בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ו תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשל״ה
הנחה בלתי מוגה
בראשית1 ברא אלקים את השמים ואת הארץ2, ומביא על זה בהמשך (דויהי בשלשים שנה3) תש״ה4, דבתיבת בראשית יש ג׳ פירושים5, בקדמין6, בחוכמתא7, וברא שית8. ולפני זה מביא פירוש הבעש״ט, דבראשית, תחילת העבודה, הוא ברא אלקים, היינו לגלות הכוונה דשם אלקים [דאלקים הוא בגימטריא הטבע9, וצריך לגלות האלקות שבזה], והוא את השמים ואת הארץ [דהגילוי אלקות צריך להיות בהשמים ובהארץ. ויש בזה עוד פירוש, והיינו כמו שמבאר בהמאמר שם] דאפשרות התגלות הכוונה דשם אלקים הוא ע״י ההתבוננות בשמים ובארץ. והוא ע״ד המבואר בענין עבודה שבלב, שיש בזה ב׳ פירושים, שהעבודה צריכה להיות עם הלב וע״י הלב, וכמו״כ הוא במ״ש את השמים ואת הארץ, דהיינו שהגילוי צריך להיות בהשמים וארץ, וע״י השמים וארץ. דע״י שמתבונן בהאלקות שנמצא בהשמים וארץ [שהרי מזה שאומרים שצריך לגלות האלקות שבהם, מובן שיש בזה אלקות, אלא שצריך לגלותו], עי״ז מגלה האלקות שנמצא בהשמים וארץ. וכמו שנאמר10 שאו מרום עיניכם (ועי״ז) וראו מי ברא אלה, ומובן שעד״ז הוא גם בהאלקות שנמצא בהארץ.
והנה הסדר בזה הוא, את השמים (ואח״כ) ואת הארץ, דתחילה צריך לגלות האלקות שבעניני שמים, ואח״כ צריך לגלות האלקות שבעניני ארץ, והיינו כדעת התנא דשמים נבראו תחילה11 שלומד זה מפסוק זה דאת השמים ואת הארץ. אמנם לאחרי זה נאמר12 ביום עשות הוי׳ אלקים ארץ ושמים, בתחילה ארץ ולאחרי זה שמים, שמזה מביא התנא הב׳11 ראייתו דארץ נבראת תחילה (ומבואר בהמאמר שם איך שהענינים הם בספירות, בנשמות ובעבודה). ומתווך שם ב׳ הענינים, דישנם ב׳ אופני עבודה, וכמו שבסדר הפסוקים הנה בתחילה נאמר את השמים ואת הארץ, כמו״כ הוא בעבודה, דבתחילה העבודה היא קודם שמים ואח״כ ארץ, ולאחרי זה מתגלה המעלה שיש בהעבודה שבעניני ארץ.
וביאור הענין הוא, דהנה בחודש תשרי העבודה היא מלמטה למעלה13, דתשרי ענינו הוא עבודת התשובה, שהו״ע והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה14, ולכן גם בהשם דחודש תשרי סדר האותיות הוא מלמטה למעלה15, ת׳ (ואח״כ) ש׳ (ואח״כ) ר׳. אמנם כל זה הוא בחודש תשרי שעדיין לא התחילה אז העבודה מסודרה, כי תשרי הוא חודש הכללי, והעבודה מסודרה מתחילה בשבת בראשית, או מיד לאחר שמחת תורה שאז הוא הזמן דויעקב הלך לדרכו16, או כמו שביאר כ״ק אדמו״ר מהר״ש17 דלאחר יום הכיפורים מתחיל הויעקב הלך לדרכו, הנה סדר העבודה דכל השנה הוא מלמעלה למטה, ולאחרי זה באה העבודה דחודש תשרי שהיא מלמטה למעלה. וזהו דבכל יום ההתחלה היא בעבודה דתפילה ותורה, דמבית הכנסת לבית המדרש18, ולאחרי זה הנהג בהם מנהג דרך ארץ19, שהוא העבודה בעניני ארץ. אמנם לאחרי זה מתגלה המעלה שיש בארץ דוקא, דלפום צערא אגרא20, דהעבודה בעניני ארץ היא ביגיעה גדולה. וטעם הפנימי בזה הוא, כמבואר באגה״ק21 דעיקר כח הא״ס להוות היש מאין הוא בספירת המלכות, שהרי עיקר התהוות יש מאין הוא בעולמות בי״ע, והיינו מאחר דנעוץ תחילתן בסופן22. וכמו״כ הוא למטה, דבארץ דוקא הטביע הקב״ה את כח הצמיחה להצמיח כל צמח, שבזה נתגלה כח הא״ס המהוה יש מאין, שאין רואים זה לא בשמים ולא בגלגלים, אלא דוקא בארץ, דסוף מעשה במחשבה תחילה23. והגם דמה שההתהוות הוא ע״י המלכות הוא מכיון שבמלכות כח הפועל הוא בהעלם מהנפעל, והמהוה הוא בהעלם מהמתהוה, הנה ע״ז אומר בראשית ברא אלקים, שצריך לגלות מה שנמצא בהעלם בספירת המלכות. והנה לעתיד לבוא יהי׳ נקבה תסובב גבר24, ובהאדם עצמו הנשמה תהי׳ ניזונית מהגוף25, הרי שאז תהי׳ המעלה דוקא בעניני ארץ, מ״מ מאחר שכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו26 במשך שית אלפי שנין27, לכן צ״ל גם עכשיו העבודה באופן כזה. וז״ש בהמאמר שם28 דבבריאה שמים קדמו ובשכלול ארץ קדמה, דשכלול הו״ע השלימות וגמר, דשלימות וגמר הבריאה דהיינו כדי לזכך העולם צ״ל ארץ קדמה, דהיינו העבודה דאתכפיא ואתהפכא, שהם בענינים תחתונים דוקא, שהו״ע הארץ.
והנה ארץ בעבודת הוי׳ ענינה ענוה ושפלות29, וכמו הארץ שהכל דשין עלי׳, וכמו״כ בעבודה שיש מעלה באנשים פשוטים דוקא, וכמ״ש30 מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח דוקא. וזהו ונפשי כעפר לכל תהי׳31, דישנם כמה דרגות בביטול, וכמ״ש32 ואנכי תולעת ולא איש, הרי שיש לו עכ״פ מציאות של תולעת, אמנם יש דרגא נעלית יותר בענין הביטול, שהוא כמ״ש33 אם לא שויתי ודוממתי, שזהו תכלית הביטול שהוא כדומם. וזהו נפשי כעפר לכל תהי׳, ועי״ז דוקא פתח לבי בתורתך31, וכמאמר34 שהתורה לא תמצא בגסי הרוח. וכן הוא בענין המצוות, דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה35. וזהו שמביא בתורה אור בתחילתו36 בענין מ״ש37 ארץ ארץ ארץ, דשלשה נקראו ארץ (דבתורה גופא הוא) תורה שבע״פ (ובתורה ומצוות הוא) מצוות (דהמצוות הם בענינים גשמיים דוקא) וכנסת ישראל, דהיינו עבודת בנ״י בקבלת עול וביטול.
והנה העבודה הוא בסור מרע ועשה טוב38, היינו שעבודה הנ״ל צ״ל גם בהקו דסור מרע, וזהו שממשיך לבאר שם28 דההיפך מענין הביטול הו״ע הישות, והיינו קליפת עמלק39, דראשית גוים עמלק40, שגסות הרוח היא מקור לכל מיני רע, שהוא חוצפא בלא תגא41, דזהו לא מצד השכל שלו ולא מצד המדות שלו, ועוד יותר שהוא יודע בעצמו שאין בו שום מעלות, ומ״מ הוא בתכלית הישות, שהוא חוצפא בלא תגא. והוא ראשית גוים, שהוא ראשית ומקור להז׳ אומות42, דהז׳ אומות הן הז׳ מדות רעות, ולכן ע״י שמבטלין את קליפת עמלק, עי״ז מתבררים גם השבע אומות. ולכן הנה בהז׳ אומות יש ענין התיקון, משא״כ בעמלק נאמר מחה אמחה43 ומחה תמחה44, וכמבואר בקיצור במאמר זה, ובארוכה בדרושי פורים45.
והנה כל זה הוא עבודת חודש תשרי [דזהו דבר נדיר ביותר לבאר בדרושי חודש תשרי הענין דקליפת עמלק, דבדרך כלל מבארים זה בדרושי בשלח ותצא, ובדרושי המועדים הוא בדרושי פורים. אלא הביאור כנ״ל], אמנם לאחרי זה הו״ע ויעקב הלך לדרכו, שמתחיל העבודה דבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, בתחילה שמים ואח״כ ארץ. ומ״ש בראשית ברא אלקים, היינו מאחר דאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק46, וכידוע47 דהשם שלם והכסא שלם הו״ע הוי׳ ואלקים. ומשבת בראשית נמשך זה לכל השנה, וכמאמר כ״ק אדמו״ר הזקן48 שההארה משבת בראשית מאירה בכל שבתות השנה, שנמשכים כל הענינים באופן של תענוג, ונמשך הרחבה והרוחה בבני חיי ומזוני, ועד לקיום היעוד דאם ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך דהיינו לתת לך ארץ קני קנזי וקדמוני49, בגאולה האמיתית והשלימה בביאת משיח צדקנו.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה הנסמן בהערה 4.
2) ריש פרשתנו (בראשית א, א).
3) ל׳ הכתוב – יחזקאל א, א.
4) ד״ה זה (סה״מ תש״ה ע׳ 74).
5) ראה גם ד״ה זה תשל״ט (לקמן ע׳ צב).
6) תרגום אונקלוס.
7) תרגום ירושלמי (ושם: בחוכמא).
8) ראה זח״א ג, ב. טו, ב. תקו״ז תיקון יא.
9) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א רפ״ו. ועוד – נסמן בסה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רלד.
10) ישעי׳ מ, כו.
11) חגיגה יב, א.
12) בראשית ב, ד.
13) ראה המשך מים רבים תרל״ו פקל״ה (ע׳ קמה-ו). סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ שס. מקומות שבהערה 15.
14) קהלת יב, ז.
15) ראה לקו״א להה״מ מז, ד. או״ת להה״מ ל, א. אוה״ת על סידור ע׳ שסה. מקומות שבהערה 13.
16) ל׳ הכתוב – ויצא לב, ב. ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ קצד. סה״מ תרפ״ו ע׳ שסד. תש״ח ע׳ 173. תשי״א ע׳ 240. סה״ש תרצ״ו ע׳ 43. תרצ״ז ע׳ 205. תרצ״ט ע׳ 313. לקו״ש חט״ו ע׳ 259 ואילך. ח״כ ע׳ 266 ואילך. שם ע׳ 367 ואילך. ע׳ 556. וש״נ.
17) המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) רפצ״ו (ע׳ קיב).
18) ברכות בסופה. וראה שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סקנ״ה ס״א. וש״נ.
19) ברכות לה, ב.
20) אבות פ״ה מכ״א.
21) סימן כ (קל, ב).
22) ספר יצירה פ״א מ״ז.
23) פיוט ״לכה דודי״.
24) ירמי׳ לא, כא.
25) ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״א (ע׳ קח) ואילך. סה״מ תרנ״ט ע׳ קה ואילך. המשך תרס״ו ע׳ תקכח. סה״מ עטר״ת ע׳ לג. סה״ש תורת שלום ס״ע 127 ואילך. סה״מ תש״ה ע׳ 71. ועוד.
26) ראה תניא פל״ז.
27) ע״פ ל׳ חז״ל – ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
28) סה״מ תש״ה ע׳ 90.
29) בכ״ז – ראה סה״מ שבהערה הקודמת.
30) ישעי׳ נז, טו.
31) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
32) תהלים כב, ז.
33) שם קלא, ב.
34) ראה עירובין נד, א.
35) קידושין מ, א. וש״נ.
36) פרשתנו א, ג.
37) ירמי׳ כב, כט.
38) ל׳ הכתוב – תהלים לד, טו. לז, כז.
39) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך עמלק (ע׳ רפ ואילך). וש״נ.
40) בלק כד, כ.
41) סנהדרין קה, א.
42) ראה סה״מ תרפ״ה ע׳ רה ואילך. תש״ט ע׳ 62 (השני). ובכ״מ.
43) בשלח יז, יד.
44) תצא כה, יט.
45) מקומות שבהערה 42 (וש״נ). ובכ״מ.
46) ראה פרש״י ס״פ בשלח. תנחומא ס״פ תצא. ועוד.
47) ראה תו״א תצוה פה, א ואילך (באו״א).
48) ראה שיחת י״ד תשרי ה׳שי״ת (סה״מ תשי״א ע׳ 59).
49) פ׳ שופטים יט, ח ובפרש״י.
[סה"מ בראשית ח"א ע' פה ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ה ע׳ 261 ואילך.