בס״ד. יום שמחת תורה ה׳תשכ״ג
הנחה בלתי מוגה
תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל1. הנה ידוע הדיוקים שבפסוק זה2, א׳ מה שקורא תורה בשם מורשה מלשון ירושה, והרי אמרו חז״ל3 התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, ואיך קורא את התורה בשם ירושה. וגם איך שייך לומר שהתורה היא ירושה לנו מאבותינו, והרי איתא בפרקי דר׳ אליעזר4 עה״פ5 את אשר ישנו פה גו׳ ואת אשר איננו פה שכל ישראל עד סוף כל הדורות עמדו בהר סיני בשעת מתן תורה, וא״כ הרי אין זה ירושה לנו מאבותינו שהרי כל ישראל היו בעצמם בשעת מתן תורה. וגם צריך להבין מה שבפסוקים אלו קורא את ישראל בתוארים שונים, בתחילה אומר מורשה קהלת יעקב, ובסיום הכתוב אומר יחד שבטי ישראל, ובאמצע אומר ויהי בישורון מלך, וצריך להבין מה שקורא כאן את ישראל בג׳ תוארים יעקב ישראל וישורון.
והנה בענין התורה מצינו ג׳ לשונות. א׳ לשון ירושה כמ״ש תורה צוה לנו משה מורשה ואמרו רז״ל6 מורשה מלשון ירושה, ב׳ שבאה ע״י עבודה ויגיעה כמארז״ל התקן עצמך ללמוד תורה, וכן אמרו7 לא יגעת ומצאת אל תאמין, ג׳ לשון מתנה כמו שאמרו רז״ל8 שהקב״ה נתן למשה את התורה במתנה, וכן כאו״א מישראל מברך נותן התורה (נותן לשון מתנה), וכן כללות ענין המשכת התורה למטה נקרא בשם מתן תורה. והנה ג׳ לשונות אלו מורים על ענינים שונים. דבירושה אין צריך שום השתדלות ויגיעה כלל מצד היורש, שאינו תלוי בדעתו כלל, וכן אינו תלוי בדעת המוריש, ולכן כשאומר בני פלוני לא ירש9, או כשאומר על בתו שתירש במקום האחים10, דבריו בטלים, לפי שמתנה על מה שכתוב בתורה. וענין התקן עצמך כו׳ הוא שנותנים לו מצד עבודתו ויגיעתו דוקא, וההמשכה הוא כפי ערך עבודתו ויגיעתו. וענין מתנה הוא שהיא תלוי׳ בדעת הנותן, וכן תלוי גם בעבודת המקבל, שהרי אי לאו דעביד לי׳ נייח לנפשי׳ לא הוה יהיב לי׳ מתנתא11, אלא שהמתנה אינה מדודה לפי אופן עבודתו, שהרי אינה תשלום שכר כי אם מתנה, שנותן לו יותר מכפי עבודתו. וצריך להבין מה שמצינו בתורה כל ג׳ לשונות אלו, והרי הם ג׳ ענינים שונים שסותרים זה לזה.
והנה אמרו רז״ל12 עה״פ13 מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, מה שהוא מצוה לבניו לעשות הוא עושה בעצמו, דמזה מובן שגם בהתורה שלמעלה ישנם ענינים שונים. דהנה לפעמים אמרו14 כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, ולפעמים אמרו15 ג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה. דב׳ מאמרים אלו הם ענינים שונים. דמה שאמרו כל הקורא כו׳ הרי זה שהקב״ה קורא ושונה הוא מצד עבודת האדם, וגם ההמשכה היא מדודה לפי אופן העבודה, דזהו פירוש כנגדו. ומה שאמרו ג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה, הוא המשכה מצד המעלה, שלא מצד עבודת המטה. דהמשכה זו היא נעלית יותר מההמשכה שבאה מצד עבודת האדם, דזהו שאמרו ג׳ שעות ראשונות, דפירוש ראשונות אינו רק ראשונות בזמן כי אם גם ראשונות במעלה. דהנה לכאורה אינו מובן מה שאמרו ג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה, דמאחר אשר כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, והרי לא ימלט שבכל כדור הארץ לא יהי׳ איש ישראלי שילמוד תורה במשך כל כ״ד שעות המעת לעת, וא״כ הרי ישנו כבר הענין דהקב״ה קורא ושונה מצד לימוד התורה שלמטה, ומהו החידוש בזה שג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה, ומוכרח מזה דזה שג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה היא המשכה נעלית יותר מזה שקורא ושונה כנגדו. דזה שקורא ושונה כנגדו הוא מדוד לפי אופן העבודה שלמטה, וזה שג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה הוא המשכה מצד עצמו שלמעלה מענין הנבראים. דזהו פירוש ג׳ שעות ראשונות, שהו״ע ג׳ ספירות ראשונות, בחי׳ מוחין, שלמעלה מענין העולמות. דבחי׳ המדות שייכים לעולמות, וכמ״ש16 כי אמרתי עולם חסד יבנה, וחסד הוא ראשית המדות, משא״כ מוחין הם למעלה מעולמות, וכמאמר רז״ל17 תורה (שהיא מוחין18) קדמה לעולם. אלא שבתורה גופא ישנם ב׳ מדריגות. דבחינה התחתונה שבתורה הוא כמו שהמוחין מתלבשים בהמדות, שזהו ענין מה שהתורה נתלבשה בעולם, בשכל אנושי ובטענות של שקר כו׳19, ובחינה העליונה דתורה הוא כמו שהתורה היא מצד עצמה, בחי׳ המוחין שלמעלה מהתלבשות במדות. דב׳ מדריגות אלו הם ב׳ הענינים דגליא דאורייתא וסתים דאורייתא, דגליא דתורה הוא מה שנתלבשה בחושך העולם בכדי לבררו, וכמאמר רז״ל20 עה״פ21 במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, ולכן אופן הלימוד בתלמוד בבלי הוא ע״י קושיות ותירוצים, שהקושיא היא חושך והעלם כו׳, וגם התירוץ שאחרי הקושיא היא ג״כ בחי׳ חושך והעלם, שהרי גם התירוץ הוא מה שבא לאחרי הקושיא דוקא. וזה מה שבתלמוד בבלי ישנם קושיות וכו׳ אין זה מצד מיעוט, כי אם אדרבה, כל מה שהוא חכם גדול יותר הלימוד שלו הוא ביותר קושיות ותירוצים, לפי שזהו סדר הלימוד בתלמוד בבלי, וכמו שאמרו רז״ל22 שאחרי שהי׳ במערה י״ג שנה וניתוסף לו חכמה, הי׳ לימודו בקושיות וכו׳ יותר, הרי שזהו סדר הלימוד כו׳, משא״כ בסתים דאורייתא הרי איתא ברעיא מהימנא23 ומבואר באגה״ק24 שלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת כו׳. ועד״ז הוא גם ההפרש בין תלמוד בבלי לתלמוד ירושלמי, שהוא החילוק בין אור חוזר לאור ישר, כמבואר במ״א25. וזהו החידוש בענין ג׳ שעות ראשונות כו׳ על ענין הקב״ה קורא ושונה כנגדו, דמה שאמרו קורא ושונה כנגדו הוא בחי׳ התורה כמו שהיא מצד עצמה.
ובזה יובן ג׳ ענינים הנ״ל שבתורה, דמה שאמרו התקן עצמך ללמוד תורה הו״ע העבודה ויגיעה שצריך להיות ללימוד התורה, שצריך לייגע עצמו במפתחות החיצוניות דיראת שמים26, שיהי׳ בביטול והנחת עצמותו, כמאמר27 זרוק מרה בתלמידים, שפתותיו נוטפות מור28, שזהו ההכנה ללימוד התורה, וכמו שאומרים29 ונפשי כעפר לכל תהי׳, ואז דוקא פתח לבי בתורתך, שאחרי היגיעה שלו בביטול והנחת עצמותו באופן כזה שהתורה קוראה לזה בשם ״יגעת״, אז ומצאת7, שנעשה אצלו פתיחת הלב בתורה. והנה מצד יגיעתו בלימוד התורה, הוא בא לבחי׳ ירושה דתורה. וביאור בחי׳ ירושה שבתורה, הנה אמרו רז״ל בסוגיא דמתן תורה במסכת שבת30, שהטעם מה שהתורה ניתנה למטה דוקא הוא לפי שלמצרים ירדתם ויצר הרע יש ביניכם, היינו שהכוונה בנתינת התורה למטה הוא בכדי לברר הניצוצות שנפלו למטה בעניני היתר שמקליפת נוגה, וגם בעניני איסור שמג׳ קליפות הטמאות, וע״י הבירור שמצד התורה (שישנם ב׳ אופני בירורים, אופן הבירור בקליפת נוגה ואופן הבירור בג׳ קליפות הטמאות, כמבואר ענינם במ״א31) הוא יורש את האורות דתהו, שמצד שבירת הכלים נפלו ניצוצות מעולם התהו למטה בבחי׳ קליפת נוגה וג׳ קליפות הטמאות. דהנה כתיב32 הלא אח עשו ליעקב, וידוע שהוא בחי׳ תהו ותיקון33, ולהיות שאצלם הוא הסדר דבן אין לו34, לכן הירושה היא לאח35, מה שיעקב ע״י עבודת הבירורים יורש את האורות דתהו. והנה ידוע בענין הירושה שהיורש הוא עומד במקום המוריש ממש כמ״ש במאורי אור36, והיינו שע״י עבודת הבירורים הוא יורש את האורות דתהו כמו שהם במקומם הם, שהאורות דתהו הם אורות מרובים כידוע37, וע״י הבירורים הוא ממשיך בהכלים דתיקון את האורות מרובים דתהו כמו שהם במקומם. וזהו מעלת הירושה על בחי׳ התקן עצמך כו׳, שע״י שמברר את הניצוצות שבקליפת נוגה וגם שבג׳ קליפות הטמאות עד שזדונות נעשים כזכיות38, הנה עי״ז הוא ממשיך את האורות דתהו. שזהו ג״כ מה שמבואר במ״א39 מעלת העבודה דבכל לבבך40 בשני יצריך41, שע״י בירור היצר הרע הוא מגיע לבחינה נעלית יותר, לפי שרב תבואות בכח שור42, והוא בחי׳ ירושת האורות דתהו. והנה כאשר הוא עובד את עבודתו, שמייגע עצמו בלימוד התורה, בחי׳ התקן עצמך, והלימוד הוא באופן שמביא לידי מעשה43, שמברר את הניצוצות שבדברים הגשמיים ויורש את האורות דתהו, הנה ע״י שהשלים את רצון העליון וגורם נחת רוח למעלה, כמאמר44 נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, הנה מצד הנחת רוח יהיב לי׳ מתנתא, והוא המשכה שלמעלה גם מבחי׳ אורות דתהו.
וזהו תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, דענין הירושה שבתורה שבאה מצד עבודת הבירורים היא שייכת לכאו״א מישראל, שבשביל זה ירדה הנשמה למטה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא45, שהירידה היא צורך עלי׳, שעלי׳ זו באה ע״י עבודת הבירורים שמברר ומעלה את גופו ונפשו הבהמית וחלקו בעולם. דזהו קהלת יעקב, קהלת מלשון אסיפה וקיבוץ, שמקבץ את כל הניצוצות שבחלקו בעולם, והוא ע״י שמקבץ את כל כחות נפשו עד למחשבה דיבור ומעשה, שכל עניניו יהיו לעבודתו ית׳, הנה ע״י קהלת יעקב נעשה בחי׳ מורשה, שיורש את האורות דתהו. ומזה הוא בא לבחינה נעלית יותר, והוא מ״ש אח״כ יחד שבטי ישראל, שההפרש בין יעקב וישראל הוא כמבואר בלקו״ת46 עה״פ47 לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, דיעקב הוא בחי׳ העמל בעבודת הבירורים שבששת ימי החול, ומי שטרח בעקב שבת יאכל בשבת48, בבחי׳ מנוחה שלמעלה מעבודת הבירורים, בחי׳ ישראל דזהו יחד שבטי ישראל. דבתחילה הוא עבודת הבירורים, שמקבץ ומייחד את כל הניצוצות וכחות נפשו, קהלת יעקב, ומזה הוא בא לעבודה נעלית יותר, בחי׳ רזא דאחד49, יחד שבטי ישראל, וע״י עבודתו בב׳ בחינות אלו דיעקב וישראל נותנים לו מתנה מלמעלה, והוא מ״ש ויהי בישורון מלך, והוא בחי׳ א״ס ובלי גבול שבנשמה. כידוע50 דישורון הוא מלשון שיר וטבעת ומלשון שיר וניגון, וטבעת היא דוגמא על א״ס ובלי גבול, שהרי טבעת אין לה תחילה וסוף, ועד״ז הוא גם בניגון שענין הניגון הוא לרומם את מצב הנפש, וכמו שמצינו51 שענין הנגינה שייך לנבואה, דבנבואה צריך להיות התפשטות הגשמיות52, הנה גם הניגון הוא דוגמת הטבעת, שכשמסיימים את הניגון מתחילים עוד פעם וחוזר חלילה53, דזהו ענין ישורון, שהוא בחי׳ א״ס שבנשמה. וזהו ג״כ מ״ש ויהי בישורון מלך, שהו״ע תמליכוני עליכם54 שבראש השנה, וענין תמליכוני עליכם הוא מצד בחי׳ א״ס ועצם הנשמה55.
והנה כל מה שנת״ל, כן מבואר ג׳ ענינים אלו בכמה מקומות. אך לפי זה אינו מובן מה שהתורה נקראת בשם ירושה, שהרי ע״פ הנ״ל, התורה עצמה אינה בחי׳ ירושה, כי אם שעל ידה באים לבחי׳ ירושה, דלהיות שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה43, הנה ע״י עבודת הבירורים יורשים את האורות דתהו, והרי אין מקרא יוצא מפשוטו56, ומשמעות לשון הכתוב הוא שמורשה קאי על התורה עצמה. וכן אמרו רז״ל57 שעכו״ם שלומד תורה חייב מיתה, אם מצד גילוי עריות לפי שהתורה מאורשה לישראל, אם מצד גזל לפי שהתורה היא ירושת ונחלת ישראל, הרי שהתורה עצמה היא ירושה, וכן אמרו58 שהמונע את ישראל מלימוד התורה גוזלו מנחלת אבותיו, דמובן מזה שהתורה עצמה נקראת ירושה, ולפי הנ״ל הרי התורה עצמה אינה ירושה ורק מה שמביאה לירושה, ולכן יש לבאר עוד ענין בחי׳ ירושה, שעפ״ז יובן ג״כ שייכות פסוק זה לשמיני עצרת ושמחת תורה. דהנה בשמיני עצרת נעצרים ונאספים כל הגילויים שבחודש תשרי59, וכמו שתרגם עצרת תהי׳ לכם60 כנישין יהון לכון, וידוע61 ג״כ מה שבשמיני עצרת ושמחת תורה הוא אותו הענין שבראש השנה, אלא שבראש השנה הוא בקו המרירות ובשמיני עצרת ושמחת תורה הוא בקו השמחה, הנה כמו שבראש השנה הו״ע יבחר לנו את נחלתינו את גאון יעקב גו׳62, שהבחירה החפשית שמצד עצמותו הוא בגאון יעקב דוקא, לא בישראל, מצד מעלת האמונה פשוטה, והבחירה נמשכת בענינים של עשי׳ דוקא, וכמו שתרגם עה״פ את גאון יעקב בית מקדשא דיעקב, דבית מקדשא הו״ע דירה בתחתונים63 שבעניני עולם הזה דוקא, ונתבאר64 שההמשכה דראש השנה הו״ע תמליכוני עליכם שלמעלה משורש התורה ומצוות, וכמאמר רז״ל65 קבלו מלכותי תחילה ואח״כ אגזור עליכם גזירות, דזהו ענין בנין המלכות שבראש השנה, שנמשך מהעצמות בבחירה חפשית לכל ישראל, שהרי במשך השנה הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא66, היינו שאין צדיק בארץ שלא החסיר משהו בקיום גזירותיו ית׳, ובראש השנה נמשך בחי׳ שתמליכוני מעצמותו ית׳ שלמעלה מכל ענין הגילויים, הנה אותו הענין נמשך אח״כ בשמיני עצרת ושמחת תורה, בענין הירושה דתורה, וכמבואר בלקו״ת67 בפירוש מורשה קהלת יעקב, מיוסד על מ״ש במאורי אור דיורש הוא עומד במקום המוריש ממש, דפירוש מורשה קהלת יעקב הוא שממשיך את התורה כמו שהיא מושרשת בעצמותו. דבכל השנה הנה מה שנמשך ליעקב הוא רק הארה לבד, וכמ״ש68 ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, ועדות היא הארה לבד, משא״כ בשמיני עצרת אשר אז הנה ישראל וקוב״ה בלחודוהי69, וכידוע70 בענין בואו ונגלגל אני ואתה, שבשמיני עצרת לא נמצאים גם האוהבים וידידים ורק המלך ואוהבו לבד, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך71, הנה אז הו״ע הירושה, שעצם הנשמה שמושרשת בעצמותו היא לוקחת את עצמות התורה, ונעשה ישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד72. והמשכה זו נמשכת ליעקב דוקא, ע״ד ההמשכה דראש השנה, יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב דוקא. וזהו ג״כ מה שמצות היום (דשמחת תורה) היא בשמחה באברים החיצונים דוקא, לא בהבנה והשגה, בחי׳ ישראל לי ראש73, שישנם בזה חילוקי מדריגות, ראשיכם שבטיכם גו׳ חוטב עציך ושואב מימיך74, כי אם בבחי׳ עקב שברגל, בחי׳ יעקב, שבזה כולם שוים, דוגמת העבודה דאתם נצבים היום כולכם לאחדים כאחד75 ממש שבראש השנה. וזהו מורשה קהלת יעקב, שע״י העבודה דיעקב דוקא, בחי׳ עקב שברגל, שבזה כולם שוים, שזהו ענין קהלת מלשון אסיפה, אסיפת כל ישראל יחד, מצד עצם הנשמה שבה כולם שוים, שכל ישראל שמחים בשמחת תורה, הנה עי״ז מורשה, שלוקחים את התורה באופן של מורשה וירושה, שממשיכים בה מהעצמות, שמצד זה הוא גם פירוש הב׳ בירושה, דבר אחד עם המוריש, דישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד. והמשכה זו היא בשמיני עצרת דוקא, כפירוש הרב המגיד76 שמיני מלשון שומן וטוב, שבשמיני עצרת הוא השמנונית מכל הגילויים דחודש תשרי, ומשמיני עצרת ממשיכים על כל השנה כולה, שתהי׳ שנה שמחה בלימוד התורה בלי שום מניעות ועיכובים, וכמ״ש הרמב״ם בסוף הלכות תשובה77 שזה מה שביקשו חכמים ימות המשיח הוא בכדי שיוכלו ללמוד תורה במנוחה כו׳, בלי שום דברים המסתירים ומבלבלים, עד אשר יהי׳ ומלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים78.
__________
1) ברכה לג, ד-ה.
2) ד״ה זה באוה״ת ברכה (ס״ע א׳תתמח. שם ע׳ תתנה). תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ כו). תש״ב (סה״מ תש״ב ע׳ 39). וראה גם סה״מ קונטרסים ח״ב שסא, א. ועוד.
3) אבות פ״ב מי״ב.
4) פמ״א. וראה גם שמו״ר פכ״ח, ו. תנחומא יתרו יא. זח״א צא, א. ובכ״מ.
5) נצבים כט, יד.
6) ראה הנסמן לקמן הערות 57-8.
7) מגילה ו, ב.
8) ראה ב״ר פ״ו, ה.
9) ב״ב קכו, ב (במשנה).
10) שם קל, רע״א (במשנה).
11) ראה לעיל ח״א ע׳ נח. וש״נ.
12) שמו״ר פ״ל, ט.
13) תהלים קמז, יט.
14) תדא״ר רפי״ח.
15) ע״ז ג, ב.
16) תהלים פט, ג. וראה לקו״ת שה״ש יא, ד ואילך. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הפ״ט״ (קה״ת, תש״נ) עה״פ (ע׳ 45 ואילך).
17) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. תנחומא וישב ד.
18) ראה תו״א וארא נט, א ואילך. ובכ״מ.
19) תניא פ״ה (ט, ב).
20) סנהדרין כד, א.
21) איכה ג, ו.
22) שבת לג, ב.
23) זח״ג קכד, ב.
24) ריש סימן כו.
25) ראה שערי אורה שער החנוכה כב, ב ואילך. המשך תרס״ו ע׳ צ ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 121 ואילך. ועוד.
26) ראה שבת לא, ב.
27) כתובות קג, סע״ב.
28) שה״ש ה, יג. פסחים קיז, א.
29) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א). וראה לקו״ת במדבר טו, ג. שה״ש מה, ג.
30) פח, סע״ב.
31) ראה לקו״ת מסעי צב, א ואילך. ובכ״מ.
32) מלאכי א, ב.
33) ראה סה״מ קונטרסים שם שסב, סע״א-ב. ועוד.
34) פינחס כז, ח.
35) שם, ט.
36) ערך ירושה. וראה גם ב״ב קנט, א. צפע״נ מילואים יג, א. מהד״ת יט, א. שו״ת צפע״נ (נ.י.) ח״א סקי״ח. לקו״ש חט״ז ע׳ 53. וש״נ.
37) ראה ע״ח שער (י) התיקון פ״ה. שער (יא) המלכים פ״א-ב. תו״א וישלח כד, סע״א. שם, ד. תו״ח בראשית ט, א ואילך. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך תהו, תיקון (ע׳ יג-ד). ובכ״מ.
38) יומא פו, ב.
39) ראה מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ג ע׳ א׳רמח. ובכ״מ.
40) ואתחנן ו, ה.
41) ברכות נד, א (במשנה). ספרי (הובא בפרש״י) עה״פ.
42) משלי יד, ד.
43) ראה מגילה כז, א. קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
44) ספרי (הובא בפרש״י) פינחס כח, ח. וראה גם פרש״י תצוה כט, כה. ויקרא א, ט.
45) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
46) בלק עא, סע״ד ואילך. וראה גם ד״ה לא הביט און ביעקב תשי״ט (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ קנג). תשכ״א (ע׳ קסז ואילך). ד״ה מי מנה עפר יעקב תשכ״ה (שם ע׳ קפח). תשל״ג (שם ע׳ רלח).
47) בלק כג, כא.
48) ע״ז ג, סע״א.
49) ל׳ הזהר ח״ב קלה, סע״א.
50) ראה לקו״ת שה״ש א, ג. נצבים מה, א.
51) ראה זח״ב מה, א. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ז ה״ד.
52) ראה זח״ב קטז, ב ואילך (הובא בקו״א ד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנו, א)). וראה רד״ק ורלב״ג שמואל-א יט, כד. רד״ק ומצו״ד מלכים-ב ט, יא. וראה פיה״מ להרמב״ם הקדמה לפ׳ חלק יסוד הו׳. מו״נ ח״ב פמ״א ופמ״ו. ועוד.
53) ראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ריש ע׳ תקיא.
54) ר״ה טז, א. לד, ב.
55) ראה ד״ה יבחר לנו את נחלתינו שנה זו (סה״מ ראש השנה ע׳ קב).
56) שבת סג, א. וש״נ.
57) סנהדרין נט, רע״א.
58) שם צא, סע״ב.
59) אוה״ת סוכות ס״ע א׳תשסב ואילך. ס״ע א׳תשסו ואילך. וראה גם לקו״ת סוכות פא, ג. וראה לקו״ש ח״ט ע׳ 229 ובהערות שם.
60) פינחס כט, לה.
61) סה״מ קונטרסים ח״ב שלט, א. ״היום יום״ כב תשרי, שמיני עצרת.
62) תהלים מז, ה.
63) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
64) בד״ה יבחר לנו את נחלתינו הנ״ל (סה״מ ראש השנה שם ע׳ צח ואילך).
65) ראה מכילתא (ויל״ש רמז רפו) עה״פ יתרו כ, ג. תו״כ ופרש״י עה״פ אחרי יח, ב. וראה גם ברכות יג, א (במשנה).
66) קהלת ז, כ.
67) ד״ה תורה צוה (ברכה צד, ד).
68) תהלים עח, ה.
69) ראה זח״ג לב, א.
70) במדב״ר פכ״א, כד.
71) משלי ה, יז.
72) ראה זח״ג עג, א.
73) פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. תו״א שמות נ, א ואילך. לקו״ת ר״ה סב, ג. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יעקב סמ״ה (ע׳ א׳קא ואילך). מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה. וש״נ.
74) ר״פ נצבים (כט, ט-י).
75) לקו״ת ר״פ נצבים.
76) הובא באוה״ת שמע״צ ע׳ א׳תתיז. המשך תער״ב ח״א ע׳ תלא. ועוד.
77) פ״ט ה״ב.
78) ישעי׳ יא, ט.
[סה"מ דברים ח"ב (הוספות) ע' שכ ואילך]