בס״ד. ליל א׳ דחג השבועות (לפנות בוקר) ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה, ריבונו של עולם מה לילוד אשה בינינו, אמר להן לקבל תורה בא, אמרו לפניו חמדה גנוזה שגנוזה לך תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם כו׳ תנה הודך על השמים1, אמר לו הקב״ה למשה החזיר להן תשובה, אמר להן למצרים ירדתם כו׳ יצר הרע יש ביניכם2. וצריך להבין מהי תשובתו של משה כלום למצרים ירדתם יצר הרע יש ביניכם, והרי טענת המלאכים היתה תנה הודך על השמים, ובודאי שאין כוונתם לתורה כמו שהיא למטה, אלא לתורה כמו שהיא ברוחניות, וכידוע שכל הלכה והלכה ישנה כמו שהיא במתיבתא דרקיעא ובמתיבתא דקוב״ה3, ולמעלה מזה באצילות ולמעלה מעלה מזה (און נאָך העכער אין אצילות און נאָך העכער און נאָך העכער) עד לבחי׳ נעלמה מעין כל חי4, למעלה לגמרי מהשתלשלות, וזו היתה טענת המלאכים, שתנתן להם התורה כמו שהיא ברוחניות, וא״כ לפי זה מהי תשובתו של משה כלום למצרים ירדתם כו׳. גם צריך להבין מהי המעלה בנתינת התורה למטה דוקא, דאין לומר שזהו מצד מעלת הנשמות על המלאכים, דנשמות ישראל עלו במחשבה5 ומלאכים הם מבחי׳ הדיבור6, בדבר הוי׳ שמים נעשו7, דאי משום הא היתה צ״ל נתינת התורה לנשמות כמו שהן למעלה, שהרי עיקר ומזל הנשמה הוא למעלה8, שזהו בחי׳ טהורה היא9 שבנשמה, ולמטה הוא רק הבחינה דבראתה יצרתה נפחתה9 שזהו בחי׳ רגל שבנשמה10, ולפועל הרי נתינת התורה היא לנשמות כמו שהן למטה ומלובשות בגופים דוקא, וזה גופא הוא לא באופן שהעלו אותן למעלה לקבל התורה, אלא שניתנה להן כמו שהן למטה11, וירד הוי׳ על הר סיני12, והיינו שישנה מעלה מיוחדת בנתינת התורה לנשמות כמו שהן למטה דוקא, דכמו״כ מובן גם מלשון המשנה באבות13 חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, היינו שיש חביבות מיוחדת בישראל כמו שהם למטה קודם נתינת התורה דמשום זה ניתן להם כלי חמדה, אשר לפי פירוש זה בהמשנה (דחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה היינו שמפני החביבות שיש בהם קודם נתינת התורה משום זה ניתן להם כלי חמדה) יובן ויבואר השייכות למה שאומר קודם לכן חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, ולפני זה חביב אדם שנברא בצלם.
ולהבין כל זה יש להקדים תחילה ביאור הג׳ בבות שבמשנה והשייכות שביניהם, דהנה נאמרו כאן ג׳ ענינים, חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם כו׳ חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום כו׳ חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה כו׳. ומאחר שבב׳ הבבות האחרונות אומר חביבין ישראל ובבבא הא׳ חביב אדם, הי׳ לכאורה מקום לומר שמה שאומר חביב אדם שנברא בצלם קאי על כללות מין האנושי שעליו נאמר14 כי בצלם אלקים עשה את האדם15, אך מאחר שאומר חביב אדם כו׳, מובן שגם בזה כוונתו על ישראל דוקא, שהרי אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם16, אלא שבישראל גופא ישנה מעלת האדם שבהם שזהו מה שנבראו בצלם, ומלבד זאת ישנה החביבות של הישראל שבהם שזהו מה שנקראו בנים למקום, ועוד זאת שניתן להם כלי חמדה, שבזה אין הכוונה למעלת התורה אלא למעלת ישראל, שמצד מעלה וחביבות זו ראויים שניתן להם הכלי חמדה. והנה במדרש שמואל פירש חביב אדם שנברא בצלם שקאי על הנפש השכלית שבאדם שזהו יתרון מין המדבר על הבעלי חיים, אך לפי הכלל הקודם דאתם קרויים אדם, מובן שהכוונה היא לנפש השכלית שבישראל, וכמו שמבאר כ״ק מו״ח אדמו״ר בד״ה חביב אדם (דשנת תש״ב)17 שהנפש השכלית שבישראל היא באופן אחר מנפש השכלית שבאומות העולם, בעדינות ורוחניות והרגשה שלה (מיט איר איידלקייט און רוחניות און אָפּגעלייגקייט) שאין זה בנפש השכלית דאומות העולם, וזהו שממשיך אח״כ חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, והיינו שענינה של נפש השכלית הוא, דמאחר שנקראים בנים למקום, שהכוונה בזה היא על הנפש האלקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, וכמו שאומר אדמו״ר הזקן בתניא18 שהיא כמשל הבן הנמשך ממוח האב, הנה בכדי שהנפש האלקית תתלבש בנפש הבהמית, הוא ע״י הממוצע דנפש השכלית19. דהנה הנפש האלקית הרי כל חפצה ותשוקתה הוא רק לעניני אלקות, וכמובן שאין לה שום רצון ושייכות לעניני העולם, והנפש הבהמית היא ההיפך מזה דכל רצונה הוא רק בעניני העולם, ובכדי שיהי׳ חיבור ושייכות לנפש האלקית שנמשכת לרוחניות עם הנפש הבהמית שנמשכת לעניני העולם, והנפש האלקית תתלבש בנפש הבהמית לבררה ולזככה, ותתאחד עמה בהתאחדות גמורה ועד שיהיו לדבר אחד, הנה זהו ע״י הממוצע דנפש השכלית. אך הנה ידוע20 שהממוצע צ״ל למעלה מב׳ הענינים שמחבר, ואיזה ענין יש בנפש השכלית שלמעלה מהנפש האלקית, הנה זהו מה שעל הנפש השכלית נאמר חביב אדם שנברא בצלם, ובאותיות הקבלה21 הנה הצלם שרשו מחשמל, וכמבואר בתו״א22 שהצלם שרשו מחשמל והיינו מה שמחיצוניות נה״י דאימא נעשה חשמל לזו״נ, לבוש לזו״נ, ומזה נעשים לבושי הנשמה, וזה הי׳ הלבוש לנשמת אדם הראשון, ואח״כ ע״י חטא אדם הראשון בעץ הדעת נפלו הלבושים ונעשו כתנות עור23 (בעי״ן), וע״ז הוא עבודת האדם לברר ולזכך ולהעלות הלבושים לשרשם ומקורם, וזוהי מעלת הנפש השכלית על הנפש האלקית, שהיא מבחי׳ הצלם ששרשו מחשמל, ולמעלה יותר שרשה מעולם התהו והנפש האלקית שרשה מעולם התיקון.
והענין בעבודה הוא, דהנה מבואר בתניא18 שהנפש האלקית היא חלק אלוקה ממעל ממש, אלא שירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא24 להתלבש בגוף ונפש הבהמית, דרוח הבהמה היורדת היא למטה25, משא״כ נפש האלקית היא רוח האדם העולה למעלה25, שהרי בנפש האלקית נאמר26 ויפח כו׳ שהיא בבחי׳ נפיחה, וכמבואר באגה״ת27 שענין הנפיחה הוא שאין הפסק בין האדם הנופח להדבר שנופח אליו, דכמו״כ הוא בנפש האלקית וכמ״ש28 אשר עשה האלקים את האדם ישר, שאין שום ממוצע המפסיק בדוגמת המתורגמן20 וכיו״ב, והנפיחה היא בכח דמאן דנפח מתוכי׳ נפח מתוכיותו ופנימיותו29, ובמילא מובן שכל עניני הנפש האלקית, הרצון והתענוג השכל המדות ואפילו נה״י, שייכים הם לאלקות ולתורה ומצוות, ובכדי שהנפש האלקית תתלבש בנפש הבהמית לבררה ולזככה, הוא ע״י הממוצע דנפש השכלית. דהנה הנפש השכלית אינה מדות רעות, ובכלל אינה ענין המדות אלא כל ענינה הוא שכל, דהגם שיש דוגמתו גם באומות העולם, אך מאחר שהוא שכל, על כן יכולה להשכיל גם בעניני אלקות, שהנפש האלקית מתלבשת בנפש השכלית להבין ענין אלקי דממלא כל עלמין ואפילו סובב כל עלמין ועד לבחינה שלמעלה מממלא וסובב גם יחד, והנפש השכלית משגת זה בגדרי השכל בהבנה והשגה בכל הפרטים, אך כמו״כ יכולים גם להורידה, ונקראת להט החרב המתהפכת30, שהיא בחי׳ קליפת נוגה31 שאפשר להעלותה לקדושה או להורידה ללעו״ז, והנפש השכלית היא הממוצע שהנפש האלקית תתלבש בנפש הבהמית, דמצד זה שהיא להט החרב המתהפכת ע״כ יכולה להבין שכל אלקי, ולאידך גיסא מאחר שהיא להט החרב המתהפכת יכולה להסביר שכל זה לנפש הבהמית, וע״כ רואים שכל פרטי הענינים שישנם בנפש האלקית יש דוגמתם בנפש השכלית ובנפש הבהמית, שזהו מאחר שהנפש האלקית מלובשת בנפש הבהמית ע״י הנפש השכלית, וכל עניני הנפש האלקית הם ע״י התלבשותה בנפש הבהמית, וכמו הרצון והעונג שבנפש האלקית כמו בשמחת יו״ט ועונג שבת, וקראת לשבת עונג32, שקיום המצוה הוא ע״י ההתלבשות בנפש הבהמית באכילת בשר ושתיית יין כו׳ עד שנעשה דם ובשר כבשרו של הגוף ונפש הבהמית, וכן בענין השכל, דנפש האלקית מתלבשת בנפש הבהמית להשיג השגות אלקות, ועד שנעשים קמטים וחריצים במוח33, שזה נעשה גם ע״י שכל אלקי, וכמו״כ במדות שהמדות דנפש האלקית הם ע״י התלבשות בנפש הבהמית ועד שנעשה ופחד ורחב לבבך34, שהמדות אהבה ויראה פועלים כיווץ והתרחבות בבשר הלב שבהגוף הגשמי35, וכל שכן במחשבה דיבור ומעשה של הנפש האלקית שזהו ע״י ההתלבשות בנפש הבהמית, שכל זה הוא ע״י הממוצע דנפש השכלית. וזהו חביב אדם שנברא בצלם, שקאי על הנפש השכלית, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם הוא מה שהנפש השכלית שייכת לנפש האלקית, שיכולה להשיג השגות אלקות, שעי״ז הנה הנפש האלקית שעלי׳ אומר חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חיבה יתירה נודעת להם כו׳, מתלבשת בנפש הבהמית.
וכל זה הוא ע״י חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה. ויובן בהקדים הפירוש במה שנקראת התורה כלי חמדה, דהנה מה שנקראת כלי מובן ע״פ מה שכתוב בזהר36 דקוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, ובלשון המדרש37 התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב״ה, והיינו שע״י התורה ברא הקב״ה את העולם, ובמה שנקראת חמדה ישנם ב׳ פירושים, הא׳ שזהו על שם מה שאמרו המלאכים חמדה גנוזה כו׳, והב׳ שהוא מאחר שהתורה היא שעשועים לפניו38 כו׳ והקב״ה הרי חכו ממתקים וכולו מחמדים39, וצריך להבין מהו שמשבחים את התורה בזה שהיא כלי אומנתו של הקב״ה בבריאת העולם, דאפילו לפי פירוש הא׳ בחמדה, מלשון חמדה גנוזה, איזה תפיסת מקום יש לזה שעל ידה נברא העולם, וכמו שמצינו בדוד שאמר40 זמירות היו לי חוקיך, ואמר לו הקב״ה דוד זמירות קרית להו41, ונענש על זה.
והענין יובן בביאור ענין חמדה, דהנה נת״ל שהתורה נקראת כלי על שם שהיא כלי אומנתו של הקב״ה, והיינו שהיא הממוצע בין הקב״ה לעולמות, הנה כשם שהתורה היא הממוצע לזה שיתהוו העולמות מא״ס, כן היא הממוצע לזה שנשמות ישראל יוכלו להעלות העולמות לא״ס. ויובן42 בהקדים ענין הממוצע דאצילות, דבכללות הממוצע הוא תורה ובפרטות יותר הממוצע בין א״ס לעולמות הוא עולם האצילות, דעולם האצילות הוא ממוצע בין א״ס לעולמות דבכדי שתהי׳ ההתהוות דעולמות בי״ע מא״ס הוא ע״י הממוצע דאצילות. והנה ידוע20 שהממוצע צ״ל כלול מב׳ המדריגות שמחבר, וזהו מה שבאצילות ישנם אורות וכלים, דהאורות דאצילות הם מעין העליון והכלים הם מעין התחתון, דהנה מאחר שהאורות דאצילות הם למעלה מהתהוות, מובן שהם גם למעלה מגבול, ולכאורה אין זה מובן שהרי אצילות הוא עשר ספירות חכמה וחסד כו׳ ואיך הוא למעלה מגבול. אך הענין הוא, דהנה ידוע שישנו חילוק בין ההגבלה שבאורות להגבלה שבכלים, דהאורות דאצילות שרשן מהקו, והקו הגם שהוא קו קצר מ״מ הרי הוא נמשך מן האור שסילק על הצד שהו״ע העיגול הגדול43, ובאותיות הקבלה44 הוא מה שאוא״ס הבלי גבול שיער בעצמו בכח, והיינו שאוא״ס הבלי גבול מתאר בעצמו את ענין הגבול, והכלים הרי הם מעין התחתון שנתהוו מכח הגבול שבא״ס, דכשם שיש לו כח בבלתי בעל גבול כמו״כ יש לו כח בגבול45. והגם שהאורות מתלבשים בהכלים, כלי החכמה וכלי החסד וכל העשר ספירות, מ״מ הרי הם בבחי׳ א״ס, וכמשל הפרדס46 מאור העובר דרך הזכוכית וממים שבכלי, שהגם שנראים כגוון הכלי מ״מ הרי הם נשארים בפשיטותם, ואפילו כמו שהאור מאיר דרך הזכוכית וכו׳, מ״מ אין הגוון נקנה בו באמיתות, וכמו״כ הוא בהאורות דאצילות, דגם לאחר שמתלבשים בכלים הם בבחי׳ א״ס, ואעפ״כ הרי אצילות הוא ממוצע בין א״ס לעולמות, דמאחר שמ״מ מתלבשים האורות בכלים, ע״כ נעשה אצילות ממוצע כו׳, דמצד האורות לא הי׳ יכול להיות התהוות בי״ע, וע״י הכלים נעשה אצילות הממוצע שעל ידו הוא התהוות עולמות בי״ע, וכל ענין האצילות הוא בשביל התהוות בי״ע, והיינו שהגם שהאורות הם בבחי׳ א״ס כו׳, מ״מ כל ענין האצילות הוא בשביל התהוות בי״ע דוקא.
ומעתה יובן ענין הממוצע דתורה ומה שנקראת כלי חמדה, דהנה כשם שבממוצע דאצילות ישנם אורות וכלים, כמו״כ גם בתורה ישנם אורות וכלים, שזהו מ״ש47 עוטה אור כשלמה, אור הוא בחי׳ האורות דתורה, שזהו מ״ש48 לכל תכלה גו׳ רחבה מצותיך מאוד, שזהו בחי׳ האור שבתורה, בחי׳ הבלי גבול, ושלמה הוא בחי׳ הכלים דתורה, בחי׳ הגבול. והאורות מתלבשים בכלים, שזהו מה ששכל הבנאי מתלבש בדפתראות ופנקסאות, או מה שאור התורה מתלבש באותיות התורה, ודוקא ע״י התלבשות אור התורה בהכלים דתורה הוא שנעשית ממוצע בין א״ס לעולמות, שתהי׳ התהוות העולמות מא״ס ושיוכלו להעלות העולמות לא״ס. ובזה יובן מה שמשבחים את התורה בזה שהיא הכלי שעל ידה נברא העולם וכו׳, דהגם שיש ענין ומעלה בתורה שהיא למעלה מהעולמות, מ״מ משבחים אותה בזה שנעשית הכלי להתהוות העולם התחתון ושעל ידה היא עליית העולמות ועלייתם לאלקות להיות בבחי׳ ויכולו השמים והארץ49 בבחי׳ כליון לאלקות, דבויכולו יש ב׳ פירושים50 וכאן הכוונה לפירוש הב׳ ויכולו מלשון כליון, וכליון פירושו חמדה ותענוג, וזהו תכלית הכוונה שתהי׳ התהוות עולמות התחתונים ויעלו אותם לאלקות, שכל זה הוא ע״י התורה, והיינו שמלבד הפירוש הקודם בחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, שזהו חביבותם קודם נתינת התורה דמשום זה ניתן להם כלי חמדה, הנה ע״פ הנ״ל מובן פירוש אחר בזה, שחביבותם הוא משום שניתן להם כלי חמדה שעי״ז בכחם להעלות העולמות לאלקות.
וביאור הענין הוא, דהנה ידוע51 דהנשמה לא ירדה לתקן את עצמה אלא לתקן את הגוף ונפש הבהמית, וא״כ צריך להבין מה מיתוסף בנשמה עי״ז, הנה זהו מה שהנפש האלקית שרשה מעולם התיקון ונפש הבהמית שרשה מעולם התהו, והחילוק שבין תהו לתיקון ידוע52 שבתהו היו אורות גדולים ורחבים וכלים מועטים, שישנו הפירוש בזה שמצד האורות מרובים היו הכלים מועטים, ונמצא שעולם התהו נקרא על שם האורות, ומאחר שהאורות מרובים והכלים מועטים ע״כ היתה השבירה, ובתיקון האורות מועטים והכלים רחבים, וע״כ נקרא תיקון על שם הכלים. וזהו מה שעולם התהו קדם לתיקון, ולא רק שקדם בזמן, קדם בהשתלשלות, אלא שקדם במעלה, שהוא למעלה באין ערוך מעולם התיקון, וכמו שמצינו דוגמא לזה גם בעולם התיקון גופא במה שאמרו חז״ל שאור שנברא ביום הראשון הי׳ אדם הראשון מסתכל בו מסוף העולם ועד סופו53, ראה שאין העולם יכול להשתמש בו גנזו לעתיד לבוא54, שאור זה הרי הוא באין ערוך להאור שנשאר אח״כ, ובפרט ע״פ הפירוש במסוף העולם ועד סופו מעלמין סתימין דלא אתגליין לעלמין דאתגליין, וכמו״כ הוא גם עולם התהו לגבי עולם התיקון שהוא אור שבאין ערוך, ומאחר ששורש הנפש הבהמית הוא מתהו, הנה ע״י התלבשות נפש האלקית בנפש הבהמית מגלים בנפש הבהמית את שרשה שמתהו, או בסגנון אחר (אָדער אין אַנדערער אותיות) שמעלים הניצוצות שנפלו מעולם התהו לשרשן ומקורן, ועי״ז נעשה עלי׳ גם בנפש האלקית, שמתעלית לשם ס״ג שלמעלה מב״ן ומ״ה כמבואר בקבלה55. וכל זה נעשה ע״י התורה שנקראת כלי חמדה, שעל ידה היא עליית העולמות לא״ס, או כפירוש הב׳ שבחמדה שזהו מאחר שהיא שעשועים לפניו, והקב״ה חכו ממתקים וכולו מחמדים, אשר ב׳ פירושים אלו בחמדה שייכים זה לזה (שהכח לזה שתהי׳ כלי חמדה להעלות העולם לאלקות הוא ע״י הבחינה העליונה שבתורה שהיא כלי חמדה של הקב״ה שכולו מחמדים).
וזהו מה שמסיים שנאמר56 כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, ופירש הבעש״ט ז״ל57 דכי לקח טוב נתתי לכם קאי על נגלה דתורה, שע״ז אומר נתתי לכם שהיא בנתינה לכאו״א ובכל דור, ותורתי אל תעזובו קאי על פנימיות התורה שזהו שאומר תורתי, ששם הוא אלקות בגילוי, ופנימיות התורה פועלת שגם בנגלה דתורה יהי׳ אל תעזובו, ואעפ״כ אומרים58 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שהעיקר הוא הנגלה דתורה, וכמו״כ הוא בהפסוק שבתחילה אומר כי לקח טוב נתתי לכם, נגלה דתורה, ורק אח״כ תורתי אל תעזובו, פנימיות התורה, וכמו״כ הוא גם סדר הלימוד, שבתחילה לומדים נגלה דתורה ורק אח״כ פנימיות התורה, שלכאורה אינו מובן לשם מה צריך את הנגלה דתורה, שזהו בדוגמת השאלה לשם מה ירדה הנשמה למטה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, ובדוגמת טענת המלאכים תנה הודך על השמים, אלא הביאור הוא כנ״ל שתכלית הכוונה הוא שהתורה מלובשת בגשמיות ובעניני העולם שעי״ז פועלת הבירור בעניני העולם ומעלה את העולם לאלקות ולכן נקראת כלי חמדה.
וזהו מה שבשעה שעלה משה למרום ושאלו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו וטענו חמדה גנוזה כו׳ אתה מבקש ליתנה לבשר ודם תנה הודך על השמים, שביקשו שתנתן להם התורה כמו שהיא ברוחניות, הנה ע״ז השיב להם משה כלום למצרים ירדתם יצר הרע יש ביניכם, שכל ענין התורה הוא דוקא כשניתנת לילוד אשה ודוקא לבשר ודם, ועי״ז מבררים ומעלים את עניני העולם לאלקות, שעי״ז הוא תכלית ומילוי התאוה דנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים59. וזהו חביב אדם שנברא בצלם דקאי על הנפש השכלית, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם קאי על הנפש השכלית בשייכותה לנפש האלקית שיכולה להבין עניני אלקות, שע״כ בכח הנפש האלקית לברר הנפש הבהמית ע״י הנפש השכלית, שעי״ז נעשה משכני אחריך נרוצה60 לשון רבים61, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום קאי על גופם של ישראל, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום קאי על הנפש האלקית, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה קאי על גליא שבתורה, חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה קאי על פנימיות התורה, וזהו מה שמסיים כי לקח טוב נתתי לכם שהוא גליא שבתורה, תורתי אל תעזובו קאי על פנימיות התורה, ומצד החביבות שבישראל שיש בהם קודם נתינת התורה ע״כ ניתן להם הכלי חמדה. שזהו מה שבכחן של נשמות ישראל דוקא לברר העולם ע״י התורה, דנשמות ישראל בשרשן הן במדריגת התורה ועוד למעלה ממנה, וכדאיתא62 שבעה דברים קדמו לעולם תורה וכו׳ ומסיק דמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, שבשרשן בהעצמות נשמות ישראל קדמו לתורה, שעי״ז הנה בכחן של נשמות ישראל לפעול הבירור בעולם ע״י התורה, וזוהי חביבותן שמשום זה ניתן להם כלי חמדה, וכל זה הוא ע״י מתן תורה בחג השבועות, וע״י קבלת התורה בשמחה ובפנימיות63 ממשיכים על כל השנה לימוד התורה וקיום המצוות ובשמחה ובטוב לבב.
__________
1) תהלים ח, ב.
2) שבת פח, ב ואילך.
3) ע״פ ל׳ חז״ל – ב״מ פו, א. ראה בארוכה סה״מ תרפ״ט ע׳ 153 ואילך. וש״נ.
4) ע״פ איוב כח, כא.
5) ב״ר פ״א, ד.
6) תו״א יתרו עא, רע״א. לקו״ת ר״פ בחוקותי. ובכ״מ.
7) תהלים לג, ו.
8) לקו״ת שלח מ, ב. נא, ב. ועוד.
9) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
10) תו״א תשא פו, א-ב. לקו״ת ר״ה סב, ג. ובכ״מ.
11) ראה סה״מ תרנ״ה ע׳ קפח. תרצ״ז ע׳ 283. רד״ה וירד הוי׳ על הר סיני תשכ״ז (לעיל ע׳ רלו). וש״נ.
12) יתרו יט, כ.
13) פ״ג מי״ד.
14) נח ט, ו.
15) ראה תויו״ט לאבות שם. וראה גם סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שלד. רד״ה חביבין ישראל תרפ״ט (סה״מ תרפ״ט ע׳ 191). וש״נ. מקומות שבהערה 17.
16) יבמות סא, א.
17) סה״מ תש״ב ס״ע 104 ואילך. וראה גם ד״ה חביבין ישראל תשל״ז (סה״מ ימי הספירה ע׳ צו ואילך. לקו״ש חט״ו ע׳ 58 ואילך).
18) רפ״ב.
19) ראה לקו״ת בחוקותי מז, ג. וראה בכ״ז ד״ה חביבין ישראל באוה״ת שבועות ע׳ קעא ואילך. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ צג ואילך. ד״ה הנ״ל תרמ״ו (סה״מ תרמ״ו ע׳ תיא ואילך). עתר״ו (סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ קז ואילך). ד״ה חביב אדם ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 95 ואילך). ד״ה חביבין ישראל ומאמרים שלאח״ז תש״ב (נסמן בהערה 17). ד״ה הנ״ל תשכ״ו (לעיל ע׳ ריז ואילך). תשל״ז (נסמן בהערה הנ״ל).
20) ראה בארוכה ד״ה פנים בפנים תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ קצ ואילך). המשך תרס״ו ע׳ קב-ג.
21) ע״ח שער (כו) הצלם פ״א (הובא בלקו״ת שם). וראה בכ״ז גם ד״ה בעשור לחודש וד״ה ביום עשתי עשר יום תשל״ב (סה״מ פסח ח״א ע׳ כז ואילך. שם ע׳ סא ואילך).
22) לך לך יב, ג.
23) בראשית ג, כא.
24) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
25) קהלת ג, כא.
26) בראשית ב, ז. ראה תניא שם.
27) פ״ה.
28) קהלת ז, כט.
29) תניא שם. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״כ ע׳ קלא. וש״נ.
30) בראשית ג, כד.
31) ראה זח״א רכא, ב. ע״ח שער (מט) קליפת נוגה פ״ג. תו״ח נח נא, ג. וש״נ. סהמ״צ להצ״צ צ, א. ובכ״מ.
32) ישעי׳ נח, יג.
33) ראה סה״מ קונטרסים ח״א צז, א. תרצ״ז ע׳ 254. תש״ד ע׳ 243.
34) ישעי׳ ס, ה.
35) ראה סה״מ קונטרסים שם רסז, ב. ח״ב רצ, ב ואילך. תרצ״ז ע׳ 215. שם ע׳ 282 (תש״י ע׳ 224). ה׳ש״ת ס״ע 112 ואילך. תש״ד ע׳ 214.
36) זח״ב קסא, סע״א-ב.
37) ב״ר בתחלתו.
38) משלי ח, ל.
39) שה״ש ה, טז.
40) תהלים קיט, נד.
41) סוטה לה, א.
42) בהבא לקמן – ראה גם ד״ה וידבר משה אל ראשי המטות וד״ה אלה מסעי תער״ג (המשך תער״ב ח״א ס״ע שיח ואילך. שם ע׳ שכד ואילך).
43) ראה ע״ח שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב.
44) ראה מק״מ לזח״א טו, א – הובא בשער היחוד (לאדהאמ״צ) פ״י. סה״מ תש״ט ס״ע 38 (השני) ואילך. וש״נ. וראה גם מאמרי אדהאמ״צ דרושי חתונה ח״ב ע׳ תט. וש״נ.
45) עבוה״ק ח״א (חלק היחוד) פ״ח. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ג) ערך אוא״ס (א) ס״ב סק״ד (ע׳ נט-ס). וש״נ. וראה גם אוה״ת ענינים ע׳ קנו.
46) שער (ד) עצמות וכלים פ״ד. וראה ספר הערכים שם (כרך ד) ערך אורות דספירות – פשיטותם וציורם (ע׳ נז ואילך). וש״נ.
47) תהלים קד, ב. ראה ד״ה עוטה אור כשלמה ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 67 ואילך). ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הק״ד״ (קה״ת, תשס״ה) עה״פ (ע׳ 45 ואילך).
48) תהלים קיט, צו.
49) בראשית ב, א.
50) אוה״ת עה״פ (בראשית מב, סע״ב ואילך. (כרך ג) תקה, ב ואילך. תקח, א ואילך).
51) תניא פל״ז (מח, ב).
52) ראה ע״ח שער התיקון (ש״י) פ״ה. שער המלכים (שי״א) פ״א-ב. תו״א נח ט, ג. וישלח כד, ד. סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנו. וש״נ.
53) חגיגה יב, א. ירושלמי ברכות פ״ח ה״ה. ב״ר פי״א, ב. פי״ב, ו. שמו״ר פל״ה, א. זהר ח״א לא, ב. מה, סע״ב. רג, ב. ח״ג פח, א.
54) שמו״ר שם.
55) ראה ע״ח שער (ה) טנת״א ספ״א. שער (י) התיקון ספ״ג.
56) משלי ד, ב.
57) סה״מ תש״ב שם ע׳ 109. וראה גם סה״ש תש״ב ע׳ 128 (הובא גם בכש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן סג (פה, ב)).
58) פסחים נ, א. וש״נ.
59) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
60) שה״ש א, ד.
61) ראה לקו״ת ויקרא ב, ד. אוה״ת עה״פ (שה״ש כרך א ע׳ נח ואילך).
62) ב״ר שבהערה 5 (ושם: ששה דברים. אבל כ״ה (שבעה דברים) כבפנים בפסחים נד, א. פדר״א פ״ג. תנחומא נשא יא. מדרש משלי פ״ח. ועוד. וראה מהרז״ו הארוך לב״ר שם).
63) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1307. ח״ח ע׳ 272. חי״ג ע׳ 158. ועוד.
[סה"מ שבועות ע' רמג ואילך]
י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.