כז) כי תשא – ש״פ פקודי, פ״ש, בדר״ח אד״ש ה׳תשמ״א

בס״ד. ש״פ פקודי, פ׳ שקלים, בדר״ח אדר-שני ה׳תשמ״א

הנחה בלתי מוגה

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו גו׳ זה יתנו כל העובר על הפקודים גו׳ מחצית השקל תרומה לה׳, העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט גו׳ לתת את תרומת ה׳ לכפר על נפשותיכם1, דממעות תרומה זו (מחצית השקל) קנו את קרבנות הציבור, וגם השתמשו בהם לבנין הבית ולבדק הבית2, וגם לקיץ המזבח, שהוא ענין של תענוג שלא יהי׳ המזבח בטל (כמבואר בפוסקים3). וידועים הדיוקים בזה מכ״ק אדמו״ר הזקן (בתו״א ועוד) וכ״ק אדמו״ר האמצעי וכ״ק אדמו״ר הצ״צ וכ״ק אדמו״ר מהר״ש וכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע וכ״ק מו״ח אדמו״ר, מדוע נאמר כאן לשון כי תשא, והרי הכוונה כאן היא למנין וחשבון, ויש עוד לשונות לענין זה, וכמו שנאמר בפסוק זה גופא לפקודיהם, וכן הי׳ לו לומר בתחילה כי תפקוד4 או כיו״ב. גם מהו כי תשא את ראש בני ישראל, הי׳ לו לומר כי תשא את בני ישראל, ומהי ההדגשה בענין הראש5. ובפרט שמנין זה לא הי׳ מנין הראשים, אלא שמנו את בני ישראל ע״י מחצית השקל שנתנו6, ומהו כי תשא את ראש. גם מהו שנאמר בתחילה תרומה לה׳ ואח״כ לתת את תרומת ה׳. ועוד כו״כ דיוקים בפרטי הציווי, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו.

ויובן כל זה בהקדים הידוע7 שהתורה היא נצחית, היינו שכל עניני התורה הם הוראות נצחיות בעבודת ה׳ בכל הזמנים ובכל המקומות. דמזה מובן גם בענין הקרבנות, דאף שהקרבת הקרבנות כפשוטה יכולה להיות רק בזמן שבית המקדש קיים, מ״מ ישנו ענין הקרבנות תמיד ברוחניות הענינים בעבודה ובנפש האדם8. וכמו שבכללות ענין המשכן נאמר9 ושכנתי בתוכם ואמרו רז״ל10 בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו״א מישראל, דע״י לימוד התורה נעשה כאו״א מישראל משכן ומקדש לו ית׳ בגילוי11, שהרי עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון (הלוחות שבארון), כמ״ש הרמב״ן12, עד״ז הוא גם בפרטי עניני המשכן, החל מענין הקרבנות שהוא ענין עיקרי, וכמ״ש הרמב״ם13 דענינו של המשכן הוא בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה, שכל ענינים אלו ישנם בעבודת כאו״א. ומכל זה מובן גם בענין כי תשא את ראש גו׳, השייך לבנין המשכן ולקרבנות המשכן (כנ״ל), שהוא הוראה בעבודת כאו״א.

והענין הוא, דמ״ש תשא את ראש הוא לשון נשיאה והגבהה, היינו שצריך להגבי׳ את הדרגא הכי נעלית שבאדם, בחי׳ הראש שבו14. דהנה באדם התחתון (ובעבודתו) יש חילוקי איברים, ובכללות מתחלקים לג׳ דרגות, ובסדר נעלה וגבוה, הראש ולמטה ממנו הגוף ולמטה ממנו הרגל, דזהו מה שראש פירושו לא רק ראש כפשוטו (אַ קאָפּ) אלא גם לשון התחלה ותחילה, לפי שהראש הוא תחילת כל הענינים. וכמבואר בעטרת ראש15 שכל האברים מקורם והתחלתם בהראש, הן לפני התהוותם והן לאחרי התהוותם. והנה אתם קרויין אדם16 על שם אדמה לעליון17, דמזה מובן שגם באדם העליון יש חילוקי דרגות וענינים, רמ״ח איברים דמלכא18, והראש הוא הבחינה הכי נעלית כו׳. וזהו כי תשא את ראש, היינו שצריך להגבי׳ גם את הדרגא הכי נעלית שבאדם, ולהרימה למעלה מבחי׳ ראש.

והנה עלי׳ והגבהה זו היא עלי׳ לגמרי שלא בערך, דדוקא אז היא נשיאה והגבהה אמיתית. דכאשר הרגל עולה לדרגת הגוף והגוף לדרגת הראש והראש לדרגא שלמעלה הימנו אבל בבחינה שבערך אליו, הרי אין זו עלי׳ אמיתית, שהרי הוא עדיין בערך מדריגתו הקודמת. ומ״ש כי תשא את ראש, היינו שיעלה שלא בערך למעלה ממדריגתו הקודמת. והענין בעבודת האדם, דהנה איתא בזהר19 דבכל יומא ויומא עביד עבידתי׳, היינו שבכל יום צ״ל עבודה מיוחדת. והיינו, דגם אחרי שעבד עבודתו בשלימות במשך השנים והחודשים והשבועות והימים שלפני יום זה, הרי כאשר מגיע יום חדש צריך לעלות בעבודתו. אמנם עלי׳ זו היא בערך עבודתו הקודמת. וזהו מה שנצטוה כי תשא את ראש גו׳, שצריך לעלות בעבודתו בעלי׳ שלא בערך, ולא רק למעלה שלא בערך מבחי׳ הרגל ומבחי׳ הגוף שבעבודתו הקודמת, אלא למעלה שלא בערך גם מבחי׳ הראש.

והנה הכח לעבודה זו הוא ע״י משה רבינו. וזהו כי תשא את ראש, דקאי בפשטות על משה רבינו, ועד״ז ברוחניות הענינים, שהכח להעבודה דנשיאת ראש הוא מבחי׳ משה רבינו, רעיא מהימנא, שהוא רועה וזן ומפרנס את בחי׳ האמונה בנשמות ישראל20. וכמבואר בתניא21 שכל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי׳ משה רבינו ע״ה, עד שע״י בחי׳ משה שבכאו״א מישראל, נאמר עליו22 ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם גו׳ ללכת בכל דרכיו גו׳, היינו שכל ענינים אלה הם מילתא זוטרתי23 לגבי כאו״א מישראל. דללכת בכל דרכיו פירושו עלי׳ שלא בערך, כי כל זמן שהליכתו היא בערך מדריגתו הקודמת, אין זה הילוך אמיתי24, שהרי לא הלך לגמרי ממדריגתו הקודמת לפי שיש לו עדיין איזה ערך ושייכות למדריגה זו. וע״י משה רבינו שבכאו״א, הרי הוא עולה בעלי׳ שלא בערך ממדריגתו הקודמת.

והנה בעבודה זו גופא יש ב׳ אופנים, תרומה לה׳ ותרומת ה׳. והענין הוא25, דתרומה לה׳ פירושה העבודה מלמטה באתערותא דלתתא. דאף שהאתערותא דלתתא היא בכח האתערותא דלעילא26, ע״י שהקב״ה עוזרו27, ואמרו רז״ל28 איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן, ומזה מובן שיש נתינת כח לזה וכל הנותן בעין יפה הוא נותן29, מ״מ העבודה עצמה היא באתערותא דלתתא, שע״י עבודתו נעשה הגבהת הראש, עד שעבודתו היא בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך30, דאף שהוא רק מאד שלך31, מאד של נשמה בגוף שהוא נברא ומדוד ומוגבל, מ״מ הרי זה מאד שלו, שיוצא ממדידה והגבלה לפי ערכו, והוא ע״י בחי׳ משה שבו, כמ״ש32 אשר אנכי בקרבו, שיש בחי׳ משה בקרבו. אמנם למעלה מזה היא בחי׳ תרומת ה׳ שהיא האתערותא דלעילא מלמעלה שלא לפי ערך האתערותא דלתתא, שעלי׳ נאמר33 מי הקדימני ואשלם. דע״י המשכה זו הרי נשיאת הראש היא למעלה יותר. וב׳ אופנים אלו הם בהתאם לב׳ הפירושים שבתיבת תרומה, פירוש הזהר34 ארמותא כו׳, היינו העלאה מלמטה למעלה, ופירוש התרגום35 אפרשותא, היינו הפרשה והמשכה מלמעלה למטה.

וזהו מה שממשיך לפקודיהם, ומבואר בהדרושים36 שהוא לשון חסרון, היינו דע״י העבודה דכי תשא את ראש נפקד ונחסר הרע הנדבק בנשמותיהם ע״י כל העובר על הפקודים, חטא העגל37, שהוא המקור והשורש לכל החטאים וכל הענינים הבלתי רצויים38. לפי שע״י העבודה דכי תשא הנ״ל נמשך מלמעלה מבחינה כזו עד שמתבטל ונחסר בחי׳ הרע, כמ״ש39 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, עד שעושים דירה לו ית׳ בתחתונים.

וביאור הענין הוא, דהנה מבואר בדרושי ההילולא40 שע״י החטאים נסתלקה השכינה מן הארץ לרקיע הז׳, ואח״כ ע״י כמה צדיקים ירדה מרקיע הז׳ לו׳ כו׳ עד כי משה הורידה למטה בארץ41, ועיקר גילוי האלקות הי׳ בבית המקדש דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, וזהו באתי לגני42, לגנוני, למקום שהי׳ עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה בתחתונים היתה41. אמנם המשכת השכינה אחרי סילוקה היא באופן נעלה יותר מכמו שעיקר שכינה בתחתונים היתה לפני זה. וזהו מה שנאמר ב׳ פעמים תולדות מלא, פעם א׳ בתחילת הבריאה, כשעולם על מילואו נברא43, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם44, והפעם הב׳ כתיב אלה תולדות פרץ45, לפי שבפעם הב׳ הגילוי הוא בבחי׳ פרץ, פורץ גדר. והוא לפי שהמשכת השכינה במשכן היתה ע״י העבודה דאתהפכא, ע״י שלוקחים את שקר העולם ועושים ממנו קרשים למשכן, עצי שיטים עומדים46, דע״ז נאמר47 צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עלי׳, שמשכינים בחי׳ עד, דקאי על דרגות הכי נעלות באלקות48, על הארץ הלזו, שזהו ענין דירה לו ית׳ בתחתונים. והענין בעבודה, דהנה יש בחי׳ עבודת הצדיקים, ועמך כולם צדיקים49, שעבודה זו היא במדידה והגבלה. ויש בחי׳ עבודת התשובה, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה50, וכמבואר במ״א51 דמכיון שנאמר אשר נתנה הרי כל הנותן בעין יפה הוא נותן, והיינו שהנתינה היא מלכתחילה על מנת שתשוב אל האלקים אשר נתנה, דעבודה זו היא למעלה ממדידה והגבלה, בחי׳ תולדות פרץ.

וזהו כי תשא את ראש גו׳, שצ״ל העבודה למעלה ממדידה והגבלה. אמנם אח״כ צריך להמשיך ענין זה גם במדידה והגבלה, וזהו מה שממשיך העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, ומדייקים בהדרושים52, דמכיון שזה לא ירבה מעשר ולא לא ימעיט, א״כ שניהם שוים, ולמה זה נקרא עשיר וזה נקרא עני ודל. ופירוש הדברים, דמכיון שאצל בנ״י עיקר מציאותם הוא קיום התורה ומצוות, וכל השאר הוא טפל או טפל דטפל או שאינו תופס מקום כלל, א״כ הרי כיון שאפשר לו לקיים מצוה זו כמו העשיר, איך אפשר לקרוא לו בשם דל. ומבואר בהדרושים53, שיובן זה ע״פ מ״ש ברעיא מהימנא54 דמ״ש העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט (מעשר הגרה דמחצית השקל), הכי אתמר בספר יצירה55 עשר ספירות עשר ולא אחד עשר עשר ולא תשע, דזה קאי על עולם האצילות. ובזה גופא יש בחי׳ עשיר ודל, כמבואר בהדרושים. והיינו דלאחר העבודה דכי תשא את ראש, עבודת התשובה שלמעלה ממדידה והגבלה, צ״ל עבודת הצדיקים, עבודה במדידה והגבלה. וכמבואר בתניא56 דהעיקר הוא קיום המצוות במעשה בפועל (ולא הכוונה). דקיום התורה ומצוות הוא במדידה והגבלה דוקא, וכמבואר בתניא57 בנוגע ללימוד התורה, ששכל האדם צריך לתפוס את המושכל ולהקיפו בשכלו עד שיבוא בהבנה והשגה שלו, וכן בנוגע לקיום המצוות מבואר באגה״ק58 שרוב המצוות יש להן שיעור מצומצם. וזהו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כו׳.

וע״י העבודה הנ״ל בא לבחי׳ לפקודיהם מלשון חסרון, שנפקד ונחסר הרע של החטאים, עד שכתוב בו לכפר על נפשותיכם, ופירש באגרת התשובה59­ דכפרה הוא לשון קינוח שמקנח לכלוך החטא, ועד שנעשה מרוצה וחביב לפניו ית׳ כקודם החטא60, ויתירה מזו, דבמקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין61, ועד שאין יכולין לעמוד בו62.

והנה ע״י מעשינו ועבודתינו בכל הנ״ל במשך שיתא אלפי שני דהוה עלמא63, כולל זמן המשכן וב׳ המקדשות וזמן הגלות, באים אל הגילוי דלעתיד, שאז את רוח הטומאה אעביר מן הארץ. דע״י העבודה במשך זמן זה פועלים את הענין הנ״ל (לפקודיהם) למטה רק לפי שעה, אלא שיחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד (כמבואר בתניא64), ועדיין אין זה תכלית השלימות. אמנם לעתיד לבוא, בגאולה האמיתית והשלימה, יהי׳ ענין כי תשא בשלימות, במנין העשירי שיהי׳ לעתיד לבוא, וכדאיתא במדרש65 בעשרה מקומות נמנו ישראל כו׳ ואחד לעתיד לבוא כמ״ש66 עוד תעבורנה הצאן ע״י מונה, ואז יהי׳ לפקודיהם בשלימות, כמ״ש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ונזכה לבנין בית המקדש השלישי, ומשה ואהרן עמהם67, ורבותינו נשיאינו בראשם, ורבינו נשיאינו בראשם, במהרה בימינו ממש.

__________

1) תשא ל, יב-יד. שם, טו.
2) ירושלמי שקלים פ״א ה״א. מגילה כט, ב. פרש״י עה״פ שם, טו.
3) רמב״ם הל׳ שקלים פ״ד ה״ט, מירושלמי שקלים פ״ד ה״ג. וראה פרש״י ד״ה לקיץ המזבח – כתובות קו, ב. ד״ה מקיצין בהן את המזבח – שבועות יב, א. ד״ה קיץ – שבועות שם, ריש ע״ב.
4) רד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קמו). העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתצג). ועוד. וראה אוה״ח עה״פ.
5) רד״ה זה פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסג).
6) ראה פרש״י ר״פ תשא.
7) תניא רפי״ז.
8) ראה לקו״ת סוכות עח, ג. ובכ״מ.
9) תרומה כה, ח.
10) ראה ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך תרומה שם. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 173 הערה 45.
11) ראה תניא פנ״ג.
12) ר״פ תרומה.
13) ריש הל׳ בית הבחירה.
14) ראה תו״א תשא (הוספות) קיב, א. תו״ח תשא תקסח, א. אוה״ת תשא ע׳ א׳תתלח. שם ע׳ א׳תתמו. שם (כרך ז) ס״ע ב׳תשפז. ד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב שם ע׳ תתקא). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רעח). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסז).
15) בתחלתו.
16) יבמות סב, רע״א.
17) ע״פ ישעי׳ יד, יד. ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
18) ראה תניא פ״ד (ח, א). רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. וראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). ועוד.
19) זהר ח״א רה, סע״א. ח״ג צד, ריש ע״ב.
20) ראה תו״א שם קיא, א ואילך. תו״ח שם תקסו, ב ואילך. וראה ד״ה זה תשי״א (לעיל ע׳ ד), ובהנסמן שם הערה 14.
21) פמ״ב.
22) עקב ח, יב.
23) ראה ברכות לג, ב.
24) ראה ד״ה צאינה וראינה תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ קז ואילך).
25) ראה אוה״ת שם ע׳ א׳תתנב. וראה גם תו״א ויקהל פט, ד. שם (הוספות) קטו, סע״ג ואילך.
26) ראה לקו״ת ויקרא ג, א.
27) ראה קידושין ל, ב. סוכה נב, ריש ע״ב.
28) במדב״ר פי״ב, ג.
29) ראה ב״ב נג, א.
30) ואתחנן ו, ה.
31) ראה תו״א מקץ לט, ריש ע״ד. סהמ״צ להצ״צ קכג, ב. קס, ב. ובכ״מ.
32) בהעלותך יא, כא.
33) איוב מא, ג. וראה ויק״ר פכ״ז, ב.
34) ח״ב קמז, א.
35) ת״א ותיב״ע ר״פ תרומה ור״פ תשא. וראה גם פרש״י ר״פ תרומה. וראה תו״א שם פח, ד ואילך (ובהוספות שם).
36) תו״א תשא (הוספות) קיב, א. תו״ח שם תקסח, א. אוה״ת שם ע׳ א׳תתמו. ע׳ א׳תתפט.
37) ראה ירושלמי שקלים פ״א סה״ג.
38) ראה סנהדרין קב, סע״א. פרש״י תשא לב, לד. וראה לקו״ש ח״ג ריש ע׳ 978 ובהערה *25. ד״ה זה יתנו תש״מ פ״א (לעיל ע׳ קמו).
39) זכרי׳ יג, ב.
40) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת בתחלתו (סה״מ תש״י ע׳ 111).
41) שהש״ר פ״ה, א. וש״נ.
42) שה״ש ה, א.
43) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
44) בראשית ב, ד. ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ו, ג.
45) רות ד, יח. ב״ר ושמו״ר שם.
46) תרומה כו, טו. וראה המשך באתי לגני הנ״ל פ״י (סה״מ תש״י ע׳ 124).
47) תהלים לז, כט. וראה המשך הנ״ל פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 111).
48) ראה הנסמן בהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח
שליט״א בסה״מ תש״י שם (ד״ה שוכן עד).
49) ישעי׳ ס, כא.
50) קהלת יב, ז. וראה לקו״ת ר״פ האזינו.
51) ראה לקו״ת שם עב, א.
52) אוה״ת שם ע׳ א׳תתנב. וראה גם שם ע׳ א׳תתקכח בשוה״ג.
53) אוה״ת שם ע׳ א׳תתקכו. וראה ביאוה״ז תשא לאדהאמ״צ נד, סע״א ואילך. להצ״צ ח״א ע׳ ערה ואילך. סהמ״צ להצ״צ שם סח, ב.
54) זח״ב קפז, ב.
55) פ״א מ״ד.
56) רפל״ח.
57) פ״ה.
58) סימן י (קטו, א).
59) פ״א. וראה תו״א שם קיב, א. תו״ח שם תקסט, ב. אוה״ת שם ע׳ א׳תתמו. ע׳ א׳תתקכו. (כרך ז) ע׳ ב׳תשפח. סד״ה זה עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רעט). וראה גם סד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב שם ע׳ תתקא).
60) אגה״ת פ״ב.
61) ברכות לד, ב.
62) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד.
63) ראה ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
64) פכ״ה (לב, א).
65) תנחומא תשא ט. במדב״ר פ״ב, יא (הובא באוה״ת שם ע׳ א׳תתקד). ועוד.
66) ירמי׳ לג, יג.
67) תוד״ה אחד – פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב.

[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קנ ואילך]

כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 167 ואילך.

סגירת תפריט