בס״ד. אור ליום ה׳ פ׳ תצוה, ז׳ אדר ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד, באוהל מועד גו׳ יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ה׳ גו׳1. וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו בזה2, דמאחר שהמצוה היא באהרן שהוא יערוך את הנרות, למה ציוה ה׳ ויקחו אליך, דמשמע שיביאו השמן אל משה. גם צריך להבין מ״ש בתחילת הענין ואתה תצוה את בני ישראל גו׳, דקאי על משה רבינו, והרי כל התורה כולה ניתנה ע״י משה רבינו שהוא ציוה את בנ״י את כל המצוות, וא״כ מהו טעם ההדגשה המיוחדת כאן (ובפרט בענין השייך לאהרן) ואתה תצוה גו׳. גם ידוע2 הדיוק דבפסוק הראשון גבי ויקחו אליך אל משה כתיב להעלות נר תמיד ובפסוק השני גבי אהרן כתיב מערב עד בוקר בלבד.
וביאור הענין הוא2, דהנה תכלית עבודת האדם היא לעשות קשר אמיץ ויחוד נפלא בין ישראל לקוב״ה, שהרי הקב״ה וישראל הם דוגמת חתן וכלה3. ולכן כשם שחתן וכלה בפשטות צריכים לב׳ שושבינין מכיון שאינם בערך זל״ז, שושבינו של החתן הנקרא שושבינא דמלכא שהוא המביא את החתן אל הכלה, ושושבינה של הכלה הנקרא שושבינא דמטרוניתא שהוא המביא את הכלה אל החתן, הנה עד״ז הוא גם בישראל וקוב״ה שהם חתן וכלה, שיש שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא. דמשה הוא שושבינא דמלכא ואהרן הוא שושבינא דמטרוניתא4. וזהו מ״ש5 גבי אהרן דוקא בהעלותך את הנרות, דהנה כללות ענין הנרות קאי על נשמות ישראל כמ״ש6 נר ה׳ נשמת אדם. ובפרט נרות המנורה, כמבואר בארוכה בלקו״ת פ׳ בהעלותך7, דשבעת קני המנורה (נרות המנורה) הם שבעת הסוגים שבנשמות ישראל. וענין העלאת הנרות ע״י אהרן היא פעולתו של אהרן בנשמות ישראל. כי ענינו של אהרן הוא שושבינא דמטרוניתא, להעלות את הכלה שהם ישראל אל החתן שהוא הקב״ה. ובעבודה הו״ע עבודת התפילה שענינה העלאה מלמטה למעלה, כמש״נ8 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שקאי על עבודת התפילה. משא״כ ענינו של משה שהוא שושבינא דמלכא הוא להמשיך את החתן שהוא הקב״ה אל ישראל, דזהו מה שמשה נתן את התורה, דאורייתא וקוב״ה כולא חד9, וע״י נתינת התורה נמשך החתן שהוא הקב״ה. ובעבודת האדם הוא לימוד התורה, דתורה ענינה המשכה מלמעלה למטה (כנ״ל), וכמ״ש10 כי מן השמים דיברתי עמכם, וכתיב11 הלא כה דברי כאש גו׳, היינו12 שהתורה שהיא אש יורדת למטה באופן של לא בשמים היא13.
וזהו מש״נ ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד, באוהל מועד גו׳ יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ה׳ גו׳, שהם שני הענינים דתורה ותפילה, דשמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד הו״ע התורה, שלכן צריך להקדים ויקחו אליך שנעשה ע״י משה שושבינא דמלכא, ויערוך אותו גו׳ הו״ע התפילה, שלכן זה נעשה ע״י אהרן שושבינא דמטרוניתא. והענין הוא, דשמן זית זך גו׳ למאור קאי על לימוד התורה, ולכן בהקדמה לזה צריך להיות כתית, דהתחלת הענין דלימוד התורה בא ע״י הביטול כמו שאומרים14 ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך. וכמו במשה עצמו דכתיב15 זכרו תורת משה עבדי, שהי׳ צ״ל בביטול של עבד דייקא. וזהו ענין כתית למאור, ענין הביטול של הזית, היינו ביטול המציאות וכל שכן וקל וחומר ביטול הישות, ובאופן של כתית כמארז״ל16 כתותי מיכתת שיעורי׳. ועוד, דהזית מצד עצמו הוא שיש בו מרירות, וכמו שאמרה היונה17 יהיו מזונותי מרים כזית כו׳ (כמובא בפרש״י על התורה על הפסוק18 והנה עלה זית טרף בפי׳), וגם אמרו בגמרא הוריות19 שהזית משכח תלמוד של ע׳ שנה, ומ״מ ע״י שכותשין אותו מוציא שמנו, ובאופן כזה שהשמן אינו רק לאור אלא למאור שהוא מקור האור20. כי ע״י הביטול באופן של כתית נמשכת באדם התורה באופן של המשכה מלמעלה למטה, היינו שהאדם אינו במצב של עלי׳ וריצה ויציאה ממדריגתו, אלא בהיותו במקומו הנה מחמת הביטול נמשך בו המאור. ומטעם זה נאמר כאן להעלות נר תמיד, כי המשכה זו היא למעלה מהזמן, וכנודע שהתורה אין בה הגבלות דזמן, דחיוב לימוד התורה כפשוטו הוא תמיד בכל זמן21. אמנם לאחרי זה כתיב יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר גו׳, שקאי על עבודת התפילה, דעבודת התפילה ענינה הוא העלאה מלמטה למעלה כמשל האש העולה בטבעו למעלה (כמובא בתניא22), היינו שהאש והשמן שבנר נכלים ועולים למעלה. ובזה יש ג׳ ענינים23, א׳ יערוך אותו אהרן, והוא ענין ההתבוננות וסידור ועריכת המחשבות. ב׳ בהעלותך את הנרות, ההעלאה עצמה מלמטה למעלה. ג׳ בהטיבו את הנרות, היינו שהדלקת הנרות היא באופן שהנרות יאירו למטה. ומטעם זה נאמר בה מערב עד בוקר, כי התפילה יש בה חילוקי המדריגות הנ״ל, ובכללות הם ב׳ הענינים דערב ובוקר, הקירוב מלמטה למעלה, ואח״כ המשכת הנחת רוח מלמעלה למטה. ועד״ז הוא גם בפשטות הענין, דהחיוב דתפילה אינו חיוב תמידי כמו לימוד התורה, אלא הוא בערב ובבוקר כמו הקרבנות, דתפילות כנגד תמידים (כנגד קרבנות) תקנום24. וזהו הטעם שמקדים הכתוב ענין ויקחו אליך גו׳ לענין יערוך אותו גו׳, היינו הקדמת שושבינא דמלכא לשושבינא דמטרוניתא, כפשטות הענין, שלפני התפילה צ״ל לימוד התורה, כי כדי לידע איך להתפלל צ״ל לימוד הלכות תפילה, ודוקא ע״י הלימוד כראוי אז התפילה היא כדרוש, ובג׳ הענינים שבה שהם העריכה וההעלאה וההטבה (כנ״ל).
וזהו ואתה תצוה גו׳. דהנה ידוע דכל ענין בעבודת האדם צריך סייעתא דשמיא25. וזהו ענין ואתה תצוה גו׳, דלפני פרטי הענינים דעבודת החתן ועבודת הכלה, שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא, צריך לנתינת כח מלמעלה, דזהו ענין תצוה לשון צוותא וחיבור26, שמחברים המעלה עם המטה בכללות (ובב׳ האופנים דהעלאה והמשכה), ואח״כ נמשך מזה כח על הפרטים. והענין בפרטיות יותר, הנה תיבת ואתה עצמה יש בה ב׳ ענינים, אות ו׳ ותיבת אתה, וכמבואר בהדרושים שאות ו׳ קאי על בחי׳ מלכא, ז״א27, ותיבת אתה קאי על בחי׳ מטרוניתא, מלכות28. ומזה שב׳ ענינים אלו הם בתיבה אחת משמע שזהו ענין יחוד ז״א ומלכות, עד שיחוד זה הוא באופן דתצוה, באופן של צוותא וחיבור בתכלית השלימות. וכמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים29, שזהו ענין יחוד ז״א ומלכות בכלל, וגם30 שענין זה בעבודת האדם הוא יחוד יחודא עילאה ויחודא תתאה.
ויהי רצון שע״י עבודה זו דחיבור תורה ותפילה, בחי׳ ואתה, חיבור ו׳ ואתה, שהוא חיבור ב׳ האילנות, אילנא דחיי ואילנא דטוב ורע, כמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים שם31, נבוא בקרוב ממש ליחודם בשלימות וחתונתם בשלימות, ובאופן נצחי, במהרה בימינו ממש. ומשה ואהרן עמהם32, ונקריב את כל הקרבנות כמצות רצונך33, וכל שכן וקל וחומר ענין נר מצוה, נרות המנורה ונרות המשכן והמקדש הראשון והשני ובקרוב ממש במקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (תצוה כז, כ-כא).
2) ראה תו״א פרשתנו פא, א ואילך. ובכ״מ.
3) ראה מדרז״ל לשיר השירים. ובכ״מ.
4) זח״ג כ, א (ברע״מ). נג, ב. ערה, ב. ועוד.
5) בהעלותך ח, ב.
6) משלי כ, כג.
7) כט, ג ואילך.
8) ויצא כח, יב. ראה זח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
9) זח״ג עג, ב.
10) יתרו כ, יט.
11) ירמי׳ כג, כט.
12) ראה ברכות כד, א. וראה לקו״ת בלק עד, ג ואילך. ועוד.
13) נצבים ל, יב. ב״מ נט, ב. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ט ה״א.
14) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
15) מלאכי ג, כב. וראה שמו״ר פ״ל, ד.
16) חולין פט, ריש ע״ב.
17) ראה עירובין יח, ב.
18) נח ט, יא.
19) יג, ב.
20) ראה סה״מ תרפ״ז ע׳ קכד (תשי״א ע׳ 193). ובכ״מ.
21) ראה יהושע א, ח. ובכ״מ.
22) רפי״ט.
23) ראה גם תו״א שם.
24) ברכות כו, א-ב.
25) ראה ויק״ר פכ״ז, ב. ועוד.
26) ראה תו״א שם פב, א.
27) ראה זהר ח״א צד, סע״א. ח״ג קעט, ב.
28) ראה ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ תקכה. ובכ״מ.
29) בתחלתו (ריש ע׳ 16), ע״פ זהר ריש פרשתנו (ח״ב קעט, ב ואילך). וראה גם לקוטי לוי״צ לזח״א ע׳ נג.
30) קונטרס עץ החיים פ״ט.
31) פ״ט ואילך.
32) יומא ה, ב. וראה תוד״ה אחד – פסחים קיד, ב.
33) נוסח תפילת מוסף דשבת ויו״ט. וראה תו״ח ר״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
[סה"מ שמות ח"ב ע' רלח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ צח ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ב ע׳ 1274 ואילך.