בס״ד. ש״פ שופטים, ד׳ אלול ה׳תשכ״ז
הנחה בלתי מוגה
שופטים1 ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו׳2, הנה פ׳ שופטים חלה ע״פ רוב בחודש אלול, דפ׳ ראה הנה לפעמים היא בשבת מברכים אלול ולפעמים בר״ח אלול, נמצא שפ׳ שופטים היא תמיד בתוך ימי אלול. ובהכרח לומר שיש איזו שייכות ביניהם, וכידוע מ״ש השל״ה3 דכל פרשה יש לה שייכות עם השבוע שבו חלה, ובפרט ע״פ פתגם אדמו״ר הזקן4 שצריך לחיות עם הזמן (אַז מ׳דאַרף לעבן מיט די צייט), אשר מכל זה מובן שלפ׳ שופטים יש קשר ושייכות מיוחדת לאלול.
והנה המצוה דשופטים ושוטרים תתן לך היא מצוה המוטלת על הציבור שימנו סנהדרין שישפטו את העם משפט צדק5, היינו שמצוה זו שייכת בזמן הבית דוקא, ובזמן הבית גופא הי׳ זה בכל שעריך, בכל עיר בכל פלך ובכל שבט6, ומ״מ הי׳ זה רק בארץ ולא בחו״ל6. אמנם עם היות דעתה בזמן הגלות בטלה סנהדרין, מ״מ ישנו גם עתה בזמן הגלות הענין דשופטים ושוטרים תתן לך, ברוחניות עכ״פ, ובכל מקום, דזהו מ״ש שופטים ושוטרים תתן לך לשון יחיד, היינו ששייך לכאו״א, אפילו בחו״ל ואפילו בזמן הגלות.
והנה איתא במדרש7 עה״פ הנ״ל משל למלך שהיו לו בנים הרבה והי׳ אוהב את הקטן יותר מכולם, והיו לו כו״כ נכסים והי׳ בהם פרדס שהי׳ אוהבו יותר מכולם, אמר המלך אני נותן את הדבר שאני אוהב לזה שאני אוהב, כך אמר הקב״ה אני אוהב את ישראל שנאמר8 כי נער ישראל ואוהבהו, וכתיב9 ה׳ אוהב משפט, אני נותן את המשפט לישראל ובזכות זה אני משרה שכינתי עליהם וגואלם. דלכאורה מהו הקישור והשייכות דב׳ הענינים של משפט והשראת השכינה והגאולה זה לזה. ויובן בהקדם מ״ש בפירוש הש״ך על התורה, ומובא באור התורה על הסדרה10, עה״פ שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, דבתיבת שעריך ישנם ב׳ פירושים, הא׳ שזהו הרמ״ח איברים והב׳ דקאי על הז׳ שערים שבאדם, כדאיתא בספר יצירה11 דהם ב׳ עיניים, ב׳ אזניים, שני נחירי האף והפה. ומז׳ שערים אלו נמשך אח״כ לכל הרמ״ח איברים (וכפירוש הא׳). וד׳ דברים אלו, עיניים אזניים אף ופה, הם כנגד ד׳ אותיות דשם הוי׳12, דעיניים ואזניים הם חכמה ובינה, האף כנגד ז״א או כנגד תפארת – כללות הז״א, ופה זהו מלכות, דיבור. ואיתא בספר יצירה דז׳ שערים אלו הם כפולות, שישנם גם בנפש האלקית וגם בנפש הבהמית, ובנפש האלקית גופא זהו ג״כ כפולות, היינו שישנם הז׳ שערים מצד מדת החסד וההתפשטות ומצד מדת הגבורה והצמצום, שזהו ענין דגש ורפוי, שדגש מורה על גבורה ורפוי מורה על חסד13, היינו ששניהם מצד הקדושה, אלא שזהו ב׳ קוין בקדושה, ע״ד בית שמאי ובית הלל, שבית שמאי הם בקו הגבורה ובית הלל הם בקו החסד14, ושניהם בקדושה, ולכן אנו רואים כמה פעמים דהלכה כבית שמאי וכדאיתא במשנה עדויות15, ועד״ז גם הז׳ שערים שהם כפולות בנפש האלקית גופא בחסד ובגבורה, ומז׳ שערים אלו נמשך אח״כ לכל הרמ״ח איברים, וכנ״ל.
וזהו שופטים ושוטרים תתן לך, ששופטים הו״ע המשפט שצריך לשפוט בעצמו איך צ״ל השעריך (ער דאַרף אָפּמשפּט׳ן ווי ס׳דאַרף זיין דער שעריך), היינו המעשה, שהרי היצר הרע הוא אומן במלאכתו16, וכידוע פתגם הצ״צ17 שמתלבש בבגד משי (זיידענע זופּיצע) ומפתה להאדם שיעשה ההיפך ח״ו, ועל זה צריך להיות שופטים, היינו שצריך לשפוט בעצמו אם זהו מצד הקדושה או להיפך18. ואח״כ צריך להיות הענין של שוטרים, אשר החילוק בין שופטים לשוטרים (גם כפשוטו) הוא19 דשופטים הם אלו המכריעים את המשפט ע״פ השכל, והשוטרים ענינם להוציא את הדין ומשפט אל הפועל. ועד״ז הוא בעבודה, דתחילה צריך להיות המשפט, כמו שנת״ל, ואח״כ צ״ל שוטרים, שזהו ענין מחשבה דיבור ומעשה בפועל. נמצא דשופטים זהו ענין המוחין, ושוטרים הו״ע המדות שבא בפועל. ולפי זה צריך לומר דשופטים ושוטרים תתן לך היינו המשכת המוחין במדות, שזהו העבודה דספירת העומר20, שעבודה זו היא הקדמה והכנה למתן תורה, אשר ספירת העומר הו״ע המשכת המוחין במדות, שלכן סופרים ז׳ שבועות כנגד הז׳ מדות. וזהו בכל שעריך, שמהז׳ שערים נמשך אח״כ לכל הרמ״ח איברים שכנגד הרמ״ח מצוות עשה, וכל זה הוא ההכנה למתן תורה. וכמו״כ גם במתן תורה הי׳ ע״י הקדמת נעשה לנשמע21, היינו העבודה דקבלת עול, וכדאיתא במדרש22 משל למלך שבא לעיר אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות, אמר להם תחילה קבלו מלכותי ואח״כ אגזור עליכם גזירות, שזהו ענין הקדמת העבודה דקבלת עול, ולכן בעשרת הדברות הי׳ תחילה הקדמת נעשה לנשמע ואח״כ אנכי הוי׳ אלקיך וגו׳23, והיינו כנ״ל שצ״ל תחילה הקבלת עול ואח״כ מעשה המצוות, שזהו בכללות. ועד״ז הוא בכל יום, שזהו מה דאיתא בגמרא24 למה קדמה פרשת שמע לוהי׳ אם שמוע, דבסדר אמירת הפרשיות מקדימין שמע לוהי׳ אם שמוע, אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח״כ עול מצוות.
אמנם הענין דקבלת עול צ״ל אך ורק בתחילת העבודה, אבל אח״כ צ״ל הענין דבכל שעריך – מעשה המצוות בפועל, שזהו קבלת עול מצוות, שע״י מעשה המצוות שהם פרטי רצון העליון25, הנה דוקא עי״ז מגיעים (דערלאַנגט מען) למעלה ממקיף ואפילו למעלה מפנימיות המקיף ועצם המקיף עד לעצמות ממש26, שזהו מפני שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים27, וכל זה הוא מצד ההתחלקות שזהו ענין הפנימיות שיש במעשה המצוות, שעי״ז באים לגילוי העצמות. ועד״ז הוא ג״כ למעלה, דהתגלות העצמות הוא בהעשר ספירות, שזהו ענין ההתחלקות.
וזהו המעלה דענין המשפט שמצד זה נאמר ה׳ אוהב משפט, שזהו מפני שמשפט הו״ע השכל שיש בזה התחלקות פרטים, שהשופט צריך לברר ולשפוט ולשמוע את כל הפרטים ועד טענות של שקר. דלכאורה מפני מה צריכים להטענות של שקר, אלא מזה אנו רואים שדוקא עי״ז שמכניס את עצמו לפרטי הדין ועד לטענות שקר, עי״ז זוכה לדון דין אמת לאמתו28, שה׳ עמו29 והלכה כמותו30. וזהו דוקא כאשר יודע את כל הפרטים, שזהו מ״ש31 אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו דייקא, שהוא מעמיד עצמו במעמד ומצב שלו, דאז דוקא יכול לפסוק הדין לאמיתתו. נמצא דמשפט הו״ע של פרטים, ולכן ה׳ אוהב משפט, כנ״ל. ובחי׳ המשפט היא לישראל דוקא, שזהו מצד הענין של נער ישראל ואוהבהו, שנער32 מורה על קטנות, שזהו האמונה פשוטה שיש בכאו״א מישראל בלא עבודה ויגיעה, אלא ירושה היא לנו מאבותינו, וכמבואר בתניא33, שענין הירושה הוא שלא עמל ולא יגע בזה כלל, ואפילו קטן ג״כ יורש34, וירושתו היא שהוא יורש את כל העצם. והגם שהוא מקבל את זה באופן של קטנות, אבל מ״מ הרי הוא יורש את כל העצם. ומצד זה היא נתינת המשפט לישראל דוקא, שזהו מכח האמונה הפשוטה, וכפתגם הידוע35 שהפשיטות דאיש פשוט לוקחת (נעמט) הפשיטות דפשיטות העצמות. שזהו ג״כ הקישור עם משפט, וכמו שנת״ל דמעלת המשפט שיש בו התחלקות ועי״ז לוקחים (נעמט מען) עצמות, וכמו״כ ע״י מעשה המצוות בקיום כל הפרטים שבזה שעי״ז ממשיכים בחי׳ העצמות, והיינו שעם היות דהרצון הוא למעלה מהפרטים, מ״מ ע״י מה הוא המשכת רצון העליון – דוקא ע״י הפרטים, ומפני זה נוגע במעשה המצוות כל פרט ופרט, מפני שברצון כל פרט נוגע36, אבל מ״מ איפה לוקחים את העצם – זהו רק בהפרטים.
וזהו השייכות דפ׳ שופטים לאלול, דהרי אלול הוא זמן מוגבל לחשבון הנפש37 במחשבה דיבור ומעשה בפרטיות, וההתחלה היא משעריך שזהו הז׳ שערים, שמזה נמשך אח״כ לכל הרמ״ח איברים, דזהו ענין שופטים ואח״כ שוטרים, שזהו בעבודת האדם כנ״ל, ואח״כ נמשך כן גם בעולם, שתחילה היא ההמשכה מלמעלה, דודי לי38, שזהו הגילוי מלמעלה, עד שיהי׳ וידע כל פעול כי אתה פעלתו39, ויומשך תחילה בארץ ישראל, ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות40, שיומשך לכל העולם כולו, וכמ״ש בפרשתנו41 ואם ירחיב ה׳ וגו׳, הקיני הקניזי והקדמוני גו׳42, שזה יהי׳ ע״י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו במהרה בימינו אמן.
__________
1) לכמה ענינים בהמאמר – ראה ראש וסוף ד״ה זה תער״ב (המשך תער״ב ח״א ע׳ צד וע׳ קב-ג).
2) ריש פרשתנו (שופטים טז, יח).
3) חלק תושב״כ ר״פ וישב (רצז, א).
4) ״היום יום״ ב׳ חשון. סה״ש תש״ב ע׳ 29 ואילך.
5) ראה רמב״ם ריש הל׳ סנהדרין.
6) ירושלמי מכות פ״א ה״ח. רמב״ם שם ה״ב.
7) דב״ר פ״ה, ז.
8) הושע יא, א.
9) ישעי׳ סא, ח.
10) ע׳ תתכב. תתלב. וראה גם שיחת ש״פ שופטים תנש״א (סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 793).
11) פ״ד מי״ב.
12) זח״ג רכט, ב. תקו״ז תיקון ע (קכב, סע״א. קל, סע״א). ע״ח שער (ד) אח״פ פ״א. ראשית חכמה שער הקדושה רפ״ח. וראה אוה״ת ויחי (כרך ה) תתקצט, סע״ב (צויין באוה״ת שבהערה 10). וש״נ.
13) בכ״ז – ראה אוה״ת יתרו (כרך ז) ס״ע ב׳תרפז-ח. וש״נ.
14) ראה זח״ג רמה, א. אגה״ק סי״ג. וראה גם הקדמת התניא (ד, רע״א). ועוד.
15) פ״א מי״ב ואילך.
16) ראה שבת קה, ב.
17) ראה ״היום יום״ כג סיון. ובכ״מ.
18) ראה המשך תער״ב שם ע׳ קג. ובכ״מ.
19) פרש״י ריש פרשתנו. וראה רמב״ם ריש הל׳ סנהדרין. פרש״י סנהדרין טז, ב (ד״ה שוטרים).
20) ראה פע״ח שער (כב) ספה״ע פ״א ואילך.
21) משפטים כד, ז.
22) מכילתא יתרו כ, ג. יל״ש שם (רמז רפו).
23) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
24) ברכות יג, א (במשנה).
25) ראה תניא פכ״ג. ובכ״מ.
26) ראה ד״ה רני ושמחי דש״פ בהעלותך שנה זו (סה״מ במדבר ח״א ס״ע קנ). וש״נ.
27) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
28) ל׳ חז״ל – מגילה טו, ב. ב״ב ח, ב.
29) שמואל-א טז, יח.
30) סנהדרין צג, ב.
31) אבות פ״ב מ״ד. וראה תניא רפ״ל.
32) ראה בכ״ז לקו״ש חכ״א ע׳ 20 ואילך. וש״נ.
33) ראה תניא רפי״ח.
34) ראה נדה מד, רע״א (במשנה). רמב״ם הל׳ נחלות ספ״א.
35) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקנ״ד (קז, ב).
36) ראה סה״מ קונטרסים ח״ב שיא, ב ואילך. שנ, ב. סה״מ אידיש ע׳ 42. שם ע׳ 172. סה״מ ויקרא ע׳ ג. במדבר ח״א ע׳ עדר. לקו״ש ח״ל ע׳ 151. ועוד.
37) ראה לקוטי מהרי״ל הל׳ ימים נוראים. ל״ת להאריז״ל תצא כא, יג. טואו״ח ר״ס תקפא. סה״מ אידיש ע׳ 75. שם ע׳ 78. ע׳ 129. ועוד.
38) שה״ש ו, ג.
39) נוסח תפלת מוסף דר״ה (בפסוקי מלכיות).
40) ראה ספרי דברים בתחלתו. פס״ר פ׳ שבת ור״ח. יל״ש ישעי׳ רמז תקג. לקו״ת מסעי פט, ב.
41) יט, ח ובספרי ופרש״י עה״פ.
42) ע״פ לך לך טו, יט.
[סה"מ דברים ח"א ע' שכ ואילך]
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.
חלק ממאמר זה (בשילוב שיחת שבת זו וד״ה יו״ט של ר״ה תשמ״ב) הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, ונדפס בלקו״ש חכ״ט ע׳ 95 ואילך.