בס״ד. ש״פ עקב, כ״ב מנחם-אב ה׳תשל״ז
הנחה בלתי מוגה
ועתה1 ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו׳2, ומובא על זה בדרושי רבותינו נשיאינו3 מה דאיתא במדרש4 והובא בילקוט5 עה״פ6 אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש גו׳, אמר הקב״ה לדוד בתחלה אתה אומר אחת שאלתי (גו׳) שבתי בבית ה׳ ואח״כ אתה שואל כמה שאלות לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו וכו׳. והשיב דוד ממך למדתי, בתחילה אמרת ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה ואח״כ פתחת עלינו במצוות הרבה שנאמר ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו וגו׳. והנה לכאורה אינו מובן מענה דוד, שהרי אינו מתרץ השאלה (כי אם אומר שממך למדתי), כי עדיין צריך ביאור הא גופא מדוע אמר כן הקב״ה וכו׳. וע״ז מביאים בהדרושים בלקו״ת7 וכו׳ מאמר הרב המגיד ז״ל שבאמת שאל רק דבר אחד לבד, והדברים הנוספים מסתעפים מזה הדבר כו׳. אבל צריך ביאור לדבריו, שלזה לא הי׳ צריך דוד ללמוד מה׳, שהרי באמת לא שאל רק שאלה אחת, דהרי ענין זה שאומר הכלל וממנו מסתעפים הפרטים אין צריך לזה ממך למדתי, וכמובא בלקו״ת שם ובארוכה באוה״ת להצ״צ8 עם ההוספות וההערות ומראי מקומות וציונים כו׳.
ויובן זה בהקדם המובא שם9 דיש ב׳ בחינות יראה10, הא׳ מ״ש11 יראו מה׳ כל הארץ והב׳ מ״ש2 ליראה את ה׳. דמ״ש יראו מה׳ כל הארץ היינו שיש ארץ שהוא דבר נפרד בפני עצמו והוא ירא מה׳, שזהו בחי׳ יראה תתאה. אבל ליראה את ה׳ היינו שהיראה שלו היא עד שהוא בבחי׳ את הוי׳, שאינו מציאות כלל ובטל וטפל לשם הוי׳, ביטול במציאות, בחי׳ יראה עילאה. והנה לפי זה צריך להבין מ״ש מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי׳, דממ״ש מה הוי׳ אלקיך שואל מעמך מוכח שהוא מילתא זוטרתי כלשון הגמרא12, ואיך מסיים ליראה את הוי׳, שהיא בחי׳ יראה העליונה, ביטול במציאות.
אך הענין הוא, כי כל הדרגות שביראה שייכות זו לזו13, דההסברה בזה בפשטות היא, דלהיות שעבודתו היא בענין היראה שענינה ביטול, הנה גם כאשר עבודתו היא רק בבחי׳ יראה תתאה, הרי בודאי יבוא מזה לבחי׳ יראה הכי עליונה. דבענין ההתפעלות והתבוננות והשכלה והבנה, הרי אינו מוכרח שמבחינה התחתונה שבהשכלה יבוא לבחינה העליונה שבה. ועד״ז מבחי׳ אהבה תתאה אינו מוכרח שיבוא לבחי׳ אהבה עילאה. משא״כ בענין היראה שענינה הוא ביטול, הרי כיון שהוא בתנועת הביטול, הנה אין זה עבודה קשה שמבחינה התחתונה שביראה יבוא לבחינה העליונה שבה. וכמו שנת״ל14 מה דאיתא בזהר15 שהאותיות דשם אדנ-י הם כלים לאותיות דשם הוי׳, שזהו ענין שילוב הוי׳ באדנ-י, ולפי זה האות הראשונה והאות האחרונה דב׳ השמות יחדיו הן אותיות יו״ד, ושניהם קשורים זה בזה16, היו״ד דשם הוי׳, יראה עילאה, והיו״ד דשם אדנ-י, יראה תתאה.
והענין בעבודה הוא קיום המצוות באופן שנקודתם היא אשר קדשנו במצותיו וצונו. היינו שמקיים המצוות לא מפני שמתענג מההבנה והשגה בטעמי המצוה, במצוה שכלית, ועד״ז במצוה סגולית מצד הסגולה שבה ועד״ז במצוות הנקראים עדות כו׳, כי אם מקיימם מפני שקדשנו במצותיו וצונו, להיותם ציוויי הקב״ה, כמו חוקים17. וענין זה שבמצוות הוא בכל ישראל בשוה, וכפסק הרמב״ם18 שכאו״א מישראל רוצה לקיים רצון הקב״ה. ואדרבה, ענין זה בנקל יותר לפעול אצל אנשים פשוטים דלא ידעי מאי אמרי, וכפי שרואים במוחש שמי שמבין בטעמי המצוה הרי קשה לפעול עליו שלא יקיים המצוה מצד התענוג שכלי שיש לו בה, כי אם להיותה ציווי הקב״ה כמו חוקים, שהרי הוא מעם חכם ונבון19 ובטבעו מתענג ממושכלות, משא״כ מי שלא ידע מאי קאמר הרי אצלו כל המצוות בשוה ומקיים את כולם מפני האמונה פשוטה שבו, שהרי כל ישראל הם מאמינים בני מאמינים20, היינו שמקיימם להיותם רצון הקב״ה. ועד״ז הוא גם במי שמבין כו׳, דאף שצריך לקיים המצוות גם מצד התענוג שכלי שיש לו בהם, הרי עיקר התענוג שלו הוא בתענוג נעלה יותר שלא בערך, להיותם בחי׳ חוקים, ביטול במציאות, ובדוגמת העבד שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו הוא האדון. וכמבואר בהמשך תרס״ו21 שעבד פשוט ועבד נאמן נעשים מציאות אחת, דאף שעבד פשוט הוא מדריגה הכי תחתונה, ועבד נאמן הוא מדריגה הכי עליונה, וכמ״ש על משה רבינו בכל ביתי נאמן הוא22, מ״מ הרי שניהם מציאות אחת, ומצד זה שאצל משה רבינו יראה היא מילתא זוטרתי, נעשה כן אצל כאו״א מישראל.
והנה נקודת יראה עליונה זו, בחי׳ אחת שאלתי, דאחת היא יחידה23 כדאיתא בתוספות24, צריכים להמשיכה בפרטים. והענין בעבודה, דהנה בעבודת התפילה אומרים בתחילת היום מודה אני, ואח״כ הודו ופסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע וקריאת שמע, ואח״כ באים לתפילת העמידה, ואז ישנה ג״כ ברכת הודאה, וע״ז אומרים25 מאן דלא כרע במודים לא יקום בתחיית המתים. דענין כריעה זו אינה בעת אמירת מודה אני, כי אז עדיין לא הגיע למדריגה זו, וע״ז אומרים דאפילו כשעומד בתפילת העמידה כעבדא קמי מרי׳26, ושם גופא ישנה הכריעה, שזוהי בחינה הכי נעלית שבביטול, הנה בחינה זו נוגעת לכל מציאותו, עד שמי שלא כרע במודים אינו קם בתחיית המתים. דענין תחיית המתים קשור עם כל מציאותו של איש ישראל שהוא נצר מטעי מעשה ידי להתפאר27, שלכן כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא28, ואעפ״כ הנה ענין זה מה שלא כרע במודים נוגע בנקודה זו. ועוד זאת, דמכיון שלא קם לתחיית המתים, והיינו שמציאותו אינה נצחית, הנה זה מורה שכל מציאותו, גם בזמן היותה, אינה מציאות אמיתית. וכמובא הדוגמא לזה בכ״מ29 ממה שנהרות המכזבים אחת לז׳ שנה פסולים למי חטאת30, כי מכיון שבמשך הזמן תיבטל מציאותן, הרי זה מורה שגם עתה בעת היותן אינם מציאות אמיתית דמים חיים.
וביאור הענין הוא, דהנה נתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים31. והכוונה בזה היא, שכל פרט ופרט בעליונים ובתחתונים יהי׳ דירה לו ית׳ בשמים ממעל ועל הארץ מתחת גו׳32, כי לא ברא הקב״ה בעולמו דבר א׳ לבטלה33. ולכן צריך להמשיך בחי׳ יחידה בכל פרט ופרט כו׳. ולכאורה צריך להבין איך אפשר להמשיך מלמעלה ביותר למטה ביותר. ואף שידוע הביאור דכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר34, הרי מובא בכ״מ שכל זה הוא כאשר הגבוה הוא בערך המטה והוא גבוה ממנו, דאז שייך לומר שהגבוה יותר נמשך למטה יותר, אבל בענין זה הרי צריכים להמשיך בחינה שלמעלה מכל ערך ושייכות להמטה, ואינה בערך מעלה ומטה כלל. שכן הוא גם בבחי׳ יחידה (שהיא בחי׳ אחת שאלתי, וכנ״ל מהתוספות שאחת היא יחידה), דיחיד הוא למעלה מאחד35, כי יחיד אינו בגדר המספר כלל36, יחיד ואין שני לו, ואיך אפשר להמשיך מבחינה זו בפרטים. וע״ז אמר דוד רבונו של עולם ממך למדתי, דאין הכוונה בזה שלמד ממנו שמהכלל מסתעפים הפרטים, שהרי זהו דבר פשוט ואין צריך לזה ללימוד מהקב״ה, כי אם הלימוד (היינו, קבלת הכח מהקב״ה) הוא להמשיך מבחינה שלמעלה מבחינות כלל, מבחינה שאינה בערך להפרטים, שלזה צריך נתינת כח מהקב״ה. והנתינת כח היא בזה שהוי׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את הוי׳ אלקיך, בחי׳ יראה הכי עליונה כו׳, ומזה נמשך בהפרטים שלאחרי זה, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו׳, עד לשמור את מצוות גו׳. דיש לומר בדרך אפשר (אף שלעת עתה לא מצאתי מפורש כן בדא״ח) שד׳ פרטים אלו שמונה אח״כ (ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד וגו׳ לשמור גו׳), הם כנגד הד׳ אותיות דשם הוי׳. דללכת בכל דרכיו היינו הליכה אמיתית בלי גבול שלמעלה מאורך רוחב ועומק, שזהו בחי׳ יו״ד דשם הוי׳. ולאהבה אותו, בחי׳ אהבה העליונה, הוא בחי׳ ה׳ עילאה דשם הוי׳. ולעבוד וגו׳, שהו״ע קיום התורה ומצוות בכלל, הוא בחי׳ ז״א, ו׳ דשם הוי׳. ולשמור גו׳ הוא במלכות, דשמירה היא במלכות, ה׳ אחרונה דשם הוי׳. ועי״ז שהוי׳ אלקיך שואל מעמך גו׳, הנה זהו בחי׳ אני המתחיל37 להמשיך מבחינה הכי נעלית בהפרטים כו׳, ומזה נמשך בבחינה זו בנפש שממך למדתי, בחינה המקבלת ממך, יחידה שבנפש, שנמשכת בכל הפרטים. וזהו מה שאמר דוד ממך למדתי, ואמר בתחילה אחת שאלתי ואח״כ שאל כמה שאלות, עד שנמשך מזה החיזוק דקוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך גו׳38, וכמארז״ל39 ארבעה צריכין חיזוק כו׳ תפילה מנין שנאמר קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳. וכן תהי׳ לנו, להמשיך מבחי׳ אחת שאלתי בהפרטים כו׳, דעי״ז עושים לו ית׳ דירה בתחתונים.
והנה מזמור זה (לדוד ה׳ אורי וגו׳ אחת שאלתי גו׳) אומרים במשך חודש אלול וכו׳. ויש לקשר זה עם פסוק בפרשת השבוע40 ארץ אשר ה׳ אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, דענין הראשית שנה כפשוטו קשור עם הקדמת העבודה דחודש אלול. והנה מבואר בתורה אור בתחלתו41 דג׳ נקראו ארץ, ישראל תורה שבע״פ ומצוות, וע״ז אומרים ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה׳42. דאפילו בחינת ארץ שבישראל רוצה לעשות רצון קונה, וכמו שנת״ל פסק הרמב״ם שכאו״א מישראל רוצה לקיים רצונו של הקב״ה. וזהו מה שאומר תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, וכמו שמבאר באגה״ק43 שבכל שנה ושנה מאיר אור עליון חדש שלא הי׳ מאיר מעולם, ואף שאור זה הוא מרשית השנה ועד אחרית שנה, מ״מ הוא בחי׳ תמיד, כי בכל רגע שבו הוא בבחי׳ נצחיות, וע״ד המבואר בתורה אור44 בענין יום שכולו ארוך שגם בתחילתו הוא ארוך, דאמיתית ענין התמידות ונצחיות היא בעצמותו ית׳ שלמעלה מכל ענין השינויים ומכל הארות והסברות וגילויים, וזה נמשך למטה בבחי׳ ארץ, היינו מצוות, דאף שהמצוות הן במדידה והגבלה, הרי הם נצחיים, וכמבואר בתניא45 דיחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד46. וזהו מה שישראל עומדים בתקיפות ונצחיות בהזמן דרגע קטן עזבתיך47, שזהו ענין ההליכה קוממיות בקומה זקופה48 בימי הגלות האחרונים, ואח״כ ובני ישראל יוצאים ביד רמה49 בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) לכמה ענינים שבהמאמר – ראה מאמר שלפניו (ד״ה ועתה ישראל דכ׳ מנ״א – לעיל ע׳ קצט ואילך).
2) פרשתנו (עקב) י, יב.
3) לקו״ת מסעי צו, סע״ב. אוה״ת פרשתנו ע׳ תקעח. רד״ה אחת שאלתי העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ס״ע א׳קיד). ועוד.
4) מדרש תהלים עה״פ.
5) תהלים עה״פ (רמז תשו).
6) תהלים כז, ד.
7) מסעי שם.
8) פרשתנו שם.
9) אוה״ת פרשתנו שם ע׳ תקפב.
10) ראה לקו״ת במדבר יג, ב. אוה״ת בשלח ע׳ תלב ואילך. ע׳ תס ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ רכב ואילך. ובכ״מ.
11) תהלים לג, ח.
12) ברכות לג, ב.
13) ראה תו״א ויקהל (הוספות) קיד, ד. לקו״ת פ׳ ראה לא, א. ביאוה״ז לאדהאמ״צ אמור פא, א-ב. להצ״צ ח״א ע׳ תכג. קונטרס העבודה פ״ג (ע׳ 18).
14) בהשיחות שלפני המאמר (שיחות קודש תשל״ז ח״ב ע׳ 453).
15) ח״ב רלה, ב. לקו״ת תזריע כב, ריש ע״ב. אוה״ת דרושים לשבת שובה ע׳ א׳תעה ואילך.
16) ראה אוה״ת ויצא רח, א. שלח ע׳ תעז.
17) ראה סה״מ תרפ״ו ע׳ ג. תרפ״ז ע׳ רג. ובכ״מ.
18) הל׳ גירושין ספ״ב.
19) ואתחנן ד, ו.
20) שבת צז, א.
21) ד״ה ומקנה רב והמאמרים שלאח״ז (ע׳ שט ואילך).
22) בהעלותך יב, ז. ראה המשך תרס״ו ס״ע שיז ואילך.
23) ראה סד״ה אחת שאלתי הנ״ל (המשך תער״ב שם ע׳ א׳קכב).
24) מנחות יח, א – ד״ה עד אחת.
25) זהר ח״ב ק, א. ח״ג קסד, רע״א. יש מפרשים בתוד״ה והוא – ב״ק טז, ב. פרי חדש וברכי יוסף או״ח סקי״ג ס״ד.
26) שבת י, א.
27) ישעי׳ ס, כא.
28) סנהדרין ר״פ חלק.
29) לקו״ת מטות פג, סע״ג. סה״מ תרל״ה ח״ב ס״ע רצט ואילך. קונטרס ומעין מאמר ב פ״ב. וראה לקו״ש ח״ו ע׳ 92-3. חט״ו ע׳ 427.
30) פרה פ״ח מ״ט. רמב״ם הל׳ פרה אדומה פ״ו הי״ב.
31) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
32) ואתחנן ד, לט.
33) שבת עז, ב.
34) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
35) ראה תו״א וארא נה, ב ואילך. אמרי בינה שער הק״ש פ״ח. סהמ״צ להצ״צ קכד, א ואילך.
36) ראה לקו״ת בלק ע, סע״א.
37) ל׳ חז״ל – תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
38) תהלים כז, יד.
39) ברכות לב, ב.
40) יא, יב.
41) א, ג.
42) ירמי׳ כב, כט.
43) סי״ד (קכ, ב).
44) תולדות יח, ד.
45) פכ״ה (לב, א).
46) חסר קצת. המו״ל.
47) ע״פ ישעי׳ נד, ז.
48) בחוקותי כו, יג. תו״כ ופרש״י עה״פ.
49) בשלח יד, ח.
[סה"מ דברים ח"א ע' רח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 316 ואילך.