בס״ד. ש״פ נצבים, כ״ז אלול ה׳תשל״ז

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳¹. וידועים בזה דיוקי רבותינו נשיאינו² דמילת נצבים הוא לשון נפעל. גם צריך להבין דמתחיל בכולכם שהוא ענין של כלל (שלמעלה מפרטים) ואח״כ הולך ומונה חילוקי פרטים, ראשיכם שבטיכם גו׳, ולבסוף מסיים לעברך בברית ה׳ אלקיך גו׳, דברית ענינו אחדות, היפך ההתחלקות, וכמבואר בלקו״ת³ דברית ענינו קשר אמיץ כו׳ כאילו נעשו לבשר אחד. דזהו ג״כ מה שכורתי הברית עוברים בין הבתרים להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים, שאז ההתאחדות היא באופן גלוי (כמבואר בלקו״ת שם).

והנה איתא בלקו״ת⁴ דהנה פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה⁵, ומרומז במילת היום דקאי על ראש השנה⁶ כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון⁷. והנה אחד הפירושים במה שראש השנה הוא זכרון ליום ראשון הוא, דיום ראשון קאי על יום ראש השנה הראשון⁸. והיינו דאין הכוונה (ביום ראשון) ליום הראשון דמעשה בראשית שהוא בכ״ה באלול⁹ כי אם לראש השנה הראשון, שהוא יום ברוא אדם הראשון¹⁰. וענין עבודתו של אדם הראשון בראש השנה הראשון היתה שפעל בכל הבריאה כולה שיהיו בביטול לאלקות, שאמר להם בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי׳ עושינו¹¹. דזהו ג״כ הטעם שהשיר של יום דיום הששי (יום ברוא אדם הראשון) מתחיל הוי׳ מלך גאות לבש גו׳¹², היות שבראש השנה (יום ו׳ למעשה בראשית) המליך אדם הראשון את הקב״ה על כל הבריאה. וזהו ג״כ עבודת כ״א מישראל [אדם אתם¹³ כי הם דוגמת אדם הראשון ועל שם אדמה לעליון¹⁴] בהיום דראש השנה, להמליך את הקב״ה על כל העולם, וכמאמר¹⁵ אמר הקב״ה [שהקב״ה מבקש ונותן כח (אַז דער אויבערשטער בעט זיך און גיט כח) ש]אמרו לפני בראש השנה מלכיות כו׳ כדי שתמליכוני עליכם, וע״י שישראל מקבלים מלכותו ית׳, הנה נמשך מלכותו גם על כל העולם.

והנה נת״ל דאדם הראשון פעל בראש השנה שיהי׳ הוי׳ מלך גאות לבש, ובזה ג׳ ענינים, מלך, גאות ולבש. דמלך הו״ע הדיבור, כי המלך פועל פעולתו ע״י דיבור בלבד ואין צריך לענין המעשה (כשאר בני אדם), כמ״ש¹⁶ באשר דבר מלך שלטון, וכמאמר¹⁷ אמר מלכא עקר טורא. וזהו ג״כ מה שספירת המלכות נקראת בלשון הקבלה עולם הדיבור, דאף שספירת המלכות כוללת גם את ענין המעשה, מ״מ גם מצד בחי׳ הדיבור מספיק להיות פועלת פעולתה. וזהו ענין מלך, ענין הדיבור, והענין דגאות הו״ע הגדולה והשבח שמשבחים את הקב״ה. ולבש הו״ע הלבוש.

ויש לקשר הנ״ל [ג׳ הענינים דמלך גאות ולבש שבראש השנה] עם המבואר על הכתוב¹⁸ היום הזה הוי׳ אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה גו׳ את הוי׳ האמרת היום גו׳ והוי׳ האמירך היום גו׳. דגם כתוב זה קאי על ראש השנה (כמו הכתוב דאתם נצבים היום גו׳ שקאי על ראש השנה), כמבואר בלקו״ת תבוא¹⁹. וזהו מ״ש היום הזה (הוי׳ אלקיך מצוך גו׳ את הוי׳ האמרת גו׳ והוי׳ האמירך גו׳) ולא פירש איזה יום, משום דקאי על ראש השנה. ואז הוא הענין דאת הוי׳ האמרת גו׳ והוי׳ האמירך. ומבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ²⁰ (כנראה מיוסד על מאמר של כ״ק אדמו״ר הזקן) שבהאמרת והאמירך ישנם ג׳ פירושים, א׳ לשון חשיבות שבח (ורוממות), וענין השבח הזה הוא כמאמר²¹ אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם כו׳ ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. ב׳ האמרת לשון בגד כמו שפירשו חז״ל²² בצע אמרתו²³ לשון בגד. והג׳ את הוי׳ האמרת היום לשון אמירה ודיבור [ומבוארים באוה״ת שם בארוכה כל פרטי ענינים אלו שבהאמרת והאמירך]. ויש לומר דגם הענינים שבהאמרת והאמירך הם אותם הג׳ ענינים דמלך (דיבור), גאות (שבח) ולבש (בגד ולבוש) שבהכתוב דהוי׳ מלך גאות לבש (כנ״ל).

וביאור הענין דאת הוי׳ האמרת גו׳ בג׳ ענינים הנ״ל (שבח, לבוש ודיבור) הוא, דהנה נת״ל דבראש השנה הו״ע המלכת הקב״ה, אמרו לפני בראש השנה מלכיות כו׳ כדי שתמליכוני עליכם, דהמלכה זו הו״ע השבח שמשבחים את הקב״ה (כפירוש הא׳ בהאמרת). והמלכה זו שייכת גם לענין הלבוש (כפירוש הב׳ בהאמרת), כיון דכל הספירות הם בבחי׳ לבוש לגבי הקב״ה, ועאכו״כ ספירת המלכות (וע״י ההמלכה נעשה בחי׳ הלבוש, בנין המלכות). ואח״כ, הנה ע״י הדיבור בתורה ממשיכים שיהי׳ ענין הדיבור שלמעלה (כפירוש הג׳ בהאמרת), בדבר הוי׳ שמים נעשו²⁴ ובעשרה מאמרות נברא העולם²⁵. דכל זה הוא מה שישראל פועלים למעלה בראש השנה (ע״י עבודתם) שיהי׳ את הוי׳ האמרת היום גו׳.

וממשיך אח״כ בהכתוב והוי׳ האמירך היום גו׳, דלאחר שישנו הענין דאת הוי׳ האמרת, נמשך מלמעלה הענין דוהוי׳ האמירך, בג׳ ענינים הנ״ל. דע״י השבח דתמליכוני עליכם (כפירוש הא׳), נמשך שיתעלו ישראל במדריגתם, כי עבד מלך כמלך²⁶, ולמעלה יותר (כהגירסא שבזה במ״א²⁷) דעבד מלך מלך (בלא כ׳ הדמיון). וענין הלבוש דוהוי׳ האמירך הוא, דבכדי שישראל יוכל לקבל עניניו, דענינו של ישראל הוא אלקות, הנה זהו ע״י לבוש. וכמבואר באגה״ק²⁸ ענין הכרח וצורך לבושים אלו כו׳, כי להיות שנפש רוח ונשמה שבאדם הן בחי׳ נבראים ואי אפשר לשום נברא להשיג שום השגה בבורא כו׳ שלא תצא מנרתקה ותתבטל ממציאותה כו׳ אם לא שמבחי׳ אור זה עצמו תשתלשל ותמשך ממנו איזו הארה כו׳ עד שיברא ממנה לבוש אחד נברא מעין מהות אור זה כו׳ [שיהי׳ ממוצע] ודרך לבוש זה כו׳ תוכל ליהנות מזיו אור זה כו׳. ולבושים אלו הם הלבושים דמצוות. וזהו והוי׳ האמירך מלשון לבוש, היינו מה שהקב״ה נותן לישראל הלבושים דמעשה המצוות. ומזה נמשך אח״כ הענין דוהוי׳ האמירך מלשון אמירה ודיבור (כפירוש הג׳) דקאי על הדיבור דתורה, כי מכיון שלימוד התורה היא ג״כ מצוה, ואדרבה היא מצוה עיקרית, דתלמוד תורה כנגד כולם²⁹, הנה משום זה כשישנו ענין המצוות (דזהו ענין האמירך מלשון לבוש), במילא ישנו ג״כ ענין התורה. וגודל הענין דוהוי׳ האמירך הוא, שהקב״ה נותן כח להאדם שלימוד התורה שלו יהי׳ באופן דתען לשוני אמרתך³⁰, וכמאמר³¹ אני המשנה המדברת בפיך, שכל מציאותו תהי׳ רק שפיו חוזר על דיבורו של הקב״ה. וכמו שהוא בלימוד משנה (אני המשנה), כן הוא גם בשאר חלקי התורה. דכשלומד תורה, הנה כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו³², ולאחרי זה הנה נותנים להאדם מלמעלה שזה (שהקב״ה קורא ושונה כנגדו) יהי׳ (אצל האדם) באופן דאני המשנה המדברת בפיך. וזהו ענין והוי׳ האמירך מלשון אמירה ודיבור. והסדר בג׳ בחינות אלו (שבהאמירך) הוא, דתחילה פועלים (ע״י עבודת האדם) שיהי׳ עצם המציאות (דספירת המלכות), ואח״כ נמשך זה בבחי׳ מקיף, בדוגמת ענין המצוות שהם ציוויים, אשר קדשנו במצותיו וצונו, עד שבאה ההמשכה גם בפנימיות, דזהו ענין התורה, בחי׳ פנימיות. דאע״פ שגם התורה היא מצוה (בחי׳ מקיף), מ״מ יש בה ג״כ בחי׳ הפנימיות, כמ״ש³³ ותורתך בתוך מעי³⁴.

וזהו מ״ש אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם (דפרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה), דהיום קאי על ראש השנה, ובכדי שיהי׳ אפשר להיות פרטי העבודות דראש השנה, היום, צריכה להיות לפני זה נתינת כח מלמעלה, כי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא. אמנם בכדי שיהי׳ אפשר להיות האתערותא דלתתא, צריכה להיות אתערותא דלעילא לפני זה. וזהו מ״ש אתם נצבים היום, שלפני היום (העבודות דראש השנה) ישנו הענין דנצבים, מלשון נפעל, שנמשך הכח הזה מלמעלה³⁵. וכמו שנת״ל³⁶ בהענין דאני לדודי ודודי לי³⁷, שבחודש אלול מאירות י״ג מדות הרחמים³⁸, דזהו בחי׳ אתערותא דלעילא שלפני אתערותא דלתתא³⁹, ובכח זה אפשר להיות אח״כ העבודה דאני לדודי, אתערותא דלתתא, שעי״ז תהי׳ אח״כ ודודי לי, אתערותא דלעילא שלאחר אתערותא דלתתא. וממשיך אח״כ (דבהיום, ראש השנה, אז הוא) כולכם גו׳ ראשיכם שבטיכם גו׳. דתחילה אומר כולכם, למעלה מפרטי מדריגות, כי התחלת ההמשכה היא מבחינה שלמעלה מהתחלקות, ואח״כ נמשך בהפרטים כמו שהם כלולים בכולכם, עד שנמשך בפרטי מדריגות דראשיכם שבטיכם גו׳. וע״ד כמו שהוא בענין ההמשכה דראש השנה, שבראש השנה חוזרים כל הדברים לקדמותם⁴⁰, הנה בתחילה ישנו כמו שכל הענינים הם בשרשם הכי ראשון (למעלה מהתחלקות), ואח״כ כמו שהפרטים כלולים בשרשם, עד שנמשכים למטה יותר בפרטי מדריגות. וכל ענינים הנ״ל נמשכים וישנם כבר בהשבת שלפני ראש השנה ע״י הקריאה בתורה, אלא שאז הם בבחי׳ דיבור, ואח״כ בהיום דראש השנה נמשכים במעשה⁴¹.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט).
2) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳קפט. (כרך ו) ע׳ ב׳שצז. וראה גם רד״ה זה תשמ״ה (לקמן ע׳ רלז).
3) פרשתנו מד, ב.
4) ריש פרשתנו (מד, א).
5) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. לקו״ת שם. ועוד.
6) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
7) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
8) ריש וסוף ד״ה זה היום תרפ״ד (סה״מ תרפ״ד ס״ע יז. ע׳ ל. תש״ט ע׳ יא. ע׳ כא).
9) ראה פדר״א רפ״ח ובהגהות הרד״ל שם. ויק״ר רפכ״ט. פסיקתא דר״כ פסיקתא כג בחודש השביעי. יל״ש פינחס רמז תשפב. תוד״ה לתקופות – ר״ה ח, א. ר״ן (ד״ה בראש) וחדא״ג מהרש״א (ד״ה תנא) ר״ה טז, א. בחיי בראשית א, ג (ד״ה ויש).
10) ראה ר״ן שם. ועוד.
11) תהלים צה, ו. זהר ח״א רכא, ב. ח״ג קז, ב. וראה פדר״א פי״א.
12) תהלים צג, א. פדר״א שם.
13) יחזקאל לד, לא. יבמות סא, רע״א.
14) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג. של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
15) ר״ה טז, א. לד, ב.
16) קהלת ח, ד.
17) ב״ב ג, ב.
18) תבוא כו, טז ואילך.
19) מא, ג.
20) אוה״ת תבוא ע׳ תתרנז ואילך. ע׳ תתרסט ואילך. ע׳ תתרעט ואילך. סה״מ תר״ל ע׳ רצ ואילך. וראה מאמר שלאח״ז (ד״ה זה היום – סה״מ ראש השנה ע׳ רנח ואילך).
21) ברכות ו, סע״א.
22) איכ״ר פ״א, א.
23) איכה ב, יז.
24) תהלים לג, ו.
25) אבות פ״ה מ״א.
26) שבועות מז, ב.
27) ב״ר פט״ז, ג. פרש״י לך לך טו, יח. בהעלותך יב, ח. ספרי ופרש״י דברים א, ז.
28) סכ״ט (קמח, סע״א ואילך).
29) פאה פ״א מ״א.
30) תהלים קיט, קעב.
31) מגיד מישרים ר״פ ויקרא. ועוד. הובא בתו״א וארא נו, ד. יתרו סח, ג. לקו״ת פקודי ו, רע״א. נשא כב, ב. ובכ״מ.
32) תדבא״ר רפי״ח. יל״ש ריכה רמז תתרלד.
33) תהלים מ, ט.
34) ראה תניא פ״ה.
35) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳קצז. (כרך ו) ע׳ ב׳ת ואילך.
36) ד״ה אני לדודי (סה״מ אב-אלול ע׳ רד ואילך).
37) שה״ש ו, ג.
38) לקו״ת פ׳ ראה לב, א.
39) ראה לקו״ת שם לג, ג. לקו״ש חכ״ט ע׳ 163.
40) פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. ובכ״מ.
41) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ דברים ח"ב ע' קצד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 335 ואילך.