בס״ד. תוכן קצר מליל א׳ דחג השבועות (לפנות בוקר) ה׳תשכ״ג

הנחה בלתי מוגה

וכל העם רואים את הקולות גו׳ וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, וצריך להבין מהו ענין הפחד והחרדה שהי׳ צריך להיות לפני מתן תורה. והענין הוא, שקודם להווי׳ צריך להיות העדר, כי ההעדר הוא סיבת ההווי׳ ותחילת ההווי׳, ולכן קודם מתן תורה הי׳ צריך להיות הפחד והחרדה, וינועו ויעמדו מרחוק, שענינו הי׳ לפעול בנשמות ישראל הזזה וביטול היש, שהוא ענין ההעדר, וזה הי׳ הכנה למתן תורה (וכמבואר בהמשך חה״ש תש״ד).

והנה ישנם כמה אופנים בהתכללות. א׳ התכללות המדות חסד וגבורה, כמו חושך שבטו שונא בנו, שחסד כלול מגבורה, וגבורה כלולה מחסד, ולכן יכולים לסבול זה את זה. ב׳ התכללות שנעשית ע״י תפארת, דלא רק שיכולים לסבול זה את זה, אלא מתאחדים יחד כמ״ש אשר משפטו שם פעלו, ואמרו רז״ל באשר משפטו, במקום שדנים את האדם, שם פעלו, שם מזכירים את פועל צדקתו. שזה קאי על שאול, כמ״ש אל שאול ואל בית הדמים, שהרג נוב עיר הכהנים. שיש כאן ב׳ הפכים יחדיו, שחסים על כבודו שלא נספד כהלכה, ובאותה שעה דנים אותו על שהרג נוב עיר הכהנים. ג׳ התכללות דעושה שלום במרומיו, שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, ואינם מכבים זה את זה, שהתכללות זו היא למעלה מהתכללות המדות, כי באופן זה היא התאחדות שמצד מדת האמת מדתו של יעקב המבריח מן הקצה אל הקצה.

[סה"מ שבועות (הוספות) ע' תקלב-ג (בהוצאה השני')]

״ביום א׳ דחג השבועות בעת הסעודה שאל הרש״ג את כ״ק אדמו״ר שליט״א, שבהמאמר ד״ה וכל העם התבאר שההתכללות ד״עושה שלום במרומיו״ היא למעלה מהתכללות המדות, ובד״ה וידבר גו׳ אחרי מות תרמ״ט (שנדפס בקונטרס בפ״ע בשנה שעברה) מובא משל להתכללות המדות מהענין דעושה שלום במרומיו. והסביר כ״ק אדמו״ר שליט״א בארוכה הפלאת הביאור שבמאמר זה (ד״ה וכל העם) לגבי המבואר בכמה מקומות, שישנו הענין ד״עושה שלום במרומיו״ כפי שהוא מצד מדת התפארת כו׳, וכן מדובר איך שהוא מצד מדת האמת המבריח מן הקצה אל הקצה. וציין כ״ק אדמו״ר שליט״א שענין זה מבואר בארוכה במאמר כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע (אך שכחתי איזה מאמר הזכיר [ואולי הכוונה לד״ה ויהס כלב אעת״ר]). בין הדברים התבטא כ״ק אדמו״ר שליט״א: ״לא ידעתי שמדייקים כל כך בדבריי!״, ושאל הרב יצחק הענדל ממונטריאול שאולי משום זה יהי׳ נכון אם יכנסו החוזרים לכ״ק אדמו״ר שליט״א לחזרה (כמו שהי׳ נהוג אצל כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ), וענה לו כ״ק אדמו״ר שליט״א (בהצביעו על התמימים): ״הם מדייקים בדבריי, לא אני״. ושאל הרש״ג שאולי יכנסו לכל הפחות לחזור את עניני המאמר לידע אם אכן הבינו נכון? וענה לו כ״ק אדמו״ר שליט״א: ״לכן הנני אומר מראי מקומות בהמאמרים, שיוכלו לעיין לבד״ (מיומן א׳ התמימים).
לא הגיע לידינו לע״ע אלא תוכן קצר, ונדפס בהוספות.