בס״ד. ש״פ נצבים-וילך, כ״ה אלול ה׳תשכ״ו
הנחה בלתי מוגה
כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא וגו׳ לא מעבר לים היא וגו׳1, ומסיים כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. וידועה הקושיא שמקשה על זה בלקו״ת2, שאם הפירוש הוא כמו שלומדים בפשטות שהמצוה הזאת הכוונה על כל המצוות, א״כ מדוע משנה כאן מהלשון הרגיל בכמה מקומות שכתוב כל המצוות3, וכאן אומר המצוה, ובפרט שאומר הזאת (שהוא לשון יחיד). וגם צריך להבין, דאם כמו שלומדים המפרשים4 שהכוונה היא על כל המצוות, א״כ מדוע לא כתב את זה קודם לכן, דהרי מדובר כמה פעמים לפני זה וגם במשנה תורה גופא בקשר לציווי של כל המצוות, והי׳ צריך כבר להבהיר זאת מקודם (האָט ער דאָס שוין געדאַרפט באַוואָרענען פריער), ומדוע מחכה עד כאן. וכן צריך להבין דאיך הי׳ יכול להיות הוה אמינא שהמצוה הזאת רחוקה היא וכו׳, שהרי כל ענין התורה ומצוות הוא רק באופן של קרוב אליך, וכמו שרואים כבר בספר שמות (פרשת יתרו) דבמתן תורה הי׳ וירד הוי׳ על הר סיני5, שזהו ממש ההיפך מרחוקה היא וכו׳, ובשביל מה צריך להבהיר (באַוואָרענען) ולומר את כל האריכות דלא נפלאת היא ולא רחוקה היא ואפילו לא לכל הפחות בשמים ולא מעבר לים וגו׳. ועוד צריך להבין מ״ש אנכי מצוך היום, דאם הכוונה על כל המצוות, הנה אין זה קשור להיום דוקא.
אלא הענין הוא כמו שמבאר כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת6, שהמצוה הזאת קאי על ענין התשובה7, שזה בא בהמשך למה שנאמר בתורה קודם לכן מענין התשובה8, וע״ז אומר כי המצוה הזאת לא נפלאת היא, כי הרי היתה יכולה להיות הוה אמינא שהיא נפלאת, שהרי מצות התשובה היא למעלה מכל המצוות, שלכן היא מתקנת ומשלימה את כל הפגמים והחסרונות שהחסירו בתורה ומצוות כיון שהיא למעלה מכל המצוות, ובמילא היתה יכולה להיות הוה אמינה דנפלאת היא. וע״ז אומר לא נפלאת היא ממך וגו׳, אלא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו.
ויובן בהקדים החילוק בין כ״ה באלול לראש השנה, דהנה ידוע הקושיא9 על מה שאומרים10 זה היום תחלת מעשיך, דקאי על היום דראש השנה, וצריך להבין דהרי בכ״ה באלול נברא העולם11 ומהו אומרו זה היום תחלת מעשיך, דהרי ראש השנה הוא יום ו׳ למעשה בראשית. והענין הוא, דהנה כללות ענין בריאת העולם הוא ע״י יחוד או״א, ובזה גופא ישנם ב׳ מדריגות, יחוד חיצוני ויחוד פנימי דאו״א, וע״י יחוד או״א הוא הולדת המדות, וכמו שרואים למטה שהולדת המדות הוא מהמוחין כמ״ש בתניא12, וע״י המדות נעשה התהוות העולמות וכמ״ש13 כי אמרתי עולם חסד יבנה, שהתהוות העולמות הוא ממדת החסד, ראשית המדות, וכן משאר המדות, שבעת ימי הבנין14, ויחוד חיצוני דאו״א הוא מצד עצמו, שעל זה אומרים15 תרין ריעין דלא מתפרשין, או״א זיווגייהו תדיר16, שזה בא לא ע״י עבודה אלא ע״י כי חפץ חסד הוא17. והנה הכוונה בכי חפץ חסד הוא לבחי׳ החסד שלמעלה מהמדות, ולמעלה אפילו מג׳ ראשונות, שהרי ע״י בחי׳ חפץ חסד נעשה יחוד או״א, ועד חסד שלפני ההשתלשלות ולפני הצמצום, ושם גופא הוא חפץ חסד, דחפץ הוא למעלה מרצון, שהו״ע פנימיות הרצון18 שקשור עם תענוג, וכלשון כ״ק אדמו״ר הזקן על מ״ש19 שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב״ה לבראותו20, ואמר על זה כ״ק אדמו״ר הזקן21 שעל תענוג ורצון אין שואלים שאלה (אַז אויף תענוג ורצון פרעגט מען ניט קיין קשיא), ומבחי׳ חפץ חסד נמשך ענין יחוד חיצוני דאו״א, שמיחוד זה נעשה בריאת העולמות כנ״ל. וזהו ההפרש שבין ראש השנה לכ״ה באלול, דבכ״ה באלול הו״ע התהוות העולמות, והוא מצד יחוד חיצוני דאו״א, משא״כ ראש השנה הו״ע יחוד פנימי דאו״א.
ומוסיף שם בהמאמר, שאפילו יחוד חיצוני דאו״א הוא ג״כ ע״י תורה ומצוות דוקא, דכשם שלמעלה הגם שזהו מצד כי חפץ חסד הוא, הנה בכל זאת זה צריך להיות נמשך (דאַרף דאָס אַראָפּקומען) ע״י יחוד או״א, כן הוא גם למטה, שפועלים זאת (אַז מ׳טוט דאָס אויף) דוקא ע״י התורה ומצוות. ואע״פ שמבואר22 החילוק בין יחוד חיצוני דאו״א ליחוד פנימי דאו״א שיחוד פנימי הוא ע״י עבודה דוקא משא״כ יחוד חיצוני הוא מצד עצמו, הנה אין הכוונה דיחוד חיצוני הוא מצד עצמו ממש, אלא שגם יחוד חיצוני דאו״א הוא ע״י תורה ומצוות, אבל תורה ומצוות באופן של מדידה והגבלה, ולכן ממשיך ג״כ אור של מדידה והגבלה, יחוד חיצוני. משא״כ יחוד פנימי הוא ע״י עבודה מחודשת, שזה ממשיך אור חדש, המשכה חדשה.
וצריך להבין, שהרי ידוע23 שעל קיום העולמות הרי יש הכריתת ברית דנח, קיץ וחורף יום ולילה לא ישבותו24, דהיינו שזה אינו תלוי בתורה ומצוות, וכמבואר בכמה מקומות23 שעל קיום העולמות מספיק יחוד חיצוני דאו״א ולא צריך העבודה דתורה ומצוות, שכן מבואר ברוב הדרושים, ואפילו במקום שמבואר שצריך ע״ז עבודה25, אבל זהו רק העבודה דמשא ומתן באמונה26, שעי״ז ממשיכים את החיות בשביל קיום העולמות, דבריאת העולמות היתה בששת ימי בראשית, ששת ימי המעשה27, וע״י משא ומתן באמונה שזהו ענין עובדין דחול, ממשיכים זאת. אבל כל זה הוא העבודה בעניני הרשות, משא״כ כאן מבואר שאפילו על יחוד חיצוני דאו״א צריך ג״כ את העבודה דתורה ומצוות, ובהכרח לומר כן שגם על קיום העולמות צריך את העבודה דתורה ומצוות, ע״פ מה שאמרו28 תנאי התנה הקב״ה במעשה בראשית אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו כו׳, וכן הוא אומר בראשית29 ב׳ ראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית30, וכתיב31 אנכי עשיתי ארץ (בשביל) ואדם עלי׳ בראתי, בראתי בגימטריא תרי״ג32, הרי מובן שאם קיום העולמות, שהיא מצד יחוד חיצוני דאו״א, הוא ע״י התורה ומצוות דוקא, דכל זה הוא בכ״ה באלול שאז נברא העולם, ואז הוא היחוד חיצוני דאו״א שמצד כי חפץ חסד הוא, וכמו שכותב כ״ק אדמו״ר הצ״צ ומובא במאמר כ״ק אדמו״ר מהר״ש33, מצאתי בכתבי אאזמו״ר34 דבכ״ה באלול אז נמשך כל עניני הגשמיות של כל השנה חוץ מעניני עבודת האלקות, וגם בחינה זו נמשכת דוקא ע״י תורה ומצוות כנ״ל, וצריך להבין כנ״ל מדוע צריך על זה את ענין התורה ומצוות, אחרי שהי׳ הכריתת ברית דנח.
אך הענין הוא, דהנה ביחוד חיצוני גופא ישנם ב׳ דרגות, דבתחילת הבריאה הרי הי׳ עולם על מילואו נברא35, ואח״כ ע״י חטא עץ הדעת וכל החטאים שלאחרי זה עד חטא דור המבול הנה הי׳ הענין דויגרשהו36, וכתיב תולדת חסר ו׳, שנחסרו ששה דברים37, וע״ז מועיל הכריתת ברית דנח דלא ישבותו, שאמנם יהי׳ קיום העולמות גם בלי הענין דתורה ומצוות, אבל באופן של תולדת חסר ו׳, וזה אינו הענין דעולם על מילואו נברא, דשיהי׳ עולם על מילואו נברא פועלים דוקא ע״י תורה ומצוות, שזהו מ״ש תנאי התנה הקב״ה עם מעשה בראשית, דתנאי זה הי׳ במעשה בראשית, בשעה שהי׳ עולם על מילואו נברא.
והנה הגם שגם ההתהוות שמצד כ״ה באלול הו״ע עולם על מילואו נברא, שזהו מצד תורה ומצוות דוקא כנ״ל, אעפ״כ אומרים זה היום תחלת מעשיך, דדוקא ראש השנה נקרא תחלת מעשיך. ויש על זה כמה ביאורים, א׳ בגלל שבראש השנה הוא בריאת האדם שהאדם הוא תכלית הבריאה38, ב׳ שסוף מעשה במחשבה תחילה39, והיינו שגם בהענין דכ״ה באלול, הנה שם גופא עלה במחשבה תחילה ענין סוף מעשה (דראש השנה), בריאת האדם40. וההפרש בין ראש השנה לכ״ה באלול הוא, דבכ״ה באלול ההמשכה היא מצד העבודה דתורה ומצוות, שהיא עבודה מוגבלת, ולכן גם האור שנמשך אז הוא בחי׳ אור השייך להשתלשלות. והגם שההתהוות היא מצד בחי׳ חפץ חסד, וכנ״ל בענין שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב״ה לבראותו, הנה גם תשוקה זו שייכת להשתלשלות, בחי׳ הגבלה. וזה מתאים עם פירוש הב׳ בשוקיו עמודי שש וגו׳ דשש קאי על המלאכים41, שש כנפיים לאחד42, ושוקיו זה העולם כו׳ והוא עומד על עמודי שש שזהו עבודת המלאכים, עבודה באופן של עמידה, ויעמידם לעד לעולם וגו׳43, עבודה במדידה והגבלה (שזהו כללות ענין התורה ומצוות), וכדאיתא44 על ג׳ דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. משא״כ ראש השנה הוא עבודת התשובה, עבודה מחודשת, שעי״ז ממשיכים אור חדש. ואע״פ שמבואר בתניא45 שגם תורה הו״ע התשובה, ואדרבה שזהו ענין תשובה עילאה, תשובה מלמעלה למטה, ואומר ע״ז בהמאמר46 דיש לתרץ דכל זה הוא דוקא כאשר לימוד התורה הוא באופן של באימה ביראה ברתת ובזיעה47, שזהו כמ״ש ויחרד כל העם וגו׳48, וכדאיתא בגמרא49 שחרדה מסלקת הדמים, דחרדה הו״ע התשובה, דהפירוש בזה הוא שלומד בביטול, שמתבטל החיות מציאות וישות שלו, שאז התורה היא באופן של תשובה עילאה, משא״כ תורה ומצוות הם למטה מתשובה, שזהו ההפרש בין כ״ה באלול לראש השנה.
ולהבין בתוספת ביאור (ההפרש בין כ״ה באלול לראש השנה), הנה צריך להבין מהו ענין ההתחדשות שבראש השנה, והרי אומרים50 המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבכל יום ישנה התחדשות העולם מחדש, ולא רק בכל יום אלא גם בכל עת ובכל רגע51, וכן ידוע52 דבכל יום נהי׳ האדם לברי׳ חדשה, שזהו מ״ש53 חי חי הוא יודוך, שמודים ע״ז בח״י ברכות השחר וח״י ברכות דשמונה עשרה54, וע״ז אומר חי חי יודוך, שצ״ל תמיד בכל יום, וכמו שמביא כ״ק אדמו״ר הזקן בשולחן ערוך55 א׳ הטעמים לנטילת ידים שחרית, כיון שנעשים בכל יום ברי׳ חדשה, וא״כ אינו מובן מהו ענין ההתחדשות שבראש השנה דוקא. והענין הוא, דאע״פ אשר המחדש בטובו בכל עת ובכל רגע, שבכל רגע ורגע נמשך החיות מחדש, ובפרט בתחילת כל שעה שאז נמשך חיות כללי לכל חלקי השעה, ובכללות יותר הוא בתחילת השנה (בכ״ה באלול), הנה כל ענינים אלו אינם המשכה חדשה, ורק המשכה מהכלל אל הפרט, וכמו החיות שנמשך בכל רגע, הרי אינו חיות חדש, שהרי הי׳ כלול כבר בתחילת השעה, וכמבואר בהמאמר56 שבתחילת כל שעה כלול החיות של כל התתר״פ חלקים שבשעה57, ומה שנמשך אח״כ בכל חלק אינו אלא המשכה מהכלל אל הפרט. וכן הוא גם בהחיות שנמשך בכל שעה, שכבר כלול תחילה בתחילת היום, וכן הוא גם בהחיות שבכל יום, שכבר כלול תחילה בראש חודש, וכן הוא גם עם החיות שנמשך בראש חודש, שכבר כלול תחילה בתחילת השנה, הרי שבתחילת השנה נמשך כבר החיות על כל השנה, וההמשכה שאח״כ אינה התחדשות, ורק שחיות זה מחולק בחדשים ימים שעות ורגעים. והנה כמו״כ הוא גם בנוגע החיות שנמשך בתחילת השנה (בכ״ה באלול) שאינו המשכה חדשה, ורק מה שנמשך מדרגא זו שבחפץ חסד שיש לה כבר שייכות אל העולמות וכוללת את החיות של כל העולמות, אז משם נמשך מהכלל אל הפרט החיות פרטית השייכת לשנה זו, משא״כ ההמשכה שבראש השנה היא המשכה חדשה, שזוהי המשכה מהתענוג העצמי ולמעלה יותר (און נאָך העכער). וזהו שאומרים שהחידוש של ראש השנה הוא שנעשה יחוד פנימי דאו״א שזה ממשיך המשכה חדשה מהתענוג העצמי, שזה נעשה לא ע״י העבודה דתורה ומצוות באופן של מדידה והגבלה, כי אם דוקא ע״י עבודת התשובה. וזהו החידוש של ראש השנה על כ״ה באלול, שאע״פ שבכ״ה באלול נברא העולם, ואז יש את המשכת החיות בענינים הגשמיים לכל השנה (לפי שיטה הנ״ל), וכמ״ש ע״ז כ״ק אדמו״ר הצ״צ58 שראויין הדברים למי שאמרן וראויין הדברים למי שכתבן, בכל זאת יש מעלה בראש השנה שבאין ערוך לכ״ה באלול, שאז ישנה המשכת אור חדש ממקורו כנ״ל.
וזהו כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וגו׳, דמכח כל הקושיות הנ״ל צריך לומר דזה קאי על מצות התשובה, וכמ״ש הרמב״ן59 שלכאורה היינו חושבים שנפלאת היא, כיון שמצד עצמה הוא באמת כך שהיא נפלאת, דהרי זהו המשכה מעצמות א״ס, ואעפ״כ אומר לא נפלאת וגו׳, זהו כיון שאנכי מצוך היום, שאנכי מי שאנכי60 מצוך, והוא נותן לבנ״י הכח על זה (אַז אנכי מי שאנכי איז מצוך, און ער גיט אידן דער כח אויף דעם) שיוכלו להמשיך אור חדש ממקורו ע״י עבודת התשובה, ולכן קרוב אליך הדבר מאוד, הן בפיך והן בלבבך והן לעשותו, וכמ״ש בלקו״ת61 דלעשותו הו״ע בנין המלכות שבראש השנה. והנה ענין התשובה פועלת גם בהעבודה דתורה ומצוות, שגם התורה ומצוות הן למעלה ממדידה והגבלה, דכיון שעבודתו היא באופן של בעלי תשובה, הרי זה ניכר גם בענין התורה ומצוות שלו, וכמו שמבואר בענין הבריאה שהיא באופן אחר כשיש בזה המשכת התענוג, וכמו שמבאר בסידור בדרוש להבין ענין תקיעת שופר62 שזהו כמו שרואים במוחש שכשיש תענוג אז זה ניכר אפילו במעשה בפועל שזהו מעשה שיש לו בזה תענוג, הנה כך הוא גם בעבודה, שע״י שעבודתו היא באופן של בעל תשובה, אז זהו ניכר גם בעבודה בתורה ומצוות. שכן צ״ל בעבודה בכל יום ויום, שבתחילת היום צ״ל העבודה באופן שלמעלה מטעם ודעת, ואז זה ניכר וממשיכים זה גם בעבודה דתורה ומצוות דע״פ טעם ודעת במשך היום, שזהו ענין לימוד התורה באופן של באימה ביראה ברתת ובזיעה כנ״ל, וכן הוא במצוות, שע״י התשובה הם מעשים63 טובים64, הנה זהו החידוש (דאָס איז דער אויפטו) דראש השנה, שע״י עבודת התשובה, עבודה מחודשת, עי״ז ממשיכים אור חדש ממקורו.
וזהו ענין מ״ש65 אתם נצבים היום כולכם, היום דא יומא דדינא רבא66, ואח״כ מסיים ראשיכם שבטיכם, דנצבים כולכם זהו במקום שלמעלה מהתחלקות של ראשיכם שבטיכם כו׳, ומשם ממשיכים את זה למטה, בראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך וגו׳67, שזהו מה שמסיים במאמר68 על ואמרתם כה לחי69, שממשיכים ח״י בכ״ה, דהיינו חיות חדש בענין דכ״ה באלול כו׳, שע״י ההכנה דשבעה דנחמתא, דנחמה הו״ע התשובה, וכאן הוא נחמה בכפליים70, אנכי אנכי הוא מנחמכם71, וכמו שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בספר המצוות72 את הלשון אנכי אנכי ב׳ פעמים אנכי, הנה עי״ז אח״כ בראש השנה ע״י ואמרתם, שזהו ענין תקיעת שופר כמבואר בלקו״ת73, עי״ז ממשיכים ח״י בכ״ה, שנמשך המשכה חדשה, שזה ממשיך כתיבה וחתימה טובה בכל הענינים, וכמו שאומרים בההפטרה74 כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, שזהו ענין כל ההמשכות שנמשכים בראש השנה, שנמשך תוספת הצלחה בעבודת הוי׳ בתורה ומצוות, והצלחה בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, בבני חיי ומזוני, ובכולם רויחי, למטה מעשרה טפחים.
__________
1) פרשתנו (נצבים) ל, יא ואילך.
2) פרשתנו מה, ב.
3) בחוקותי כו, יד. שלח טו, כב.
4) ראה רמב״ן וכלי יקר עה״פ.
5) יתרו יט, כ.
6) שם, ג-ד.
7) ראה רמב״ן וכלי יקר שם. ספורנו עה״פ. בעה״ט עה״פ שבהערה הבאה. ועוד.
8) פרשתנו שם, י.
9) סה״מ ראש השנה ע׳ שטז. וש״נ. וראה גם ר״ן (ד״ה בראש) וחדא״ג מהרש״א (ד״ה תנא) ר״ה טז, א. בחיי בראשית א, ג (ד״ה ויש). לקו״ת שם מז, א.
10) בתפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
11) ראה פדר״א רפ״ח ובהגהות הרד״ל שם. ויק״ר רפכ״ט. פסיקתא דר״כ פסיקתא כג בחודש השביעי. יל״ש פינחס רמז תשפב. תוד״ה לתקופות – ר״ה ח, א. ר״ן, מהרש״א ובחיי שם.
12) רפ״ג.
13) תהלים פט, ג. ראה לקו״ת שה״ש יא, ד ואילך. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הפ״ט״ (קה״ת, תש״נ) עה״פ (ע׳ 45 ואילך).
14) תניא שם.
15) זח״ג ד, א (ובאור החמה שם). וראה גם זח״ב נו, א. ח״ג קכ, א. פרדס שער (ח) מהות והנהגה פי״ד. מקומות שבהערה הבאה.
16) זח״ג רצ, ב (אד״ז). ע״ח שער (יב) עתיק פ״ב. שער (יד) או״א ספ״ז. שער (כה) דרושי הצלם דרוש ה. שער (כט) הנסירה פ״ג. וראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תלא-ב.
17) מיכה ז, יח.
18) ראה לקו״ת שם כח, ריש ע״ד. וש״נ.
19) שה״ש ה, טו.
20) במדב״ר רפ״י.
21) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. המשך תרס״ו ס״ע ז. סה״מ תש״ב ע׳ 34.
22) ראה סה״מ תרח״ץ ע׳ פד. וש״נ.
23) מאמרי אדה״ז תקס״ט ס״ע קמז-ח. סה״מ עת״ר ס״ע רעח. המשך תער״ב ח״א ע׳ רצט. ובכ״מ.
24) נח ח, כב.
25) ראה סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ לט. וש״נ.
26) ע״פ ל׳ חז״ל – יומא פו, א. שבת ל, א.
27) ל׳ הכתוב – יחזקאל מו, א.
28) שבת פח, א. ע״ז ג, א.
29) בראשית א, א.
30) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לק״ט, רש״י ורמב״ן עה״פ בראשית שם. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
31) ישעי׳ מה, יב.
32) מק״מ לזח״א רה, ב. וראה אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרמד, ב. סה״מ תרצ״ו ע׳ 139. תרח״ץ ע׳ כה. סה״ש תרח״ץ ע׳ 255.
33) ד״ה יו״ט של ר״ה תרל״ב (לא נדפס לע״ע) ס״ב. (ושם: ״וע״כ אין עושין ר״ה בך״ה באלול להיות כי א״צ ליום דר״ה רק לענין המשכת או״ח לאדה״ר דבריאה להיותו כלול בבחי׳ הפנימיות, אבל על בחי׳ חיצוניות השפע כבר נמשך בך״ה באלול על כל השנה (כן מצאתי בכתבי אאזמו״ר זצ״ל זיע״א) משום דיחוד דאו״א דזיווגייהו תדיר לקיום העולמות ע״י התומ״צ כו׳ כנ״ל״. המו״ל).
34) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ס״ע תתצ.
35) ראה ב״ר פי״ד, ז. וראה שם פי״ב, ו. פי״ג, ג.
36) ע״פ בראשית ג, כד.
37) ב״ר פי״ב שם.
38) לקו״ת שבהערה 9. ועוד. וראה ר״ן שם (הובא בסה״מ ראש השנה ע׳ שכ הערה 44).
39) פיוט ״לכה דודי״.
40) לקו״ת שם מז, ג. המשך תרס״ו ע׳ כ. ועוד.
41) שערי אורה (להר״י גיקטליא) שער ג – הובא באוה״ת נ״ך ע׳ קנט. וראה גם אוה״ת מסעי (כרך ו) ריש ע׳ א׳תתקסד.
42) ישעי׳ ו, ב.
43) תהלים קמח, ו.
44) אבות פ״א מ״ב.
45) אגה״ת ספ״ח ואילך.
46) ד״ה יו״ט של ר״ה תרל״ב הנ״ל סוס״א.
47) ברכות כב, א. וראה תו״א ויצא כא, ב. ובכ״מ.
48) יתרו יט, טז.
49) סוטה כ, ב. נדה ט, א. וש״נ.
50) בברכת יוצר.
51) ראה שעהיוה״א פ״א. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 117.
52) יל״ש תהלים רמז תשב. שו״ע שבהערה 55.
53) ישעי׳ לח, יט.
54) ראה תו״ח וארא סט, א. אוה״ת בלק ע׳ א׳כד. סה״מ תרכ״ח ע׳ עח. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ מד. ועוד.
55) או״ח (מהדו״ק) ס״ד ס״א. ס״ו ס״א.
56) ד״ה יו״ט של ר״ה תרל״ב הנ״ל ס״ב.
57) ראה רמב״ם הל׳ קידוש החודש פ״ו ה״ב.
58) ד״ה יו״ט של ר״ה תרל״ב הנ״ל שם (ושם: ״ונכון הדבר למי שאמרו ולמי שכתבו״. המו״ל).
59) שבהערה 4.
60) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. ל״ת להאריז״ל תולדות כז, יט. לקו״ת (לאדה״ז) פינחס פ, ב. שם פ׳ ראה יח, ד. לא, ד. פרשתנו מה, ב. תניא מהדו״ק ספמ״ט (ע׳ תו). וראה ראב״ע תולדות כז, ט.
61) דרושים לר״ה נו, סע״ד.
62) סידור (עם דא״ח) רמו, סע״א-ב.
63) ע״פ ל׳ חז״ל – ברכות יז, א. אבות פ״ד מי״א. ובכ״מ.
64) ראה לקו״ת מטות פב, ב. שמע״צ פה, א. שה״ש יז, ג. ועוד.
65) ריש פרשתנו (כט, ט).
66) תרגום לאיוב ב, א. וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, ב.
67) פרשתנו שם, י.
68) ד״ה יו״ט של ר״ה תרל״ב הנ״ל ס״ג.
69) שמואל-א כה, ו.
70) ראה איכ״ר ספ״א. יל״ש ישעי׳ רמז תמה. ועוד.
71) ישעי׳ נא, יב.
72) לח, ב ואילך.
73) ראה לקו״ת פרשתנו מז, סע״ב.
74) ישעי׳ סא, י.
[סה"מ דברים ח"ב ע' קל ואילך]
י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.