בס״ד. ש״פ במדבר, מבה״ח וער״ח סיון ה׳תשכ״ט
הנחה בלתי מוגה
בחודש השלישי וגו׳ ביום הזה באו מדבר סיני1, ומביא ע״ז אדמו״ר הזקן בתורה אור2 מה דאיתא בגמרא3 (בסוגיא דמתן תורה) דממ״ש ביום הזה למדים בגזירה שוה ממ״ש4 החודש הזה לכם שבראש חודש באו למדבר סיני, וידועה קושיית התוספות5 ע״ז למה לא נלמד מגזירה שוה מדבר מדבר6. [והנה בפסיקתא עה״פ7 היום הזה הוי׳ אלקיך מצוך איתא דקאי על מתן תורה כו׳8].
ויובן ע״פ מ״ש אדמו״ר הזקן (בתו״א שם) שבר״ח סיון נעשו ישראל מוכנים ועומדים לקבל התורה. וכוונתו בזה היא, שהיו מוכנים לא רק מצד ההמשכה מלמעלה, אלא גם מצד עבודת המטה. שהרי הטעם על מה שבר״ח סיון היו מוכנים כו׳ מבאר בתו״א שם, שהז׳ שבועות דספירת העומר הם הכנה לקבלת התורה, ומכיון שר״ח סיון הוא יום השלישי דשבוע השביעי, הרי ביום זה הוא כאילו שנשלמו כבר כל ימי הספירה, ולכן נעשו אז מוכנים לקבלת התורה. [והנה הגם שמצות ספירת העומר היתה רק לאחר שנכנסו לארץ, שהרי ספירת העומר תלוי׳ בקצירת התבואה, כמ״ש9 כי תבואו אל הארץ וגו׳ וקצרתם את קצירה וגו׳, מ״מ הרי ענין הספירה הי׳ גם מיד בצאתם ממצרים, כמ״ש בתו״א שם, וכדאיתא בזהר פ׳ אמור10 דוספרה לה זהו ג״כ ענין ספירת העומר, דבספירת העומר כתוב ג״כ וספרתם לכם11], ומכיון שספירת העומר ענינה הוא העבודה שמצד המטה, שזהו החידוש שבספירת העומר על יציאת מצרים, שיציאת מצרים הו״ע מה שהי׳ הגילוי מלמעלה אבל ספירת העומר הוא הוא עבודת המטה, וכידוע שעל ספירת העומר כתיב12 אחריך נרוצה, נרוצה מלמטה למעלה (עבודה מצד המטה), ועד שהעבודה דספירת העומר היא גם מצד נפש הבהמית, שזהו מ״ש אחריך נרוצה לשון רבים, העבודה דספירת העומר היא לפעול הרצוא בנפש הבהמית שלכן העומר בא משעורים דוקא, מאכל בהמה13, אשר העבודה בנפש הבהמית היא עבודה קשה וזהו עיקר העבודה. הנה מכיון שהטעם מה שבר״ח סיון נעשו ישראל מוכנים לקבלת התורה הוא לפי שביום זה כאילו נשלם כל הענין דספירת העומר, אשר ספירת העומר הו״ע העבודה כנ״ל, הרי מובן שמה שבר״ח סיון היו מוכנים ועומדים לקבלת התורה היא גם מצד עבודת המטה.
והנה ענין מתן תורה הוא ע״ד מה שאומרים בברכת התורה בחר בנו מכל העמים. והנה כל ההכנה לאיזה דבר צריך שתהי׳ ההכנה מעין אותו הדבר, ומזה מובן שההכנה למתן תורה היתה צ״ל מעין הגילוי, והיינו שבמתן תורה ניתן לא רק בחי׳ התורה מה שהיא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים14, כי אם שניתן גם בחי׳ התורה כמו שהוא מצד המדריגה דבחירה, דאע״פ שאח עשיו ליעקב15, מ״מ ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי16, שזהו בחי׳ העצם, וכמ״ש בהדרושים17 עה״פ18 יבחר לנו את נחלתינו שאמיתית ענין הבחירה הוא רק בעצמות, וזה נמשך במתן תורה, שזהו ג״כ מה שאמרו רז״ל19 על מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם, והגילוי דמתן תורה הי׳ מבחינה זו. וההכנה לגילוי זה הוא מה שהקדימו נעשה לנשמע20, כי בכדי לקבל מבחי׳ העצם זהו דוקא ע״י הביטול שמצד העצם, וביטול זה הו״ע הקדמת נעשה לנשמע.
והענין הוא, דהנה במאמר ד״ה בשעה שהקדימו מלפני מאה שנה, שנת תרכ״ט ש״פ במדבר21 (שהקביעות אז היתה ששבת חל בערב חג השבועות, אך ע״פ המבואר לעיל שבראש חודש כבר היו מוכנים ועומדים לקבל התורה, הרי מובן שגם ערב ר״ח שייך לערב חג השבועות), מביא מה שאמרו רז״ל22 בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ומקשה ע״ז בהמאמר23 מכיון שקשירת שני הכתרים היתה עבור נעשה ונשמע עצמם, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, למה תולה את נתינת הכתרים עם מה שהקדימו נעשה לנשמע, והלא אפילו אם היו אומרים בסדר אחר הי׳ צ״ל ג״כ נתינת הכתרים מצד ב׳ הלשונות דנעשה ונשמע. ומבאר ע״ז בהמאמר24 שמה שנתנו להם שני כתרים אין זה ענין של שכר סתם, כי אם זהו שניתן להם השכר באופן של כתרים דוקא, שכתר הוא לשון מקיף. והנה בחי׳ המקיף דכתר הוא למעלה גם מגלגלתא25, שהרי הכתר הוא מקיף על הראש, לא רק על המוח אלא גם על הגולגולת. והגם שגם הגולגולת מקפת על המוח, מ״מ הרי היא שייכת להמוח, שהרי הגולגולת הו״ע הרצון ואמרו רז״ל26 לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ, הרי הרצון שייך אל המוח, זה קשור עם השכל (עס איז פאַרבונדן מיטן שכל), משא״כ כתר הוא למעלה גם מענין הרצון, שהרי הוא מקיף גם על הגולגולת. וענין זה יכולים להמשיך רק ע״י הקדמת נעשה לנשמע, וכידוע דהקדמת נעשה לנשמע זהו לא רק הביטול להרצון שלמעלה, כי אם זהו הביטול לבעל הרצון. ובכדי לבאר זה, מביא בהמאמר21 שענין הקדמת נעשה לנשמע הוא דוגמת קדימת שמע לוהי׳ אם שמוע, שפרשה ראשונה דקריאת שמע הו״ע קבלת עול מלכות שמים, ופרשה שני׳ הו״ע קבלת עול מצוות, ולכן צריך להקדים שמע לוהי׳ אם שמוע, כי קבלת עול מלכות שמים צ״ל קודם לקבלת עול מצוות27, וכמשל המלך שאומר לבני המדינה תחילה קבלו מלכותי ואח״כ אגזור עליכם גזירות28. ולכאורה צריך להבין למה קבלת עול מלכות שמים קודם לקבלת עול מצוות, ולמה אינו מספיק קבלת עול מצוות בלבד, שהרי קבלת עול מצוות היא ג״כ ענין הביטול שלמעלה מטעם ודעת. אך הענין, דזה שצ״ל הביטול לבעל הרצון קודם ואינו מספיק שיהי׳ הביטול דקבלת עול מצוות בלבד, היינו לפי שתכלית המצוות הוא ענין צוותא וחיבור29 להתקשר עי״ז להקב״ה, ועד״ז בתורה הרי ישראל ואורייתא וקוב״ה כולא חד30, היינו שישראל ע״י התורה מתאחדים עם הקב״ה, ולכן צ״ל גם הביטול לבעל הרצון, ואין מספיק הביטול לרצון. וזהו ענין הקדמת נעשה לנשמע שהוא הביטול שמצד העצם, שלמעלה מבחי׳ הרצון, וביטול זה הוא ההכנה לקבל את התורה, בחי׳ העצם.
והנה מכיון שבר״ח סיון היו כבר מוכנים ועומדים לקבלת התורה (וההכנה היתה גם מצד עבודת המטה כנ״ל), הרי מובן שגם בר״ח סיון הי׳ אצלם הביטול שמצד העצם (דוגמת ענין הקדמת נעשה לנשמע), שעי״ז היו מוכנים לקבל את התורה כמו שהיא מצד עצמה. ועפ״ז יובן מה שהלימוד של הגזירה שוה הוא מהזה הזה. דהנה מבואר בכמה מקומות31 שתיבת זה שייך לומר רק על אמיתית המציאות, כי כל מציאות, הנה אם יוקח ממנו מה שיש בו מאמיתית המציאות (אַז מען וועט עס אַוועקנעמען פון אים), יהי׳ אין ואפס, כי כל מציאותו הוא רק כח הפועל בנפעל, אשר מאמיתית המצאו נמצאו כל הנמצאים32, ולכן דוקא על אמיתית המציאות שייך לומר תיבת זה. וזהו מה שלימוד הגזירה שוה הוא מהזה הזה ולא ממדבר מדבר, להורות שמתן תורה הי׳ בבחי׳ העצם, שזהו ענין תיבת הזה. והגם שבחינה זו ישנה בכל ראש חודש, כמ״ש החודש הזה לכם, מ״מ אין זה בדומה לכמו שהוא בר״ח סיון, חודש השלישי. דהנה כמ״ש בתורה אור33 המעלה דר״ח סיון בענין ימי הספירה, אשר ר״ח סיון הוא מדת התפארת של שבוע השביעי וג׳ ימים הראשונים כוללים כל שאר ימי השבוע, הנה עד״ז הוא מעלת ר״ח סיון בענין החודשים, שבג׳ חודשים הראשונים כלולים כל שאר החודשים. והענין בזה הוא34, דחודש ניסן זהו כמו שמלכות היא מצד עצמה, והגם שגם אז ישנו היחוד דשמשא וסיהרא, אבל מ״מ הנה בחודש הראשון העיקר הוא כמו שמלכות היא מצד עצמה, ואח״כ חודש אייר, חודש זיו35, זהו כמו שמלכות מקבלת מיסוד, אבל מ״מ הוא רק הארה, ובחודש סיון, חודש השלישי, זהו כמו שמלכות מקבלת מתפארת, שמעלת ספירת התפארת היא שמבריח מן הקצה אל הקצה36 שהו״ע העצם, שתפארת עולה עד הכתר37, ולכן ביום ג׳ שהו״ע התפארת הוכפל בו כי טוב38, דאע״פ שגם שאר הספירות עולים ג״כ עד הכתר, מ״מ זהו רק בחיצוניות הכתר, משא״כ ספירת התפארת מגעת עד פנימיות הכתר.
והנה ג׳ מדריגות אלו הם מה שמנו רז״ל39 ג׳ המדריגות דלא זז מחבבה עד שקראה בתי, עד שקראה אחותי, עד שקראה אמי, דבתי הו״ע ספירת המלכות, ואחותי הו״ע ספירת היסוד, ואמי הו״ע ספירת התפארת, שזה נפעל (וואָס דאָס האָט זיך אויפגעטאָן) בעצרת, כמ״ש40 בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מתן תורה. וזהו ג״כ מ״ש שבר״ח סיון הי׳ ויחן שם ישראל41 לשון יחיד, שהיו כאיש אחד בלב אחד42, שזהו מצד הנשמה, וכמ״ש בתניא פרק ל״ב43 שלא רק שכולם מתאימות אלא עוד יותר שאב אחד לכולנה, כאחים ממש, שזהו מצד העצם, וזה הי׳ הכנה למתן תורה. ועד״ז הוא גם ההכנה לר״ח סיון ויום המיוחס44 ועד לשלושת ימי הגבלה ועד לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות45, וממשיכים זה על כל השנה כולה.
__________
1) יתרו יט, א.
2) יתרו ד״ה זה (סו, סע״ג ואילך). ועם הגהות – אוה״ת יתרו ע׳ תשעב ואילך. (כרך ח) ע׳ ב׳תתקעה ואילך. וראה בכ״ז גם הוספות לתו״א יתרו (קח, סע״ג ואילך). ד״ה זה במאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ קמו ואילך. תו״ח יתרו שסו, ב ואילך. סה״מ תרנ״ה ע׳ פח ואילך. ועוד.
3) שבת פו, ב.
4) בא יב, ב.
5) ד״ה וכתיב – שבת שם. וראה תוד״ה ממאי – פסחים ו, ב.
6) ראה פסחים שם.
7) תבוא כו, טז.
8) חסר קצת. המו״ל.
9) אמור כג, י.
10) ח״ג צז, סע״א ואילך (ברע״מ). וראה ד״ה להבין ענין ספירת העומר תשמ״ז (לעיל ע׳ נב). וש״נ.
11) אמור שם, טו.
12) שה״ש א, ד. ראה אוה״ת שה״ש עה״פ (כרך א ע׳ נט).
13) ראה סוטה יד, א (במשנה). פסחים ג, סע״ב. ובכ״מ.
14) ואתחנן ד, ו.
15) מלאכי א, ב.
16) שם, ב-ג.
17) סה״מ תש״ג ע׳ 24. סה״מ ראש השנה ע׳ צח.
18) תהלים מז, ה.
19) שבת פט, סע״א-ב.
20) משפטים כד, ז. שבת פח, א.
21) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ רב ואילך.
22) שבת שם.
23) ראה גם המשך תרס״ו ע׳ תמז. המשך תער״ב בתחלתו. ובכ״מ.
24) בסופו (סה״מ תרכ״ט שם ע׳ ריא).
25) ראה בכ״ז המשך תרס״ו ע׳ רעג.
26) ע״ז יט, א.
27) ברכות יג, א (במשנה).
28) מכילתא יתרו כ, ג.
29) ראה לקו״ת בחוקותי מה, ג. ובכ״מ.
30) ראה זח״ג עג, א.
31) לקו״ת פ׳ ראה לב, ג. ובכ״מ.
32) רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״א ה״א.
33) יתרו (הוספות) קט, ג.
34) ראה אוה״ת שבהערה 2 (ס״ע תשעב ואילך).
35) מלכים-א ו, א.
36) ל׳ הכתוב – תרומה כו, כח.
37) ראה גם לקו״ת מסעי צו, ריש ע״ב. תו״ח נח סה, ב. המשך תער״ב ח״א פקי״ד (ס״ע רכ ואילך). סה״מ תש״ז ע׳ 152 ואילך. ועוד.
38) פרש״י בראשית א, ז.
39) שמו״ר פנ״ב, ה. שהש״ר פ״ג, יא.
40) שה״ש ג, יא.
41) יתרו שם, ב.
42) פרש״י עה״פ.
43) ראה גם הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ב״שיעורים בספר התניא״ שם (ע׳
378-9).
44) ראה ס׳ טעמי המנהגים ע׳ רנג. וש״נ.
45) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
[סה"מ ימי הספירה (הוספות) ע' דש ואילך]