בס״ד. ש״פ בלק, י״ד תמוז ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
שאו ידיכם קודש וברכו את הוי׳ גו׳1, ומדייק בזה בעל הגאולה (במאמרו ד״ה זה2 שאמר באותה השבת ובהמשך לד״ה ברוך הגומל3), דצריך להבין, והלא כל ברכה וגילוי הוא משם הוי׳, וכמ״ש בהמשך הכתוב יברכך הוי׳ מציון גו׳, וא״כ מהו ענין וברכו את הוי׳ לברך את שם הוי׳. גם צריך להבין מ״ש שאו ידיכם קודש גו׳, דהברכה היא ע״י ידיכם, שזהו כח המעשה שבאדם ולא בחי׳ מוח ולב שבאדם. ויש לקשר זה גם עם התחלת מזמור ק״ד שבתהילים, שהוא המזמור השייך לשנה זו של כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה4, דגם שם נאמר ברכי נפשי את הוי׳ גו׳, וגם בזה ישנם ב׳ הדיוקים הנ״ל. א׳ מהו ענין ברכי נפשי את הוי׳ והרי הוי׳ הוא מקור הברכות. ב׳, דכשם שבפסוק שאו ידיכם גו׳ הברכה היא ע״י בחי׳ ידיכם שלמטה ממוח ולב, עד״ז הוא גם בפסוק ברכי נפשי גו׳, שהברכה היא ע״י בחי׳ נפש, שהיא הדרגא הכי נמוכה שבדרגות הנשמה. דהנה אמרו רז״ל5 חמשה שמות נקראו לה נפש רוח נשמה חי׳ יחידה. ובכתבי הקודש נזכרו רק ג׳ השמות דנר״ן, אבל בכל אופן בחי׳ נפש היא הכי תחתונה שבהם. דנשמה מורה על המוח, וענין הרוח שייך לבחי׳ הלב, ודרגת נפש היא בכח המעשה דוקא6. וכידוע גם שה׳ פעמים שנאמר כאן ברכי נפשי7 הוא כנגד ה׳ עולמות, עולמות הא״ס וד׳ עולמות אבי״ע, דהעולם הכי תחתון שבהם הוא עולם העשי׳, עולם המעשה, בחי׳ נפש. וצריך להבין מהו הענין בזה שהברכה בשם הוי׳ היא דוקא מבחי׳ נפש.
וביאור הענין הוא, דהנה ידוע שעיקר עבודת האדם היא במדות שבלב השייכות למעשה בפועל. דזהו ענין הידים, מעשה השייך למדות. דזהו מה ששלימות עבודת ישראל היתה בכניסה לארץ ישראל, כמ״ש8 ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות גו׳ אז נאמר להם9 ואתם הדבקים בהוי׳ אלקיכם חיים כולכם היום, ואז הי׳ ענין הכניסה לארץ. דענין הכניסה לארץ ישראל (ועד״ז העבודה הרוחנית ד״עשה כאן (מאַך דאָ) ארץ ישראל״10) היא העבודה בבחי׳ המדות במעשה בפועל, וכנודע שלכן נקראת בשם ארץ שרצתה לעשות רצון קונה11, קיום המצוות בפועל, ועבודה זו שייכת לז׳ המדות, שלכן כבשו אז ארץ ז׳ אומות, ז׳ מדות12.
והנה כדי שהעבודה במדות תהי׳ כדבעי, צריך לזה המשכת המוחין במדות. דזהו מה שאחרי יציאת מצרים הי׳ ענין ספירת העומר, המשכת המוחין במדות13. דעומר הוא מאכל בהמה, אשר הבהמה אין לה מוחין (דאף שיש לה שכל הרי זה רק באופן השייך אל המדות), ועד״ז הנפש הבהמית שעיקרה מדות, משא״כ הנפש האלקית שעיקרה המוח והוא שליט על הלב14. וענין ספירת העומר הוא להמשיך את המוחין במדות, ויתירה מזו, להמשיך לא רק המ״ט שערים, מוחין, אלא גם המשכת הרצון במדות, שער הנו״ן. וכידוע שהרצון הוא למעלה מהשכל, וכמובא בכמה מקומות בדא״ח15 (מספרי קבלה) שהרצון נמשל לגולגולת והשכל הוא הראש. דהגולגולת מקיפה ולמעלה מן הראש. דזהו מה שניתן במתן תורה, לא רק חכמתו אלא גם רצונו של הקב״ה.
וזהו ענין הכניסה לארץ כנען לעשות אותה ארץ ישראל, דלפני זה היא בבחי׳ ארץ מלשון מרוצה16, היינו שיש בה תוקף ומרוצה (געלויפעניש) וכו׳, אלא שזהו בענין של כנען, דכנען הוא עבד עבדים17, היינו שהתוקף והמרוצה הוא בענין של עבדות, דעבדא בהפקירא ניחא לי׳18, שזהו ענין התוקף דתהו. והעבודה היא לעשות מארץ כנען ארץ ישראל, היינו שיהי׳ שם ענין המרוצה והתוקף וכו׳ אבל בעניני קדושה דוקא, ובתוקף הנמשך מבחי׳ הרצון, דזהו מה שמצוות שרשם מרצונו של הקב״ה, דאמיתית ענין התוקף הוא ברצון דוקא, שהרי במוחין אין בהם תוקף, ואפילו במדות הרי שורש התוקף דמדות הוא מהרצון, ועיקר ענין התוקף הוא ברצון דוקא. וזהו מה שעושים מארץ כנען ארץ ישראל, דישראל ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה19, היינו שממשיכים בה התוקף דמצוות התורה, ולא רק ענין החכמה שבתורה. דבחכמה שבתורה יש סברות לכאן ולכאן, וכידוע מ״ש אאמו״ר20 (מיוסד בקבלה וחסידות) שגם ההלכה שעלי׳ אמרו הא דרב אשי בדותא היא21 כו׳ הכל ממש אמר ה׳ וכו׳, מ״מ הרי זה באופן דאלו ואלו דברי אלקים חיים22, ענין החכמה שבתורה, משא״כ מה שנמשך כאן הוא ענין הרצון שבתורה, והוי׳ עמו שהלכה כמותו23, דבענין הרצון אין שייך שיהיו ב׳ רצונות הפכיים בבת אחת כנראה בחוש. וזהו ג״כ ענין ודאשתמש בתגא חלף24, דתגא הוא כתר שבתורה, כי יש מציאות של מלך בלי כתר, שזהו ענין החכמה שבתורה, אבל ענין הכתר שבתורה הוא הרצון שאין בו שינויים, וכמבואר באגה״ק25 דתגא קאי על הלכות שבתורה.
וזהו שאו ידיכם קודש וברכו את הוי׳, דענין המעשה שבידים קשור עם בחי׳ הרצון, ולכן הוא בחי׳ קדש מלה בגרמי׳ שלמעלה מבחי׳ קדוש בו׳26, ולכן נשיאת הידים היא למעלה מן הראש, וכפשטות הענין דכן הוא בנשיאת כפים שהכהן מגבי׳ ידיו למעלה מראשו27, ועד״ז יש נוהגין בנטילת ידים, שמגביהין הידים למעלה מהראש דהגבהה זו היא למעלה גם משם הוי׳, וכמו בכהן גדול שהגבי׳ ידיו למעלה משם הוי׳ שהי׳ חקוק על הציץ28. ועי״ז מברכים את הוי׳, שממשיכים ברכה בשם הוי׳, היינו המשכת בחי׳ הוי׳ דלעילא בהוי׳ דלתתא. וטעם הדבר הוא, כפי שממשיך בכתוב, יברכך הוי׳ מציון, לפי שנמשך מבחי׳ ציון, פנימיות הלב29, וזה נמשך בעושה שמים וארץ, היינו לא רק בבחי׳ ברוך קונך ברוך בוראך ברוך יוצרך, אלא גם בבחי׳ ברוך עושך30.
ויש לומר, דמכיון שהמשכת שם הוי׳ דלעילא בשם הוי׳ דלתתא היא ע״י עבודת ישראל, הנה מזה מוכח שישראל הם למעלה אפילו משם הוי׳ דלעילא, וכנודע31 שהגורם הוא חזק ונעלה יותר מן הנגרם כו׳. וטעם הדבר מובן ממעלת ישראל, כדאיתא בתניא (ריש פרק ב׳) שהם נמשכו ממחשבתו וחכמתו ית׳, וכמ״ש32 ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מתוכי׳ נפח כו׳ (כמבואר באריכות גם באגרת התשובה33), וכמפורש בספרי הרב המגיד, בספר לקוטי אמרים הגדול (כן נקרא בלקו״ת ובכמה מקומות34) ובספרו השני אור תורה בתחילתם, שהוא כמשל אדם שיש לו בן, דגם כשהבן עבר מכנגד פניו והלך מאתו, עם כל זה נחקקה הצורה של הבן במחשבה של האב. אלא שבבני אדם שייך זה דוקא במי שיש לו בן כו׳ אבל אצל השי״ת שייך זה לומר אף קודם שנבראו ישראל שהי׳ נחקק צורתם במחשבה, כי אצלו ית׳ העבר והעתיד אחד. וכדאיתא במדרש35 שמחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר אפילו לתורה, היינו לא רק מה שכל העולם נברא בשביל ישראל, אלא שגם קדמו לכל דבר. ולכן בכחם של ישראל לפעול המשכת שם הוי׳ דלעילא בשם הוי׳ דלתתא.
ומכיון שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא36, הרי ע״י לימוד ענינים אלו, וקיום הענינים בפועל בהפצת המעיינות חוצה ע״פ הוראות בעל הגאולה, נבוא בקרוב ממש אל ארץ ישראל הנצחית בירושלים ובבית המקדש הנצחי, וכפסק הרמב״ם37 ומיד הן נגאלין, ותיכף ומיד ממש.
__________
1) תהלים קלד, ב.
2) סה״מ תרפ״ז ע׳ ריז (קונטרסים ח״א קפח, א) ואילך.
3) סה״מ תרפ״ז ע׳ ריא (קונטרסים שם קפד, ב) ואילך.
4) כידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש שלו ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לקמן ע׳ שיא). וש״נ. המו״ל.
5) ב״ר פי״ד, ט. דב״ר פ״ב, לז. וראה קונטרס ענינה של תורת החסידות ע׳ ד הערה 37. וש״נ.
6) ראה לקו״ת פרשתנו (בלק) עד, ב. ובכ״מ.
7) ראה ברכות י, א.
8) דברים ב, טז.
9) ואתחנן ד, ד.
10) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תפה ואילך. לקו״ש ח״ב ס״ע 621. ח״י ע׳ 3. סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 695 ואילך.
11) ב״ר פ״ח, ח.
12) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך. ובכ״מ.
13) ראה (ובהבא לקמן) לקו״ת במדבר י, א ואילך. ובכ״מ. וראה גם לקו״ת שה״ש כד, ג.
14) תניא פי״ב (יז, רע״א). ובכ״מ – מרע״מ פ׳ פינחס רכד, סע״א.
15) ראה לקו״ת שה״ש שם. ובכ״מ.
16) ראה פי׳ מהרז״ו לב״ר פ״ה, ח. וראה תו״א בראשית א, ג. ובכ״מ.
17) נח ט, כח.
18) גיטין יג, א.
19) מגלה עמוקות אופן קפו. ובכ״מ.
20) לקוטי לוי״צ אג״ק ע׳ רסו.
21) פסחים יא, א. יבמות כא, א. פב, א. ב״ב קמה, סע״א. זבחים ק, ב.
22) עירובין יג, ב.
23) שמואל-א טז, יח. סנהדרין צג, ב. וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 115. וש״נ.
24) אבות פ״א מי״ג.
25) סכ״ט.
26) ראה זח״ג צד, ב. וראה סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רכא (קונטרסים שם קצ, ב). וראה לקו״ת שה״ש כא, ריש ע״ג.
27) ראה גם סה״מ עזר״ת ע׳ קעה. וראה בארוכה שיחת ש״פ מטו״מ שנה זו (התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1839-40).
28) סוטה לח, א (במשנה). וראה שיחה הנ״ל שם.
29) ראה לקו״ת ר״פ דברים. סה״מ תרפ״ז (קונטרסים) שם.
30) נוסח קידוש לבנה.
31) המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פט״ו (ע׳ יד).
32) בראשית ב, ז.
33) פ״ח.
34) לקו״ת ברכה צח, א. סידור (עם דא״ח) ערה, ד. ובכ״מ.
35) ב״ר פ״א, ד.
36) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סל״ח (עט, ב). וש״נ.
37) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' רצז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קעג ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1759 ואילך.