בס״ד. ש״פ עקב, כ׳ מנחם-אב ה׳תשמ״ג

הנחה בלתי מוגה

ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך¹. הנה אמרו רז״ל² מנין לברכת המזון מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים, דג׳ ברכות הללו דברכת המזון הן דאורייתא. והטוב והמטיב ביבנה תיקנוה ביום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה [וזוהי ג״כ השייכות לחמשה עשר באב, כי בענין חמשה עשר באב ישנם כמה טעמים (בגמרא³ הובאו ו׳ טעמים, או רק ה׳ טעמים – דלאופן זה מה שהותרו השבטים לבוא זה בזה הו״ע אחד עם מה שהותר שבט בנימין לבוא בקהל (מכיון שנושא ענינם שוה), אבל בקבלה⁴ הובאו ז׳ טעמים, נגד הז׳ מדות וכו׳), ואחד מהטעמים הוא, שאז ניתנו הרוגי ביתר לקבורה]. וצריך להבין, מהו הענין מה שג׳ ברכות הראשונות (הזן, הארץ, ובונה ירושלים) הן מדאורייתא, והטוב והמטיב הוא מדרבנן. גם אמרו רז״ל⁵ (הובא בהדרושים⁶) אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבונו של עולם כתיב בתורתך⁷ אשר לא ישא פנים כו׳ והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב⁸ ישא ה׳ פניו אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלקיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית כו׳. ומדייקים בזה בהדרושים⁹, מהו הענין שבשביל הדקדוק שמדקדקים עד כזית יש נשיאת פנים למעלה. גם צריך להבין, מכיון שמדקדקים עליהם כו׳ למה מדקדקים רק עד כזית כו׳, אבל לא גם באכילת פחות מכזית (משהו).

והענין הוא, דהנה בענין ג׳ ברכות הראשונות (הזן, הארץ, ובונה ירושלים) מבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ¹⁰ שהן נגד הג׳ בחינות חג״ת. היינו, שמכל הג׳ קוין חג״ת יומשך תוספת ברכה וכו׳, דאפילו מקו הגבורה כו׳, שהרי גם משם נמשך תוספת ברכה, כי בקדושה הרי גם מקו השמאל נמשך שפע וכו׳. ובפרט ע״פ המבואר בדרושי ראש השנה¹¹ ובכ״מ דגבורה ענינו תגבורת החיות הרי בודאי שגם מקו הגבורה נמשך תוספת ברכה. וזהו ענין ג׳ ברכות הראשונות דברכת המזון, להמשיך תוספת ברכה מהג׳ קוין חסד גבורה תפארת. וברכה הד׳, יש לומר שקאי על ספירת המלכות, היינו להמשיך תוספת ברכה גם מספירת המלכות.

ובזה יובן מה שמן התורה ישנם רק ג׳ ברכות, וברכה הד׳ ניתוסף רק מדרבנן, כי הג׳ קוין חג״ת כוללים גם את בחי׳ המלכות, ורק שאח״כ נפרט בחי׳ המלכות מצד עצמו. וכידוע גם בענין מרכבה, דעיקר ענין המרכבה הוא בג׳ רגלים, הג׳ אבות, ורק אח״כ ניתוסף גם רגל הרביעי, שקאי על דוד¹² בחי׳ המלכות. ועד״ז הוא גם בענין היסודות, שבספר יצירה מונה רק ג׳ יסודות, אש מים רוח, אף שבמדרש רבה¹³ ובזהר¹⁴ וברמב״ם הלכות יסודי התורה¹⁵, מונה ד׳ יסודות, אש מים רוח עפר, כי העיקר הם הג׳ יסודות אש רוח מים, שהם כוללים גם את יסוד העפר, ורק שאח״כ נתגלה גם יסוד העפר בפני עצמו. וכידוע¹⁶ הדוגמא לזה, דכאשר נותנים מים בקדרה בסמיכות לאש וישנו הרוח באמצע, נעשה מזה עפרוריות, שמתגלה יסוד העפר. ועד״ז יובן למעלה דהג׳ קוין חג״ת כוללים את הכל, ומהם נתגלה אח״כ גם ספירת המלכות איך שהיא בפני עצמה, ולכן, מן התורה ישנם רק ג׳ ברכות (חג״ת), אלא שאח״כ ניתוסף מדרבנן גם ברכה הד׳ (ספירת המלכות).

והנה הכוונה בענין ברכת המזון, היא שברכות הנ״ל יומשכו למטה בחלקו בעולם. שהרי אפילו המצוות נתלבשו בדברים גשמיים ציצית בצמר גשמי, תפילין בקלף גשמי כו׳, ובודאי שענין ברכת המזון על אכילה כו׳ הוא שההמשכה תהי׳ בדברים גשמיים, על הארץ ועל המזון כו׳. וזהו ג״כ הטעם מה שהברכות דברכת המזון חותמים בברוך, דענין החותם הוא שלא יגע בו יד זר¹⁷, כי מכיון שההמשכה דברכת המזון היא למטה כנ״ל, הנה בזה צריך להיות הזהירות שלא יגע בו יד זר כו׳. ועד״ז הוא גם לפי המבואר דענין חותמין בברוך הוא ההמשכה שבבחי׳ אור חוזר, הרי גם זה שייך להמטה דוקא. ומכל הנ״ל מובן שהכוונה דברכת המזון הוא שהברכה תומשך למטה דוקא.

ובזה יובן מה שאמרו שמדקדקים על עצמם עד כזית כו׳, היינו דגם כאשר מדקדקים על עצמם, שעובד עבודתו באופן דלפנים משורת הדין, למעלה ממדידה והגבלה, מ״מ מכיון שהכוונה היא שהמשכת הברכה יומשך למטה דוקא, לכן צריך להיות בזה ג״כ שיעור, שזהו החילוק בין ענין המצוות להבירור דחלקו בעולם, אכילה כו׳, דבענין המצוות הנה אף שהמצוות נתלבשו בדברים גשמיים כנ״ל, בכל זאת הם למעלה ממדידה והגבלה, משא״כ האכילה כו׳ צריך להיות דוקא במדידה והגבלה, שצריך להיות דוקא שיעור.

והנה ע״י הדיוק שמדקדקים עליהם כו׳, הנה עי״ז נעשה נשיאת פנים לישראל, ישא ה׳ פניו אליך, עד שמסיימים וישם לך שלום, ואמרו רז״ל¹⁸ דשלום כאן הכל כאן, שנמשכים כל הברכות, עד להברכה דביאת משיח צדקנו, ובני ישראל יוצאים ביד רמה¹⁹, ובאים לארץ טובה ורחבה²⁰, ובקרוב ממש.

__________

1) פרשתנו (עקב) ח, י.
2) ברכות מח, ב.
3) תענית ל, ב ואילך. ב״ב קכא, א ואילך.
4) ראה פע״ח סוף שער (כג) חג השבועות – דרוש על סוד ט״ו באב.
5) ברכות כ, ב.
6) אוה״ת פרשתנו ע׳ תקלא. דרושים שבהערה 9.
7) פרשתנו י, יז.
8) נשא ו, כו.
9) אוה״ת שם ע׳ תקלא ואילך. לקו״ת נשא כו, א. וראה גם ד״ה וידבר גו׳ כה תברכו שנה זו (סה״מ במדבר ח״א ע׳ קכד ואילך). ד״ה כה תברכו תשל״א (שם ע׳ פ ואילך). תשמ״ה (שם ע׳ קלב ואילך).
10) אוה״ת שם ע׳ תקלב.
11) סידור (עם דא״ח) רלו, ג. ועוד.
12) ראה זהר ח״א רמח, ב. ח״ג רסב, ב. ובכ״מ.
13) במדב״ר פי״ד, יב.
14) ח״ב כג, ב. רנד, ב. ח״ג רכח, א. ז״ח בראשית ספ״ח (יג, ד).
15) ספ״ג ורפ״ד.
16) פרדס שער (יא) הצחצחות פ״ג. אוה״ת יתרו (כרך ז) ע׳ ב׳תרפח ואילך. ובכ״מ.
17) תו״א בראשית ו, ג.
18) ראה תו״כ ופרש״י עה״פ בחוקותי כו, ו.
19) בשלח יד, ח.
20) שמות ג, ח.

[סה"מ דברים ח"א ע' רכ ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קפח ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1919 ואילך.