נז) כנשר יעיר קנו – ש״פ האזינו, י״ג תשרי ה׳תשכ״ה

בס״ד. תוכן קצר מש״פ האזינו, י״ג תשרי ה׳תשכ״ה

הנחה בלתי מוגה

כנשר יעיר קנו וגו׳ ישאהו על אברתו. ומביא כ״ק אדמו״ר מהר״ש פרש״י ואע״פ שאין לו דמות הגוף, ומפרש אברים זה מצוה, ויש על אברתו, דהיינו מה שלמעלה ממצוות. וזהו ענין הרחמים, דיש ג׳ אבות ויעקב כולל אותם, גם אברהם ויצחק, וזהו רחמנות. וזהו גם ענין הנשר שהוא רחמני. וענין הנעלה הזה נעשה ע״י תשובה, שזה ממשיך רחמים שלמעלה ממצוות.

והנה אפילו צדיק צריך תשובה, משום שיש לו ג״כ העלם הגוף. וזהו מלכותך מלכות כל עולמים, שכל העולמות נקראים עולם לשון העלם. ובמאמר המוסגר יש מכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע שכותב שכל בגימטריא נ׳, המורה על נ׳ אלפים יובלות, שבכלל יש שנים וימים, ומה שבעולם למטה הוא שנים, בעולם שלמעלה מזה הוא ימים. וענין זה הוא בחי׳ עתיק שבכל עולם, שעתיק לשון נעתק, שנעתק מחכמה ואפילו מאריך, ולגבי מה שלמעלה מזה הרי זה ג״כ שנים, וא״כ מובן העילוי של נ׳ אלפים יובלות, שיש גם שמיטות שהוא כמו מעלת שבת על ששת ימי החול, עד״ז מעלת השמיטה לו׳ שנים, וזהו עדיין בשמיטה ראשונה וכל שכן כמו שהוא עד אלפים ועד נ׳ אלפים. וזהו ענין מה שגוף מעלים, וכן משה רבינו הנה גופו ביצירה ורק אליהו זיכך הגוף.

וזהו ישאהו על אברתו, שזהו ע״י תשובה כמו שהוא בצדיק, וכל שכן במי שיש בו כפשוטו. והנה בבכי׳ יש ב׳ אופנים, יש בכי׳ כפשוטו על חטאים, ויש בכי׳ שמצד השלימות. וזהו עוברי בעמק הבכא וגו׳, שיש בזה ב׳ פירושים, פירוש א׳ גיהנם, ב׳ טרדת הפרנסה, ומזה מתחיל כל הצרות, שירא פן יחסר לחמו, ועל זה צ״ל תשובה, שמעין ישיתוהו, שמבכי׳ כפשוטו נעשה בכי׳ של שלימות. ובענין תשובה כפשוטו הוא כמי שטובע בנהר, שמסתמא זהו שמספרים חסידים אודות גוי מוויטעבסק שנטבע והתחרט על מה שהלך לרחוץ בנהר.

וזהו ישאהו על אברתו, למעלה ממצוות, שמצוות הם לבושים הנמשך מכלים, שהו״ע הרשימה. ובזה יש עילוי לפי ב׳ הענינים שברשימו, שאם רשימה הפירוש רושם מא״ס, אז העלי׳ שעולה הגרמי׳, ואם רשימו הפירוש שכולל כל עולמות א״ס, אז העלי׳ הוא מה שלמעלה משם הוי׳, היינו למעלה מאותיות שם הוי׳. וכמו שכ״ק מו״ח אדמו״ר אמר לשואל אחד שצ״ל למעלה מאותיות שם הוי׳ ולא למעלה משם הוי׳, שהוי׳ סתם הפירוש שאין לו פירוש עד שאין לו אותיות, שהוי׳ הוא ד׳ אותיות צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות, וזה למעלה מזה, וזה נעשה ע״י רחמים רבים שמגיע לשם. ע״כ המאמר.

וכמובן שכמו שזה נוגע לצדיק, כן זה נוגע לכאו״א כנ״ל, שועמך כולם צדיקים, וזה מגיע למקום שאין לו עילה וסיבה, ולכן אין שייך בו שינוי, שנצר מטעי, שזהו מעשה של הקב״ה ואין שייך בו שינוי. וענין זה יש בהעלם, לכן משביעים שיהי׳ גם בגילוי, אבל אם אין בהעלם, ואפילו בהעלם שאינו במציאות, איך יבוא לידי גילוי, אלא צריך לומר שזה ישנו או בגילוי או עיבוד או צריך לזה יגיעה לגלות, אבל יש ענין זה וזה מגיע למקום כנשר יעיר קנו למעלה מחשבון, שלכן כמו שנשר מבקש שיכנס החץ בי, שלכאורה איך שייך זה למעלה, אלא זהו ענין שבית דין שלמעלה תובעים, וזה קשה אפילו לגבי הקב״ה, אומרים שיטענו להקב״ה אבל הענין יהי׳.

[סה"מ דברים ח"ב (הוספות) ע' שכז ואילך]

״דיברנו כבר בההתוועדות בקיץ שהקביעות בשנת תר״מ היתה כמו שנה זו (תשכ״ד) ובמילא פרשת האזינו קראו בשבת י״ג תשרי, ויש מאמר משנה זו שהנשיא אז הי׳ כ״ק אדמו״ר מהר״ש וכל המשכות בנשיאי חב״ד הוא על ידי תורה, וממאמר זה יש רק רשימה שנדפס בהמשך יונתי תר״מ, ואומר שם כנשר יעיר קנו וגו׳״ (שיחות קודש תשכ״ה ח״א ע׳ 21).
לא הגיע לידינו כי אם ראשי פרקים (י״ל בשיחות קודש שם ואילך), ונדפס לקמן בהוספות.

סגירת תפריט