בס״ד. מוצאי ש״פ חיי שרה, כ״ה מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תשל״ט

הנחה בלתי מוגה

אמר ר׳ אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים (ומביא ראי׳ לדבר) שהרי פרשה של אליעזר (עבד אברהם) כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה¹. וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה, בלקו״ת², ובמאמרי כ״ק אדמו״ר האמצעי³, ובארוכה באוה״ת לכ״ק אדמו״ר הצ״צ⁴ [אשר נראה שמאמר זה (באוה״ת) הוא מכ״ק אדמו״ר הזקן, בתוספת הערות וביאורים מהצ״צ], דהא גופא דורש ביאור, מדוע פרשה של אליעזר הוכפלה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה⁵. ובפרט שבעל המאמר עצמו (ר׳ אחא) מדייק לומר שאלו הם גופי תורה ואילו פרשה של אליעזר אינה אלא שיחתן (ולא של בנים, אלא) של עבדי בתי אבות. גם צריך להבין למה נלמד הענין דיפה שיחתן כו׳ מפרשה זו דוקא, דמזה מובן, דאף שכללות הלימוד הוא דיפה שיחתן כו׳ מתורתן כו׳, מ״מ ישנו דיוק מיוחד במה שלימוד זה הוא מתוכן הסיפור של פרשה של אליעזר שדוקא היא הוכפלה בתורה. ועוד כמה דיוקים בפרטי מאמר ר׳ אחא, כמבואר בהדרושים.

אך כללות נקודת הביאור בזה, שענין זה (פרשה של אליעזר) הוא ענין כללי. היינו לא רק ענין כללי בנוגע להדור ההוא, או בנוגע ליצחק ורבקה ואברהם ושרה, אלא הוא ענין כללי על כל הדורות, לכל אחד ואחת בכל מקום ובכל זמן. והגם שכל התורה היא נצחית⁶, שמזה מובן שכל עניני התורה הם הוראות לכל אחד ואחת בכל מקום ובכל זמן, הנה בזה גופא ישנו הפרש בין ענינים פרטיים לענינים כלליים, עד לענין שהוא כלל גדול הכולל בעצמו כמה כללים שהם (הכללים) כוללים כמה פרטים ופרטי פרטים, ופרשה זו היא ענין כללי דוגמת כלל גדול. ומכיון שפרשה זו היא ענין כללי, לכן הוכפלה בתורה.

והענין הוא, דהנה אמרו רז״ל⁷ האבות הן הן המרכבה, ומבואר בתניא⁸, שכל אבריהם כולם היו קדושים ומובדלים מעניני עולם הזה ולא נעשו מרכבה רק לרצון העליון לבדו כל ימיהם, ובפרט ע״פ לשון הדרוש באוה״ת שם⁹ שכל מעשה האבות שעשו לא הי׳ כלל גשם כי אם הכל ברוחניות כו׳ ולא גשם כלל. ומזה מובן שגם השידוך דיצחק ורבקה הוא ענין רוחני, כמבואר בהדרושים שם דהשידוך דיצחק ורבקה (ברוחניות) הו״ע חיבור שם ב״ן לשם מ״ה. כי יצחק ורבקה הם בחי׳ מ״ה וב״ן, עד למ״ה וב״ן דעתיקא¹⁰, וענין הקירוב והשידוך והיחוד ביניהם הו״ע יחוד מ״ה וב״ן בתכלית השלימות [ולא רק תכלית השלימות כמו שאפשר להיות עכשיו, אלא שכולל גם תכלית השלימות שתהי׳ לעתיד לבוא, כי כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו¹¹]. וזהו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, דמכיון שהאבות הן הן המרכבה, הרי מזה מובן שכן הוא גם בעבדי אבות (או עבדי בתי אבות כהגירסא הב׳¹²) [דמכיון שהיו עבדי (בתי) אבות הרי מובן שגם הם היו במעמד ומצב זה]. ולכן ע״י כל הפרטים המסופרים בפרשה קיים אליעזר את השליחות ולקחת אשה לבני ליצחק¹³, שהצליח ה׳ דרכו¹⁴ ונעשה השידוך דיצחק ורבקה, יחוד מ״ה וב״ן, שהוא ענין כללי, ולכן הוא יפה מתורתן של בנים.

אך עדיין צריך להבין, שהרי בכל מצוה ומצוה יש ג״כ חיבור מ״ה וב״ן¹⁵. דבכל מצוה ישנו האדם העושה את המצוה וישנו הענין או הדבר שעמו עושים המצוה. וכמו במצות תפילין (שהוקשה כל התורה כולה לתפילין¹⁶), שישנו האדם המניח את התפילין וישנם התפילין. דהתפילין והדבר הגשמי שממנו נעשו התפילין הם בדוגמת שם ב״ן, והאדם המניח את התפילין, שעי״ז נעשה בירור וזיכוך וכו׳, הוא בדוגמת שם מ״ה, ולא רק דוגמת שם מ״ה אלא יתר על כן דאדם בגימטריא מ״ה¹⁷. ועד״ז הוא בענין שם ב״ן, שהוא השם הכללי של עולם הזה, עולם העשי׳ הגשמי. וע״י המצוה נעשה היחוד ביניהם. דע״י שהאדם מניח את התפילין, שצריכים לעשותם מדברים גשמיים דוקא, קלף גשמי ודיו וקולמוס גשמיים [עד לכח העשי׳ של כותב התפילין, כמ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן בשולחן ערוך שלו¹⁸ דנוסף להנחת התפילין וענין שעבוד הלב והמוח שבהם שהוא שלימות המצוה, הנה גם כתיבת התפילין נכללת בהמצות עשה דתפילין], הנה עי״ז נפעל יחוד מ״ה וב״ן, ועד״ז בשאר המצוות שעל ידם נעשה יחוד מ״ה וב״ן.

אך הענין הוא, דבכל המצוות הנה זהו ענין פרטי, משא״כ בפרשה של אליעזר הי׳ זה אצל אברהם (דאחד הי׳ אברהם¹⁹) דואתן לו את יצחק²⁰ וכו׳, והי׳ צ״ל וארבה את זרעו²⁰ עם כל הפרטים דפרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה²¹, ולזאת כאשר הי׳ ענין זה בפעם הראשונה, היינו שנוסף לזה שממנו נמשכים אח״כ כל הדורות הבאים, יחד עם כל העבודות שבדורות הבאים, הנה עוד זאת שהי׳ זה בפעם הראשונה, לכן נכתבו כל הפרטים שהם חלק מהכלל גדול בגלוי. דכמו שאצלם הי׳ בגלוי למטה היחוד כפי שהוא ברוחניות [שהרי האבות הן הן המרכבה, וכן האמהות שהן מקבלות וטפלות להאבות²²], כן באו בגלוי גם כל הפרטים כחלק מהכלל.

והנה מעשה אבות סימן לבנים²³, שישנה מזה הוראה נצחית על כל הדורות כולם, ובנוגע לכל אחד ואחת מישראל, ולא רק בנוגע לענינים רוחניים כי אם גם בענינים גשמיים, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו²⁴ [וכמבואר בתשובת הרשב״א הידועה²⁵ שהובאה בהדרושים ד״ה רבי בנאה הוה קא מציין מערתא כו׳²⁶]. שמזה מובן דפרשה של אליעזר [בקשר להשידוך דיצחק ורבקה] היתה גם בפשוטם של דברים, ולכן ההוראה שבזה צ״ל גם בפשוטם של דברים, גם בענינים גשמיים. ובפרט ע״פ המבואר בתניא שם שיש חילוק בין מה שהאבות הן הן המרכבה להבאים אחריהם כו׳ שמזה מובן שההוראה מסיפור זה להבאים אחריהם צ״ל גם בענינים גשמיים. היינו, שמענין האבות הן הן המרכבה נמשך אח״כ [ירושה לנו מאבותינו לכאו״א מישראל, כמבואר בתניא²⁷] בכאו״א מישראל שבשעה שלומד ענין בתורה או מקיים מצוה (כולל הציווי שנעשה מצוה וציווי השולחן ערוך, כל מעשיך יהיו לשם שמים ובכל דרכיך דעהו²⁸), הנה עי״ז נפעל יחוד מ״ה וב״ן כפי שהם בעתיקא, עד ליחוד מ״ה וב״ן בעולם הכי תחתון שאין תחתון למטה ממנו. ועד שמתקיים מ״ש²⁹ ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד, כשם שאני נכתב כך אני נקרא³⁰. דהחילוק בין נכתב לנקרא עתה הוא דנכתב הוי׳ ונקרא אדנ-י, דהוי׳ ואדנ-י הו״ע מ״ה וב״ן, ולעתיד כשם שאני נכתב כך אני נקרא, יחוד מ״ה וב״ן.

והנה כשם שהוא בכללות העבודה במשך השית אלפי שני דהוה עלמא³¹, כן הוא גם בכאו״א מישראל, דנפש אחת מישראל היא עולם מלא³². והענין הוא, דהנה מבואר בהדרושים³³ דא׳ החילוקים בין ענין יחוד מ״ה וב״ן שבמצוה פרטית להיחוד כפי שהי׳ בנישואי יצחק ורבקה הוא, שע״י קיום מצוה פרטית או לימוד התורה נפעל רק ענין האירוסין (ורק לעתיד לבוא יהי׳ ענין הנישואין), משא״כ בפרשה של אליעזר (יחוד יצחק ורבקה) שנפעל ענין הנישואין. ולכן לעתיד לבוא יאמרו ליצחק אתה אבינו³⁴, כי כשם שהי׳ בנישואי יצחק שהי׳ יחוד מ״ה וב״ן בעתיקא, ואח״כ נמשך זה למטה מטה עד באופן דאין מקרא יוצא מידי פשוטו (כנ״ל), הנה כן יהי׳ בכל העולם בגלוי לעתיד לבוא, שאז יהי׳ ענין הנישואין ניכר בגלוי בכל עניני התורה ומצוותי׳, כמבואר בכמה מקומות³⁵, מיוסד על מארז״ל במדרש רבה³⁶. וזהו מה שישנו אצל כאו״א ענין יחוד מ״ה וב״ן בכללות ובפרטיות, כי ישנם אצל כאו״א ענינים כפי שהם באופן של אירוסין וכפי שהם באופן דנישואין.

והנה מבואר בהדרושים³⁷ שעד״ז הוא במשך זמני השנה. שהענינים בכללות הם בחודש תשרי³⁸. דהנה חודש תשרי תחילתו הוא ראש השנה, שבראש השנה צ״ל ענין הקבלת עול באופן כללי. ואף שבכל השנה צ״ל ג״כ ענין הקבלת עול, ועד דאיתא בתניא³⁹ שזהו ראשית העבודה ועיקרה ושרשה, מ״מ אין זה מגיע להקבלת עול כללי שבראש השנה שאז זהו עבודת היום. ועבודה כללית זו שבראש השנה פועלת בכל ישראל (ובכל אחד מישראל) שיהיו במעמד ומצב של עבדי אבות, שהיו מרכבה לרצון העליון, היינו שיהיו בטלים לרצון העליון כביטול המרכבה להרוכב עלי׳, ועי״ז שהם בביטול נפעל תמליכוני עליכם⁴⁰, ומלוך על העולם כולו בכבודך⁴¹, שזה נעשה ע״י תמליכוני עליכם דייקא, על ישראל, שהם עומדים בביטול אל המלך. וזהו מ״ש יפה שיחתן דוקא, כי עבודת ראש השנה (וגם עבודת ההכנה לראש השנה בחודש שלפניו, ובפרט בי״ב ימים האחרונים שבו⁴², ובפרט בימי הסליחות שבו) היא בענין התפילה ותחנונים (כמבואר באחרונים ופוסקים⁴³ בכלל), שתפילה נקראת בשם שיחה, וכמ״ש בפרשתנו⁴⁴ ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפילה⁴⁵. וע״י עבודת התפילה שהיא עיקר העבודה דחודש תשרי, שזהו גם ענין עבודת התשובה, נפעל אח״כ הענין באופן דנישואין, שכבר נהי׳ הגאולה (אַז ס׳ווערט שוין די גאולה). אלא שזהו למעלה, וזה ממתין להגילוי (און ס׳וואַרט אויף דעם גילוי) שיהי׳ אח״כ למטה ע״י גמר וסיום הבירורים, בדוגמת שהיו אז הנישואין בפשטות בעולם הזה התחתון ע״י פעולת עבדי אבות וע״י שיחתן, ועד באופן של ויינחם⁴⁶, ואח״כ וארבה את זרעו ע״י היחוד ונישואין שלו.

וזה נותן הכח גם לבנים (דמעשה אבות הוא נתינת כח לבנים), ועד שנמשך אח״כ בשיחתן של בנים שהם במעמד ומצב דעבדים, עד לאופן דעבד פשוט ועבד נאמן⁴⁷, ומזה נמשך אח״כ בהתורה, וע״י התורה (כמדובר כמה פעמים). שהרי גם ענין זה גופא מה שיפה שיחתן כו׳ מתורתן כו׳ יודעים מהתורה, וכלשון המדרש הנ״ל שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה. ועד״ז ע״י הוספה בתשובה עילאה (שתשובה עילאה הו״ע התורה כמבואר באגה״ת⁴⁸), לאחרי הקדמת התשובה כפשוטה, תשובה תתאה, ומזה נמשך אח״כ הענין דלאתבא צדיקייא בתיובתא, ועד שנמשך בגלוי דמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא⁴⁹, נוסף על מה שעושים מצד עצמם, ועמך כולם צדיקים⁵⁰, כל התלוי בהם. ואז נאמר ליצחק כי אתה אבינו, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.

__________

1) ב״ר פ״ס, ח. פרש״י עה״פ פרשתנו (חיי שרה) כד, מב.
2) ברכה צו, ד.
3) תו״ח פרשתנו קלה, א. קלז, א ואילך. שם, ד ואילך.
4) פרשתנו קכז, ב ואילך.
5) תו״ח שם קלה, סע״א.
6) תניא רפי״ז.
7) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו.
8) פכ״ג (כח, ב).
9) קכח, א.
10) ראה לקו״ת שם צו, סע״ג. תו״ח שם קלא, ב. קלז, סע״א.
11) תניא רפל״ז.
12) ב״ר שבהערה 1.
13) פרשתנו שם, ד.
14) ראה פרשתנו שם, נו.
15) אוה״ת שם קכח, א.
16) קידושין לה, א.
17) מאו״א מערכת א אות קסו. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אדם ס״ח סק״ה (ס״ע קנא-ב). וש״נ.
18) או״ח סכ״ה סי״א.
19) יחזקאל לג, כד.
20) יהושע כד, ג.
21) בראשית א, כח.
22) ראה לקו״ת שה״ש טו, ג.
23) ראה תנחומא לך לך ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן לך לך יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. ר״פ וישלח. ס״פ ויחי. תו״ח לך לך פג, סע״ג ואילך. אוה״ת ר״פ לך לך. ועוד.
24) שבת סג, א. וש״נ.
25) שו״ת הרשב״א ח״א סתי״ח.
26) אוה״ת פרשתנו קיט, ב. (כרך ב – בהוספות) תמב, א.
27) ראה תניא רפי״ח.
28) אבות פ״ב מי״ב. משלי ג, ו. טושו״ע או״ח סרל״א.
29) זכרי׳ יד, ט.
30) ראה פסחים נ, סע״א.
31) ר״ה לא, א.
32) סנהדרין לז, סע״א במשנה.
33) לקו״ת שם.
34) שבת פט, ב.
35) ראה אוה״ת ויצא קעה, א. ובכ״מ.
36) שמו״ר ספט״ו.
37) אוה״ת פרשתנו קל, סע״ב. קלג, ריש ע״ב.
38) ראה אוה״ת שם קלג, ריש ע״ב.
39) רפמ״א.
40) ראה ר״ה טז, א. לד, ב.
41) נוסח תפילת העמידה דר״ה ויוהכ״פ.
42) ראה סה״ש תש״ג ע׳ 177.
43) ראה מט״א סתקפ״א סי״א ובאלף המגן שם (סקכ״ד).
44) כד, סג.
45) ברכות כו, ב. אוה״ת שם קכט, ריש ע״ב.
46) פרשתנו שם, סז.
47) ראה המשך תרס״ו ע׳ שח ואילך.
48) פ״ט.
49) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
50) ישעי׳ ס, כא.

[סה"מ בראשית ח"א ע' שמה ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ לד ואילך.