בס״ד. ש״פ ראה, מבה״ח וער״ח אלול ה׳תשי״ד

הנחה בלתי מוגה

אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון¹, דחשיב כאן כללות סדר העבודה, וצריך להבין שהרי אנו יודעים כלל שהתחלת ויסוד העבודה הוא היראה², דדא תרעא לאעלאה³, שהיראה היא השער והיסוד לכללות העבודה, וא״כ הרי בתחילה הי׳ צ״ל ואותו תיראו, ומדוע מתחיל אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו. ועוד צריך להבין מ״ש אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו, דבענין ההליכה מצינו ג״כ מ״ש⁴ והלכת בדרכיו, שהוא דרך התורה והמצוה כמ״ש⁵ ושמרו דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט שהוא תורה ומצוות, דזהו ענין ההליכה בדרכיו, ואין זה בחי׳ אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו, וצריך להבין מהו ענין אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו. ועוד צריך להבין מ״ש ובו תדבקון בנו״ן פשוטה, דבכולם הוא מסיים בוא״ו, ובהעבודה דובו תדבקון דוקא, שהוא תכלית העבודה, שהרי חושב כאן כללות סדר העבודה עד בחי׳ ובו תדבקון, הנה בעבודה זו הוא מסיים בנו״ן פשוטה, וצריך להבין טעם השינוי, דלכאורה הי׳ צ״ל בכולם בנו״ן פשוטה, או גם בעבודה זו בוא״ו. וביותר אינו מובן מה דאיתא בספרי עה״פ ובו תדבקון, הפרישו עצמכם מעבודה זרה ודבקו במקום, דלכאורה הרי ענין זה הוא עדיין קודם התחלת העבודה, ומהו שמפרש זה על מ״ש ובו תדבקון שהוא תכלית העבודה.

והענין הוא, דהנה ההפרש בין ההליכה בדרכיו לבחי׳ אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו הוא שההליכה בדרכיו הוא המשכה מלמעלה למטה, דכמו הדרך ענינה הוא שהיא משמשת שעל ידה עוברים ממקום אחד למקומות אחרים, כמו״כ הו״ע דרך הוי׳, שע״י לימוד התורה וקיום המצוות ממשיכים אלקות בעולם. דזהו ההליכה מלמעלה למטה. אמנם יש עוד אופן בעבודה והוא ההעלאה מלמטה למעלה, שהוא קו העבודה, דדרך הוי׳ שהוא ההמשכה מלמעלה למטה הוא קו התורה, אמנם ההעלאה מלמטה למעלה הוא קו העבודה, וכמו״כ תפילות שכנגד קרבנות תקנום⁶, דתפילה הו״ע העלאה מלמטה למעלה, דזה ניכר גם בסדר התפילה, שההתחלה היא ממודה אני והודו להוי׳ שהוא הודאה בעלמא בלי שום השגה, ובפרט ההודאה דמודה אני שהוא קודם נטילת ידים וברכות השחר, וכך הוא הולך מלמטה למעלה, מתחילת העבודה עד הביטול דקריאת שמע ושמונה עשרה שהוא תכלית העבודה. ויש יתרון בענין ההעלאה על ענין ההמשכה, דבהמשכה מלמעלה למטה הנה ההמשכה היא רק גילויים בלבד, אמנם בענין ההעלאה וההתכללות הנה ההתכללות היא למעלה יותר, כדאיתא בלקו״ת⁷ עה״פ⁸ שובה ישראל עד הוי׳ אלקיך שהוא ההתכללות בבחי׳ הוי׳ אלקיך, היינו שההתכללות היא למעלה מעלה ביותר, וזהו מ״ש אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו, שהיא ההליכה וההתכללות בבחי׳ אלקיכם. והנה מזה שבתחילת הפסוק הוא אומר אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו שהו״ע ההעלאה, מובן מזה שגם שאר הבחינות שחושב כאן, הנה כל הבחינות הוא בענין ההעלאה שבתפילה, שבתחילת העלי׳ בתפילה הוא בבחי׳ אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו, וכן הוא הולך ממדריגה למדריגה עד שמגיע לבחי׳ ההעלאה דובו תדבקון. דהתחלת העבודה היא מ״ש אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו, דאחרי הוא מלשון אחוריים, בתר כתפוי⁹, שהם ענינים הלא טובים שאין בהם פנימיות הרצון ורק בחי׳ אחוריים, או גם דברי הרשות, אבל הם דברים טפלים בלבד להפנימיות דהשלמת הכוונה דדירה בתחתונים¹⁰, הנה בדברים אלה שהם מבחי׳ אחוריים, בזה הוא התחלת העבודה, דזהו אחרי הוי׳ אלקיכם, וזה פועל התלכו (און דאָס פּועל׳ט דעם תלכו). דכמו שבעבודת הקרבנות הנה ההתחלה הי׳ מתרומת הדשן¹¹, שהי׳ בזה חלק שנבלע במקומו¹² והשאר היו מוציאים לחוץ, ולתרומת הדשן היו צ״ל לבושים מיוחדים ולעבודת הקרבנות הי׳ צ״ל לבושים אחרים, דלהיות אשר הי׳ חלק בזה ששייך לחוץ, לזאת הי׳ צ״ל לבושים מיוחדים, הנה כמו״כ הוא בעבודת התפילה, שהתחלת העבודה היא מתיקון חצות שאז הוא החשבון על דברים הלא טובים, ענינים שמבחוץ, דהנה אמרו רז״ל¹³ אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, והרי תפילה צ״ל בשמחה, וכובד ראש פירש״י הכנעה, לזאת איתא באגה״ת¹⁴ דמי שאינו יכול להיות בב׳ תנועות אלו בשעה אחת הנה בשעת התפילה יהי׳ בשמחה, והכובד ראש וההכנעה צ״ל בתיקון חצות כאשר יעשה חשבון ממה שעבר עליו, שהוא ההכנה לתפילה, דאף אשר בתיקון חצות הרי החשבון הוא ממה שעשה ביום העבר, מ״מ הנה זהו ההכנה לתפילה, כמו תרומת הדשן, שעי״ז שהרימו את הדשן מעל המזבח הי׳ אח״כ עבודת הקרבנות בהמזבח. וכמו שבתרומת הדשן הי׳ ב׳ חלקים, חלק מה שנבלע במקומו וחלק מה שהוציאו לחוץ, כמו״כ הוא גם בהעבודה דתיקון חצות, שישנם ענינים שע״י עבודתו הוא פועל שיוכללו בקדושה, דאף שמקודם לא היו אפשר להיכלל בקדושה לפי שהי׳ חסר בהם ביטול, הנה ע״י עבודתו בתיקון חצות הוא פועל בהם שיוכללו בקדושה, אמנם ישנם ענינים שלעת עתה אי אפשר לו לפעול בהם ההתכללות, הנה לעת עתה הוא צריך להוציאם מחוץ לד׳ אמותיו, בכדי שענינים אלו שעכשיו הם לא טוב עדיין לא יבלבלו לו מעבודתו, וכמ״ש¹⁵ וחטאתי נגדי תמיד, ופירש באגה״ת¹⁶ מנגד מרחוק, דבכדי שהחטאים לא יבלבלו לו מעבודתו צ״ל מרחוק, עד אשר יוכל לפעול בהם שגם הם יתכללו בקדושה.

והנה כמו שיש העבודה בבחי׳ אחוריים בדברים לא טובים, כמו״כ הנה גם בטוב גופא יש העבודה בבחי׳ אחוריים, דבכל דבר יש הפנימיות שבו והחיצוניות שבו, והעבודה בבחי׳ אחוריים הוא כאשר מתבונן בכללות ההשתלשלות שהוא רק מהארה בלבד, דכי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים¹⁷, שכל ההשתלשלות היא רק משם והארה בלבד, ובזה גופא הוא ג״כ רק הודו בלבד, היינו שהוא הארה דהארה בלבד, דזהו מ״ש בברוך שאמר שהו״ע ההשתלשלות, דמברוך הוא עד ברוך שמו הם עשר פעמים ברוך כנגד העשר ספירות, הנה כל זה הוא ברוך שמו, שהוא רק שם והארה בלבד, וכמו״כ הנה גם בברכת ישתבח שהוא סיום ברכת ברוך שאמר, הנה אומרים ישתבח שמך, דאחרי ההתבוננות בפסוקי דזמרה בהשמים וארץ, הנה כל זה הוא ישתבח שמך בלבד, שהוא בחי׳ אחרי הוי׳ אלקיכם.

וע״י בחי׳ אחרי הוי׳ אלקיכם, בתחילה בהעבודה דתיקון חצות שהוא העבודה עם דברים שמבחוץ לגמרי, ואח״כ העבודה בהאחוריים והחיצוניות דהשתלשלות, הנה מזה בא לבחי׳ תלכו שהוא הרצוא והאהבה, דמאחר שהוא מרגיש שכל ההשתלשלות הוא רק הארה בלבד, לזאת הוא מתעורר באהבה גדולה לפנימיות ועצמות אלקות שלמעלה מהעולמות, דזהו ואהבת שבקריאת שמע, שזה בא אחרי ברכה ראשונה דקריאת שמע שהוא אהבת המלאכים, ואחרי ברכה שני׳ דקריאת שמע שהוא אהבת הנשמות, הנה אח״כ הוא בא בקריאת שמע לבחי׳ ואהבת בלי גבול, אחרי הקדמת שמע ישראל הוי׳ אלקינו הוי׳ אחד¹⁸, למסור נפשו באחד¹⁹, הנה מזה הוא בא לואהבת בכל לבבך ובכל נפשך עד בכל מאדך²⁰ שהוא בלי גבול, דזהו בחי׳ תלכו, שהוא העבודה דאהבה כמ״ש²¹ הלוך ונסוע הנגבה.

אמנם בהעבודה דאהבה הרי הוא עדיין בבחי׳ יש מי שאוהב, ולכן צ״ל גם בחי׳ היראה, והוא מ״ש ואותו תיראו, דיראה זו היא יראה עילאה שמצד פנימיות האלקות שלמעלה מהעולמות, דזהו בפרשה שני׳ דקריאת שמע והי׳ אם שמוע תשמעו²², השמרו לכם פן יפתה גו׳²³. דמצד שהוא יודע ומרגיש אשר כללות ההשתלשלות הוא הארה בלבד והוא באהבה להאלקות שלמעלה מהעולמות, הנה מצד הרגש הרוממות דאלקות שמצד שהוא בהפלאה ורוממות, הוא בא ליראה גדולה, כמ״ש²⁴ הוי׳ שמעתי שמעך יראתי, דלהיות ששמעתי שמעך, שהוא הרגש הרוממות, מצד זה הנה יראתי. דזהו בפרשה שני׳ דקריאת שמע, שהיראה היא מצד והי׳ אם שמוע תשמעו, דיראה זו היא יראה עילאה דוקא, היראה מהאלקות שלמעלה מהעולמות, לא בחי׳ יראו מהוי׳²⁵ כי אם יראו את הוי׳²⁶, דזהו מ״ש ואותו תיראו (ואותו דייקא).

אמנם העבודה דאהבה ויראה בלבד אין מספיק עדיין, להיות שהם בב׳ קוים מיוחדים והוא בהרגש הלב, דלזאת אין זה בחי׳ אמת, שהרי באהבה יש ההפכי דיראה וכן ביראה יש ההפכי דאהבה, ואין זה אמת, ובכדי שיהי׳ עבודתו באמת הוא ע״י בחינה שלמעלה משניהם וכולל את ב׳ הקוים, כמבואר בתורה אור פ׳ ויחי²⁷ שהאהבה דראובן והיראה דשמעון, שהוא רצוא ושוב, אין זה מספיק, וצ״ל העבודה דלוי דוקא שכולל את שניהם, דזהו מ״ש ובקולו תשמעו, שהוא קול התורה שכולל את ב׳ הקוים, דבעבודת התפילה הוא בחי׳ אמת ויציב כו׳ הדבר הזה שקאי על דיבור התורה, דדיבור התורה דוקא הוא אמת ויציב וכל הלשונות שחושב שם. ואופן לימוד התורה צ״ל בביטול דוקא, דכמו (שבתפילה) כתיב²⁸ אדנ-י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, כמו״כ בלימוד התורה הנה כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו²⁹, והשמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך³⁰, דאתה הוא השכינה, הנה כל לימודו צ״ל שישמיע לאזנו מה שאתה מוציא מפיו, והוא רק חוזר הדברים בלבד, דכאשר לימוד התורה הוא באופן כזה הנה אז הוא אמת ויציב כו׳. ובכדי שיהי׳ לימוד התורה באופן כזה הוא ע״י שבתחילה ישנו העבודה דאחרי הוי׳ אלקיכם תלכו שהוא ההכנה לתפילה, גם ההתבוננות בההשתלשלות שהוא הארה בלבד, וגם ההכנה שקודם לזה בתיקון חצות, שע״י הכנה זו בבחי׳ אחרי הוי׳ אלקיכם, הוא בא לתלכו שהוא אהבה, שהוא בפרשה ראשונה דקריאת שמע, ואח״כ ישנו העבודה דאותו תיראו שהוא בפרשה שני׳ דקריאת שמע, שמצד האהבה ויראה הוא בא לאת מצותיו תשמורו (וואָס די אהבה ויראה טראָגן אַרויס שיהי׳ את מצוותיו תשמורו) שהוא קיום המצוות, שהוא בפרשת ציצית, דציצית עם ח׳ חוטין וה׳ קשרים הוא תרי״ג³¹, הנה אח״כ הוא בא להעבודה דבקולו תשמעו, השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך, שהוא אמת ויציב. והנה אח״כ מ״ש אותו תעבודו אין הכוונה על העבודה דעבד פשוט³², דאחרי כל המדריגות הנ״ל אין שייך העבודה באופן זה, כי אם הכוונה היא העבודה דעבד נאמן³², שהוא בביטול לגמרי, שהוא בשמונה עשרה, דבשמונה עשרה הוא כעבדא קמי מארי׳³³, ביטול במציאות, שכל מדריגות הנ״ל הם ביטול היש בלבד, ולכן אין מגיעים באצילות כי אם בבי״ע דוקא, דלאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד³⁴, כי אם הביטול דשמונה עשרה דוקא שהוא ביטול במציאות, שהוא בטל לגמרי, שאין בו שום מציאות והוא רק כלי לאלקות, הנה זה דוקא מגיע בבחי׳ אצילות, דזהו ג״כ מ״ש אותו תעבודו (אותו דייקא).

אמנם גם העבודה דשמונה עשרה אינו מספיק עדיין, כי אחרי הביטול דשמונה עשרה, כאשר יתעסק עם גשמיות (ווען ער וועט האָבן צו טאָן מיט גשמיות), ובמילא עם חומריות, אפשר שיפול ממדריגתו, וכמו שאמרו³⁵ דבתפילה צריך שיהיו עיניו למטה ולבו למעלה, דהכוונה במ״ש עיניו למטה הוא שצריך לשמור (אַז מען דאַרף באַוואָרענען) את המטה, שהרי אפשר דבתפילה הוא בביטול כדבעי, אבל אח״כ כאשר הוא עוסק בדברים גשמיים הוא נופל כו׳, הנה לזאת צ״ל ובו תדבקון, והיו לבשר אחד³⁶, דלא רק שהוא כלי להדבר כי אם שנעשה דבר אחד עמו, דאז אין חשש שיפול. דטעם הדבר מה שאפשר להיות נפילה אחרי התפילה הוא לפי שגם בתפילה הנה הוא דבר לעצמו אלא שהוא כלי להאור, משא״כ כאשר הביטול שלו הוא לא רק שהוא בחי׳ כלי שמקבל אור, או כמו אבר שמקבל חיות, כי אם שנעשה דבר אחד ממש, אז הרי לא שייך שיעזוב את זה (ער זאָל אַוועקגיין פון דעם), דזהו העבודה דובו תדבקון, שבעבודת התפילה הוא הביטול דנפילת אפים שאחרי הביטול דשמונה עשרה. והענין בזה הוא, כמו שמבואר עה״פ³⁷ והאיש משתאה לה מחריש לדעת, שיש ב׳ אופני ביטול, הביטול דמשתאה שהוא מלשון שממון, והביטול דמחריש שלמעלה מענין השממון, דהביטול דשממון הוא רק מה שהוא מתבטל ממציאותו (וואָס ער ווערט זיך אן פון זיין מציאות) אבל אינו נכלל בהדבר, והביטול דמחריש הוא מה שנכלל בהדבר. ויש בזה ג׳ משלים, משל א׳ הוא מאחד ששומע איזה שכל עמוק שאינו בערכו כלל, הנה שמיעת השכל פועל עליו שהוא מתבלבל לגמרי ואינו יודע מה נעשה עמו (און ער ווייס ניט וואָס מיט אים איז), דבזה הוא נאבד ממציאותו אבל אינו נכלל עדיין, ואח״כ הנה הביטול הוא שנכלל בהשכל, שהוא תופס אותו (אַז ער נעמט אים), דזהו מחריש לדעת. ויש עוד דוגמא שהוא מתאים יותר מדוגמא זו, והוא המשל דזריעת הגרעין בארץ שע״י זריעת הגרעין נעשה הצמיחה, הנה הסדר בזה הוא שבתחילה צריך להיות רקבון הגרעין, שבהרקבון הוא נאבד ממציאותו, ואח״כ הוא נכלל בכח הצומח שבארץ, שאז דוקא נעשה הצמיחה מקטנות לגדלות, דכמו״כ הוא בעבודה שבתחילה הוא נאבד ונתבטל ממציאותו עד שאין בו מאומה והוא רק כלי להדבר שרוצה שיושפע, אבל אינו נכלל עדיין בהדבר, שהוא הביטול דשמונה עשרה, אמנם בנפילת אפים שהוא בחי׳ ובו תדבקון, הוא בהתכללות שזהו מציאותו, ולזאת אין חשש שיפול, כי לא שייך שיעזוב (וואָרום עס איז ניט שייך ער זאל אַוועקגיין), הואיל ונכלל בהדבר וזהו מציאותו. וזהו מ״ש בזהר³⁸ דנפילת אפים הוא ביטול נעלה ביותר, ולזאת הנה בנפילת אפים הוא ההמשכה. דלכאורה אינו מובן, והרי גם בשמונה עשרה הוא בביטול במציאות כעבדא קמי מארי׳, וגם בשמונה עשרה יש ההמשכה למטה, דזהו ח״י ברכות שבשמונה עשרה שהם כמו הח״י חוליות³⁹ שעל ידן נמשך חיות בכל הגוף, דכמו״כ הוא גם בהח״י ברכות דשמונה עשרה שעל ידן נמשך החיות בעולם, וא״כ מהו החידוש בנפילת אפים דוקא. אך הענין הוא, שהביטול דשמונה עשרה הוא רק כלי בלבד, והביטול דנפילת אפים הוא בהתכללות, דהנה הביטול דקריאת שמע ושמונה עשרה הוא מסירות נפש בכח ומסירות נפש שמצד הנשמה, אבל אין זה נוגע בהגוף, והביטול דנפילת אפים הוא מסירות נפש בפועל ומצד הגוף, וע״ד דאיתא על צדיקים מופלגים, ועם השם (און מיטן נאָמען) מסופר זה על הבעש״ט⁴⁰, דבשעת עליותיו הנה הגוף הי׳ כאבן דומם בלי חיות כלל מצד עצמו, שלא הי׳ בו חיות גשמי, שזהו מסירות נפש בפועל ומצד הגוף, שהרי הגוף הי׳ כאבן דומם, דכמו״כ הוא הביטול והמסירות נפש דנפילת אפים, ולזאת הנה בנפילת אפים דוקא ההמשכה היא למטה מטה ביותר, שלא בהדרגה. דבשמונה עשרה, עם היות שגם אז יש המשכה, הנה ההמשכה היא בהדרגה דוקא, דלהיות שהמסירות נפש אינו בהגוף, לכן הנה בגשמיות אי אפשר להיות ההמשכה מצד החשש שיפול כו׳, כי אם בנפילת אפים שהמסירות נפש היא גם בהגוף, לזאת הנה ההמשכה היא עד למטה מטה שלא בהדרגה כלל. וזהו מ״ש ובו תדבקון בנו״ן פשוטה, דהנה נו״ן פשוטה יוצא מן השורה, והיינו שההמשכה היא עד למטה מטה, דלהיות שאוחז (וואָס ער איז אָנגעהאַלטן) למעלה מעלה (שהרי זה גם למעלה משמונה עשרה שבאצילות, היינו שבחי׳ ובו תדבקון הוא למעלה מאצילות), לזאת הנה ההמשכה היא עד למטה מטה.

וזהו מ״ש אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו שהוא העבודה דאהבה, דאף שהתחלת העבודה היא היראה, דיראה היא יסוד העבודה, אמנם זהו כאשר חושבים סדר העבודה שבכללות היום, דבזה הנה ההתחלה היא היראה, אבל כאן הוא חושב סדר העבודה דתפילה, הנה תפילה ענינה אהבה דוקא, דיראה אינה שייכת לענין התפילה דוקא. דאף אשר זמן התפילה היא שעת הכושר גם ליראה, אמנם היראה יכולה להיות גם בזמן אחר, עד דאפשר להיות גם יראה טבעית. ואף שגם לתפילה צריך להיות היראה, דלכן הוא מרמז כאן גם ענין היראה כמ״ש אחרי, שהוא שמאלו תחת לראשי⁴¹, מ״מ הוא ברמז בלבד, להיות דאף אשר היראה מוכרחת בתפילה, אבל אין זה ענין התפילה כלל, וענין התפילה הוא האהבה, כמו שמבאר כ״ק אדמו״ר (מוהרש״ב) נ״ע באריכות בקונטרס העבודה⁴², דהנה תפילה היא התחברות הנשמה באלקות, דתפילה היא מלשון⁴³ התופל כלי חרס, ובתפילה הוא העלאת הניצוצות, דב׳ דברים אלו התחברות הנשמה והעלאת הניצוצות הם ע״י האהבה דוקא. ולכן הוא אומר אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו שהו״ע האהבה כנ״ל, ואח״כ הוא אומר ואותו תיראו שהוא יראה עילאה, ובקולו תשמעו שהוא לימוד התורה, ואותו תעבודו שהוא שמונה עשרה, עד בחי׳ ובו תדבקון שהוא תכלית העבודה שנעשה דבר אחד, דלכן הנה ההמשכה היא עד למטה מטה. דזהו מ״ש בספרי הפרישו עצמכם מעבודה זרה, שהוא הבירור בג׳ קליפות הטמאות, דבכל בחינות הנ״ל שלמטה מבחי׳ ובו תדבקון אי אפשר להיות הבירור בג׳ קליפות הטמאות, כי אם בבחינה זו דוקא שהוא תכלית העבודה, הנה בבחינה זו דוקא ההמשכה היא עד למטה מטה.

והנה כמו שכללות העבודה נחלקת לקו התורה קו קיום המצוות וקו עבודת התפילה, כמו״כ הוא בזמני השנה שישנם ג׳ חילוקים אלו, והזמן של עבודת התפילה הוא הזמן דעשרת ימי תשובה כמ״ש⁴⁴ דרשו הוי׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, דגם ביחיד הוא כמו בתפילת צבור, ואימתי בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום כיפור⁴⁵, דההכנה לזה היא חודש אלול, דבאלול הוא העבודה דאחרי הוי׳ אלקיכם תלכו. וכמו שבענין התפילה שבכל יום הנה בתחילה צ״ל העבודה דתיקון חצות שהוא הכובד ראש, ואח״כ הוא בא לתלכו שהוא האהבה, כמו״כ הנה גם בעשי״ת שהוא זמן התפילה של כל השנה, הנה בחודש אלול שהוא ההכנה לזה, הנה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני⁴¹, שבתחילה הוא שמאלו תחת לראשי, חשבון הנפש מכל השנה, שהוא כמו בתיקון חצות, ואח״כ הוא העבודה דאהבה, דאלול הוא ר״ת אני לדודי ודודי לי⁴⁶ שהוא העבודה דאהבה מלמטה למעלה, שכל זה הוא העבודה דאחרי הוי׳ אלקיכם תלכו. ובימי הסליחות ובפרט בראש השנה הוא העבודה דאותו תיראו דאז הוא זמן היראה, כי הוא נורא ואיום⁴⁷, ואת מצוותי תשמורו הוא המצוה דשופר, דזהו שמסיים ובקולו תשמעו שהוא קול השופר, וכמו שבלימוד התורה מבואר לעיל שצריך לשמוע בקולו של הקב״ה, כמו״כ הוא גם בקול השופר, שצריך לשמוע בקול השופר שלמעלה, דבזה מתרץ כ״ק ארמו״ר הצ״צ קושיית הר״ן⁴⁸ שהקשה טעם שינוי הברכה דשופר לברכת מגילה, דבמגילה נוסח הברכה הוא על מקרא מגילה ובשופר נוסח הברכה הוא לשמוע קול שופר, דלכאורה הרי שניהם הו״ע אחד ומהו החילוק ביניהם, ומתרץ כ״ק אדמו״ר הצ״צ על דרך החסידות⁴⁹, דבתקיעת שופר צריך לפעול שישמעו בקול שופר של הקב״ה מה שואדנ-י הוי׳ בשופר יתקע⁵⁰, שעי״ז הנה יתקע בשופר גדול⁵¹, שהוא ג״כ התקיעה שלמעלה. ואותו תעבודו הוא העבודה דעשרת ימי תשובה וגם ראש השנה ויום הכיפורים בכלל זה, ובו תדבקון קאי על העבודה דיום כיפור בפרט, דאיתא⁵² אשר נעילה דיום כיפור הוא כמו ענין נפילת אפים, דבנעילה הוא מסירות נפש בפועל, ולכן הנה בסיום התפילה דנעילה אומרים שמע ישראל גו׳ וצריך לכוון למסור נפשו בפועל, שהוא בחי׳ דביקות שנעשה דבר אחד, ועי״ז הוא ההמשכה בכל השנה, דזהו ענין נו״ן פשוטה, שהוא המשכה בכל עניניו במשך כל השנה.

__________

1) פרשתנו (ראה) יג, ה. – לכללות המאמר, ראה ד״ה זה בסידור (עם דא״ח) כג, ד ואילך. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״א כב, ג ואילך. אוה״ת פרשתנו ע׳ תרפו ואילך.
2) ראה תניא רפמ״א.
3) ראה זח״א ח, רע״א. יא, א ואילך. ועוד.
4) תבוא כח, ט.
5) וירא יח, יט.
6) ברכות כו, ב. וראה זח״ב כ, ב.
7) ראה לקו״ת שבת שובה סז, ג.
8) הושע יד, ב.
9) ראה תניא פכ״ב (כז, ב).
10) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
11) בכ״ז ראה רמב״ם הל׳ תמידין ומוספין פ״ב ה״י ואילך.
12) ראה פרש״י ויקרא א, טז. מעילה יא, סע״ב. ועוד.
13) ברכות ל, ב.
14) פ״י.
15) תהלים נא, ה.
16) ספי״א.
17) תהלים קמח, יג.
18) ואתחנן ו, ד.
19) ראה זהר ח״ב קיט, א. ח״ג לג, א. פע״ח שער (ז) הק״ש פ״ב. ב״ח או״ח ר״ס ס״א. ועוד. וראה תו״א וישב כט, ב. לקו״ת פ׳ ראה כה, א. אוה״ת תרומה ע׳ א׳שסז. בהר (כרך ב) ע׳ תריב. (כרך ד) ע׳ א׳קמא. וש״נ.
20) ואתחנן שם, ה.
21) לך לך יב, ט.
22) עקב יא, יג.
23) שם, טז.
24) חבקוק ג, א.
25) תהלים לד, י.
26) שם לג, ח. וראה לקו״ת פרשתנו כא, ג. ובכ״מ.
27) מה, א ואילך.
28) תהלים נא, יז.
29) תדא״ר רפי״ח.
30) ברכות יג, א.
31) ראה פרש״י ולקח טוב שלח טו, לט. תנחומא קרח (הוספה) יב.
32) ראה המשך תרס״ו ע׳ שטז ואילך.
33) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
34) תקו״ז בהקדמה (ג, ב).
35) יבמות קה, ב.
36) בראשית ב, כד.
37) חיי שרה כד, כא. ראה סידור (עם דא״ח) צב, ג ואילך. תו״ח חיי שרה קלז, ד ואילך. ועוד.
38) ראה זהר ח״ב רב, סע״ב. ח״ג קכ, סע״ב ואילך.
39) ראה ברכות כו, ב. זח״ג רנה, סע״ב. לקו״ת בלק ע, ג ואילך. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ד ע׳ א׳תקכה ואילך, ובהנסמן שם ע׳ א׳תקיז.
40) שערי תשובה שם מו, ד.
41) שה״ש ב, ו. ח, ג.
42) פ״א. פ״ד.
43) כלים פ״ג מ״ה. וראה תו״א תרומה עט, סע״ד. סה״מ תש״ט ע׳ 79 (השני) בהערה.
44) ישעי׳ נה, ו.
45) יבמות קה, א.
46) שה״ש ו, ג. אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
47) פיוט ״ונתנה תוקף״ בתפילת ר״ה ויוהכ״פ.
48) פסחים ז, ב.
49) אוה״ת פרשתנו שם ע׳ תרצו.
50) זכרי׳ ט, יד.
51) ישעי׳ כז, יג.
52) לקו״ת תצא לז, ד. ברכה צה, א.

[סה"מ דברים ח"א ע' רמד ואילך]

״כ״ק מו״ח אדמו״ר סיפר שפעם ביקש מאביו הרבי (מהורש״ב) נ״ע מתנה, והרבי נ״ע אמר לו מאמר, כפי שאמרו אדמו״ר הזקן בדורו, אותו המאמר עם הוספות כפי שאמרו אדמו״ר האמצעי בדורו, וכך כל נשיא בדורו. בכלל קשה לחלק בהמאמרים איך כל נשיא אמרו. אבל ישנם המאמרים שנשארו מכל הנשיאים, ובמאמרים אלו רואים ההוספות שכל נשיא הוסיף בדורו. המאמר אחרי ה׳ אלקיכם תלכו ישנו מאדה״ז בלקו״ת, בלי ההגהות והערות. מאדהאמ״צ ישנו בסידור, אבל כמו שהוא בסידור ניכר שזהו מאמר של אדה״ז, אבל ישנו ג״כ בשער התפלה, שמאריכות הלשון ניכר שזהו מאמר של אדהאמ״צ, ז.א. מאמר של אדה״ז עם ההוספות שלו. מכ״ק אדמו״ר הצ״צ ישנו המאמר בלקו״ת עם ההגהות, וחוץ מזה, ישנו המאמר בביכל, בכתב יד. כמו שהמאמר הוא בביכל הוא אינו מסודר, אין בו מוקדם ומאוחר, אלא לסוף הביכל ישנו פתק, שנכתב למעתיק איך שיעתיק, מה יעתיק מהסידור, משער התפלה, ואיפה יכניס את ההוספות. הענין המדובר בהמאמר, המדריגות דאחרי ה׳ אלקיכם תלכו גו׳ עד ובו תדבקון כפי שזה מחולק בהזמנים דאלול ועשי״ת, נלקח ממאמר הצ״צ שבביכל, ולע״ע זהו המקום היחיד שמצאתי את הענין הזה״ (שיחות קודש תשי״ד (ברוקלין, תש״ס) ע׳ 403-4).
נדפס בסה״מ תשי״ד (ברוקלין, תשמ״ח) ע׳ 164 ואילך.