בס״ד. ש״פ עקב, מבה״ח אלול, כ״ג מנחם-אב ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו׳1, ואיתא בגמרא2 אמר ר׳ מאיר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך וגו׳, ופירשו המפרשים3, ויש שגורסין כן בגמרא4 דאל תקרי מה אלא מאה. וצריך להבין, שהרי בפסוק נאמר מה ה׳ וגו׳, ואם הי׳ הכוונה מאה ברכות הוה לי׳ לומר מאה, ומהו ענין אל תקרי מה אלא מאה. וכן צריך להבין השייכות דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום עם סיום הפסוק כי אם ליראה את ה׳ אלקיך, ובפרט ע״פ הידוע5 דכשאומרים אל תקרי אין הכוונה לשלול את לשון הפסוק אלא להוסיף עליו, וכמבואר בכללים דאל תקרי, וא״כ צריך להבין השייכות דמה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה להא דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום.
והנה בהדרושים דלהבין ענין הברכות5 מובא (הא דאיתא בטור7 בשם ר׳ נטורנאי גאון) שהמאה ברכות תיקן דוד המלך ע״ה ע״י מעשה שהיו מתים בכל יום מאה אנשים ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שתיקן מאה ברכות בכל יום ופסקו מלמות, וכמו שנאמר בדוד8 נאום הגבר הוקם על, על בגימטריא מאה. וצריך להבין שייכות ב׳ הענינים, שהטעם לזה דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום נלמד בגמרא מהפסוק ועתה ישראל, וכאן הוא מתקנת דוד ע״י המעשה שהיו מתים מאה אנשים. ובפרט שכאן התקנה היא בגלל הזמן המיוחד, בזמן הגזירה שהיו מתים כו׳, ובגמרא נאמר דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום אפילו בשעת שלום בעולם ובשנים כתיקונן.
והענין הוא, דהנה מבואר באור התורה ובהדרושים המבארים ענין הברכות6 דבברכה ישנם ב׳ ענינים הפכיים, דתחילתה היא בלשון נוכח, ברוך אתה, וסיומה בלשון נסתר, אשר קדשנו במצוותיו וציונו, ולא אשר קדשת, דנוכח ונסתר אינם רק ב׳ ענינים נבדלים אלא ב׳ ענינים הפכיים, ועד שלמעלה הנה נוכח ונסתר הם ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, שממלא וסובב הם באין ערוך זה לזה, וענין הברכה הוא שמאחדים נוכח ונסתר כאחד ועי״ז דוקא הוא שנעשה ענין הברכה. וכמו שהוא בנוסח הברכה, כן הוא גם בכללות ענין הברכה שענינה הוא המשכה מלמעלה למטה, והיינו שממשיכים ממקום שאין למעלה הימנו למקום שאין למטה הימנו שהם ב׳ ענינים שבאין ערוך זה לזה. דהנה יש ענין מעלה ומטה בכל עולם, אך אין זה עדיין אמיתית ענין מעלה ומטה, וענין הברכה הוא ליחד המעלה שאין למעלה הימנו עם המטה שאין למטה הימנו, שזהו ע״ד מה שנת״ל שהברכה הו״ע יחוד נוכח ונסתר. ובכדי שיהי׳ יחוד ב׳ הענינים דמעלה ומטה, נוכח ונסתר, הוא ע״י בחינה שלמעלה משניהם, דמאחר שהיא למעלה משניהם, ע״כ בכחה לחבר ב׳ הענינים ההפכיים.
והנה מאחר שאתערותא דלתתא צ״ל מעין ובדוגמת האתערותא דלעילא9, ע״כ צריך לומר שגם בעבודת האדם ישנם ב׳ הבחינות דנוכח ונסתר, ועבודתו היא לחבר בחי׳ נוכח ונסתר, והכח לזה הוא ע״י ענין שלמעלה משניהם שעי״ז הרי הם מתייחדים. דהנה נוכח ונסתר הם מוחין ומדות, דמדות הם גילוי משא״כ מוחין הם נסתר, שע״כ מדות הם לזולתו ועיקר המוחין הם לעצמו, וע״ד שנאמר10 הנסתרות לה׳ אלקינו והנגלות לנו ולבנינו, וידוע הפירוש בזה11 דהנסתרות הם מוחין והעבודה שמצד המוחין והנגלות הוא מדות והעבודה שמצד המדות, כמרומז בתניא12 בקיצור, ובעבודתו צריך לחבר נוכח ונסתר, מוחין ומדות, והיינו שעבודתו לא תהי׳ רק בכל לבבך13, ז׳ מדות, אלא גם בכל נפשך13 שהו״ע עשר כחות הנפש14, היינו שצ״ל גם עבודת המוחין, ולא רק המוחין שצריך בשביל המדות, אלא מוחין כשלעצמם שלמעלה משייכות אל המדות. ואע״פ שהם הפכים זה מזה, שמדות צריכים לזולת דוקא ובמוחין אדרבא הזולת מבלבל15, הנה ע״ז הוא העבודה לחבר ב׳ ההפכים, והכח לזה הוא ע״י ענין שלמעלה משניהם, שאלו הם הכחות מקיפים שבנפש שבעבודה הו״ע מסירות נפש, שמסירות נפש הוא ההיפך מכחות הנפש, שזהו מה שמוסר את כל הכחות פנימיים שלו. ובפרטיות מסירות נפש הוא גם מה שמוסר הכחות מקיפים שבנפש, שאין הוא מציאות לעצמו והוא רק כלי ושליח למלא רצון הקב״ה, ומאחר שאינו במציאות לעצמו שזהו ענין בכל מאדך13, הנה עי״ז נעשה היחוד דמוחין ומדות, דמאחר שאינם במציאות, ע״כ אינם סותרים זה לזה.
והנה בעבודת הצדיקים ומי שלא חטא ולא פגם ולא עבר את הדרך, הנה עבודתו היא בסדר מסודר, בכל לבבך ובכל נפשך, והבכל מאדך הוא רק בכדי ליתן כח בהכחות פנימיים שיהי׳ היחוד דנוכח ונסתר. דבכללות זהו העבודה מצד הנפש האלקית, דמשום זה אינו צריך למסירות נפש במיוחד, דהרי בהנפש האלקית הנה גם בשעת החטא היתה באמנה אתו16, ולכן אצלו מספיק העבודה דבכל לבבך ובכל נפשך בעשר כחות הנפש שנשתלשלו מהעשר ספירות17. אך מי שחטא ופגם ועבר את הדרך, שזהו ענין פרשה שני׳ דקריאת שמע, אין עושין רצונו של מקום18 שנאמר בה19 וסרתם, הנה עבודתו צ״ל במסירות נפש. והגם דבפרשה שני׳ לא נאמר בכל מאדך, הנה זהו מאחר שהמסירות נפש שלו הוא בהעלם, שעושה זה בפשיטות ואינו מרגיש המסירות נפש שיש לו בזה, והיינו שהמסירות נפש אצלו אינו ע״י שעשה שקלא וטריא והחליט שצריך למסור נפשו, אלא עושה את זה בפשיטות, דמאחר שהוא אדם פשוט, ובלשון אדמו״ר הזקן בתניא20 קל שבקלים, אינו נרגש אצלו המסירות נפש שבזה, מאחר שמרגיש שלא יתכן אחרת (אַז אַנדערש קאָן ניט זיין), וכמו שאמר אדמו״ר הזקן21 שיהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות (אַז אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קאָן זיין אַ נפרד פון אלקות), הנה כשמגיע לענין כזה שאינו יכול לרמות עצמו (אַז ער קאָן זיך ניט נאַרען) שעודנו ביהדותו, הרי הוא מוסר נפשו, שזהו עבודת הבעל תשובה שעבודתו היא במסירות נפש. וענין זה דעבודת התשובה שייך גם בצדיקים, מאחר שאמיתית ענין התשובה הוא והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה22, דבחי׳ אשר נתנה היא למעלה מבחי׳ אתה בראתה23, דכללות עבודה זו היא העבודה דבכל מאדך שהיא בבחי׳ חי׳24 ובעיקר יחידה25, שהם למעלה מהכחות פנימיים נפש רוח ונשמה, ותכלית העבודה היא להמשיך בחינה זו דמסירות נפש שלמעלה ממדידה והגבלה בהעבודה דהכחות פנימיים, שעי״ז נעשה חיבור נוכח ונסתר, ועי״ז נעשה גם למעלה ענין הברכה, יחוד נוכח ונסתר, סובב כל עלמין וממלא כל עלמין.
ומעתה יובן ב׳ הענינים שבהמאה ברכות. דהנה ישנו המאה ברכות בעבודת הצדיקים, דשלום בעולם גדול, ובעולם קטן זה האדם26, דגם את העולם נתן בלבם27, שאז ישנה העבודה בהעשר כחות פנימיים שכל ומדות. אך בשעה שהיו מתים מאה אנשים בכל יום, שבעבודה הו״ע שאין חירות מהיצר הרע28, הנה אז צ״ל העבודה באופן של מסירות נפש, שלמעלה הו״ע שנמשך מסובב האמיתי שלמעלה מסובב וממלא, שעי״ז פסקו מלמות, וכמובא בתורה אור פ׳ תולדות29 (בהדרושים דעתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל וגו׳). ובחינה זו דמסירות נפש ממשיכים בהכחות פנימיים דמוחין ומדות, שזהו ענין המאה ברכות, עשר כחות וכל כח כלול מעשר, או שמאה הוא בחי׳ הכתר, וכמבואר בביאורי הזהר30 בענין ויהיו חיי שרה מאה שנה וגו׳31 שמאה הו״ע הכתר, שעי״ז נעשה היחוד בהכחות פנימיים, מעלה ומטה, נוכח ונסתר.
וע״י מה מגיעים למסירות נפש באופן כזה, הנה זהו ע״י ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, וכמבואר בתניא32 שזהו ענין יראה תתאה ששייך אצל כאו״א, דיראה עילאה היא מתנה מלמעלה33, ושואל מעמך כי אם ליראה הו״ע יראה תתאה, ביטול ומסירות נפש, ואל תקרי מה אלא מאה, שע״י עבודה זו דיראה תתאה ומסירות נפש, עי״ז נעשה הענין דמאה ברכות, יחוד נוכח ונסתר, סובב וממלא, ז״א ומלכות. דזהו גם מה שאומר ועתה ישראל, דאין ועתה אלא תשובה, וע״י התשובה נעשה ועתה, שוא״ו ז״א, ועתה מלשון עת וזמן, בחי׳ מלכות34, שזהו ענין יחוד זו״נ. וזהו דאיתא במדרש35 עה״פ36 אחת שאלתי, שאמר הקב״ה לדוד בתחילה אמרת אחת שאלתי ואח״כ אתה מבקש כמה דברים, אמר לו ממך למדתי שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך ואח״כ פתחת לנו מצוות הרבה, שעי״ז שישראל יעשו מה שהקב״ה שואל מאתם, עי״ז יעשה הקב״ה מה שישראל שואלים מעמו, אחת שאלתי מאת ה׳, וכמ״ש37 את פניך ה׳ אבקש שזהו הפנימיות שלמעלה38, והעבודה היא ג״כ בפנימיות, וכמ״ש37 בקשו פני, שעי״ז ממשיכים שיהי׳ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה למטה מעשרה טפחים.
__________
1) ריש פרשתנו (עקב י, יב).
2) מנחות מג, ב.
3) תוס׳ שם (מפרש״י. וראה חדא״ג מהרש״א שם). וכ״ה בזח״ג קעט, א. תניא רבתי בתחלתו. ערוך ערך מאה. שו״ע אדה״ז או״ח הל׳ תפלה רסמ״ו. ובכ״מ.
4) רי״ף ורא״ש פ״ט דברכות.
5) ראה ס׳ הליכות אלי ס״ג. מו״נ ח״ג פמ״ג. שו״ת הרדב״ז ח״ג תשובה אלף סח (תרמג). אנציקלופדי׳ תלמודית ח״ב ערך אל תקרי.
6) ראה בארוכה אוה״ת בראשית (כרך ג) ד״ה להבין ענין הברכות (תקנא, א ואילך). המשך חייב אדם לברך תרל״ח פ״ד.
7) או״ח סמ״ו – הובא גם בשו״ע אדה״ז שם סעיף א. וראה גם במדב״ר פי״ח, כא. תנחומא קרח יב.
8) שמואל-ב כג, א.
9) ראה סה״מ מלוקט ח״ג ע׳ מז-ח. וש״נ.
10) נצבים כט, כח.
11) ראה לקו״ת פ׳ ראה כט, א. וש״נ. אוה״ת תצא ע׳ תתקכב. ועוד.
12) רפמ״ד.
13) ואתחנן ו, ה.
14) ראה לקו״ת שה״ש מט, ב. ובכ״מ. וראה המשך תרס״ו ע׳ תצז. סה״מ תרפ״ט ע׳ 263. סה״מ קונטרסים ח״ב שנא, א. ועוד.
15) ראה סה״מ שמות ח״ב ע׳ שז-שח. וש״נ.
16) תניא ספכ״ד.
17) תניא רפ״ג.
18) ברכות לה, ב.
19) פרשתנו יא, טז.
20) בהקדמה (ג, ב). פי״ד (יט, ב). פ״ל (לט, א).
21) ״היום יום״ כה תמוז. סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ רה. וש״נ.
22) קהלת יב, ז. ראה לקו״ת ר״פ האזינו.
23) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
24) לקו״ת שה״ש שם ואילך. קיצורים והערות לתניא ע׳ צט.
25) לקו״ת תצא לח, ג ואילך. ועוד – נסמן בסה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו-סז הערה 97.
26) תנחומא פקודי ג. זח״ג לג, ב. תקו״ז תס״ט (ק, ב. קא, א). וראה אבות דר״נ ספל״א.
27) קהלת ג, יא.
28) ראה שמו״ר פמ״א, ז (וראה ב״ב טז, א).
29) כ, א.
30) לאדהאמ״צ ר״פ חיי שרה (יב, סע״ג). להצ״צ ח״א ע׳ עח ואילך. ובכ״מ.
31) ר״פ חיי שרה (כג, א).
32) פמ״ב (ס, ב).
33) ראה סה״מ תש״ז ס״ע 246. ובכ״מ.
34) ראה תו״א מקץ לז, א. ובכ״מ.
35) מדרש תהלים ויל״ש (רמז תשו) עה״פ שבהערה הבאה. וראה לקו״ת מסעי צו, סע״ב-ג. אוה״ת פרשתנו ע׳ תקעח. רד״ה אחת שאלתי תרע״ה (המשך תער״ב ח״ב ס״ע א׳קיד). ועוד.
36) תהלים כז, ד.
37) שם, ח.
38) לקו״ת נצבים מד, ב ואילך. ועוד.
[סה"מ דברים ח"א (הוספות) ע' שנז ואילך]