בס״ד. ש״פ נצבים, כ״ז אלול ה׳תשל״ד

הנחה בלתי מוגה

שוש אשיש בהוי׳ תגל נפשי באלקי¹, ואח״כ ממשיך כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי׳ תצמיח כן אדנ-י הוי׳ יצמיח צדקה ותהלה², שזהו התחלת ההפטרה של שבת זה הכולל כל ההפטרה. והנה ידוע מה שכותב כ״ק אדמו״ר הזקן³ דפרשת נצבים קוראין לעולם קודם ראש השנה⁴, ומרומז במילת היום דקאי על ראש השנה⁵, היינו שפרשת נצבים שייכת לראש השנה, וא״כ ההפטרה דשוש אשיש שייך ג״כ לראש השנה, שהרי ההפטרה דשוש אשיש אומרים ג״כ לעולם קודם ראש השנה. ואין צריך לרמז ע״ז, שהרי זה מרומז כבר בהסדרה, במילת היום, דהיום קאי על ראש השנה, וזהו מה שמבאר בהדרושים שלאחרי זה⁶ דשוש אשיש הו״ע התענוג, ובתענוג גופא דרגא הכי נעלית, דהיינו שישראל ממשיכים ענין התענוג מלמעלה דאשיש כמו ישיש, וזהו השייכות בין שוש אשיש לראש השנה דענין התענוג שייך לראש השנה כמבואר בסידור⁷ (בדרוש להבין ענין תקיעת שופר ע״פ כוונת הבעש״ט) דבראש השנה חוזרים כל הדברים לקדמותם, ולכן צריכים להמשיך ענין התענוג שהוא למעלה מכחות פנימיים, ובכח התענוג עצמו בדרגא נעלית שבה.

והנה כדי להמשיך ענין התענוג, צ״ל עבודת האדם ג״כ באופן כזה. וזהו שכתוב תגל נפשי באלקי, דנפשי היינו עבודת האדם, ובה צ״ל תגל באלקי, דתגל הו״ע השמחה, אלא שהוא בהעלם, וכמו וגילו ברעדה⁸, אבל אין הפירוש שחסר משהו בהשמחה, אלא שהשמחה היא בתכלית השלימות, ורק שנמצא בהעלם, ואדרבה דוקא מצד זה שהשמחה היא שמחה נעלית ביותר, לכן אינה יכולה להיות בהתגלות. וזה שייך ג״כ לענין ההכתרה שהוא בראש השנה, דהנה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא⁹, ובדוגמא כזאת אנו רואים במלכותא דארעא, דהכתרת המלך הוא בשמחה עצומה¹⁰, והשמחה היא מזה שמכתירין אותו למלך, אבל ביחד עם זה צ״ל הקבלת עול, ומאן דמחוי במחוג קמי מלכא¹¹, והדוגמא מזה יובן למעלה במלכותא דרקיעא, דאף שצ״ל ענין השמחה, אבל ביחד עם זה צ״ל הקבלת עול דוקא.

וזהו שממשיך כי כארץ תוציא גו׳ כן אדנ-י הוי׳ יצמיח צדקה ותהלה, דאדנ-י הוא ספירת המלכות, שזה שייך לראש השנה, דראש השנה הוא ענין הכתרת המלך כנ״ל, ובלשון הקבלה הוא¹², דראש השנה הוא בנין המלכות, בנין עולם הדיבור, ולכן אמר אח״כ הוי׳ בניקוד אלקים, דהוי׳ בניקוד אלקים הוא ע״ד הוי׳ הוא האלקים¹³, שזהו מה שאומרים ביוהכ״פ הוי׳ הוא האלקים¹⁴ [מאמר המוסגר, אך מ״מ אומרים ההפטרה בשבת שלפני ראש השנה, דהגם שבנין המלכות נמשך עד יום הכיפורים, שהרי במלכות יש עשר ספירות¹⁵, ולכן בנין המלכות הוא בכל עשרת ימי תשובה, ובכל יום ספירה פרטית, אבל בכללות בנין המלכות הוא בראש השנה, אלא דראש השנה ענינו כתר מלכות, או חכמה שבמלכות, וזהו דבינונים נכתבים בראש השנה ונחתמים ביום הכיפורים, אבל צדיקים נכתבים ונחתמים לאלתר בראש השנה¹⁶, ועמך כולם צדיקים¹⁷].

כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי׳ תצמיח כן אדנ-י הוי׳ יצמיח צדקה ותהלה, הנה ענין הזריעה הוא ענין המצוות, כמו שנאמר¹⁸ זרעו לכם לצדקה, וכתיב¹⁹ וצדקה תהי׳ לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, ונאמר²⁰ ויזרע יצחק וגו׳, הרי דענין הזריעה הוא ענין המצוות, וע״ז אומר דכמו שהארץ תוציא צמחה וכגנה זרועי׳ תצמיח כן אדנ-י הוי׳ יצמיח צדקה ותהלה. וצריך להבין, דלכאורה הי׳ צ״ל הסדר להיפך, דעי״ז שהקב״ה מצמיח צדקה ותהלה, הנה זה נותן כח שיכול להיות דהארץ תוציא צמחה וגנה זרועי׳ תצמיח, ולמה אומר הסדר להיפך. והענין הוא, דהנה כתיב²¹ מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, שיש בזה שני ביאורים²², ביאור הראשון הוא דע״י עבודת המטה הוא ממשיך הגילוי למעלה, דע״י לימוד התורה שלו הוא ממשיך ענין התורה מלמעלה, וכמאמר²³ כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, וכמו״כ ע״י מעשה המצוות, שעל ידם ממשיך המשכות מלמעלה, דע״י הנחת תפילין הוא ממשיך ענין המשכת המוחין למעלה, דרמ״ח פקודים הם רמ״ח אברים דמלכא²⁴, ומעלה אני עליכם כאילו עשאוני²⁵, וזהו ביאור הראשון בענין מגיד דבריו ליעקב, דע״י עבודת המטה הוא ממשיך הגילוי מלמעלה. אמנם ביאור השני בענין מגיד דבריו ליעקב הוא להיפך, דכל הענינים נמשכים מלמעלה, כמ״ש²⁶ ואשים דברי בפיך, וזהו ג״כ מ״ש²⁷ וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דלכאורה מהו הפירוש של לאמר²⁸, והרי במתן תורה היו שם כל הנשמות²⁹, אלא הביאור בזה כמו שנתבאר לעיל³⁰ דבשעת לימוד התורה שלו נמשך מחדש הענין דוידבר אלקים את כל הדברים האלה, היינו שכל הענינים נמשכים מלמעלה, וע״ד מ״ש³¹ אדנ-י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, יגיד המשכה, כמבואר בהדרושים על פסוק זה³².

והנה בתחילת העבודה, הנה ע״י שהוא קורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, ואח״כ בא לדרגא נעלית יותר, דמתוך שלא לשמה בא לשמה³³, שנעשה עבד נאמן³⁴, דכל מציאותו הוא רק מציאות האדון, עבד מלך מלך³⁵. אמנם זה גופא דכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו הנה זה גופא הוא ע״י ההמשכה מלמעלה, דחפץ חסד הוא³⁶, וע״ד מה שמצינו במתן תורה דהחידוש דמתן תורה הוא כמאמר³⁷ כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמיך, שע״י שמקיימין המצוות לוקחים העצם, אבל כל זה הוא ע״י ואני המתחיל³⁸, היינו שבכדי להיות אתערותא דלתתא אתערותא דלעילא הוא מצד כי חפץ חסד הוא, ואח״כ קודשא בריך הוא לא שריא אלא באתר שלים³⁹.

וזהו אמר הקב״ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם⁴⁰, וצריך להבין למה צריכים לאמרו לפני מלכיות דוקא, הנה ע״ז מתרץ הכתוב דכי כארץ תוציא צמחה וגנה זרועי׳ תצמיח כן אדנ-י הוי׳ יצמיח צדקה ותהלה, היינו דכמו שע״י העבודה דתורה ומצוות בכל השנה נמשך הצמיחה, דבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, כן אדנ-י הוי׳ יצמיח צדקה ותהלה, היינו דכמו״כ בנין המלכות הוא ע״י אמרו לפני מלכיות דוקא, דקוב״ה לא שריא אלא באתר שלים.

אמנם עדיין צריך להבין, במה אנו יודעים דע״י עבודתנו יומשך בנין המלכות. ואף שאמר הקב״ה אמרו לפני מלכיות, אבל מ״מ איך אנו יודעים שע״י עבודתנו יומשך בנין המלכות, ומזה שאנו מברכים ע״ז מובן שאין בזה שום ספק וספק ספיקא בעולם כמבואר באגה״ת⁴¹. והענין הוא, שזהו ענין הבטחון שבטוחין בהקב״ה, שהקב״ה עוזרו⁴², ויש לומר בדרך אפשר שזהו מ״ש⁴³ שתי באדנ-י הוי׳ מחסי, דאדנ-י הוא מלכות דא״ס, דהיינו לא רק כמו שהוא באצילות אלא כמו שהוא לפני הצמצום, והוי׳ הוא בניקוד אלקים, דהוא חסד וגבורה, או חכמה ובינה, או חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר⁴⁴, וכל זה נמשך ע״י ענין הבטחון, דמחסי הו״ע הבטחון כמ״ש התרגום רוחצני. ונמשך מזה בין ענינים רוחניים ובין ענינים גשמיים, כמ״ש⁴⁵ כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, דמשפט לאלקי יעקב פירושו שיש דין ומשפט על האלקות דיעקב, שזהו בענינים רוחניים⁴⁶, וחק לישראל הוא בענינים גשמיים⁴⁶, כמ״ש⁴⁷ הטריפני לחם חוקי. וזהו תקעו בחדש שופר⁴⁸, דחודש הוא מלשון חידוש⁴⁹, שכל ענינים אלו נמשכים מפנימיות התענוג⁵⁰.

__________

1) ישעי׳ סא, י. ראה לקו״ת פרשתנו (נצבים) מז, א ואילך. ובכ״מ.
2) ישעי׳ שם, יא. וראה לקו״ת שם נ, ב ואילך. ובכ״מ.
3) לקו״ת ריש פרשתנו.
4) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד.
5) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
6) לקו״ת פרשתנו מח, א ואילך.
7) עם דא״ח – שער התקיעות רמד, ג ואילך.
8) תהלים ב, יא.
9) ברכות נח, א. זהר ח״א קצז, רע״א. ח״ג קעו, ב.
10) ראה סה״מ תש״ג ס״ע 6.
11) ראה חגיגה ה, ב.
12) ראה פע״ח שער (כד) ר״ה. שער הכוונות שם. ועוד. לקו״ת שם נא, ב ואילך. ובכ״מ.
13) ל׳ הכתוב – ואתחנן ד, לה. מלכים-א ח, ס. יח, לט. דברי הימים-ב לג, יג.
14) לקו״ת שם, ג ואילך.
15) שם, רע״ג (מפע״ח).
16) ר״ה טז, ב.
17) ישעי׳ ס, כא. וראה סנהדרין ר״פ חלק.
18) הושע י, יב.
19) ואתחנן ו, כה.
20) תולדות כו, יב. וראה פדר״א פל״ג.
21) תהלים קמז, יט.
22) ראה סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ שעט. וש״נ.
23) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
24) ראה זח״א קע, ב.
25) ראה זח״ג קיג, סע״א.
26) ישעי׳ נא, טז.
27) יתרו כ, א.
28) ראה גם תו״א יתרו סז, ב.
29) ראה פדר״א פמ״א. ועוד.
30) ד״ה ושמתי כדכד דש״פ ראה (לעיל ח״א ע׳ רצו).
31) תהלים נא, יז.
32) סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רעח ואילך. תרכ״ז ע׳ תלו ואילך. וראה לקו״ת שה״ש ב, ג. מא, א. ובכ״מ.
33) פסחים נ, ב. וש״נ.
34) ראה המשך תרס״ו ע׳ שח ואילך.
35) ספרי ופרש״י דברים א, ז. ועוד. וראה שבועות מז, ב.
36) מיכה ז, ח.
37) שהש״ר פ״א, ג (א). וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 58 ואילך. וש״נ.
38) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג. ועוד.
39) ראה לקו״ת שה״ש כד, א ואילך. ובכ״מ.
40) ר״ה טז, סע״א. וש״נ.
41) פרק יא (ק, א).
42) ראה סוכה נב, ריש ע״ב. וש״נ.
43) תהלים עג, כח. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשל״ד) אמירת מזמור זה. המו״ל.
44) ראה לקו״ת פרשתנו נב, ד ואילך.
45) תהלים פא, ה.
46) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 292. וש״נ.
47) משלי ל, ח.
48) תהלים שם, ד.
49) ראה לקו״ת ר״ה נג, ד. נד, ד. ובכ״מ.
50) חסר הברכה דהסיום. המו״ל.

[סה"מ דברים ח"ב ע' קעה ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ד ע׳ 224 ואילך.