בס״ד. ש״פ ראה, כ״ה מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
ראה אנכי נותן לפניכם היום גו׳1, וידועים דרושי רבותינו בזה, לכ״ק אדמו״ר הזקן (בלקו״ת2) ולכ״ק אדמו״ר האמצעי (בספר מאמרי אדמו״ר האמצעי הנמצא בדפוס3) ולכ״ק אדמו״ר הצ״צ (בספריו הנקראים אור התורה4) ולהנשיאים שלאחריו [ובין דרושים אלו נמצאים דרושים שהם ביאורים ומיוסדים על המאמר שבלקו״ת, וכן דרושים אחרים (על פסוק זה) משלהם. ובאמת גם הדרושים המיוסדים על המאמר שבלקו״ת נקראים על שמם, כי מכיון שהתעסקו בזה, ובאופן דמסירות נפש, הרי התורה נקראת על שמם, ע״ד מאמר רז״ל5 שמכיון שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. ועוד זאת, דמחמת זה גופא שעסקו בזה בחב״ד שבנפשם וכו׳ נעשה זה תורתם כו׳6]. והנה בפסוק זה צריך להבין מהו שנאמר ראה אנכי נותן גו׳, ולא כמו בשאר ציוויים שבתורה דכתיב ויאמר הוי׳ או וידבר הוי׳ וכיו״ב. גם צריך להבין (כמובא בהדרושים), למה כתיב כאן אשר אנכי נותן לפניכם, דהוה לי׳ לומר לכם (כמו שנאמר בשאר מקומות). ועוד, דהנה במ״ש היום, אמרו רז״ל7 כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם גם היום הזה, וצריך להבין למה נאמר ענין זה דוקא כאן. ויש להוסיף בדיוק זה, והרי גבי כל הענינים שבתורה אמרו רז״ל8 בכל יום יהיו בעיניך חדשים, וא״כ מהו שנתפרש בענין זה דוקא לשון היום. ובפרט שענין זה נאמר במשנה תורה, אשר בכל הענינים שבמשנה תורה מודגש שנאמרו באותו המשך הזמן ובאותו המקום, כמ״ש בתחילת הספר אלה הדברים אשר דיבר משה גו׳ בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת גו׳9, וא״כ יפלא ביותר אמאי צריך להדגיש בענין זה דוקא הלשון היום.
אך נקודת הביאור בכל זה (כמובן מהדרושים), דהנה מ״ש כאן לשון אנכי דוקא הוא משום דקאי על עצמותו ומהותו ית׳, אנכי מי שאנכי10, דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ11. ומכיון דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ, מובן שאינו בערך כלל אל העולם והנבראים, שהרי כל הנבראים כולם נבראו ע״י אותיות וקוצים שבעשרה מאמרות, ומכיון שעצמות ומהות לא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ, מובן מזה במכל שכן וקל וחומר שאינו בערך כלל אל הנבראים שנבראו מאותיות וכו׳, וכל שכן וקל וחומר מנבראים אלו שנבראו ע״י האותיות דעשרה מאמרות ע״י צירופים וחילופי אותיות ותמורות האותיות וגימטריאות שהן חשבון האותיות (כמבואר בשער היחוד והאמונה בתחילתו). וזהו החידוש שבפסוק זה, דהגם שבחי׳ אנכי מי שאנכי הוא נעלה שלא בערך מכל הנבראים וכו׳, מ״מ אנכי נותן לפניכם היום, שנמשך כביכול לישראל. וזהו מ״ש אח״כ נותן דייקא, דכל הנותן בעין יפה נותן12, כי אילולא ענין הנתינה בעין יפה, שהיא המשכה מיוחדת מלמעלה, לא הי׳ יכול להיות ענין המשכת אנכי למטה, ורק משום שענין זה הוא באופן של נתינה בעין יפה, לפיכך נמשך ונשתלשל (באופן ששייך לומר בו לשון השתלשלות) בחי׳ אנכי בישראל למטה. ומטעם זה לא נאמר כאן וידבר הוי׳ וכיו״ב, או פנים בפנים דיבר הוי׳13 וכיו״ב, מכיון שהמשכה זו היא מבחי׳ אנכי שלמעלה מכל אות וקוץ, וכל שכן וקל וחומר משם הוי׳ שיש בו ד׳ אותיות דוקא, וכל שכן וקל וחומר לא משם אלקים שלמטה ממנו.
ובזה יובן גם מ״ש כאן לפניכם דוקא, ולא לכם. כי הנה הלשון לכם מורה על כללות ציור קומת המקבל, משא״כ הלשון לפניכם, לפנימיותכם, מורה על נקודת הפנימיות שבישראל. דהנה התורה בכלל ניתנה לישראל באופן כזה שנמשכה בכללות ציור קומתם, כולל החיצוניות והפנימיות. וזהו מה שבמתן תורה הי׳ ענין וכל העם רואים גו׳14 וגם אמרו כל אשר דיבר ה׳ נעשה ונשמע15, ענין הראי׳ (רואים) והשמיעה (נשמע), היינו שהגילוי דמתן תורה נתקבל בכחות הראי׳ והשמיעה, שהם הכחות החיצוניים, כי ענין הראי׳ כאן הוא בערך אל השמיעה, היינו ראי׳ כזו שנמשכת אח״כ באופן של הבנה והשגה וכו׳. ומצד דרגא זו צריך להיות עיקר עבודת האדם בלימוד התורה וקיום המצוות, אשר המעשה הוא העיקר16, וגם העבודה צריכה להיות בסדר והדרגה. ובכללות הוא ענין גילוי אלקות באופן דסדר ההשתלשלות שיש בו מחיצות ופרסאות ופרגודים וצמצומים וכו׳, עד שנמשך גילוי אלקות ע״י ספירת המלכות בעולמות בי״ע וכו׳. אמנם מ״ש כאן ראה אנכי נותן לפניכם היום שקאי על גילוי העצמות, אנכי מי שאנכי, הוא נמשך בבחי׳ הפנימיות דישראל דוקא.
ועל זה נאמר ראה גו׳, בחי׳ ראי׳ דוקא, דבפסוק זה לשון ראי׳ קאי על אמיתית ענין הראי׳ (שלמעלה מהתלבשות בהבנה והשגה), שע״ז אמרו רז״ל17 אינה דומה ראי׳ לשמיעה, היינו בחי׳ ראיית המהות, שאינה בערך לשמיעה כלל, דישנה בחי׳ הראי׳ שבערך לשמיעה כנ״ל, משא״כ כאן מדובר בבחי׳ ראי׳ שאינה בערך השמיעה כלל. וטעם הדבר הוא, משום שההמשכה היא מבחי׳ אנכי מי שאנכי דוקא. ואף שמבואר בכ״מ18 במ״ש19 ועתה ישראל שמע גו׳, שמשה רבינו רצה להמשיך בישראל בחי׳ ראי׳ כמו שהי׳ אצלו, כמ״ש20 הוי׳ אלקים אתה החילות להראות את עבדך גו׳ אעברה נא ואראה גו׳, וע״ז התפלל תקט״ו תפילות כמנין ואתחנן21, ואח״כ כשבקשתו לא נתמלאה אמר ועתה ישראל שמע גו׳, בחי׳ שמיעה, מ״מ בענין המשכת בחי׳ אנכי המדובר בכתוב זה ישנו גם ענין הראי׳ בתכלית השלימות, ולכן נאמר כאן ראה אנכי גו׳.
והנה הגם שהמשכה זו היא למעלה מכל גדר ותואר וכו׳ כנ״ל בארוכה, מ״מ סופה ותכליתה הוא שתומשך גם בסדר ההשתלשלות. וזהו מ״ש במתן תורה22 פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם, דאף שהי׳ אז הגילוי דבחי׳ פנים בפנים, לפניכם לפנימיותכם, וכמ״ש23 אנכי הוי׳ אלקיך, שתחילת ההמשכה היא ג״כ מבחי׳ אנכי מי שאנכי, מ״מ נמשך אח״כ בחי׳ אנכי באותיות הוי׳, ועד שנמשך גם באלקיך (אנכי הוי׳ אלקיך). דענין שם הוי׳ מרמז על כל סדר ההשתלשלות כנודע, יו״ד נקודה ה׳ התפשטות ו׳ המשכה ה׳ התפשטות24, ואח״כ בחי׳ אלקיך, דלפי פשוטו הכוונה בזה היא אלוקה שלך דוקא25, שזה מורה שנמשך ונשתלשל למטה להיות אלוקה שלך דוקא, ובפרט לפי הפירוש אלקים לשון כח, בעל הכחות והיכולת26, ולפי זה פירוש אלקיך הוא כחך וחיותך27. ונמצא, שבמתן תורה נמשך בחי׳ אנכי באופן כזה שנעשה כחו וחיותו של כאו״א מישראל.
וביאור הענין בעבודת האדם (כמבואר בהדרושים28), הנה בחי׳ יו״ד דשם הוי׳ בעבודת האדם היא נקודת האמונה ונקודת האחדות, שזהו עיקר יסוד עבודת האדם, ואח״כ נמשך זה בענין ההתבוננות וההתפשטות, אות ה׳ ראשונה שבשם הוי׳. דגם ענין זה יסודו הוא האות יו״ד, נקודת האמונה. וכמבואר שם, דבחי׳ יו״ד היא נקודת החכמה ובחי׳ ה׳ היא ספירת הבינה, היכל, וכדי שההיכל יהי׳ בשלימות צ״ל נקודה בהיכלא29, שהנקודה מחי׳ את ההיכל שאם אין נקודה אין ההיכל משמש כלום. ועד שהתבוננות זו נמשכת באופן כזה שהיא היסוד לכל המדות, כמבואר בתניא בתחילתו30 שמחכמה ובינה בא ענין הדעת, יתקע מחשבתו בחוזק, שזה מוליד אהבה וענפי׳ ויראה וענפי׳. ואח״כ נמשך ענין ו׳ שבשם הוי׳, ענין מעשה זוטא31, דיבור, לימוד התורה, ועד לה׳ אחרונה, מעשה רבה, מעשה ממש, מעשה המצוות32. ובכל ענינים אלו נמשך בחי׳ אנכי (אנכי הוי׳), כי עצמותו ומהותו נמשך למטה, להיות לו ית׳ דירה בתחתונים33, שהדירה היא לעצמותו ומהותו ית׳34, בעל הדירה34, עד שיראו בגלוי אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד35, ועוד זאת, דאין עוד מלבדו36, כידוע הפירוש בזה37, שאין עוד מלבדו אבל עמו יש עוד, משום שנמשך בעולם הזה התחתון כמו שהוא. ועוד זאת, שבהדירה נמצא לא רק בעל הדירה אלא גם כל סדר ההשתלשלות, הספירות והמלאכים וכו׳, גם ספירות אין קץ שבו38 [ואף שידועה השאלה בזה איך אפשר להיות מציאות של ספירות ויחד עם זה אין קץ, מ״מ כך הוא הענין (אַזוי אַזוי איז דער ענין39), כי כן מבואר בכמה מאמרים, וכן מובן גם בשכל הפשוט], כי מכיון שבעל הדירה נמצא למטה, הרי מובן שבדירה זו נמצאים גם כל הענינים של בעל הדירה, וכמ״ש40 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו, ועד שיהי׳ גילוי כח הפועל בנפעל, דלשון פועל ונפעל הוא למטה גם מלשון עשי׳ (כמבואר בכ״מ41), והיינו שגילוי זה נמשך למטה גם בבחי׳ פעולה. ושם יתגלה המרחב העצמי יחד עם המיצר העצמי, הפשיטות דלמעלה הקשורה עם הפשיטות דישראל וכו׳42, ישראל ומלכא בלחודוהי43, וזה נמשך אח״כ למטה יותר באופן דישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד44, המיצר דישראל ביחד עם המרחב דישראל, וכל זה במהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (ראה יא, כו).
2) ריש פרשתנו (יח, א ואילך).
3) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ב בתחלתו (ע׳ שסה ואילך).
4) ע׳ תרלה ואילך. ועוד.
5) שמו״ר פ״ל, ד.
6) ראה בכ״ז בארוכה – לקו״ש ח״ד ע׳ 1178. וש״נ.
7) ראה אוה״ת שם. הנסמן במ״מ ללקו״ת שם. מאמרי אדהאמ״צ שם.
8) ראה פרש״י, ספרי ולקח טוב ואתחנן ו, ו. ובכ״מ.
9) דברים א, א-ה.
10) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. ל״ת להאריז״ל תולדות כז, יט. לקו״ת פינחס פ, ב. שם פרשתנו יח, ד. לא, ד. נצבים מה, ב. תניא מהדו״ק ספמ״ט (ע׳ תו). וראה ראב״ע תולדות כז, ט.
11) ראה לקו״ת פינחס שם. וראה זח״ג רנז, ב.
12) ב״ב נג, ב.
13) ואתחנן ה, ד.
14) יתרו כ, טו.
15) משפטים כד, ז.
16) אבות פ״א מי״ז.
17) מכילתא ופרש״י יתרו יט, ו.
18) לקו״ת ואתחנן ג, ג ואילך. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב חינוך. אוה״ת ואתחנן (ס״ע צט-ק). סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ריש ע׳ רלא. וש״נ.
19) ואתחנן ד, א.
20) שם ג, כד.
21) דב״ר פי״א, ו.
22) נסמן בהערה 13. וראה בכ״ז לקו״ת ריש פרשתנו. דרושים שבהערות 3-4.
23) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
24) ראה דרושים הנ״ל. ובכ״מ.
25) לקו״ת שם.
26) טושו״ע או״ח (ודאדה״ז) סוס״ה. וראה ב״י לטור שם.
27) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.
28) ראה לקו״ת שם. ועד״ז בדרושים הנ״ל.
29) ראה זח״א ו, רע״א. תקו״ז ת״ה (יט, א). תכ״ח (עב, ב). ועוד. אגה״ק ס״ה (קז, א). ובכ״מ.
30) פ״ג.
31) ראה סנהדרין סה, א.
32) ראה בכ״ז אגה״ת ספ״ד.
33) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
34) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. ובכ״מ.
35) ואתחנן ד, לט. וראה לקו״ת פרשתנו שם (יח, ב).
36) ואתחנן שם, לה.
37) ראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 202 הערה 86. וש״נ.
38) ראה בכ״ז מאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳ קסט. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ג) ערך אוא״ס (ג) (ע׳ קצג ואילך). וש״נ.
39) ראה לקו״ש חכ״א ע׳ 334 והערה 88.
40) ישעי׳ מ, ה.
41) ראה סידור האריז״ל בפירוש ״וידע כל פעול כו׳״ שבתפילת ימים נוראים.
42) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקנ״ד (קז, ב) ואילך.
43) ראה זח״ג לג, ב. רח, ב.
44) ראה זח״ג עג, א.
[סה"מ דברים ח"א ע' שיא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ רכו ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ד ע׳ 284 ואילך.