הוספה ג) בהעלותך את הנרות (הנחה) – ש״פ בהעלותך, כ״א סיון ה׳תשכ״ט

בס״ד. ש״פ בהעלותך, כ״א סיון ה׳תשכ״ט

הנחה בלתי מוגה

בהעלותך את הנרות וגו׳1, ומבאר ע״ז בלקו״ת2 שהנרות הם נשמות ישראל, ושבעת הנרות הם הז׳ סוגים שבנש״י, וע״ז אומר שבכולן צ״ל בהעלותך. ובהמאמר ד״ה בהעלותך את הנרות מלפני מאה שנה (תרכ״ט)3, מקשר ענין זה עם מה דאיתא במדרש4, הקב״ה אומר לישראל אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך, דנרי קאי על התומ״צ שנקראים נר, וכמ״ש5 כי נר מצוה ותורה אור, ונרך קאי על הנשמה שנקראת ג״כ נר, כמ״ש6 נר הוי׳ נשמת אדם, וע״י שישראל משמרים הנר דתומ״צ, עי״ז הקב״ה משמר נרם של ישראל. ומקשה ע״ז, למה תולה הענינים זה בזה, שדוקא עי״ז שישראל ישמרו תומ״צ יהי׳ הענין דאני משמר את נרך, שמהלשון מ״ש משמר את נרי משמע שאינו מספיק השמירה מענינים שהם היפך הקדושה, כי אם צריך להיות קיום התומ״צ דוקא, ולכאורה למה אינו מספיק מעלת הנשמה מצד עצמה. שכעין שאלה זו מקשה גם בתניא7, למה צ״ל הענין דשמן על ראשך לא יחסר8 שהו״ע תומ״צ, בכדי שיהי׳ שכינתא שריא על רישי׳9, ולמה אינו מספיק מעלת הנשמה מצד עצמה, שהפירוש בקושיית המאמר הנ״ל יש לומר שהוא ג״כ עד״ז.

ויש לומר שזהו ג״כ הביאור במה שמצויין על המאמר10 שמאמר זה יש לו שייכות עם המאמרים דחג השבועות דשנה ההיא11 (שנאמרו בחג השבועות העבר12), שנוסף על הביאור בפשטות שהשייכות שיש למאמר זה עם מאמרי חג השבועות הוא מה שבמאמר זה מבאר באריכות הענינים המבוארים בהמאמרים דחג השבועות, הנה עוד זאת שיש למאמר זה שייכות למאמרי חג השבועות גם בפנימיות, שהרי מעלת תומ״צ על מעלת הנשמה מצד עצמה הוא ע״ד הענין שנתחדש במ״ת, דהרי לפני מ״ת הי׳ הענין דהאבות הן הן המרכבה13, וגם נשמותיהם היו חלק אלוקה ממעל ממש14, וענין זה הורישו גם לבניהם, שזהו האהבה המסותרת שישנה בנשמות ישראל, ונכלל בה גם דחילו, שהיא ירושה לנו מאבותינו15, שענין הירושה הרי אין זה רק מה שמעבירים את מה שבא בירושה למישהו אחר, כי אם שזהו ע״ד מ״ש16 תחת אבותיך יהיו בניך, שהיורש הוא במקום המוריש ממש17, והרי גם קיום התומ״צ דעכשיו הוא מצד האהבה מסותרת, וכל זה הרי הי׳ עוד לפני מ״ת, ומה שנתחדש במ״ת הוא מה שיכול להיות בירור הגוף ונה״ב וחלקו בעולם, שזהו ג״כ מעלת תומ״צ על מעלת הנשמה מצד עצמה. ולפי הנ״ל הקשה בהמאמר18 על מה שארז״ל19 שרבי יוחנן בן זכאי לא הניח דבר קטן ודבר גדול, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הוויות דאביי ורבא, ולכאורה קשה, דהרי הענין דמעשה מרכבה הי׳ ג״כ לפני מ״ת, ע״ד מה שארז״ל האבות הן הן המרכבה, משא״כ הענין דהוויות אביי ורבא הרי נתחדש במ״ת, שהרי במה שאומרים הוויות דאביי ורבא אין המכוון רק על אביי ורבא, אלא לכל השקו״ט שבכל הש״ס, ואפילו אם המכוון בזה הוא רק על אביי ורבא עצמם, הרי זהו רוב הש״ס, וא״כ למה קורא הוויות דאביי ורבא בשם דבר קטן, ומעשה מרכבה בשם דבר גדול.

ומבאר ע״ז בהמאמר (באריכות הביאור20, וגם אח״כ בהקיצור ורמז21) שיש לומר ג׳ ביאורים למה הוויות דאביי ורבא נקרא דבר קטן, או שזהו משום שהוויות דאביי ורבא נתלבשו בדברים קטנים, דברים גשמיים, לכן נקרא דבר קטן, והיינו שמה שנקרא בשם דבר קטן אין זה מצד התורה עצמה, כי אם מצד זה שנתלבשה בדברים גשמיים עד גם בטענות של שקר כדאיתא בתניא22, וכמ״ש באגה״ק23 הביאור מ״ש ברעיא מהימנא24 דנגלה דתורה נקרא בשם עץ הדעת טוב ורע, דזהו משום שיש בה מחלוקת וקושיא, דזה אומר כך וזה אומר כך, שזהו ענין השקו״ט דהוויות אביי ורבא, ודוקא עי״ז באים לפסק הלכה, הנה מצד ההתלבשות בדברים אלו נקרא הוויות דאביי ורבא בשם דבר קטן.

אך ביאור זה עדיין אינו מספיק, שהרי עפ״ז מה שנקרא דבר קטן זהו רק מצד הכלים, היינו התלבשותם בהדברים הקטנים, והתורה הרי עיקר ענינה הוא אור. ולכן ממשיך ומבאר ביאור שני, אבל מ״מ אינו שולל את הביאור הראשון וכפי שיתבאר לקמן, אלא שמוסיף עוד ביאור, דזה מה שנקרא דבר קטן הוא לגבי פנימיות הענינים שיתגלו לע״ל. ויש לומר שזהו ע״ד מה דאיתא בגמרא25 שהתורה דעכשיו הבל היא לגבי תורתו של משיח, שע״פ ביאור זה הנה מה שנקרא דבר קטן זהו מצד האור, והרי מה שאומר שנקרא דבר קטן לגבי מה שיתגלה לע״ל, הרי אין הכוונה בזה שנקרא דבר קטן לגבי ענין אחר שיתגלה לע״ל, שהרי הפנימיות שיתגלה לע״ל ישנו בהתורה גם בזמן הזה, רק שהוא בהעלם26, כי אם שהפירוש הוא דמה שנקרא דבר קטן זהו לגבי הפנימיות שיש בו גם בזמן הזה בהעלם.

אבל מ״מ גם ביאור זה עדיין אינו מספיק, שא״כ הרי אינו דבר קטן מצד עצמו, כי אם מה שנקרא דבר קטן לגבי דבר אחר. והגם שאינו דבר אחר ממש, שהרי זהו הפנימיות שבו, אבל מ״מ הרי הקטנות שלו אינו מה שהוא דבר קטן מצד עצמו. שמשום זה מביא עוד ביאור שלישי, שמה שנקרא דבר קטן זהו מצד הביטול לעצמות אוא״ס המלובש בתוכה, שענין זה הוא יותר נעלה לא רק מענין הכלים שבתורה, אלא גם מענין הפנימיות שבתורה, שהרי גם הפנימיות שיתגלה לע״ל יבוא בהבנה והשגה, משא״כ בעצמות א״ס שבזה אין שייך שיהי׳ הבנה והשגה, שלגבי זה הרי הוא בטל לגמרי, ולכן נקרא דבר קטן. והגם שהוא בטל לגמרי, ומצד הביטול הרי הוא כאין ואפס ממש ולא רק קטן, מ״מ קורהו בשם דבר קטן, דכשחושבו הרי צריך לקוראו בשם, ולכן קורהו דבר קטן, וע״ד מ״ש אדמו״ר הזקן באגרת שכתב בבואו מפטרבורג, ד״ה קטנתי27 מכל החסדים28, שמבאר שם שכל הקרוב קרוב קמי׳ יותר, הוא יותר כלא ואין ואפס, שביטול זה אינו רק לגבי איזה פרט, כי אם לגבי כל דבר שחושבים, וא״כ הרי זה ביטול באמת, ומ״מ אומר ע״ז הלשון קטנתי.

ועפ״ז מובן ג״כ (אף שענין זה לא נתבאר שם בהמאמר) שהביטול שמצד הוויות דאביי ורבא זהו ביטול נעלה יותר גם מהביטול דמעשה מרכבה, דהרי הביטול דמרכבה, הגם שהוא בטל להרוכב בתכלית, אבל מ״מ הרי הוא מציאות דבר עכ״פ, שהרי ישנה מציאות מרכבה שבטילה אל הרוכב29, משא״כ הביטול דהוויות אביי ורבא שזהו מצד העצם, וא״כ הרי אינו מציאות דבר כלל. וזהו ג״כ השייכות שיש לזה עם החידוש שנתחדש במ״ת, שזהו מ״ש30 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, שמ״ש לאמר היינו שע״י מ״ת נתחדש שעי״ז שת״ח קורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו31, עד שכל מציאותו של הלומד נעשה באופן דתען לשוני אמרתך32, כעונה אחר הקורא33, שזהו ביטול בתכלית, דהגם שזהו לשוני, ומ״מ כל מציאותו הוא אמרתך, היינו שאינו מציאות לעצמו כלל. וזהו ג״כ ויקחו לי תרומה34, וכמארז״ל35 ע״ז אותי אתם לוקחים, וזה נתחדש במ״ת, וזהו ג״כ המעלה דתומ״צ לגבי הנשמה מצד עצמה.

וזהו מה שארז״ל על בהעלותך את הנרות אם אתה משמר את נרי אני משמר את נרך, שזהו המעלה דהנר דתומ״צ לגבי נר ה׳ נשמת אדם, דהרי קודם מ״ת, הגם שהי׳ הענין דמרכבה וד׳ רגלי המרכבה, שהם הג׳ אבות ודוד36 או רחל37 כמבואר הענין במ״א38, משא״כ בשעת מ״ת נתחדש שיוכל להיות גם הביטול דתען לשוני אמרתך, וכמ״ש בתניא39 דמכיון שהוי׳ אלקיך אש אוכלה הוא40, לכן בכדי שיוכל להיות לו אחיזה למטה צריך להיות העבודה דתומ״צ, שזהו ענין אתה משמר את נרי שהו״ע קיום התומ״צ. וצריך להיות כל זה בשמחה, וכמ״ש41 במצות הצדקה ולא ירע לבבך בתתך לו, שכן הוא בכל המצוות, דהרי צדקה שקולה כנגד כל המצוות42, ונקראת בשם מצוה סתם43, ועי״ז שמקיימים התומ״צ מתוך שמחה ממשיכים שיהי׳ שמחה פורץ גדר44, ונמשכים כל הענינים הרוחניים והגשמיים בלי הגבלות.

__________

1) פרשתנו (בהעלותך) ח, ב.
2) פרשתנו רד״ה זה (כט, ג).
3) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ רלד ואילך. וראה גם ד״ה זה בסה״מ תרע״ח ע׳ שלו ואילך. תרפ״ו ע׳ שכא ואילך. ד״ה להבין ענין מ״ת תשט״ו (סה״מ שבועות ע׳ סט ואילך).
4) דב״ר פ״ד, ד.
5) משלי ו, כג.
6) שם כ, כז.
7) פל״ה (מד, א).
8) קהלת ט, ח.
9) זח״ג קפז, א – הובא בתניא שם.
10) בכותרת.
11) סה״מ תרכ״ט שם ע׳ ריב ואילך.
12) ד״ה בשעה שעלה משה למרום דליל א׳ דחה״ש וד״ה וידבר אלקים דיום ב׳ דחה״ש שנה זו (סה״מ שבועות ע׳ רס ואילך; ע׳ רסז ואילך).
13) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו.
14) ל׳ התניא רפ״ב.
15) ראה תניא פי״ח (כג, ב). וראה קיצורים והערות לתניא שם (ע׳ ק).
16) תהלים מה, יז.
17) ראה ב״ב קנט, רע״א. צפע״נ שו״ת דווינסק ח״א סקי״ח. ווארשא ח״ב סקי״ח. מילואים יג, א. מהדו״ת יט, א. וש״נ.
18) סה״מ תרכ״ט שם ע׳ רלו. וש״נ.
19) סוכה כח, א. ב״ב קלד, א.
20) סה״מ שם ע׳ רלט ואילך.
21) שם ע׳ רמב.
22) פ״ד (ח, ב). פ״ה (ט, ב).
23) סכ״ו.
24) זח״ג קכד, ב.
25) ראה גם קה״ר פי״א, ח. שם רפ״ב.
26) ראה סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 567-8. וש״נ.
27) וישלח לב, יא.
28) ס״ב (קג, ב).
29) ראה שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב (שער התשובה) ד״ה איתא בר״מ כו׳ ספכ״ד (יז, ד).
30) יתרו כ, א.
31) ראה תדבא״ר רפי״ח.
32) תהלים קיט, קעב.
33) ראה תו״א יתרו סז, ב. לקו״ת שה״ש מב, א. סה״מ שבועות שם ס״ע רסז (וש״נ). לעיל ע׳ רלו. ע׳ רפח.
34) תרומה כה, ב.
35) ויק״ר פ״ל, יג. תנחומא ישן אמור כד. וראה שמו״ר פל״ג, א ובמ״כ. זח״ב קכז, א. קמ, ב.
36) זהר ח״א רמח, ב. ח״ג רסב, ב. ובכ״מ.
37) מאו״א א, פד. ב״ש לאה״ע סקכ״ט סק״כ.
38) ראה לקו״ש ח״ז ע׳ 301. ועוד.
39) ספנ״ג (עה, א).
40) ואתחנן ד, כד.
41) פ׳ ראה טו, י.
42) ב״ב ט, א.
43) תניא פל״ז (מח, ב). וראה ירושלמי פאה פ״ח ה״ח. רש״י ד״ה צדקן במצות – שבת קנו, סע״א. ועוד.
44) ראה סה״מ תרנ״ז ע׳ רכג ואילך.

[סה"מ במדבר ח"א (הוספות) ע' שנח ואילך]

סגירת תפריט