בס״ד. ש״פ בחוקותי, י״ז אייר, ערב ל״ג בעומר ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם¹, ומבאר בזה כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת פרשתנו² (אין דער חסידישער פרשה פון דער וואָך) דענין בחוקותי תלכו קאי על בחי׳ החקיקה שבתורה, והיינו קיום המצוות במחשבה (שהיא בבחי׳ חקיקה), ומ״ש ואת מצוותי תשמרו קאי על המצוות בדיבור, ואח״כ ועשיתם אותם היינו קיום המצוות במעשה, וחשיב כאן את קיום המצוות בכל ג׳ הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה. והנה עבודה זו בכלל, ובפרט כפירוש התורת כהנים (הובא בפרש״י) דאם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, בבחי׳ עמל, ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם, שהלימוד מביא לידי מעשה, הנה עי״ז באים לכל הברכות האמורות בהמשך הפרשה, ונתתי גשמיכם בעתם וגו׳³ וכל הברכות שלאחרי זה עד לגאולה באופן דוהתהלכתי בתוככם גו׳ ואולך אתכם קוממיות⁴. דענין קוממיות הוא שיהיו כקומת אדם או כשתי קומות (כדאיתא בגמרא סנהדרין⁵), וענין והתהלכתי הוא ב׳ הליכות, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה⁶, היינו שלעתיד לבוא יהיו ב׳ המעלות⁷, וכמבואר⁸ גם בענין ושמתי כדכד שמשותיך⁹, כדין וכדין¹⁰, דלעתיד לבוא יהיו ב׳ המעלות דעבודה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה.

ולהבין השייכות המיוחדת בעבודה הנ״ל עם הגאולה, הנה ידוע¹¹ דבתורה נאמר אלה תולדות מלא ב׳ פעמים, פ״א בבריאת העולם, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם¹², ופעם ב׳ לגבי לידת פרץ שממנו בא משיח, אלה תולדות פרץ¹³, דאף שהם ב׳ ענינים בפני עצמם ובב׳ זמנים בפני עצמם, דענין תולדות מלא שבבריאת העולם הוא מלמעלה למטה, דכן נברא העולם ע״י הקב״ה, על מילואו נברא¹⁴, משא״כ ענין תולדות מלא דלעתיד לבוא נפעל ע״י מעשינו ועבודתינו, מלמטה למעלה, בכל זאת הנה ענין תולדות מלא, שנעשה ע״י מעשינו ועבודתינו, פועל עילוי גם באלה תולדות מלא הא׳, היינו בבריאת העולם על מילואו כפי שהוא ע״י הקב״ה.

וביאור הענין הוא, דהנה ידוע מה שאמרו רז״ל¹⁵ נתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים. וזה תכלית כוונת הבריאה, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים¹⁶. והיינו, דמצד למעלה כבר ישנה כוונה זו בבריאת העולם לכתחילה, אלא שבנ״י ע״י עבודתם צריכים להמשיך תאוה זו מן התאוה אל הכח ומן הכח אל הפועל¹⁷. ועי״ז נעשה האדם שותף להקב״ה במעשה בראשית¹⁸, ע״י עבודתו לעשות את הדירה בפועל, דענין זה יהי׳ לעתיד לבוא בגמר שלימות העבודה (כמבואר בתניא¹⁹). ויש לומר, דמה שכוונה זו היא מלכתחילה בבריאה, שזהו הכח לבנ״י שיוכלו לעשותה בפועל, נרמז ג״כ במה שאמרו רז״ל²⁰ על הפסוק²¹ ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה רוחו של משיח, והיינו שעוד לפני הבריאה בפרטיות (שהי׳ העולם מים במים²² ואח״כ היתה בריאת כל פרטי הנבראים), כבר הי׳ בו ענין רוחו של משיח, היינו הכוונה והתכלית שתתגלה לעתיד לבוא. וכפשטות הענין, דפסוק זה (ורוח אלקים גו׳) נאמר לפני שלימות הבריאה, לפני שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם גו׳, תולדות מלא כנ״ל. והגם שענין זה נאמר אחרי הפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, מ״מ הרי אמרו רז״ל²³ שמחשבתם של ישראל קדמה אפילו לתורה, והתורה קדמה לעולם אלפיים שנה²⁴, דמזה מובן שישראל קדמו לעולם (יותר מאלפיים שנה), וזה כולל גם בחי׳ משיח, שהרי משיח הוא היחידה הכללית של ישראל²⁵. ואופן פעולת משיח בעולם הוא, דהגם שהוא מקיף מלמעלה, מרחפת על פני המים (למעלה מהמים), מ״מ הוא שייך אל המים ומקיף אותם, ובפרט שכל העולם מקורו מהמים, כמארז״ל שהי׳ העולם מים במים, ולפיכך זה נותן את הכח שאח״כ יוכלו ישראל ע״י עבודתם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים.

והנה בנוגע לאופן העבודה דישראל בעולם, שמביאים אותו לתכלית שלימותו, הנה נוסף לזה שהיא צריכה להיות בעולם למטה (בג׳ הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה), אמרו רז״ל²⁶ אשר ברא אלקים לעשות לתקן, היינו שהתיקון נרמז בתיבת לעשות. ועד״ז ידוע²⁷ הדיוק בלשון התניא²⁸ שכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, דהלשון מעשינו הוא בדיוק. דענין²⁹ המעשה הוא מלשון כפי׳ מלשון³⁰ מעשין על הצדקה. ועד״ז הלשון ועבודתינו הוא מלשון כפי׳, וכמבואר באגה״ק ד״ה והי׳ מעשה הצדקה שלום³¹, דעיקר מעלת העבודה הוא בבחי׳ עשי׳ וכפי׳, שזהו ענין העמל. וכמ״ש³² אדם לעמל יולד, דעיקר עבודת האדם צ״ל באופן דעמל דוקא. ויש לקשר זה גם עם אופן הגאולה ע״י משיח צדקנו, שגם הוא נקרא בתואר אדם (וכמבואר בכמה מקומות (בשער האמונה³³ ועוד³⁴) במ״ש³⁵ (על משיח צדקנו) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, דמאד הוא אותיות אדם בצירוף אחר), ובמילא גם עליו חל הענין דאדם לעמל יולד. ויש לומר שזהו מה שמבואר בגמרא במסכת סנהדרין³⁶ שמשיח יושב בשערי רומי ויתיב בין עניי סובלי חלאים וכולן שרו ואסירי בחד זימנא איהו שרי חד ואסיר חד אמר דילמא מבעינא דלא מיעכב וכו׳, היינו שיוכל לגאול את ישראל מיד, בשעתא חדא וברגעא חדא.

וזהו אם בחוקותי תלכו גו׳, דהיינו העבודה בג׳ הלבושים דמחשבה דיבור ומעשה, דאף שהם לבושי הנפש מ״מ על ידם הוא קיום התורה ומצוותי׳ (כדאיתא בתניא בהתחלתו³⁷), ועד״ז קאי כפירוש התורת כהנים (דתורה בפירושה ניתנה³⁸) על ענין העמל בתורה, בחי׳ היגיעה, שזהו בחי׳ אותיות החקיקה שבנפש, עי״ז באים לכל הברכות המנויות בהמשך הפרשה. וכדאיתא בזהר³⁹ דקוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא. ועד שבאים לכל היעודים שלאחרי זה⁴⁰, וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, עד ואולך אתכם קוממיות. ובפרט ע״פ הבטחת ודברי כ״ק מו״ח אדמו״ר, שאנו עומדים כבר בהזמן דעקבתא דעקבתא דמשיחא. ויקויים מיד מ״ש והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים, במהרה בימינו ממש, בביאת משיח צדקנו.

__________

1) ריש פרשתנו (בחוקותי כו, ג).
2) מה, א ואילך.
3) שם, ד.
4) שם, יב.
5) ק, א.
6) ראה מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תרג. אוה״ת פרשתנו (כרך ב) ע׳ תרמ ואילך. ועוד.
7) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך לע״ל ע׳ תרכה ואילך. וש״נ.
8) לקו״ת פ׳ ראה כו, ג ואילך. ובכ״מ.
9) ישעי׳ נד, יב.
10) ראה ב״ב עה, א.
11) ראה ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
12) בראשית ב, ד.
13) רות ד, יח.
14) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
15) ראה תנחומא נשא טז. פרשתנו ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
16) ראה תניא שם ואילך. ובכ״מ.
17) ראה לקו״ש ח״כ ע׳ 283 ואילך. וש״נ.
18) ראה שבת י, א. קיט, ב.
19) שם.
20) ב״ר פ״ב, ד.
21) בראשית א, ב.
22) ראה ב״ר פ״ה, ב.
23) ב״ר פ״א, ד.
24) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. ויק״ר פי״ט, א. תנחומא וישב ד. וש״נ. זח״ב מט, א.
25) רמ״ז לזהר ח״ב מ, ב. ח״ג רס, ב. וראה שער וספר הגלגולים בתחלתו. קונטרס ענינה של תורת החסידות ס״ה (ע׳ ד). וש״נ.
26) ראה ב״ר פי״א, ו ובפרש״י שם.
27) ראה לקוטי לוי״צ לתניא רפל״ז (ע׳ טו). הובא ונתבאר בד״ה והי׳ עקב תשכ״ז פ״ג (סה״מ דברים ח״א ס״ע קנד ואילך).
28) שם.
29) ראה תו״א משפטים עו, א. שם, ג. סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רפט. תרע״ח ע׳ קכא. תרצ״ט ע׳ 191. ובכ״מ.
30) ראה ב״י לטור יו״ד סרמ״ח.
31) סי״א (קיז, סע״א ואילך).
32) איוב ה, ז. וראה סנהדרין צט, ב.
33) לאדהאמ״צ – פנ״ו.
34) ראה זח״ג רמו, ב (ברע״מ). ב״ר פ״ח, ה ובפרש״י. ספר הגלגולים ספ״א. מגלה עמוקות אופן קפ. תו״א ויחי מו, ד. לקו״ת שה״ש נא, סע״ב-ג. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בלק קב, א. קה, ב. ועוד.
35) ישעי׳ נב, יג.
36) צח, א. וראה לקו״ש חכ״ב ע׳ 79.
37) פ״ד.
38) ראה הקדמת הרמב״ם לספר היד ולפיה״מ.
39) ח״ב קסא, ב.
40) פרשתנו כו, ה ואילך.

[סה"מ ויקרא ע' שלא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ קמב ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ג ע׳ 1710 ואילך.