בס״ד. ש״פ בהר-בחוקותי, כ״ד אייר, מבה״ח סיון ה׳תשכ״ו

הנחה בלתי מוגה

אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם¹, וחושב אח״כ את כל היעודים הגשמיים שבאים עי״ז. וענין יעודים הגשמיים מובא בכמה מקומות, ובפרט כאן שזהו פרשה כללית, דאם בחוקותי תלכו זהו ענין לימוד התורה ואת מצוותי תשמרו זהו קיום המצוות². וצריך להבין, דהיות ויש כאן בחוקותי תלכו שזהו ענין לימוד התורה, ובאופן של הליכה, שאמיתית ענין ההליכה הוא ההליכה באין ערוך³, וגם יש כאן הענין של מצוותי תשמרו וקיום המצוות ובאופן נעלה, כדמוכח מהשכר שיש על המצוות כמו שאומר אדמו״ר הזקן בתניא⁴ ושכר מצוה מצוה⁵, ולכן מהשכר שאומר אח״כ שהשכר הוא חיטים ככליות⁶, עד ואולך אתכם קוממיות⁷ שזהו תכלית העליות, ולאחרי לימוד התורה וקיום המצוות באופן הנ״ל הוא חושב יעודים גשמיים ולא רוחניים, ואפילו לא מביא אותם לפחות בדרך טפל. גם צריך להבין, דהשכר של ונתתי גשמיכם בעתם⁸ זהו השכר של אם בחוקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה² דוקא, ולכאורה אנו מוצאים שישנו השכר הזה בלי ענין של עמלים בתורה, וזהו בוהי׳ אם שמוע תשמעו⁹ ששם ישנו זה בלי עמלים בתורה, רק שלא יש ענין של וסרתם¹⁰, ומ״מ יש ונתתי מטר ארצכם וכו׳¹¹, ומדוע כאן בשביל ונתתי גשמיכם בעתם צ״ל עמלים בתורה דוקא. וגם צריך להבין מדוע הדיוק הוא עמלים, ולא מספיק הלשון הרגיל בכל מקום לומד בתורה או עוסק בתורה. דבכדי לדעת את גודל הענין של עמלים בתורה, יובן זה ממה דאיתא בגמרא¹² על הפסוק¹³ אדם לעמל יולד, שמא תאמר עמל מלאכה או עמל שיחה, ומסיימת הגמרא במסקנא הוי אומר לעמל תורה, וע״ז אומרים שכל אדם לעמל יולד עמל תורה, א״כ יוצא שתכלית כל הבריאה זהו עמל תורה, ועוד יותר שאומר אדם לעמל יולד, שאומר הלשון יולד שענין הלידה זהו ההתחדשות יש מאין שזהו מכח הא״ס דוקא, וכמ״ש בההמשך שמח תשמח תרנ״ז¹⁴. ועד״ז הוא גם הענין של עמלים בתורה. ולאחר כל זה, בהשכר ע״ז שזהו העולה על כולנה – הוא חושב יעודים גשמיים.

ויובן ע״פ המאמר של הצ״צ ד״ה החודש הזה לכם¹⁵ (שנדפס ומסתמא כולם למדו אותו), שמביא שם¹⁶ בענין פרנסה גדולה מן הגאולה¹⁷, וצריך להבין איך זה שפרנסה גדולה מן הגאולה, והלא אומרים משבחר הקב״ה ביעקב ובניו קבע להם חודש של גאולה¹⁸, וענין הפרנסה זהו חודש תשרי שעתיקייא קורין וכו׳¹⁹, שחודש תשרי הוא ענין הפרנסה, וע״ז אומרים משבחר ביעקב ובניו אז דוקא קבע להם חודש של גאולה, וא״כ איך שייך שיהי׳ דעה שסוברת שפרנסה גדולה מן הגאולה. אלא הענין שבפרנסה יש ב׳ אופנים, יש פרנסה שהיא למטה מן הגאולה ויש אופן דפרנסה שלמעלה מן הגאולה, והפרנסה שלמטה מן הגאולה הו״ע חודש תשרי, סדר ההשתלשלות, ועל הפרנסה שהיא למעלה מן הגאולה אומרים ונתתי גשמיכם בעתם ולא אומרים מי הוא הנותן.

וע״ז אומרים²⁰ הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, דהענין של שולח מים על פני חוצות זהו כשההמשכה היא בסדר ההשתלשלות, אז זהו שולח מים על פני חוצות (והוא מיחוד חיצוני דאו״א, ואח״כ נמשך לז״א שזה שייך להשתלשלות), משא״כ כשההמשכה היא למעלה מהשתלשלות אז בא על פני ארץ, וזה נמשך ביחוד פנימי, אלא שמשם זה נמשך אח״כ על פני חוצות, מתמצית ארץ ישראל נמשך על כל הארצות²¹. וע״ז אומרים ונתתי גשמיכם בעתם ואינו כותב מי הוא הנותן, שזה בא מלמעלה מהשתלשלות, מאנכי דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ²², וזה נעשה ע״י הענין של עמלים בתורה. משא״כ והי׳ אם שמוע שם מדובר בפרנסה שבא בסדר ההשתלשלות, שבכדי שתהי׳ הפרנסה הזו לא צריך בשביל זה הענין של בכל מאדך²³ בלי גבול, אלא מספיק הענין שבכל לבבך²³. ולכן נקרא הפרשה דוהי׳ אם שמוע אין עושים רצונו של מקום²⁴, דאע״פ שלומד בתורה ועוסק בתורה, מ״מ היות ואין הענין דבכל מאדך, נקרא זה אין עושים רצונו, אבל מ״מ ע״י שלומד ועוסק בתורה אז ונתתי מטר ארצכם, כי זהו ההמשכה מסדר ההשתלשלות. וע״ז הוא כריתת ברית דנח, עוד כל ימי הארץ זרע וקציר גו׳ וקיץ וחורף גו׳ לא ישבותו²⁵, וא״כ מצד כריתת ברית דנח לחוד כבר מספיק שיהי׳ הענין דואספת דגנך ותירושך ויצהרך¹¹, וכמו שאומר בכריתת ברית דנח זרע וקציר שזהו ענין של דגנך ותירושך כו׳, וכמו שמבאר בהמשך תרס״ו­²⁶. אלא שזה הי׳ לפני מתן תורה, אבל לאחרי מתן תורה הנה גם הדברים שהיו צריכים להיות מצד הכריתת ברית ג״כ צ״ל ע״י לימוד התורה וקיום המצוות בכדי להמשיך אותם, וכמ״ש בקונטרס ומעין²⁷ שאצל יהודי לא יכול לקבל באופן אחר כי אם ע״י קיום תורה ומצוות, ולכן צ״ל שמוע תשמעו, אבל מ״מ אין צריך לבכל מאדך אלא מספיק בכל לבבך ובכל נפשך שזהו ענין לומד ועוסק בתורה, ולא צריך לזה הענין של עמל בתורה. משא״כ בכדי להמשיך את הפרנסה מונתתי, שמשם ימשך הענין של גשמיכם, בשביל זה צריך הענין דבכל מאדך, דבכדי להמשיך מלמעלה מסדר ההשתלשלות, ומעצמות, זהו ע״י היציאה מגבול כאן למטה²⁸, ובתפילה זהו העבודה של בכל מאדך, היציאה מהגבלות, שזהו עבודה שלמעלה מכחות פנימיים וכחות מקיפים, ובתורה זהו אופן הלימוד של עמלים. וגם קיום המצוות הוא באופן כמו שאומר בפסוק בתחילה ואת מצוותי תשמרו ואח״כ ועשיתם אותם, שבתחילה אומר ואת מצוותי תשמרו שזהו ענין המחשבה וכוונה, שע״ז כותב אדמו״ר הזקן בתניא²⁹ שגבהו דרכיהם למעלה מעלה מבחי׳ המעשה, ולכן בכדי שיבוא אח״כ בפועל צריכים ע״ז את הקב״ה דוקא שהוא מצרפה למעשה³⁰, וא״כ גם קיום המצוות הוא באופן של בלי גבול, ע״ד שעבודתו בתורה ובתפילה היא באופן של בלי גבול, ועי״ז יכול להמשיך את הפרנסה מונתתי שלמעלה מן הגאולה, ואז כשזה נמשך זהו באופן של חיטים ככליות, ועד שאומרים שאילני סרק יתנו פירות³¹ שזהו למעלה מדרך הטבע. וזהו ענין עמלים בתורה שעי״ז לוקח את הבלי גבול, למאן דדחקין במילין דחוכמתא³², וכמבואר בהמשך תרס״ו³³ בכללות, ובפרט בהמאמר ד״ה בחוקותי³⁴, וע״י עמלים בתורה עי״ז דוקא לוקח את הבלי גבול שלמעלה.

וע״ז אומרים פרנסה גדולה מן הגאולה, דענין הגאולה יכול להיות ע״י שליח³⁵, משא״כ ענין הפרנסה שלמעלה מן הגאולה זה בא מונתתי, אנכי מי שאנכי דלא אתרמיז בשום אות ולא בשום קוץ, ואת זה ממשיכים דוקא ע״י עמל תורה. וזהו שאומר כל אדם לעמל יולד, שענין הלידה זהו ענין של התחדשות יש מאין ממש שזהו רק בכח הא״ס, ורק בענין הלידה נמצא כח הא״ס למטה, וכמ״ש אדמו״ר הזקן בתניא³⁶ שהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות ולברוא יש מאין, וע״י כח הא״ס נעשה ענין הלידה וכמבואר בארוכה בהמשך שמח תשמח רנ״ז¹⁴, ולכן מקשר את זה ביחד ואומר אדם לעמל יולד, משא״כ ענין הפרנסה בתשרי זהו מצד סדר ההשתלשלות שזהו ענין חודש תשרי. וזהו מעלת ניסן לגבי תשרי, שניסן זהו למעלה מסדר ההשתלשלות, ולכן אומרים אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים³⁷ ולא אומרים אשר בראתי שמים וארץ³⁸, כי זה יותר גבוה כנ״ל.

והנה כמו שבכל דבר צריך להיות ממוצע, כך גם כאן בכדי להמשיך בעבודתו שהיא באופן של בכל מאדך שיבוא לפועל בקיום התורה ומצוות, וכן להמשיך מאנכי מי שאנכי שיבוא למטה בגשמיות, גשמיכם בעתם, צריך בשביל זה בחי׳ ממוצע שזהו ענין התורה, וכידוע³⁹ שענין הממוצע צריך להיות כלול מהעליון ומהתחתון, כמו״כ בתורה שהיא בחי׳ ממוצע בין המאציל לעשר ספירות, שהמאציל הוא למעלה מעשר ספירות וגם למעלה מהגבלה של בלי גבול (שכל אור הוא בחי׳ גילוי), ובפרט שהם בהגבלה עשר ולא תשע וכו׳⁴⁰, והתורה היא ממוצעת בין המאציל לנאצלים, וכמבואר בהמשך של כ״ק מו״ח אדמו״ר על עוטה⁴¹ אור כשלמה⁴², שמבאר שיש בתורה ב׳ הענינים של אור ולבוש, שזהו ענין הממוצע שכלול משניהם, כי התורה היא ממוצעת בין הבורא ונבראים, ולמעלה יותר בין המאציל לנאצלים, שהמאציל הוא למעלה מעשר ספירות שהעשר ספירות הם מוגבלים, ובפרט כשבאים באצילות הם מוגבלים ביותר, והם עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר⁴⁰, והתורה היא ממוצע בין המאציל לנאצלים, ששתי מדריגות אלו בתורה הם נגלה ופנימיות התורה, ועי״ז היא ממוצעת להמשיך מעצמות, מאנכי מי שאנכי, שיבוא למטה בגשמיות, וכן באדם בעבודתו שיומשך מבלי גבול שזהו דרגתו בעבודה, לפועל ממש בקיום התורה והמצוות.

וזהו ענין של רשב״י, שבזמן הרשב״י היו תנאים שלמדו רק נגלה דתורה, והיו תנאים שלמדו רק פנימיות התורה, והיו תנאים שלמדו שניהם גם נגלה וגם פנימיות התורה, משא״כ אצל רשב״י היו נגלה ופנימיות ביחד⁴³, וזה הי׳ כך בגלוי וזהו ענינו של רשב״י בעבודתו. ויש לקשר זה בדרך אפשר עם מה שאמר ר׳ הלל⁴⁴ ששמע מר׳ אייזיק האָמליער שאמר בשם אדמו״ר הזקן שברשב״י לא נגע החורבן, והטעם הוא כנ״ל שאצלו הי׳ נגלה ופנימיות ביחד, שזהו ענין הממוצע דתורה, דהיינו שאצלו באו כל הענינים מעצמות למטה, ומצד זה לא נגע בו החורבן. וזהו מה שר׳ עקיבא אמר לו דייך שאני ובוראך מכירים אותך⁴⁵, שזהו מצד שהי׳ גבוה מאוד, ולכן אמר לו דייך שרק אני ובוראך מכירים אותך. ומ״מ הרשב״י המשיך את זה למטה בגלוי, בגילוי רזין דרזין בהבנה והשגה, ולא רק שבעבודתו היו לו ב׳ הענינים, אלא שהמשיך מהעצמות למטה כל כך עד לפועל בגשמיות. וזהו מה שמובא על רשב״י שאמר אם כולם זורעים וחורשים, תורה מה תהא עלי׳⁴⁶, שזה הי׳ ענינו של רשב״י שהיתה תורתו אומנתו, שישנם כאלה שהם רק לומדים תורה ועוסקים בתורה אבל לא עמלים בתורה, ויש כאלה שבזמנים מיוחדים הם באופן של עמל בתורה, אבל זהו לא באופן פנימי, משא״כ אצל הרשב״י וחבריו שהיתה תורתם אומנתם⁴⁷ הי׳ זה בתמידיות, וזהו מה שרשב״י אמר תורה מה תהא עלי׳, דזה הי׳ כל ענינו של הרשב״י דתורתו אומנתו, ומשם הוא המשיך למטה עד בגשמיות ממש, לא שהוא פעל שלא יהי׳ גשמיות, אלא ע״י תורתו פעל בגשמיות שיהיו זרים ויהי׳ צאן ועמדו זרים ורעו צאנכם⁴⁸.

וזהו ג״כ מה שבהיותו במערה נברא להם חרוב ומעין ומזה הי׳ ניזון⁴⁹, שאופן הבריאה של החרוב הי׳ מן השמים לא באופן טבעי, וזהו בחי׳ פרנסה שלמעלה מן הגאולה, שהפרנסה נמשכת מהאנכי מי שאנכי. שבזה מתורץ מה שהאחרונים שואלים⁵⁰ איך הי׳ יכול לאכול מהחרוב בג׳ שנים ראשונות הלא זה הי׳ ערלה, ואחת התירוצים ע״ז הוא שהיות שזה בא מן השמים ואין דבר טמא יורד מן השמים⁵¹, לכן לא הי׳ שייך בזה ערלה⁵². אבל אין זה ענין הנס שאומרים עליו שאין נהנים מהנס⁵³ או שמנכין לו מזכיותיו⁵⁴, שזהו רק בנס שנעשה ע״י התפילה כי אז משנים דרכי הטבע בשבילו שזהו ענין שידוד מערכות הטבע, ובזה מנכין לו, משא״כ כשבאה ממקום שהוא לגמרי למעלה מן הטבע, וכמו שהוא (למעלה) ממשיכים למטה, אין זה שמשנים בשבילו את הטבע, ואת זה הוא ממשיך דוקא למטה בגשמיות. ובזה מתורץ קושיית האחרונים ע״ז דהרי אין נהנים ממעשה ניסים. וזהו מה שהרשב״י קרא לתלמידיו ואספם לבקעה ואמר בבקעה, בקעה התמלאי דינרי זהב⁵⁵, וכמבואר פעם בארוכה בזה שהרשב״י לא אמר שירד זהב מן השמים אלא אמר בקעה דוקא שהיא גופא תוציא דינרי זהב⁵⁶, שאין זה ענין שידוד מערכות הטבע כנ״ל. וזהו ע״ד שיהי׳ לעתיד לבוא פרנסה גדולה מן הגאולה, שיהי׳ חיטים ככליות ועד שאילני סרק יתנו ג״כ פירות.

וזהו מה שאומר אם בחוקותי תלכו וגו׳ ונתתי גשמיכם בעתם, שזהו לא רק יעודים גשמיים אלא זהו גם יעודים רוחניים, ועוד יותר שקודם יש הענינים ברוחניות, ונתנה הארץ יבולה וגו׳, וכמ״ש באוה״ת להצ״צ שכבר נדפס על פ׳ בחוקותי⁵⁷, ואח״כ משתלשל מזה בגשמיות שנתנה הארץ יבולה ועד חיטים ככליות וכו׳, ומ״מ מה שכתוב מפורש בפסוק זהו יעודים הגשמיים, שמזה לומדים שיש את זה ברוחניות, ואח״כ נשתלשל מזה בגשמיות, כמ״ש באמרי בינה⁵⁸ שכל דבר בגשמיות נשתלשל מרוחניות, אבל בגלוי מדובר קודם מהענינים איך שהם בגשמיות, ואח״כ מדברים איך שזה ברוחניות. וכך גם בתורה ומצוות אומרים שהמעשה הוא העיקר⁵⁹, שאע״פ שזהו שלא בערך לגבי מחשבה וכוונה, וכל שכן לגבי רעותא דלבא, אבל מ״מ אומרים המעשה הוא העיקר. וכך עד״ז ביעודים הגשמיים, שזהו ענין פרנסה שלמעלה מהגאולה. וכך מובן ג״כ ממה שהרמב״ם אומר⁶⁰ שלא נתאוו חכמים לימות המשיח אלא בכדי שיוכלו ללמוד תורה במנוחה, ואיך יוכלו ללמוד תורה במנוחה – ע״י פרנסה, שמזה רואים שכל ענין הגאולה הוא בשביל הפרנסה, שזהו הדרגא של פרנסה שלמעלה מהגאולה. וזהו ג״כ מה שתמיד קוראים פרשת בחוקותי בשבתות הקרובים לשבועות⁶¹, עד שהגאונים אומרים שזה שקוראים פרשת במדבר בין בחוקותי לשבועות הוא רק בשביל להפסיק הענינים הכתובים בפרשת בחוקותי, וזהו ענין שהקב״ה נתן לבנ״י שיוכל להיות בחוקותי תלכו, שנתן לבני ישראל חוקות במתן תורה ובזה הם עוסקים. וזהו מה שאומרים בחוקותי שזהו אותיות החקיקה שזהו למעלה בעצמות, כמ״ש בלקו״ת⁶², ובזה תלכו, ועל זה אומרים שכשיש הענין דאם בחוקותי תלכו, שמקבלים על עצמם ענין היגיעה בתורה, אז מביאים את הגאולה באופן של אחישנה⁶³.

__________

1) ר״פ בחוקותי (כו, ג).
2) תו״כ ופרש״י עה״פ.
3) ראה ד״ה צאינה וראינה תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ קז ואילך). ובכ״מ.
4) פל״ט (נג, א).
5) אבות פ״ד מ״ב.
6) כתובות קיא, ב.
7) פרשתנו (בחוקותי) שם, יג.
8) שם, ד.
9) עקב יא, יג.
10) שם, טז.
11) שם, יד.
12) סנהדרין צט, ב.
13) איוב ה, ז.
14) סה״מ תרנ״ז ע׳ קעה ואילך. וראה גם סה״מ ימי הספירה ס״ע קע-קעא. וש״נ.
15) אוה״ת בא ע׳ רסד ואילך (י״ל גם בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשכ״ו)). הובא ונתבאר בארוכה בד״ה החודש שנה זו (סה״מ ד׳ פרשיות ח״ב ע׳ קעז ואילך. שם ע׳ קפא ואילך. ע׳ קצב ואילך).
16) ע׳ רעא. וראה בכ״ז אוה״ת פרשתנו (בחוקותי) ע׳ קצז-ח.
17) ב״ר פ״כ, ט.
18) שמו״ר פט״ו, יא.
19) ראה תיב״ע ופרש״י מלכים-א ח, ב.
20) איוב ה, י.
21) תענית י, א.
22) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. רנז, ב. לקו״ת פינחס פ, ב. ובכ״מ.
23) ואתחנן ו, ה.
24) ראה ברכות לה, ב ובחדא״ג מהרש״א לשם. וראה גם או״ת להה״מ נג, סע״ג ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קסו). ובכ״מ.
25) נח ח, כב.
26) ע׳ ח.
27) מאמר ז׳ פ״ב ואילך.
28) ראה תו״א מקץ לט, ד.
29) פט״ז (כב, ב).
30) קידושין מ, א.
31) תו״כ ופרש״י עה״פ שבהערה 8.
32) זח״א קל, ב.
33) ד״ה ואברהם זקן וד״ה ויתן לך (ע׳ עח ואילך).
34) ע׳ תמא ואילך.
35) חסר קצת. המו״ל.
36) אגה״ק ס״כ (קל, ריש ע״ב).
37) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
38) ראה ראב״ע יתרו כ, א (ד״ה שאלני ר״י הלוי). כוזרי מאמר א סכ״ה. סידור (עם דא״ח) רפד, ב. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע תא ואילך. וש״נ. ד״ה החודש שבהערה 15 (אוה״ת שם ע׳ רסח). סה״מ תרל״ד ע׳ קסח. וש״נ.
39) ראה בארוכה ד״ה פנים בפנים תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ קצ ואילך). המשך תרס״ו ע׳ קב-קג.
40) ספר יצירה פ״א מ״ד.
41) תהלים קד, ב.
42) המשך יו״ט של ר״ה תרצ״ו פ״ה (סה״מ תרצ״ו ע׳ 11). וראה גם סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 67. ועוד.
43) ראה גם ד״ה להבין ענין רשב״י תשמ״ה פ״ב (סה״מ ימי הספירה ע׳ רי). וש״נ.
44) מפּאַריטש – פלח הרימון שמות ע׳ ז.
45) ירושלמי סנהדרין פ״א ה״ב.
46) ברכות שבהערה 24.
47) שבת יא, א. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סו״ס קו. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ד ה״ד-ה.
48) ישעי׳ סא, ה. ברכות שם.
49) שבת לג, ב. תקו״ז בריש ההקדמה.
50) ראה נצו״ז לתקו״ז שם. וש״נ.
51) סנהדרין נט, סע״ב.
52) ראה גם שיחת ש״פ תזו״מ תשמ״ב (התוועדויות תשמ״ב ח״ג ע׳ 1395).
53) ראה פרש״י ד״ה אלא כאחד מעניי ישראל – תענית כד, א. וראה גמרא שם, ב.
54) שם כ, ב.
55) שמו״ר פנ״ב, ג. מדרש תהלים צב, ה.
56) ראה לקו״ש ח״א ע׳ 289.
57) שבהערה 16.
58) ראה אמרי בינה שער הק״ש בתחלתו (טו, א). וראה בארוכה סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע קנז ואילך. וש״נ.
59) אבות פ״א מי״ז.
60) הל׳ מלכים פי״ב ה״ד.
61) ראה תוד״ה קללות – מגילה לא, ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד.
62) ריש פרשתנו.
63) ישעי׳ ס, כב. סנהדרין צח, א.

[סה"מ ויקרא (הוצאה שני') ע' שסג ואילך]

״מה שדובר בהמאמר מענין ״אם בחוקותי תלכו״, שזה נלקח ומיוסד על המאמרים שבאוה״ת ע״פ בחוקותי [ראה אוה״ת ויקרא ע׳ קצג ואילך, וראה שם (כרך ג) ע׳ תתקמו ואילך], ועל המאמר ״אם בחוקותי״ [שנאמר בש״פ בה״ב תרס״ז] שב[המשך] תרס״ו [ע׳ תלד ואילך]״ (משיחת ש״פ בהו״ב תשכ״ו).
״בשבת היתה התוועדות כשלוש וחצי שעות. היו חמש שיחות ומאמר עה״פ אם בחוקותי תלכו, שדיבר בכללות על הענין של ״שתהיו עמלים בתורה״״ (מיומן א׳ התמימים).
מאמר זה לא הי׳ תח״י בעת הדפסת הוצאה הראשונה דכרך זה, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.