בס״ד. ש״פ בהר-בחוקותי, כ״ז אייר, מבה״ח סיון ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים כו׳ וליתן שכר טוב לצדיקים כו׳1. וידוע הדיוק בזה (במדרש שמואל)2 משל למה הדבר דומה, לאדם שהזיק כלי שוה זהוב אחד הנה אע״פ שהכלי נקנה בעשרה זהובים, בכל זאת לא ישלם עבורו אלא כפי שוויו, וא״כ מהו ענין שנברא בעשרה מאמרות להפרע כו׳ וליתן שכר טוב כו׳, והלא במאמר אחד יכול להבראות. עוד צריך להבין בעומק יותר מה שאומר להפרע מן הרשעים, והרי הקב״ה הוא עצם הטוב, וטבע הטוב להיטיב3 ובפרט עצם הטוב, וא״כ הא ניחא שברא בעשרה מאמרות כדי ליתן שכר טוב לצדיקים, אך מהו ענין כדי להפרע מן הרשעים כו׳, דאיך אפשר להיות שברא העולם בכוונה בעשרה מאמרות בכדי להפרע כו׳. וביותר יוקשה ע״פ הידוע שההתהוות היא ע״י התורה, תורת חסד, ואיך אפשר להיות שאסתכל באורייתא, תורת חסד, וברא עלמא4 בעשרה מאמרות דוקא כדי להפרע מן הרשעים. ועוד יותר אינו מובן מה שהטעם דלהפרע הוא קודם הטעם דליתן שכר טוב, ומאחר שסדר בתורה הרי הוא ג״כ תורה5, מובן שהוא עיקר הגורם לזה שנברא העולם בעשרה מאמרות, וצריך להבין זה.
ולהבין ענין והלא במאמר אחד יכול להבראות, הנה המאמר אחד הוא המאמר דבראשית ברא אלקים6, ואמרו רז״ל7 בראשית נמי מאמר הוא, שהמאמר דבראשית הוא מאמר כללי שכולל כל העשרה מאמרות8, גם את המאמר בראשית כמו שהוא מאמר פרטי. והנה על המאמר דבראשית ברא גו׳ את השמים ואת הארץ איתא במדרש9 את השמים לרבות צבאיהם ואת הארץ לרבות צבאי׳, שעפ״ז אינו מובן מהו שאמרו והלא במאמר אחד יכול להבראות, והרי לפועל נברא במאמר אחד, שבמאמר בראשית נבראו השמים והארץ וכל צבאיהם. והנה [ענין הנ״ל שייך גם לפרשה זו, ש]בתחילת הפרשה (בהר)10 נאמר כי תבואו אל הארץ ושבתה הארץ גו׳ שש שנים תזרע שדך ושש שנים גו׳ ובשנה השביעית שבת שבתון גו׳, וצריך להבין11, דמשמעות הכתוב היא דמיד שתבואו אל הארץ ושבתה כו׳ קודם שיתחילו השש שנים, והרי צ״ל קודם השש שנים ואח״כ היא השנה השביעית שבת שבתון.
ויובן12 כל הנ״ל בהקדים ענין כלל ופרט, דהנה מענין הכלל עצמו מובן שנמצאים בו פרטים, שהוא כלל לפרטים אלו, ומהפרטים מובן שישנו כלל שכולל כולם והם אינם אלא פרטים מכלל זה, והחילוק שבין כלל ופרט הוא, שבהכלל ניכר כללות הענין, העיקר שלו והעצם שלו, ובהפרט קשה להבחין מהו העיקר ומהו הטפל, מאחר ששם נרגש רק פרט זה לבד. וזהו מה שנבראו השמים והארץ וכל צבאם בהמאמר אחד דבראשית, דבריאה זו היא הבריאה שבבחי׳ כלל, שבנבראים ניכר ונרגש עיקרם ותכליתם. וזהו את השמים ואת הארץ לרבות כו׳, שצבא השמים וצבא הארץ הם כלולים בשמים וארץ, והיינו שכל הבריאה נמצאת בדרגא של השמים והארץ, דשמים הם מלשון שממה13, שמטילים אימה ומביאים לקבלת עול מלכות שמים, וכמ״ש14 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת15, שבשמים נראה אלקות יותר בגילוי, וכן גם בארץ נאמר16 למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, והיינו שבהבריאה שבמאמר אחד הנה צבא השמים השמש ירח וכוכבים הם בתנועה של קבלת עול, וצבא הארץ בהמה חי׳ ועוף ועד למין המדבר כולם נמצאים במצב שרוצים לקיים רצון הקב״ה, שזהו הבריאה שבבחי׳ כלל, במאמר אחד, שבנבראים ניכר עיקרם ותכליתם ושהם עצמם הם רק בבחי׳ טפל, שזהו את השמים ואת הארץ, שע״פ תורה את פירושו את הטפל כו׳17, שצבא השמים וצבא הארץ טפלים ובטלים לבחי׳ שמים וארץ, והיינו שניכר בהם אלקות בגלוי. שזהו מה שע״פ קבלה הנה בראשית קאי על ספירת החכמה18, וכמו שתרגם (בתרגום ירושלמי) בראשית בחוכמתא, ונקראת ראשית ע״ד הראש שכולל כללות חיות הגוף, כן במאמר זה נבראו כל הנבראים, אלא שהם באופן שכלולים במקורם, שהכל עומד כמו שהוא (אַז אַלץ שטייט ווי ס׳איז) מצד בחי׳ החכמה, וכמ״ש אדמו״ר הזקן בתניא19 כמו ששמעתי ממורי ע״ה שחכמה ענינה הוא שהוא לבדו ואין זולתו, שחוץ מהקב״ה אין שום דבר (אַז אַחוץ דער אויבערשטער איז גאָרניט פאַראַן). ויש עוד פירוש בבראשית (בתרגום יונתן) מן אוולא, שהו״ע הרצון, בחי׳ הכתר שלמעלה לגמרי מהשתלשלות. וע״ז אומר והלא במאמר אחד יכול להבראות, שזוהי הבריאה כמו שהיא מבחי׳ החכמה או מבחי׳ הכתר, שהתהוות זו היא באופן של יכול להבראות, ההתהוות שמבחי׳ היכולת, וכידוע20 ההפרש בין היכולת ועד בחי׳ מחשבה למעלה ליכולת ומחשבה למטה, שממחשבה למטה לא יתהוה שום דבר, ואפילו אם יחשוב אדם כל היום כולו לא תהי׳ מזה שום התהוות, ורק כשעושה מעשה או לכל הפחות דיבור, בדבר מלך שלטון21, אזי יש מזה איזה התהוות כו׳, משא״כ מבחי׳ מחשבה לא יתהוה שום דבר, אך למעלה נאמר22 כי לא מחשבותי מחשבותיכם, שגם מבחי׳ מחשבה יש התהוות, אלא שההתהוות היא במדריגת המחשבה כו׳, שזהו ההפרש שבין ההתהוות מבחי׳ המחשבה להתהוות מבחי׳ הדיבור, שמדיבור נתהוו עלמין דאתגליין וממחשבה נתהוו עלמין סתימין דלא אתגליין23, ועד להתהוות מבחי׳ החכמה ולמעלה מזה בחי׳ הכתר, שההתהוות היא בבחי׳ העלם, עלמין סתימין דלא אתגליין, שאלו הם כללות עולמות הא״ס שלפני האצילות, שכל עולמות אלו הם בבחי׳ יכול להבראות, בחי׳ היכולת, דהגם שישנו כבר הירידה בהרצון, חב״ד ומדות, ועד ללבוש המחשבה, אך בהנוגע להשפעה אל הזולת הרי זה בבחי׳ יכולת עדיין, מאחר שביכולתו להשפיע וליתן וביכולתו שלא להשפיע כו׳. וזהו והלא במאמר אחד יכול להבראות, בבחי׳ המאמר אחד, שאז העולמות הם במדריגת היכולת, עלמין סתימין דלא אתגליין, [וכמבואר בכמה מקומות ובפרט בהדרושים המבארים ענין קריעת ים סוף24 דעלמין דלא אתגליין הם] שמרגישים את מקורם, ובמילא הרי הם בביטול ואינם בבחי׳ מציאות, שמרגישים שכל חיותם הוא רק אלקות.
אך לפועל הנה בעשרה מאמרות נברא העולם בכדי שיהי׳ באופן של העלם והסתר הבורא מהנברא, ועד שהמשל לעלמא דאתכסיא הוא רק מדגים שבים שכשפורשים מן הים מיד הם מתים25 מאחר שמרגישים שזהו כל חיותם, אבל הבריאה ע״י העשרה מאמרות היא באופן שמרגישים עצמם למציאות בפני עצמה, דמאחר שבעשרה מאמרות נברא העולם הנה כשנפרטים הפרטים לא מורגש (הערט זיך ניט אָן) הפנימיות והעיקר שמציאותם הוא אלקות, משא״כ כמו שהבריאה היא בבחי׳ כלל במאמר אחד אזי נרגש בהם תכליתם ופנימיותם ועצמותם שכל מציאותם הוא אלקות. שזהו ג״כ מה שאמרו רז״ל שע״י הבריאה בעשרה מאמרות נתגלו הנבראים, והיינו שנבראו כבר ע״י המאמר אחד, אלא ששם הם בבחי׳ מחשבה והעלם, וההתגלות שלהם להיות בבחי׳ דיבור וגילוי היא ע״י העשרה מאמרות, ודוקא עי״ז הוא ששייך ענין הבחירה, שמצד הבריאה שבמאמר אחד אין שייך ענין הבחירה מאחר שהנבראים בטלים לאלקות. והגם שמצינו גם למעלה שבמלאכיו ישים תהלה26, וכידוע הסיפור דמחיוהו שיתין פולסי דנורא27, אך מ״מ זהו רק בדקות דדקות ואין זה ענין הבחירה עדיין28, וענין הבחירה שייך דוקא למטה ע״י הבריאה בעשרה מאמרות, שעי״ז נתגלו העולמות להיות בבחי׳ מציאות ובמילא ישנם ב׳ קוין ואפשר לבחור ברע. וזהו אלא להפרע מן הרשעים כו׳, ומתחיל דוקא בטעם זה שהוא העיקר מאחר שליתן שכר טוב כו׳ שייך גם בבחי׳ מאמר אחד, ולהפרע מן הרשעים נתחדש דוקא ע״י הבריאה בעשרה מאמרות שאז ישנם ב׳ קוין ואפשר להיות באופן של רשעים. וע״ז נאמר29 ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע, ומסיים ובחרת בחיים, שכל זה אינו שייך מצד הבריאה דבמאמר אחד יכול להבראות, ונתחדש עי״ז שבעשרה מאמרות דוקא נברא העולם שאז שייך להפרע מן הרשעים כו׳.
ולכאורה אינו מובן למה הרעותה לעם הזה30, ובפרט ע״פ הידוע31 דד׳ דברים הקב״ה מתחרט עליהם בכל יום וא׳ מהם הוא היצר הרע. וע״ז הוא שממשיך ליתן שכר טוב לצדיקים, והיינו שאם היתה הבריאה במאמר אחד ולא הי׳ שייך ענין הבחירה הי׳ זה באופן של נהמא דכסופא32, ואין הקב״ה רוצה ליתן שכר באופן של מתנה שאין זה אמיתית השכר, והתכלית הוא שיהי׳ באופן של עבודה, וזהו דוקא ע״י הבריאה בעשרה מאמרות באופן של העלם והסתר הבורא מהנברא וכח הפועל מהנפעל, ואדרבה שהיצר הרע אקדימא טעניתי׳33 ולפתח חטאת רובץ34, שעל כן צריכה להיות הבקשה35 אם בחוקותי תלכו, ואין אם אלא לשון תחנונים36, ואעפ״כ הנה הצדיקים שוברים (ברעכן דורך) כל ההעלמות והסתרים, דאע״פ שיש ב׳ קוין הנה הוא מכריע והקב״ה עוזרו37, ועי״ז הוא תכלית השכר שבא באופן של עבודה, ליתן שכר טוב לצדיקים.
אלא שלפי הנ״ל אינו מובן, שא״כ לשם מה הי׳ צריך לברוא גם במאמר אחד, והרי היתה יכולה להיות הבריאה מלכתחילה בעשרה מאמרות, דמי מעכב בידו. והענין הוא ע״ד מ״ש כי תבואו אל הארץ גו׳ ושבתה גו׳ שש שנים גו׳ ובשנה השביעית שבת שבתון גו׳, שגם בזה צריך להבין כנ״ל מהו ענין כי תבואו ושבתה והרי קודם הושבתה צ״ל השש שנים תזרע גו׳, אלא שהביאור בזה הוא38 שקודם השש שנים צ״ל ההנחה כללית שהתכלית הוא ושבתה בשנה השביעית, ובהנחה זו מתחיל לעבוד בהשש שנים, וזהו הנתינת כח שיהי׳ ובשנה השביעית שבת שבתון גו׳. וזהו גם מה שבמאמר אחד יכול להבראות, שבתחילה צ״ל הבריאה באופן של כלל, מאמר אחד, שבבחינה זו הנבראים בטלים לאלקות, וזהו הנתינת כח שיוכלו לעמוד בהנסיונות שע״י הבריאה שבבחי׳ פרט ע״י העשרה מאמרות, שלולי זה מי יודע (ווער ווייס) אם היו יכולים לעמוד בנסיונות.
וזהו בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים כו׳ וליתן שכר טוב לצדיקים כו׳, שהבריאה היא באופן של עשרה מאמרות דוקא כדי שיהי׳ שייך ענין הבחירה, שאע״פ שהעולם הוא בבחי׳ מציאות, מ״מ עומדים בהנסיונות כו׳, שזהו תכלית הכוונה בנתינת התורה שיהי׳ למטה דוקא, וכמ״ש39 עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שעשרת הדברות הם כנגד העשרה מאמרות40, והיינו שענינם של עשרת הדברות הוא לברר ולזכך את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וע״ד ההכנה למתן תורה ע״י גלות מצרים וכמ״ש41 וימררו את חייהם, שנזדככו בכור הברזל42 כו׳, כן הוא גם ענין התורה עצמה שענינה הוא לפעול זיכוך בעולם, וכמ״ש43 ארץ יראה ושקטה, שקודם מתן תורה הי׳ ארץ יראה וע״י מתן תורה נעשה הזיכוך בעולם, ארץ שקטה, וכמ״ש44 אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, שתכלית הבריאה הוא שנעשה הזיכוך ע״י התורה, וכל ענין התורה הוא למטה דוקא, למצרים ירדתם כו׳45, ושם פועלים הזיכוך. והכח לזה הוא ע״י שבמאמר אחד יכול להבראות כנ״ל, שהוא הבריאה שבבחי׳ מאמר אחד.
וזהו גם נוסח הברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות46, ששמחה פורץ כל הגדרים47 שנתהוו ע״י העשרה מאמרות, ועד לנפש השכלית וכל שכן נפש הבהמית, שפועלים בהם הזיכוך, ועד לפנימיות, שנעשים דבר אחד עם תורה (אַז מ׳ווערט איין זאַך מיט תורה), וכפרשת השבוע אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה48, הנה עי״ז נמשכים כל הענינים, ונתתי גשמיכם בעתם49 כו׳ ועד לואולך אתכם קוממיות50, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) אבות פ״ה מ״א (שלומדים בשבת זו). – לכללות המאמר, ראה ד״ה כי תבואו גו׳ ושבתה תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ רנו ואילך). תרמ״א. וראה גם ד״ה והי׳ אמונת עתך תרנ״ב (סה״מ תרנ״ב ע׳ לו ואילך).
2) הובא בסה״מ תרכ״ז שם (ע׳ רנז). ד״ה הנ״ל תרמ״א (פ״ב). סה״מ תרנ״ב שם (ע׳ לו). וראה גם לקו״ש ח״ל בתחלתו.
3) ראה עמק המלך שער (א) שעשועי המלך רפ״א. שעהיוה״א פ״ד (עט, א). וראה לקו״ש שם. וש״נ. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ מא. וש״נ.
4) זח״ב קסא, סע״א-ב.
5) ראה של״ה חלק תושבע״פ כלל לשונות בתחלתו (תב, ב). וראה לקו״ד ח״א ח, א. ח״ד תשמו, א. לקו״ש חכ״ד ע׳ 629 הערה ד״ה סדר אין תורה איז אויך תורה. וש״נ.
6) בראשית א, א.
7) ר״ה לב, א. מגילה כא, ב.
8) פרדס שער (ב) טעם האצילות פ״ו. לקו״ת פרשתנו (בהר) מא, ד. סה״מ תרנ״ט ע׳ קמג ואילך. תש״ד ע׳ 67 ואילך. ד״ה וידבר אלקים דיום ב׳ דחה״ש שנה זו פ״ב (סה״מ שבועות ע׳ רנב). וש״נ.
9) ראה פרש״י בראשית שם, יד.
10) כה, ב ואילך.
11) ראה (נוסף לרד״ה כי תבואו גו׳ ושבתה שבהערה 1) רד״ה הנ״ל: בלקו״ת ריש פרשתנו (לט, סע״ג). תקס״ב (מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קפה. ח״ב ע׳ תרו). במאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תרצט. בסהמ״צ להצ״צ קסז, א. באוה״ת פרשתנו (כרך ג) ע׳ תתעז. שם ע׳ תתצו. תרס״ב (סה״מ תרס״ב ע׳ רצו). תער״ג (סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ רמט). העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקעז). תשי״ג (סה״מ ויקרא ע׳ רמד). תשמ״ז (שם ע׳ רנד). ועוד.
12) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1. וראה סה״מ תרנ״ט שם ע׳ קמה ואילך. תש״ד שם ס״ע 70 ואילך.
13) ראה ב״ר פ״ד, ז ובמ״כ שם.
14) ישעי׳ מ, כו.
15) תהלים ח, ד.
16) ב״ר פ״ה, ח.
17) ראה עירובין ד, ב. פסחים כב, ב. סוכה ו, סע״א.קידושין נו, סע״ב. ב״ק מא, ב. פב, סע״א.
18) ראה זח״א ג, ב. שם ל, ב.
19) פל״ה בהגה״ה.
20) ראה לקו״ת ואתחנן ב, ב. שה״ש יז, סע״ג-ד.
סה״מ תר״ל ע׳ קט. המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ מב. סה״מ תרל״ד ס״ע קיא-ב. שם ע׳ רמ. תרמ״ג ע׳ קכו-ז. תרנ״ד ע׳ קפב. תרע״ח ע׳ קלד. סה״מ שמות ח״א ס״ע יב-ג. ובכ״מ.
21) קהלת ח, ד.
22) ישעי׳ נה, ח.
23) ראה תו״א שמות נ, א. תו״ח שמות כה, א ואילך. ובכ״מ.
24) ראה סה״מ פסח ח״ב ס״ע נג ואילך. וש״נ.
25) ראה ע״ז ג, ב. ברכות סא, ב. זח״ג קפז, ב.
26) איוב ד, יח.
27) יומא עז, א. חגיגה טו, א. ב״מ פה, ב. וראה לקו״ת בהר מג, ד. מאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳ קפו. תקס״ה ח״א ע׳ יד. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שצז. רד״ה כבוד מלכותך תשי״ב (סה״מ ראש השנה בתחלתו).
28) ראה גם תניא רפל״ט.
29) נצבים ל, טו.
30) ל׳ הכתוב – שמות ה, כב.
31) סוכה נב, ב. יל״ש ישעי׳ רמז תכה.
32) ראה ירושלמי ערלה פ״א ה״ג. לקו״ת צו ז, ריש ע״ד. וראה לקו״ש חט״ו ס״ע 94 ואילך. וש״נ.
33) ראה זח״א קעט, סע״א ואילך. וראה בארוכה סה״מ עת״ר ע׳ סג ואילך. תרפ״ג ע׳ רנו (תש״ט ע׳ 228) ואילך. תרח״ץ ע׳ רמ ואילך. ובכ״מ.
34) ל׳ הכתוב – בראשית ד, ז. וראה סנהדרין צא, ב.
35) פרשתנו (בחוקותי) כו, ג.
36) ע״ז ה, א.
37) קידושין ל, ב.
38) ראה דרושים שבהערה 11.
39) נשא ז, פו.
40) זח״ג יא, ב ואילך. וראה סה״מ תרפ״ט ס״ע 74 (קונטרסים ח״א יז, סע״ב) ואילך. תש״ד שם ע׳ 75 ואילך. ועוד.
41) שמות א, יד. ראה תו״א ר״פ שמות (מט, א ואילך).
42) ואתחנן ד, כ. מלכים-א ח, נא. ירמי׳ יא, ד.
43) תהלים עו, ט. ראה שבת פח, א. ע״ז ג, א.
44) ירמי׳ לג, כה.
45) שבת שם, סע״ב.
46) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
47) ראה סה״מ תרנ״ז ס״ע רכג ואילך. סה״מ בראשית ח״א ע׳ שסד. וש״נ.
48) תו״כ ופרש״י עה״פ.
49) פרשתנו (בחוקותי) שם, ד.
50) שם, יג.
[סה"מ ימי הספירה ע' קא ואילך]
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.