בס״ד. ש״פ בחוקותי, כ״ז אייר, מבה״ח סיון ה׳תשי״א
הנחה בלתי מוגה
והתהלכתי1 בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם גו׳ ואולך אתכם קוממיות2, וצריך להבין מהי המעלה כל כך דוהתהלכתי בתוככם שאומר ע״ז אשר אם3 בחוקותי תלכו, הנה אז דוקא והתהלכתי בתוככם, והרי כתיב4 אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו וכתיב5 ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, ואמרו רז״ל6 מה הקב״ה נקרא חנון אף אתה הי׳ חנון, מה הקב״ה נקרא רחום אף אתה הי׳ רחום, הרי שענין ההליכה ישנו תמיד, ומהי המעלה דוהתהלכתי בתוככם דוקא שע״ז הוא אומר דאם בחוקותי תלכו הנה אז יהי׳ והתהלכתי בתוככם. וכן צריך להבין מהי המעלה דואולך אתכם קוממיות, קומה זקופה7, שיש בזה ב׳ דיעות8, דעה הא׳ שזהו קומה א׳ היינו מאה אמה ודעה הב׳ שתי קומות היינו מאתיים אמה, וצריך להבין מהי המעלה בזה שיהי׳ קומה זקופה דוקא. וביותר אינו מובן, שהרי כל היעודים שחושב כאן אינם תלויים בזמן מסויים דוקא ויכולים להיות בכל זמן, וכמו שאומר אם בחוקותי תלכו, היינו שבכל זמן וזמן אם בחוקותי תלכו גו׳ ונתתי גשמיכם בעתם, וכן שאר היעודים, וראי׳ לזה שהרי איתא במסכת תענית9 שבימי שמעון בן שטח הי׳ חיטים ככליות, שזהו בדוגמא דלעתיד, הרי מובן מזה שכל היעודים שחושב כאן אינם תלויים בזמן דלעתיד דוקא, אך על זה אפשר לומר שזהו רק דוגמא בלבד מלעתיד, אך מצינו ג״כ שיאשיהו10 לא רצה שתעבור חרב פרעה, וכל כך הי׳ זה בפשיטות אצלו עד שלא הלך גם להימלך ע״ז עם ירמי׳ הנביא כי הי׳ אצלו בפשיטות שאינו צריך לתת להעביר חרב פרעה שהרי כתיב11 וחרב לא תעבור בארצכם, שמקודם לזה הוא אומר11 ונתתי שלום בארץ ואח״כ הוא אומר וחרב לא תעבור בארצכם, שמובן מזה דהכוונה היא גם על חרב של שלום שלכן לא נתן יאשי׳ לעבור דרך ארצו גם חרב של שלום, דמובן מזה שכל היעודים שחושב כאן אינם תלויים בהזמן דלעתיד דוקא, ואף שנענש יאשי׳ על זה הנה הטעם מה שנענש הוא לא מצד שלא למד נכון את הפשט (וויילע ער האָט ניט געלערנט ריכטיק דעם פשט), אלא הטעם הוא מפני שלא הי׳ דורו יפה12, אבל כן הוא האמת שכל היעודים אינם תלויים בהזמן דלעתיד דוקא. ומ״מ הנה היעודים דוהתהלכתי בתוככם גו׳ ואולך אתכם קוממיות יהיו לעתיד דוקא, וכמ״ש הרמב״ן ורבינו בחיי עה״פ והתהלכתי בתוככם, דע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלימותן לא הרבים ולא היחידים מהם (דהיינו גם לא בזמן בית ראשון ולא בזמן בית שני), ויהיו רק לעתיד בזמן הגאולה שלימה. וצריך להבין מהי המעלה כל כך דוהתהלכתי בתוככם, שאף שענין ההליכה בדרכיו ישנו תמיד, מ״מ הנה כל כך גדלה המעלה דוהתהלכתי בתוככם והמעלה דואולך אתכם קוממיות, קומה זקופה, שזה יהי׳ דוקא כשיהי׳ הגאולה שלימה במהרה בימינו.
והנה הלשון דוהתהלכתי בתוככם הוא לשון הרגל, שהרי לא כתיב והלכתי כי אם והתהלכתי, דוהתהלכתי הוא לשון הרגל, שהרי ישנם ב׳ אופני הליכות, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה13, שזהו והתהלכתי לשון הרגל שיהי׳ ב׳ ההליכות בבת אחת, אשר כמו״כ הוא הפירוש בואולך אתכם קוממיות שיש בזה ב׳ פירושים, קומה אחת וב׳ קומות, הנה ב׳ הענינים הם נכללים בתיבת קוממיות.
ולהבין מהי המעלה דוהתהלכתי שיהי׳ ב׳ ההליכות בבת אחת, יובן זה בהקדים תחילה החילוק והיתרון בכל אחד מב׳ אופני הליכות הנ״ל לגבי חבירו. וידוע המשל בזה14 מב׳ בני אדם שא׳ נמצא בראש ההר וא׳ נמצא למטה בעמק, שהתחברותם אפשר להיות בב׳ אופנים, או שהעליון ירד למטה או שהתחתון יעלה למעלה, דכשהתחתון צריך לעלות למעלה הנה יש בזה כמה תנאים, הא׳ שצריך לידע כל הדרכים ונתיבות לעלות ההרה, הב׳ שיהי׳ בעל כח חזק שיוכל לעלות ההרה, הג׳ שיהיו לו לבושים מתאימים באופן שלא רק שלא ימנעו אותו מלעלות אל ההר כי אם עוד יסייעו לעלות. אשר כמו״כ הוא גם בהנמשל דמי יעלה בהר הוי׳15 שדרוש לזה כמה תנאים, הא׳ שידע הדרכים איך לעלות, אשר דרך הוי׳ בכלל הוא דרכי התורה והמצוה, אך בזה גופא צריך לידע הדרכים שבזה שלימוד התורה יהי׳ כדבעי, וגם כאשר הלימוד הוא כדבעי מ״מ הרי יכול להיות בזה פני׳ מן הצד, וצריך שלא יהי׳ בזה פניות, דלכן הנה כששואלים אותו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה כו׳16, ומונה שם כל השיתא סדרי משנה שנרמזו בפסוק17 והי׳ אמונת עתיך וגו׳, ומסיים מ״מ אי יראת הוי׳ היא אוצרו17 אין אי לא לא, ומביא משל ע״ז18 לאדם שאמר לשלוחו העלה לי כור חיטים לעלי׳, הלך והעלה לו, אמר לו עירבת קב חומטין, אמר לו לאו, אמר לו מוטב אם לא העלית, אולי הי׳ יותר טוב אם זה לא הי׳ לגמרי (אפשר בעסער אַז עס וואָלט אינגאַנצן ניט זיין). דקב חומטין הו״ע שאין לו בזה טעם, כדפירש״י קב חומטין ארץ מליחה, היינו שאין לו בזה טעם הבנה והשגה, ומ״מ הנה כשישנו קב חומטין דוקא מוטב ואם לאו כו׳, וכן הוא בקיום המצוות שצריכים להיות כדבעי, וכדאיתא19 שיש מקיים מצות כיבוד אב ואם ויורש גיהנום כי מכבדם באופן כזה שמבזה אותם, וכן הוא בקיום שאר המצוות שצריכים להיות כדבעי, וכמו״כ שלא יהי׳ בזה פניות, כי כשישנם פניות הנה אז הרי כתיב20 ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי, וזכה נעשה לו סם חיים לא זכה נעשה לו ההיפך מזה21, וכמ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן בהלכות תלמוד תורה22 אשר כשלומד ואינו מקיים מה שלומד (ועד״ז כשלומד ע״מ לקנתר23) מרבה חיות בקליפה לפי שעה, וזהו שצריך לידע הדרכים. וכמו״כ צריך לידע הנתיבות, שהלשון במשל הוא לידע הדרכים והנתיבות, שההפרש ביניהם הוא דדרך הוא דרך סלולה לרבים ונתיבות הוא נתיבות צרות (שמאָלינקע וועגאַלאַך), וזהו שצריך לידע הנתיבות, היינו השגות אלקות, שבמילא יבוא לאהבה ויראה, ועי״ז יעלה בהר הוי׳. אמנם כל זה הוא רק מצד הנפש האלקית, אבל מצד הנפש הבהמית הנה לזה צריך להיות בעל כח חזק שיוכל להעלות עמו (מיטנעמען) גם את הנפש הבהמית, שלא יהי׳ רובץ תחת משאו24, כי אם שיעלה עמו (ער זאָל מיטנעמען) גם הנפש הבהמית. והתנאי הג׳ הוא שיהיו לבושים המתאימים, שלא רק שלא יקלקלו25 כי אם גם יסייעו בעלייתו, דלבושים הם מחשבה דיבור ומעשה26, והם אותיות המחשבה אותיות הדיבור ואותיות המעשה, דבאותיות יש ב׳ ענינים, חיות האותיות וגוף האותיות עצמן. שע״י התבוננות בהשגות אלקות הוא מוליד אהבה ויראה, דאהבה ויראה הם גדפין שעי״ז פרחא לעילא27, אך כל זה הוא רק התיקון בהמדות אהבה ויראה שהם חיות האותיות, אך תיקון האותיות עצמן הוא ע״י הורדת דמעות, חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה28, דדמעות הם מכיווץ המוחין, דכשמתבונן איך שהוא נעשה נפרד (ווי ער איז געווען אָפּגעריסן) מעצמות ומהות א״ס ב״ה, דאף שזה הי׳ רק לשעה קלה אבל מ״מ מה נוגע לו (וואָס איז אים נוגע) מה שהי׳ אח״כ, כיון שבשעה זו הי׳ יכול להיות קשור (פאַרבונדן) עם עצמות ומהות א״ס ב״ה והוא נעשה נפרד (און ער איז געווען אָפּגעריסן), הנה כשמתבונן בזה לבו וראשו נכווצים (פאַרקלעמט אים די האַרץ און פאַרקוועטשט אים די קאָפּ) שעי״ז הוא הורדת הדמעות, דדמעות הם מכיווץ המוחין, שהוא אינו יכול להוריד את זה באותיות והוא אינו יכול כלל לסבול את זה במוח (אַז ער קאָן דאָס ניט אַראָפּטראָגן אין אותיות און ער קאָן דאָס גאָר אין מוח ניט איבערטראָגן), הנה עי״ז הוא הורדת הדמעות, ועי״ז הוא תיקון האותיות שעי״ז הוא שובר החומה דלעו״ז ובונה חומת בת ציון, וע״י כל הג׳ ענינים, שיש לו לבושים המתאימים וכחו חזק והוא יודע הדרכים ונתיבות, עי״ז הוא יכול לעלות בהר הוי׳. וכן הוא ג״כ בגן עדן, דגן עדן נקרא הר הוי׳, דגן עדן הוא העלי׳ מלמטה למעלה דלכן נקרא בשם הר, דכמו שהר הרי מקום ההר הוא בעצם דומם אלא שהוא עולה מלמטה למעלה, כמו״כ הוא בגן עדן שהו״ע עלי׳ מלמטה למעלה, דלכן הנה העלי׳ מג״ע התחתון לג״ע העליון היא ע״י נהר דינור והעמוד29, דכשם שהעלי׳ מעולם הזה לג״ע התחתון היא ע״י נהר דינור29 כדי לשכוח על חיזו דהאי עלמא שלא יבלבל לג״ע התחתון, כמו״כ העלי׳ מג״ע התחתון לג״ע העליון הוא ג״כ ע״י נהר דינור כדי לשכוח על חיזו דג״ע התחתון, כי גם חיזו דג״ע התחתון מבלבל לג״ע העליון, וכמו ר׳ זירא30 שצם מאה תעניתא כדי לשכוח תלמוד בבלי, שכשהי׳ צריך לעלות לארץ ישראל וללמוד תלמוד ירושלמי הוצרך לשכוח תחילה על חיזו דתלמוד בבלי, במחשכים הושיבני31, שזה מבלבל לתלמוד ירושלמי, דכמו״כ הנה העלי׳ מג״ע התחתון לג״ע העליון היא ע״י נהר דינור וע״י העמוד, שע״י העמוד הוא נתעצם עם המדריגה שבה צריך לעלות. ואף שהם ב׳ מדריגות ג״ע התחתון וג״ע העליון, אבל באמת הרי יש ריבוי מדריגות לאין קץ, שזהו ג׳ העליות שבכל יום בהג׳ תפילות, ובכל עלי׳ צריך להיות תחילה הביטול ממדריגה הקודמת ועי״ז דוקא הוא עולה לאין קץ, כמאמר32 צדיקים אין להם מנוחה כו׳ שנאמר33 ילכו מחיל אל חיל, דכללות העלי׳ בגן עדן תלוי׳ בהעבודה שלמטה, דכפי אופן העבודה שלמטה כן היא העלי׳ בגן עדן, שישנן נשמות ששייכות רק לג״ע התחתון וישנן נשמות שאחרי הטבילה דנהר דינור זוכות לעלות גם לג״ע העליון, וגם אותן הנשמות שזוכות לעלות לג״ע העליון צריכות להיות תחילה בג״ע התחתון, וכללות העלי׳ תלוי׳ באופן העבודה שלמטה דוקא, שכל זה הוא באופן הא׳ והוא ההילוך דמלמטה למעלה.
אמנם ההילוך מלמעלה למטה אינו דורש כל התנאים, שהרי העליון יודע את כל הדרכים ונתיבות שהרי הוא נמצא למעלה, וכמו״כ הוא בעל כח חזק, שבכלל הרי אין צריך כח כל כך לירד מלמעלה למטה, דהכח שצריך לענין הירידה הוא הכח להתצמצם ולירד והעליון כחו חזק, ובירידת העליון למטה אינו נוגע ג״כ ענין הלבושים, דלא רק שאין זה נוגע מצד העליון אלא שאין זה נוגע גם מצד התחתון, דבירידת העליון למטה אינו נוגע ענין הלבושים גם הלבושים דהתחתון, דלכן הנה בתחיית המתים שזהו ירידה מלמעלה למטה הנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא34, לבד אלו שחושב שם (בהמשנה), דבגן עדן יש חילוקי מדריגות כנ״ל, אבל בתחיית המתים הנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא35, והוא לפי דבירידת העליון למטה אין נוגע מדריגת התחתון, וכמו״כ במתן תורה שזהו המשכה מלמעלה למטה דכתיב*35 וירד הוי׳ על הר סיני, דביציאת מצרים (הי׳ ג״כ המשכה מלמעלה, אבל ביציאת מצרים) כתיב36 כי ברח העם, ומבואר בזה37 דלכאורה הרי אם אמרו לפרעה לשלחם הי׳ מוכרח לשלחם ולמה הי׳ ענין בריחה, אלא מפני שהרע הי׳ אז בתקפו ומצד הגוף ונפש הבהמית הי׳ צ״ל הבריחה. ואף שאח״כ היתה העבודה דספירת העומר, מ״מ הנה הגילויים במתן תורה היו שלא בערך כלל לגבי העבודה דספירת העומר, דלכן הנה הגילויים דמתן תורה היו בדרך מלמעלה למטה, דבמתן תורה פסקה זוהמתן38 כמו קודם החטא, והדיבור הי׳ נשמע מד׳ רוחות39 אנכי הוי׳ אלקיך40.
והמשל בזה41 ממלך כמו שהוא סגור בהיכל מלכותו והוא לבוש בכתר מלכות ולבושי מלכות, והעם עומדים מבחוץ ואי אפשר להיכנס אל המלך, וכשישנה איזו בקשה מוסרים את הבקשה להממונים או השרים והם מוסרים להמלך כי אי אפשר ליכנס אל המלך עצמו, וגם כשזוכה שמניחים לו ליכנס (אַז מען לאָזט אים אַריין) יש בזה הגבלות עד היכן (ביז וואַנעט) הוא יכול ליכנס, אם לחצר החיצונה או לחצר הפנימית או לחדר המלך עצמו, אמנם לפעמים הנה המלך עצמו עומד בפתח ביתו דאז הוא נגלה לכל, היינו המלך עצמו כמו שהוא בטהרו, בכתר מלכותו ובלבושי מלכותו ברוב פאר והדר מתגלה לכל, שאז הנה במילא כולם מתבטלים ונופל עליהם יראה ופחד עד שאין שייך כלל שידברו עניניהם ויבקשו בקשתם, דמכיון שהמלך נמצא בכתר מלכותו ובלבושי מלכותו הרי במילא אין שייך כלל שידברו אז בעניניהם. אמנם יש עוד אופן בהתגלות המלך, והוא אשר המלך מתלבש בלבושים פשוטים ומדבר בענינים פשוטים, שאז הוא בערך שהעם יבקשו אצלו בקשותיהם וידברו בעניניהם, דכאשר המלך מתגלה בכתר מלכותו ובלבושי מלכות הנה אז אינו שייך כלל שידברו בעניניהם, אבל כאשר המלך מתלבש בלבושים פשוטים ומדבר בדברים פשוטים וענינים פשוטים, הנה אז אף שהם יודעים שהוא הוא אותו המלך עצמו שלפני זמן (וואָס מיט אַ וויילע פריער) הי׳ בכתר מלכותו ובלבושי מלכותו, מ״מ להיות שהוא מדבר איתם בעניניהם הפשוטים לפי ערכם, הנה זה פועל אצלם שיוכלו לדבר עמו בעניניהם הפרטיים ומבקשים בקשתם, (והטעם שהמלך מתלבש בענינים הפשוטים הוא כי רצונו שהעם ידברו עמו בעניניהם לפי ערכם, אשר במילא מובן) שבהתגלות המלך כמו שהוא לבוש בלבושים פשוטים הנה בזה דוקא הוא עצמותו ומהותו יותר מהתלבשותו בכתר מלכותו ובלבושי מלכות (שהרי זהו רצונו), והראי׳ שהוא מוותר על כתר מלכות ועל לבושי מלכותו בכדי שיוכל לדבר עם העם בעניניהם הפשוטים, הרי מובן שבהתאחדות העם עם המלך באופן זה דוקא הוא עם עצמותו ומהותו, כיון שבזה דוקא הוא העצמיות שלו. וכמו״כ יובן הענין דמתן תורה, שבמתן תורה הי׳ דוגמת התגלות המלך כמו שהוא בטהרו, שכולם התבטלו מצד הגילוי דמתן תורה, שלכן הנה על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן42, טל תחי׳ דוקא42 (והדיבור הי׳ נשמע מד׳ רוחות אנכי הוי׳ אלקיך). אמנם אחרי מתן תורה הוא דוגמת המלך כמו שהוא בלבושים הפשוטים, שתורה ומצוות נתלבשו בענינים גשמיים דוקא, אבל בזה דוקא הוא נמצא בעצמותו ומהותו, שהרי לית מחשבה תפיסא בי׳ כלל43 כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותי׳44, היינו שבזה נתפס עצמותו ומהותו ממש שאינו נתפס גם במחשבה הקדומה דא״ק, הנה נתפס זה בתורה ומצוות דוקא, ותורה ומצוות כמו שהם בגשמיות הם כלים לתחיית המתים שזה יהי׳ מצד עצמותו דוקא.
וזהו והתהלכתי בתוככם שכולל ב׳ אופני ההליכות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שבכל אחד מהם יש יתרון שאין בזולתו. דהנה בההילוך מלמטה למעלה יכול להלוך רק כפי אופן עבודתו, ובד״כ אפשר להיות עד שורש הממלא. וזהו היתרון דבההילוך מלמעלה למטה שאז יורד העליון כמו שהוא, אמנם החסרון בזה הוא שבירידת העליון למטה אינו בא בהתאחדות עם התחתון (כיון שאין זה מצד עבודתו), ובזה הוא היתרון בההילוך מלמטה למעלה, שהתחתון קולט בפנימיות את העליון. וזהו והתהלכתי בתוככם, שכולל ב׳ אופני ההליכות שהוא למעלה משניהם, שב׳ אופני ההליכות דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה שניהם נכללים בתיבה אחת ובענין אחד (אין איין וואָרט און אין איין ענין). דבב׳ אופני ההליכות, אם שהוא העלאת הממלא בסובב או שהוא המשכת הסובב בממלא, הרי המטה תופס מקום, דבעליית התחתון מלמטה למעלה הרי צריך להיות בזה העלאת מ״ן, וכפי אופן ההעלאת מ״ן כן היא ההמשכה, שהתחתון הוא כלי לההמשכה, וגם בהילוך מלמעלה למטה שאין צריך לזה העלאת מ״ן, מ״מ צריך להיות בזה ג״כ זיכוך המקבל, דלהיות ששורש ההמשכה הוא מהגילוי אור כמו שהוא לעצמו, הנה אף שזהו כמו שהוא לעצמו ולמעלה מעולמות, מ״מ הנה זה גופא ששוללים את האור מעולמות ואומרים עליו שהוא הגילוי אור כמו שהוא לעצמו, הרי מובן שיש לו איזה שייכות להעולמות, אלא שהוא מושלל מהם, ובמילא הרי שייך לומר שהתחתון הוא כלי בדרך שלילה עכ״פ דמשום זה צריך להיות זיכוך המקבל, דאף שאין שייך בזה העלת מ״ן, מ״מ צריך להיות זיכוך עכ״פ, דלכן הנה גם בתחיית המתים שהוא ההילוך מלמעלה למטה מ״מ יש בזה חילוקי מדריגות כמ״ש45 למקטנם ועד גדולם, דאף שיהי׳ כמים לים מכסים46, מ״מ הרי יש חילוקי מדריגות למקטנם ועד גדולם להיות שגם אופן ההילוך שמלמעלה למטה תלוי בזיכוך המקבל, ובכלל הרי בהילוך זה ישנו הענין דמעלה ומטה, והמעלה מתגלה בהמטה, להיות ששורש ההמשכה הוא בהגילוי אור כמו שהוא לעצמו, הנה אף שהוא לעצמו מ״מ להיותו אור בלבד (הרי יש לו שייכות להעולמות ו)יש בו הענין דמעלה ומטה. משא״כ הענין דוהתהלכתי בתוככם הוא ההמשכה מצד העצמות, דעצמות הוא מקור האור, ובאמת הרי אין שייך ג״כ לומר עליו שהוא מקור האור ואין לו שייכות כלל לעולמות ומצדו הרי הכל שוה, שבמילא אין צריך לזה גם הזיכוך של המקבל ויכול להתגלות לכל, דגילוי זה דוהתהלכתי בתוככם יהי׳ לעתיד בתחיית המתים דוקא שאז יהי׳ ההתגלות לכולם בשוה, וגם בהיש הנברא הנה אף שבהרגשתו הוא מציאותו מעצמותו, אך זה גופא הוא מצד שהתהוותו הוא מהעצמות שמציאותו מעצמותו, ולעתיד יתגלה בהיש הנברא שהוא עצמו הוא היש האמיתי*46.
וזהו ג״כ ביאור הד׳ כינויים דאין ערוך לך ה׳ אלקינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים47, דהכינויים דאין זולתך ואפס בלתך הוא שאין זולת (אַז עס איז ניטאָ קיין זולת), אבל מ״מ הרי באמת הוא ישנו אלא שהוא בהביטול דאין או בהביטול דאפס, משא״כ בהכינויים שאין ערוך ואין דומה לך, הרי ישנו זולת, דכשאומרים אין ערוך ואין דומה הרי ישנו זולת אלא שהוא באין ערוך ואין דומה לך, אבל באמת הנה זהו מה שיש הנברא הוא עצמו הוא היש האמיתי, שהענין דאין ערוך לך כו׳ ואין דומה לך כו׳ הם ב׳ קצוות מן הקצה אל הקצה, שבעולם הזה הנה אף שהיש הנברא הוא עצמו היש האמיתי אבל זהו בהעלם והסתר, וע״י העבודה בהאין ערוך לך כו׳ בעולם הזה, שיסירו כל העלמות והסתרים, הנה עי״ז יהי׳ הגילוי דואין דומה לך כו׳ לתחיית המתים, שיתגלה בהיש הנברא שהוא עצמו הוא היש האמיתי.
וזהו ג״כ הענין דואולך אתכם קוממיות, דקוממיות הוא ב׳ קומות, קומה דאור ישר וקומה דאור חוזר, העבודה דנפש האלקית עם הנפש הבהמית והעבודה דנפש הבהמית מצד עצמה, שלעתיד יוכללו שניהם בתיבה אחת (אין איין וואָרט). וזה יהי׳ לעתיד דוקא, שגם אצל יחידים שהיו בשלימות לא הי׳ גילוי זה בהתכללות ב׳ הקומות, שגם אדם הראשון כמו שהי׳ קודם החטא הי׳ רק מאה אמה48, היינו קומה אחת, אמנם לעתיד יהי׳ התכללות ב׳ הקומות.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה אמרי בינה שער הק״ש פפ״ח (עג, ד ואילך). וראה ד״ה זה במאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳ קנז. תקס״ט ע׳ קלא ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תשפו ואילך. אוה״ת פרשתנו (בחוקותי) (כרך ב) ע׳ תרמ. תרנד. תרעז. ד״ה נשא תרע״ג (סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ רנח ואילך). ד״ה זה תשל״ג (לקמן ע׳ רצה ואילך). תשל״ח (לקמן ע׳ שיא ואילך). ועוד.
2) פרשתנו כו, יב-יג.
3) ריש פרשתנו (שם, ג).
4) פ׳ ראה יג, ה.
5) עקב יא, כב.
6) ספרי עקב עה״פ. וראה רמב״ם הל׳ דעות פ״א ה״ה. סהמ״צ מ״ע ח. שו״ע אדה״ז חו״מ הל׳ מו״מ סקנ״ו ס״ג. וראה גם מכילתא בשלח טו, ב. שבת קלג, ב.
7) פרש״י עה״פ.
8) ב״ב עה, א. סנהדרין ק, א.
9) כג, א. ועד״ז בתו״כ פרשתנו שם, ד.
10) תענית יט, א. כב, א.
11) פרשתנו שם, ו.
12) תענית שם.
13) ראה לקו״ת פ׳ ראה כו, א. כח, ב. דרושים שבהערה 1.
14) לקו״ת שם.
15) תהלים כד, ג.
16) שבת לא, סע״א.
17) ישעי׳ לג, ו.
18) שבת שם. וראה גם לקו״ת ויקרא ו, א. שלח מו, ג ואילך.
19) קדושין לא, סע״א. וש״נ.
20) תהלים נ, טז.
21) יומא עב, ב.
22) פ״ד ה״ג.
23) ראה לקו״ש ח״כ ע׳ 50 ואילך.
24) ל׳ הכתוב – משפטים כג, ה. וראה ״היום יום״ כח שבט.
25) ראה גם לקו״ת תצא לז, רע״ג. סהמ״צ להצ״צ קז, ב.
26) ראה תניא פ״ד.
27) ראה תקו״ז תיקון י (כה, ב). תניא פ״מ (נה, ב). ועוד.
28) איכה ב, יח. וראה בכ״ז שערי אורה שער החנוכה ד״ה בכ״ה בכסלו פי״א-ב (ו, ב ואילך). סה״מ תרס״ה ע׳ רטז. המשך תרס״ו ע׳ רסו.
29) ראה תו״א יתרו סט, ג. מג״א צא, א. ובכ״מ. וראה גם מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תתכא-ב. וש״נ.
30) ב״מ פה, א. וראה תו״א יתרו שם. וראה גם סה״מ בראשית ח״א ע׳ שמ. וש״נ.
31) איכה ג, ו. סנהדרין כד, א.
32) ברכות ומו״ק בסופן.
33) תהלים פד, ח.
34) סנהדרין ר״פ חלק.
35) ראה תו״א יתרו עג, ב. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשעט ואילך. סה״מ תרח״ץ ע׳ ריב ואילך. סה״מ ימי הספירה ע׳ נו ואילך. סה״מ שבועות ע׳ תסח ואילך.
*35) יתרו יט, כ.
36) בשלח יד, ה.
37) ראה תניא פל״א. וראה ד״ה וספרתם לכם שנה זו (סה״מ ימי הספירה בתחלתו).
38) שבת קמו, רע״א. ועוד.
39) ראה תנחומא שמות כה. שמו״ר פ״ה, ט. זח״ג רכט, ב (ברע״מ). תקו״ז תכ״ב (סד, ב). תניא פל״ו (מו, סע״א).
40) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
41) מאמרי אדה״ז תקס״ט שם ע׳ קמא. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ תתעח-ט. סה״מ תער״ב-תרע״ו שם ע׳ רסג.
42) ראה שבת פח, ב.
43) תקו״ז בהקדמה (יז, א).
44) תניא פ״ה.
45) ירמי׳ לא, לג.
46) ישעי׳ יא, ט.
*46) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג. ד״ה ולקחתם לכם תרס״א (סה״מ תרס״א ע׳ קצא ואילך). סה״מ ראש השנה ע׳ שטו. וש״נ.
47) נוסח תפלת יוצר דשבת.
48) ב״ב עה, א. סנהדרין ק, א.
[סה"מ ויקרא ע' רנז ואילך]
״בתחילה דובר אודות התוכחות והיעודים שבפרשה (בחוקותי). ובהמשך הדברים אמר: איז אין דעם סוף פון יעודים [= הנה בסוף היעודים] (והפסיק מעט זמן, כי מרוב התרגשות לא הי׳ יכול לדבר, ואח״כ המשיך) זאָגט ער [= אומר] והתהלכתי בתוככם כו׳. ונתארך אמירת המאמר מעט יותר משלשת רבעי שעה״ (מיומן א׳ התמימים).
נדפס בסה״מ תשי״א (ברוקלין, תשמ״ח) ע׳ 60 ואילך.