בס״ד. ש״פ נצבים-וילך, כ״ג אלול ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
שוש אשיש בהוי׳ תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי׳1. הנה הפטרה זו קורין לעולם לפני ראש השנה. ומבאר בזה בלקו״ת על הפסוק2 (ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה3), דהנה הלשון שוש אשיש והלשון תגל שניהם מורים על ענין השמחה, אלא שההפרש ביניהם הוא, דשוש אשיש מורה על שמחה גלוי׳, היינו שהשמחה היא בגלוי לחוץ, ותגל נפשי מורה על שמחה שבהעלם. וזהו מה שקורין הפטרה זו לפני חודש תשרי, כי שוש אשיש דהיינו השמחה שבגלוי קאי על חג הסוכות זמן שמחתנו, ותגל נפשי קאי על ראש השנה, שבו השמחה היא בהעלם. וכמ״ש4 וגילו ברעדה, דהרעדה מכסה את השמחה. דהרי ראש השנה נקרא בשם ימים נוראים, ענין הרעדה, ויחד עם זה נקרא יום טוב5, ענין השמחה6. וזהו7 גם מה שבתחילת הפסוק נזכר שם הוי׳ ואח״כ נזכר שם אלקים (באלקי), דשם הוי׳ ענינו גילוי, ולכן כשהשמחה היא בגלוי היא בבחי׳ הוי׳, ואלקים הו״ע הצמצום כמ״ש8 כי שמש ומגן ה׳ אלקים, דאלקים הוא בחי׳ מגן לשם ה׳, וזהו תגל נפשי באלקי, שהשמחה היא באופן של העלם כו׳. [ולהעיר9, שאעפ״כ מקדים בפסוק את השמחה דחג הסוכות להשמחה דראש השנה, שוש אשיש ואח״כ תגל נפשי]. וענין שמחה זו צריך שיומשך אח״כ במעשה בפועל, וזהו10 מה שממשיך בפסוק כי הלבישני בגדי ישע, דקאי על המצוות שנקראים לבושים כנודע11, והרי המצוות מקורן הוא רצון העליון, ולמעלה יותר בחי׳ ש״ע נהורין, דזהו ענין ישע, ש״ע נהורין12. ואח״כ10 ממשיך מעיל צדקה יעטני, דמעיל הוא מלבושי אדם העליון ולבושי ישראל הקרויים אדם13 ע״ש אדמה לעליון14, וכתיב15 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, דמזה מובן שענין המעיל בישראל הוא ע״ד המעיל דבגדי כהונה שהיו בו פעמונים ורמונים כדי שיהי׳ ונשמע קולו בבואו אל הקודש16. דענין הקול הוא גילוי, וכפשטות הענין דע״י שנשמע קולו בבואו אל הקודש נתגלתה ביאתו אל הקודש, וזהו מעיל צדקה יעטני, דבענין הלבושים שבמצוות גופא יש מצוות מיוחדות שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, כמו מצות הצדקה17, היינו שענין מצוה זו הוא בגילוי למטה בעולם הזה. ועי״ז נמשך אור עליון למעלה, כמו שממשיך כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כלי׳, דחתן18 יכהן פאר הוא ענין תפארת דאמא שנעשה כתר לז״א19, ואח״כ נמשך זה בספירת המלכות, ככלה תעדה כלי׳, עד שנמשך לעולם הזה התחתון. והנה20 כתיב21 תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו [שהוא ע״ד שני ענינים הנ״ל, שוש אשיש בה׳ ותגל נפשי באלקי], וידועה תורת הבעש״ט בזה22, דהוה לי׳ לומר תקעו שופר בחודש, ומבאר בזה דהפירוש של תקעו בחודש שופר הוא בחידושו של שופר, שהעבודה דשופר צ״ל בבחי׳ התחדשות.
ולהבין20 כל זה צריך להקדים ביאור ענין ראש השנה שנקבע באחד בתשרי והלא בכ״ה באלול נברא העולם23. ואף שמבואר בזה24 שבאחד בתשרי הוא יום בריאת האדם, מ״מ עדיין אינו מובן מדוע לא נקבע גם כ״ה באלול לראש השנה וכו׳. אך הענין, דעל בריאת שמים וארץ לא הי׳ צריך לקבוע ראש השנה יום מיוחד בשנה, כי בריאת שמים וארץ היא בריאה מאין ליש, וע״ז נאמר25 המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ויתירה מזו, בכל רגע ורגע, כתורת הבעש״ט הידועה עה״פ26 לעולם הוי׳ דברך ניצב בשמים, כמובא בשער היחוד והאמונה בתחילתו. ואף שגם זה הו״ע של חידוש, אבל הוא רק בבחי׳ חידוש הישנות בלבד. משא״כ ראש השנה שאז היא בריאת אדם הוא בבחי׳ חידוש, שאז היא הולדת נשמות חדשות כו׳. וזהו מה שראש השנה נקבע דוקא ביום בריאת האדם, שאז ישנו החידוש דנשמות חדשות, משא״כ בכ״ה באלול, ביום שנברא העולם, אין בזה חידוש כל כך, כיון שהבריאה היא בכל רגע ורגע.
וביאור הענין הוא27, דהנה ידוע ההפרש בין יחוד חכמה ובינה ליחוד זו״נ, דחכמה ובינה הם תרין ריעין דלא מתפרשין28, ולכן יחוד שלהם הוא יחוד תמידי, זיווגייהו תדיר29, משא״כ יחוד זו״נ שהוא רק לפרקים הו״ע של חידוש. וזהו החילוק בין כ״ה אלול לראש השנה, דזה שנברא העולם בכ״ה באלול הוא ע״י ההמשכה שמיחוד חכמה ובינה, ולכן הוא רק בבחי׳ חידוש הישנות, וכנ״ל שהיחוד דחכמה ובינה הוא יחוד תמידי. משא״כ בראש השנה הוא ענין יחוד זו״נ, שהוא בשביל נשמות חדשות, הוא ענין של חידוש, וכנ״ל שהיחוד דזו״נ הוא רק לפרקים. ומטעם זה נקבע ראש השנה ביום בריאת האדם דוקא, כי אז יש בעולם ענין של חידוש.
והנה כדי שיהי׳ יחוד זו״נ צריך שיומשך אור חדש מעצמות א״ס30, והמשכה זו צריכה להיות בכל הדרגות דסדר ההשתלשלות, בתענוג, ברצון, בשכל, ובמדות וכו׳ [מלמעלה למטה, וגם מלמטה למעלה]. ויש לומר, שזהו הביאור על מה שמאריך בד״ה להבין ענין תקיעת שופר ע״פ כוונת הבעש״ט ז״ל31 בביאור פרטי הדרגות שבעליות המלכות והמשכת המלכות, ומונה שם בפרטיות (באריכות לפי ערך) איך שנמשך במוחין ובמדות ובמלכות עד למטה מטה, כי ההמשכה חדשה שנמשכת מפנימיות ועצמות ומהות צריך שתומשך בכל סדר ההשתלשלות.
ובזה יובן מה שהעבודה דשופר צריכה להיות בבחי׳ התחדשות (כנ״ל מתורת הבעש״ט), כי המשכה דראש השנה היא המשכה חדשה, לכן גם עבודת האדם [שעל ידה נמשכת ההמשכה, דכל הגילויים תלויים במעשינו ועבודתינו32] צ״ל באופן של חידוש, תקעו בחודש שופר באופן של התחדשות. וכן הוא גם בפשטות, דאף שבמשך כל השנה ישנו הענין דשפרו מעשיכם33, והענין דתשרי ותשבוק לכל עוונותינו34, מ״מ בראש השנה הו״ע של חידוש כו׳.
וזהו שוש אשיש בה׳ גו׳, דשוש אשיש הו״ע התענוג הנמשך ע״י השופר35, תגל נפשי באלקי, תגל הו״ע השמחה באופן של צמצום, דזהו השופר שפיו צר כמ״ש36 מן המיצר קראתי י-ה וגו׳37. ומהמשכה זו שהו״ע של חידוש, נמשך אח״כ בתורה ומצוות, בגדי ישע ומעיל צדקה, ובאופן דונשמע קולו בבואו אל הקודש, המשכה עד למטה מטה לעולם הזה, וכהמשך הכתוב (תקעו גו׳) כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, דעיקר הדין ומשפט בראש השנה הוא על ענינים גשמיים38.
והנה הענין דכחתן יכהן פאר גו׳, שהקב״ה מתפאר בישראל39, עד שאומר40 נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, יהי׳ בגלוי לעתיד לבוא, אבל הגילויים דלע״ל מתחילים עוד בזמן הגלות, שהרי צריך לטעום מכל תבשיל ותבשיל כו׳41, ובפרט בחודש הרחמים שאז המלך בשדה42, ובפרט שבת האחרון דחודש אלול שאז הקב״ה מברך את ישראל43 בברכה וישועה, כולל הישועה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, ומיד הן נגאלין44, ובעגלא דידן.
__________
1) ישעי׳ סא, י (התחלת ההפטרה דפ׳ נצבים).
2) פרשתנו (נצבים) מז, א. מח, סע״ב.
3) מאמרי אדהאמ״צ פרשתנו (דברים ח״ג) ס״ע תתלח ואילך. אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳רמ ואילך. (כרך ה) ע׳ ב׳עב.
4) תהלים ב, יא.
5) ר״ה כט, ב (במשנה). ובכ״מ.
6) ראה גם אוה״ת עקב ס״ע תקצב ואילך. תבוא ע׳ תתשח.
7) ראה לקו״ת שם מח, ב.
8) תהלים פד, יב. וראה גם שעהיוה״א פ״ד ואילך. אוה״ת (יהל אור) עה״פ (ע׳ שא).
9) ראה גם לקו״ת שם מח, ד.
10) ראה לקו״ת שם מח, ג. מט, ד.
11) תניא ספ״ה. אגה״ק ס״ג (קד, א). ובכ״מ.
12) ראה אגה״ק שם (קד, סע״ב). ובכ״מ.
13) יבמות סא, א.
14) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג. של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
15) יתרו יט, ו.
16) תצוה כח, לד-ה.
17) ראה פ״א פ״א מ״א. קידושין מ, א. אגה״ק שם (קד, ב). סט״ז (קכה, א). הנסמן לעיל הערה 10. ובכ״מ.
18) ראה לקו״ת שם נ, א.
19) ע״ח שער (כג) מוחין דצלם רפ״ז. שער (לו) מיעוט הירח פ״א. ובכ,מ.
20) ראה לקו״ת שם מז, א. מקומות שבהערה 3. אוה״ת ר״ה ע׳ א׳שכג.
21) תהלים פד, ה.
22) ראה כש״ט סקי״ט (טז, א) וסרנ״ו (לה, א). וראה גם או״ת להה״מ עה״פ (עב, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן רמה)). לקו״ת פרשתנו שם. אוה״ת פרשתנו שם ע׳ א׳רמא. ובכ״מ.
23) ראה פדר״א רפ״ח ובהגהות הרד״ל שם. ויק״ר רפכ״ט. פסיקתא דר״כ פסיקתא כג בחודש השביעי. יל״ש פינחס רמז תשפב. תוד״ה לתקופות – ר״ה ח, א. ר״ן (ד״ה בראש) וחדא״ג מהרש״א (ד״ה תנא) ר״ה טז, א. בחיי בראשית א, ג (ד״ה ויש).
24) ראה ר״ן שם. ועוד.
25) נוסח ברכת יוצר.
26) תהלים קיט, פט.
27) ראה לקו״ת שם. שה״ש כב, ג. נ, ב. וראה גם מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ רכט ואילך. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) ר״פ וירא (י, ב). אוה״ת בלק ע׳ תתקכה. ובכ״מ.
28) ראה זח״ג ד, א (ובאור החמה שם). וראה גם זח״ב נו, א. ח״ג קכ, א. פרדס שער (ח) מהות והנהגה פי״ד. מקומות שבהערה הבאה.
29) זח״ג רצ, ב (אד״ז). ע״ח שער (יב) עתיק פ״ב. שער (יד) או״א ספ״ז. שער (כה) דרושי הצלם דרוש ה. שער (כט) הנסירה פ״ג. וראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תלא-ב.
30) לקו״ת שם (מל״ת להאריז״ל פ׳ וירא).
31) סידור (עם דא״ח) שער התקיעות רמד, ג ואילך.
32) ראה תניא רפל״ז.
33) פסיקתא דר״כ פ׳ כג (בחודש השביעי). ויק״ר פכ״ט, ו. מדרש תהלים סוף סימן פא. וראה לקו״ת ר״ה נא, ג. אוה״ת שם ע׳ א׳שנ ואילך.
34) ויק״ר שם, ח.
35) ראה לקו״ת שם מח, א ואילך. מט, ד.
36) תהלים קיח, ה.
37) ראה לקו״ת שם מח, ג. ובכ״מ.
38) ראה לקו״ת ר״ה נט, ב (מהגמי״י הל׳ תשובה פ״ג). וראה גם סה״מ תש״י ע׳ 24. ובכ״מ.
39) ראה לקו״ת פרשתנו שם.
40) ישעי׳ ס, כא.
41) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 181. וש״נ.
42) לקו״ת פ׳ ראה לב, ב. כה, ג. ובכ״מ.
43) אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ס״ע תל-תלא. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן לא (עח, א). וש״נ.
44) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
[סה"מ דברים ח"ב ע' רכה ואילך]
י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 262 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ד ע׳ 2219 ואילך.