל בהמדות כמו שהם בלב בבחי׳ אהבה ויראה, ולבא פליג לכל שייפין21, שאהבה היא שרש לרמ״ח מצוות עשה ויראה היא שרש לשס״ה מצוות ל״ת22. וגם זה אינו מספיק, שהרי הוא רק אהבה ויראה שבלב, וצריך שיומשך במעשה בפועל, שהמעשה הוא העיקר23. שאהוי״ר הוא בחי׳ הנסתרות24, משא״כ קיום המצוות במעשה הוא בחי׳ ו״ה נגלות24, שבזה שוים כל ישראל, דתורה אחת לכולנו, ועאכו״כ במצוות, וע״ד מצות תפילין, דבקיום המצוה במעשה אין הפרש בין משה רבינו לפשוט שבפשוטים שבחושך כפול ומכופל בזמן הגלות, שקיום המצוה במעשה הוא בשוה. ועד״ז הוא בכל המצוות, שהוקשה כל התורה כולה לתפילין25, דעם היות שבכוונת המצוות וכו׳, בחי׳ הנסתרות, יש בזה חילוקים, ועד לחילוקים מן הקצה אל הקצה, אבל העיקר הוא המעשה23, וכמ״ש אדמו״ר הזקן26 ״פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקים״ שאם קיים המצוה אע״פ שלא כיוון יצא וכו׳. והיינו לפי שהכוונה הוא להמשיך מבחי׳ הכתר עד למלכות, ועד״ז בנפש האדם שיחדור בכל הכחות פנימיים שלו, וכדי שיומשך למטה מטה הוא ע״י המעשה, ועי״ז נמשך מבחי׳ פנימיות המקיף. וזהו ענין חוטי הציצית, דטלית מצד עצמו הו״ע המקיף, ועד כדי כך שאין בו קדושה כלל, לפי שהעיקר הוא ההמשכה בפנימיות, להמשיך בחי׳ המקיף דטלית בפנימיות, שהוא ע״י החוטים דוקא.
והנה זה לעומת זה עשה אלקים27, וכמו שיש בקדושה בחי׳ מקיף ופנימי, עד״ז הוא בלעו״ז, שזהו ענין לחמנו הם סר צלם מעליהם28, שהו״ע מקיף ופנימי דלעו״ז, דלחמנו הם הו״ע הפנימיות, שהם העשר כתרין דמסאבותא29, ויש בחי׳ מקיף דקליפה שהוא בחינה הי״א שהיא לבונה זכה, שזהו ענין צל ומקיף29. דבקדושה הוא עשר ולא אחד עשר30, לפי שכל ענין המקיף הוא שנמשך בפנימיות, וכנ״ל בעבודה בנפש האדם שממשיכים בחי׳ האמונה בפנימיות, וכיון שמתאחד עם הכחות פנימיים אינו נחשב בפני עצמו, ועד״ז למעלה שנמשך בחי׳ הכתר בכל העשר ספירות, משא״כ בקליפה אינו מתאחד עם הפנימי ונשאר בבחי׳ מקיף למעלה29. [וזהו מה שפירש רש״י בפירוש השני סר צלם, דקאי על צלו של מקום, שהוא בבחי׳ צל ומקיף בלבד]. וזהו ב׳ הענינים דלחמנו הם וסר צלם, שצ״ל בהם הבירור, שבלחמנו שהוא בחי׳ הפנימיים הבירור הוא בפנימיות, משא״כ בחי׳ מקיף דקליפה.
והנה זהו ענין הציצית בקדושה, להמשיך בחי׳ המקיף בפנימיות, וכמבואר גם במכתב אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע31 ענין טלית ותפילין קודם התפילה, דתפילה הו״ע ההתבוננות, וקודם התפילה הוא עדיין נשמה באפו32, ועם כל זה צ״ל בחי׳ לבישת הטלית וכו׳ שהו״ע המשכת בחי׳ המקיף דטלית בפנימיות33, שההמשכה ממקום גבוה צ״ל ע״י צמצום, בדוגמת ענין השערות, שהמשכתם הוא ע״י הפסק עצם הגלגולת, וכמו״כ הו״ע הציצית שצ״ל דבר בפני עצמו ואח״כ מקשרם בהבגד, ולא שיבוא מהבגד עצמו34, ולאידך, המשכת הציצית אין זה ענין לעצמו, דכמו שהטלית מצד עצמה אין בה קדושה, כמו״כ הציצית מצד עצמם ג״כ אין בהם קדושה, אלא צ״ל שיומשך בחי׳ המקיף דטלית בבחי׳ פנימיות. ועי״ז נעשה פריסו דמלכא, שפועל הביטול בהאדם, שנמשך עליו קבלת עול מלכות שמים, ועד שנמשך מלמעלה יותר, מבחי׳ עצמות ומהות. וזהו ענין לבישת טלית ותפילין קודם התפילה, להמשיך בחי׳ המקיף בפנימיות, שעי״ז נמשך מבחי׳ פנימיות המקיף, ואח״כ הו״ע התפילה וההתבוננות שפועל על כל היום כולו, ומבית הכנסת לבית המדרש35, ובבעל עסק בקביעות עתים לתורה, ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ36, ובאופן של בכל דרכיך דעהו37, ומדעהו זה באים למלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים38 בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (שלח) טו, לח.
2) ראה לקו״ת פרשתנו מו, ג. אוה״ת שם ע׳ תקעה. סד״ה ויקח קרח תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ רפג).
3) הל׳ ציצית בסידור אדה״ז בתחלתו.
4) שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סט״ז ס״א.
5) לקו״ת פרשתנו מז, ב. וראה זח״ב צז, ב. תקו״ז ת״ו (כב, סע״א). תכ״א (נה, ב).
6) פמ״א (נו, ב).
7) ראה לקו״ת פרשתנו מד, ב. וראה שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סכ״א.
8) במדב״ר פי״ח, ג. תנחומא קרח ב. פרש״י ר״פ קרח. וראה בכ״ז דרושים שבהערה 2.
9) ב״ב עד, א. סנהדרין קי, סע״א. במדב״ר פי״ח, כ – בגירסת הבחיי והכלי יקר קרח טז, לד. וכ״ה בתנחומא קרח יא.
10) מלאכי ג, כב.
11) תו״א בשלח (סא, א ואילך). וראה אוה״ת חנוכה רפח, א.
12) מאמר ח (ע׳ 80) ואילך.
13) סוטה ח, ב. ט, ב. תוספתא סוטה רפ״ד. ועוד.
14) ראה דרושים שבהערות 11-12.
15) נדרים נ, סע״ב. מכות בסופה.
16) פסחים קיח, א.
17) ראה תו״א תשא (הוספות) ד״ה כי תשא (קיא, א ואילך). ד״ה כי תשא תשי״א (סה״מ ד׳ פרשיות ח״א ע׳ ד ואילך). לקו״ת ואתחנן ד״ה וידעת הא׳ וביאורו (ד, א ואילך).
18) ראה שבת צז, א.
19) תהלים לז, ג. – ראה דרושים שבהערה 17.
20) ראה ל״ת להאריז״ל פ׳ וישב. תו״א וארא נח, ב. יתרו עא, ד. ויחי (הוספות) קב, ג. ובכ״מ.
21) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב (ברע״מ). אגה״ק סל״א. תו״א בראשית ז, ד. לקו״ת שה״ש כט, ב ואילך. לא, א ואילך.
22) תניא פ״ד (ח, א).
23) אבות פ״א מי״ז.
24) נצבים כט, כח. תקו״ז תיקון י (כה, ב). תניא פמ״ד (סב, ב).
25) קידושין לה, א.
26) תניא ריש פל״ח.
27) קהלת ז, יד.
28) פרשתנו יד, ט.
29) ראה ע״ח שער (יא) המלכים פ״י. פע״ח שער (ה) הקדישים פ״ד. וראה בארוכה תו״א תולדות כ, סע״ב ואילך. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ א׳קלד. ע׳ א׳קלז. שם ח״ד ע׳ א׳רמה. אוה״ת תולדות קנב, א ואילך. סה״מ תרל״ד ע׳ ערב. שם ס״ע שמג ואילך. המשך יונתי תר״ם ס״ע נד ואילך. המשך תער״ב ח״א פר״י (ע׳ תכד) ואילך. ד״ה בסוכות תשבו תשמ״א פ״ג (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ רכד ואילך).
30) ראה ספר יצירה פ״א מ״ד. וראה זח״ב קפז, ב. פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ו.
31) נדפס באגרות-קודש שלו ח״א ע׳ כד ואילך.
32) ישעי׳ ב, כב. ברכות יד, א. נתבאר בלקו״ת פינחס עט, ד. מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ יז ואילך. על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תשמז ואילך. אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרכ, א ואילך. סה״מ תרפ״ט ע׳ 84-5. וש״נ. סה״מ פסח ח״א ע׳ רלא. שם ע׳ רסד ואילך. סה״מ דרושי חתונה ע׳ קד.
33) ראה גם אוה״ת פרשתנו ע׳ תקעב.
34) ראה מנחות יא, א. רמב״ם הל׳ ציצית פ״א הי״ג. שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סט״ו ס״ב (ס״ו).
35) ברכות בסופה. שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סקנ״ה ס״א.
36) ברכות לה, ב.
37) משלי ג, ו. רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג. טושו״ע או״ח סרל״א. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ס״ב.
38) ישעי׳ יא, ט. וראה רמב״ם סוף הל׳ מלכים.
[סה"מ במדבר ח"א ע' רסו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״ל ע׳ 250 ואילך.