בס״ד. ש״פ חיי שרה, כ״ד מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תשל״ה
הנחה בלתי מוגה
ואברהם1 זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל2, ונת״ל3 דהפירוש דתיבת בכל הוא כמו שמבאר כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בעל יום ההולדת דכ״ף מרחשון4, דבכל הו״ע ברכה נעלית שכוללת הכל, שהוא למעלה מגדר התחלקות, ורק שאח״כ נמשך מזה ג״כ בענין ההתחלקות, ולכן נמשך מזה בענינים פרטיים דוקא, דבכל בגימטריא בן, דמצד זה שהוא למעלה מהתחלקות נמשך מזה אח״כ גם בענינים פרטיים שהי׳ לו בן. וזהו ג״כ המשך הכתובים בענין השידוך דיצחק ורבקה, דבענין הנישואין נמשך כח הא״ס בגילוי, כמבואר בהמשך שמח תשמח לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע5. והנה בענין וה׳ ברך את אברהם בכל ישנם עוד ב׳ פירושים6, ר׳ יהודה אומר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה. וצריך לומר דשני הפירושים יש להם שייכות עם מה שנת״ל דהוי׳ ברך את אברהם בכל הוא למעלה מהתחלקות שנמשך כח הא״ס, ולא רק שאינם סותרים זה לזה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים7, אלא שיש ביניהם שייכות, כי כל הפירושים שבתיבה אחת, צ״ל שייכות ביניהם ומשלימים זה את זה, כמו שנתבאר כמה פעמים בארוכה8.
והנה נת״ל3 דאברם לפני שניתוספה לו אות ה׳ הוא אב רם, שכל הנעלם מכל רעיון9, וזקן הו״ע זה שקנה חכמה10, ובא בימים היינו במעשה המצוות, ואח״כ אומר וה׳ ברך את אברהם בכל, דהיינו העלם העצמי, שהוא למעלה משכל הנעלם מכל רעיון11, דשכל הנעלם מכל רעיון הוא איזה מציאות ורק שהוא בהעלם, אבל העלם העצמי הוא העלם שאינו במציאות, וכדוגמת אש שבצור החלמיש, דאף שהאש נלקח משם מ״מ אין שם מציאות אש, והדוגמא מזה יובן בענין העלם העצמי שהוא העלם שאינו במציאות. וכדי להמשיך מבחי׳ העלם העצמי הוא ע״י עבודה דאור חוזר דוקא, דבהעבודה דאור ישר, הגם שנמשך ג״כ אור שלמעלה מהתחלקות, אבל מ״מ הוא בגדר התחלקות, אבל כדי להמשיך מבחי׳ העלם העצמי, כח הא״ס שנמשך בעת הנישואין כנ״ל, הוא דוקא ע״י העבודה דאור חוזר. ועפ״ז יובן ג״כ השייכות דהעלם העצמי לב׳ הפירושים, שהיתה לו בת, ובת היתה לו ובכל שמה.
ויובן בהקדם מ״ש באוה״ת12 מלקוטי תורה להאריז״ל13, שמסתפק שם הרח״ו אם קודם מתן תורה הי׳ הזיווג נעשה בימי האבות או לא, וכותב כ״ק אדמו״ר הצ״צ שספיקו של הרח״ו נפשוט ממדרש ומזהר [שזהו דבר בלתי רגיל בחסידות שיפתרו ספיקו של הרח״ו מהמדרש או מהזהר, שהם היו לפניו וגם הוא ראה אותם, ואעפ״כ פושט הצ״צ ספיקו משם], דאיתא בזהר14 שתפילת ערבית רשות15 כי יעקב תיקן תפילת ערבית וכו׳, ולאחרי זה ממשיך בזהר שאברהם הוה מחבק לה (בימינו), ויצחק שני דרועי׳ תחות רישי׳ דכתיב16 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, ומבאר שם שהיחוד עצמו נעשה ע״י יעקב. ובמדרש17 עה״פ18 וזכרתי את בריתי יעקב איתא אברהם לא ניצול מכבשן האש אלא בזכות יעקב, משל לאחד שהי׳ עומד ונידון וכו׳ אמר (המלך) כדאי הוא להנצל בזכות בתו, שבנמשל היינו יעקב, וזהו מש״נ19 אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, הרי בחי׳ הבת (שנשאת למלך) דהיינו ענין היחוד זהו יעקב, שמזה מוכיח הצ״צ שהי׳ היחוד נעשה בימי האבות דהיינו ע״י יעקב. ובאמת ההכנה לזה התחילה בימי אברהם, וח״ו לומר שאצלו לא הי׳ ענין היחוד, אלא שהי׳ באופן של הכנה.
והנה ענין היחוד כמו שהוא אצל אברהם הוא מ״ש וה׳ ברך את אברהם בכל, שבכל ענינו בת, כנ״ל, שע״י העבודה בבחי׳ בת ממשיכין בחי׳ העלם העצמי, והגם שהעלם העצמי נמשך מלמעלה, מ״מ צ״ל העבודה ג״כ מעין זה. והנה ענינו של בת בלימוד התורה הו״ע היגיעה שע״ז נאמר20 יעשה למחכה לו, ואיתא בזהר21 דדחקין למלה דחוכמתא, ובקיום המצוות הוא ע״י העבודה דקבלת עול, ובפרט בענין הנסיונות שהיו אצל אברהם, דנסיון הוא (גם) מלשון הרמה והגבהה22, ולכן ברך את אברהם בכל היינו שנמשך לו העלם העצמי. ועד״ז אצל כאו״א צ״ל ג״כ העבודה בבחי׳ בת, אמנם בענין הנסיונות הרי מבקשים בכל יום23 ואל תביאנו לידי נסיון, וכל ענין הנסיונות הוא רק מלמעלה כמ״ש24 והאלקים ניסה את אברהם, אבל צ״ל העבודה בבחי׳ בת בחיי יום יום, דהיינו העבודה בקבלת עול ויראה תתאה (שנקראת בת), וכל הדרגות שביראה קשורים זו בזו כמבואר בכמה מקומות25, וע״י עבודה זו ממשיכים העלם העצמי, כח הא״ס. וע״ד המבואר26 שדוקא בארץ ישנו כח הא״ס, והוא מאמר תדשא הארץ דשא27, כי ארעא אתבטלת28, הנה עד״ז ע״י העבודה בבחי׳ בת ממשיכים העלם העצמי. אבל עכשיו הוא בהעלם, וע״י מעשינו ועבודתינו בבחינה הנ״ל, יהי׳ זה בגילוי לעתיד לבוא, דנקבה תסובב גבר29, וזהו ג״כ מה שיהי׳ אז קול כלה30, דקול ענינו גילוי, דהיינו שיתגלה לעתיד לבוא העילוי דבחי׳ המלכות.
והנה האבות הטעימן הקב״ה מעין עולם הבא6, וזהו ענין וה׳ ברך את אברהם בכל, שהיתה לו בת ובכל שמה, דשם הו״ע הגילוי, דשם הוא בשביל הזולת, דהיינו שהוא נקרא ונמשך אל הזולת ע״י השם, וזהו בכל שמה, שאצל אברהם הי׳ בגילוי המעלה שתהי׳ לעתיד לבוא. אמנם הדעה הא׳ סבירא לי׳ דמאחר שעיקר היחוד התחיל מיעקב, ואצל אברהם הי׳ רק באופן של הכנה, לכן אין אנו יודעים מה הי׳ שם הבת, כי המעלה דבת היתה אצלו עדיין בהעלם.
וזהו ואברהם זקן בא בימים, שיש בזה עוד פירוש מהצ״צ31 דאברהם הוא בחי׳ חסד וזקן זה שקנה חכמה, בחי׳ ק״ן נהורין, ואח״כ בא בימים אורך ימים הם אר״ך נהורין דביחד הן ש״ע נהורין, אמנם זהו רק חיצוניות אריך או חיצוניות עתיק, אבל פנימיות עתיק הוא עכשיו בהעלם, ולעתיד לבוא יתגלה בחי׳ פנימיות עתיק (שזהו ענין וה׳ ברך את אברהם בכל). וכל זה הוא ע״י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות32, שקובעים עתים לתורה ואין מתפעלים משום מניעות ועיכובים, הנה עי״ז עושים דירה לו ית׳33, וכמו שבאדם למטה הרי עצם האדם דר בהדירה, כמו״כ באדם העליון שעצמותו ית׳ דר ונמצא בהדירה34, וזה יהי׳ בגילוי לעתיד לבוא כנ״ל [וידיעת דבר זה עכשיו מוספת אור וחיות בהעבודה]. וזה שייך גם לסיום דחודש כסלו שאז הוא הזמן דחנוכה, דהנרות הללו אינם בטלים לעולם35 כמו בית המקדש השלישי, שהוא יהי׳ בית נצחי36, ומקודם לזה יו״ד וי״ט כסלו, שיפוצו מעינותיך חוצה וקאתי מר דא מלכא משיחא37.
__________
1) מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו ד״ה זה דכ׳ מרחשון (לעיל ע׳ שטו ואילך).
2) פרשתנו (חיי שרה) כד, א.
3) במאמר הנ״ל הערה 1.
4) ד״ה זה תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ עח ואילך).
5) תרנ״ז (נדפס גם בסה״מ תרנ״ז ע׳ קעה ואילך).
6) ב״ב טז, ב.
7) עירובין יג, ב.
8) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 782. 896. ובכ״מ.
9) תו״א ר״פ לך לך. אוה״ת לך לך (כרך ד) תרפה, א. וש״נ. וראה גם הנסמן במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״א (במילואים) ע׳ שי.
10) תו״כ עה״פ קדושים יט, לב. קידושין לב, ב.
11) בהבא לקמן – ראה המשך תרס״ו שבהערה 4 (ע׳ פ ואילך).
12) פרשתנו קכו, א.
13) ר״פ לך לך.
14) פרשתנו קלג, רע״א.
15) ברכות כו, ב.
16) שה״ש ב, ו.
17) ויק״ר פל״ו, ד.
18) בחוקותי כו, מב.
19) ישעי׳ כט, כב.
20) ישעי׳ סד, ג.
21) פרשתנו קל, ב.
22) ראה רד״ה נתת ליראיך פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ קה).
23) בברכות השחר. וראה סנהדרין קז, רע״א.
24) וירא כב, א.
25) ראה תו״א ויקהל (הוספות) קיד, ד. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) אמור פא, א-ב. קונטרס העבודה פ״ג (ע׳ 18).
26) אגה״ק סימן כ (קלב, א-ב).
27) בראשית א, יא.
28) זח״ב קעו, ב (בספד״צ). הובא בלקו״ת בהר מ, א.
29) ירמי׳ לא, כא.
30) תו״א ויחי מה, ב. לקו״ת שה״ש מח, ב.
31) אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תשפד, א.
32) ראה תניא רפל״ז.
33) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
34) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ תפט. אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ ראש השנה ע׳ שיד. וש״נ.
35) רמב״ן ר״פ בהעלותך.
36) זח״ג רכא, א.
37) אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחילתו.
[סה"מ בראשית ח"א ע' שכב ואילך]
כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ה ע׳ 272 ואילך.