בס״ד. ש״פ תצוה, פ׳ זכור, י״א אדר ה׳תשל״ה

הנחה בלתי מוגה

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים¹, וידועים הדיוקים בזה², דאומר זכור וגו׳, ולכאורה העיקר הוא מחה תמחה³ ומחה אמחה⁴ ענין מחיית עמלק, וכאן ההדגשה מה שכותב בההתחלה זכור. עוד צריך להבין⁵ מה שאומר אשר עשה לך, ואינו מזכיר כבוד קונו, והרי ידוע דעמלק ענינו שיודע את רבונו ומכוון למרוד בו⁶, ובכל זאת אומר אשר עשה לך בלבד. ולאחרי זה כתיב בדרך בצאתכם ממצרים, ואופן עשייתו היתה אשר קרך. וצריך להבין מהו הענין בכל זה. ואח״כ ממשיך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך⁷, וצריך להבין דלכאורה אינו מתאים למה שאומר זכור את אשר עשה לך עמלק, דהרי אומר שזה הי׳ רק אצל הנחשלים אחריך, ובפרט לפי המדרש⁸ שזה הי׳ רק אצל אלו שלא היו בתוך ענני הכבוד, הרי היו פחות ממיעוטא דמיעוטא, ובכל זאת אומר זכור וגו׳ שזהו ציווי לכל ישראל. והנה בד״ה זכור תרס״ה⁹ (ויהי בשבעים שנה) מביא שם מדיוקים הנ״ל, ומביא שם מה דאיתא במדרש תנחומא¹⁰ עה״פ¹¹ זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם, שתי זכירות כתבתי לכם בתורה זכור את אשר עשה כו׳ ומחה אמחה את זכר כו׳ הוו זהירים בהם ואם עשיתם כך הרי אתם בנים של אברהם שנמשל לאפר שנאמר¹² ואנכי עפר ואפר, ובאם לאו התקינו עצמכם לשיעבודה של מצרים שנאמר¹³ בחומר ובלבנים. ומקשה בזה, דלכאורה אינו מובן הלא מלחמת עמלק הי׳ אחר יציאת מצרים, וכאשר שאול חמל על מיטב הצאן¹⁴ והניח את אגג חי לא מצינו שנשתעבדו למצרים עוד, ומהו אומרו התקינו עצמכם לשיעבודה של מצרים.

והנה כתיב¹⁵ מלחמה להוי׳ בעמלק מדור דור, שמזה מובן שתמיד בכל דור צריך להיות העבודה דמלחמת עמלק וכו׳, ואופן העבודה מובן מהסיפור ממלחמת עמלק, שזהו בהקריאה דפורים. דפ׳ זכור הוא רק הכנה לזה, דזהו בשבת, דמיני׳ מתברכין כולי יומא¹⁶, שממנו לוקחים הכחות וכו׳, אבל מחיית עמלק לפועל היא בפורים.

והנה במלחמת עמלק אומר שזהו ע״י בחר לנו אנשים¹⁷, דאף שיהושע הי׳ צריך לילחם והוא הי׳ הראש, בכל זאת אומר בחר לנו אנשים, והיינו שצריכים להיות אנשי משה, ודוקא אז אפשר להיות צא הלחם בעמלק. וענין משה הוא כמ״ש¹⁸ זכרו תורת משה עבדי. אמנם צריך להבין מ״ש תורת משה עבדי, דמה שייכות לזה כאן, הרי ענין התורה הו״ע הבנה והשגה, והי׳ צריך לומר משה נביאי, וכמו שמאריך הרמב״ם¹⁹ שמשה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה וכו׳, ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר וכו׳, וכן הוא אומר²⁰ פנים אל פנים דיבר הוי׳ עמכם וכו׳, וע״י הנבואה דוקא האמינו בנ״י במשה, כמ״ש²¹ בעבור ישמע העם בדברי עמך, והיינו מצד נבואתו האמינו בו ישראל, וא״כ מה נוגע כאן משה עבדי. והענין הוא, דענין העבד הוא שאינו מציאות לעצמו, לכן עי״ז אפשר להיות אצלו גם ההתנשאות דתורה, דתורה הו״ע ההתנשאות (אורייתא וקוב״ה כולא חד²²), ואיך שייך שיהי׳ זה אצל משה, אלא שזהו ע״י הביטול דמשה, משה עבדי. בדוגמא כמו שהי׳ אצל רשב״י שהי׳ ניצוץ מנשמת משה²³ (שנשמתו היתה בדוגמא לנשמת משה), דאמר אנא סימנא בעלמא²⁴, שזהו תכלית הביטול, וזהו ג״כ תכלית ההתנשאות שהוא סימן להקב״ה²⁵, וכמו״כ מאן פני האדון הוי׳²⁶ דא רשב״י²⁷, שזהו מצד גודל הביטול²⁵. שזהו ענין הביטול דחכמה, דזהו ג״כ מ״ש בתניא בהגהה²⁸ וכאשר שמעתי ממורי ע״ה וכו׳ שא״ס ב״ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרגת החכמה וכו׳. וזהו הביאור שהתורה נקראת תורת משה, דלכאורה הרי היא תורת הקב״ה, ואף שמבארים בזה שנקראת על שמו לפי שמסר נפשו עלי׳²⁹, עדיין אינו מובן, דמ״מ הרי היא תורת הקב״ה, אלא הענין הוא דהיינו הך, שזהו תורת הקב״ה ותורת משה, דמצד עוצם הביטול דמשה כנ״ל, הנה זהו תורת הקב״ה ותורת משה.

וזהו ענין זכרו תורת משה עבדי, שזהו ג״כ מ״ש כאן זכור את אשר עשה וגו׳. היינו דע״י העמל והיגיעה בתורה מבטלים העמל דעמלק, דעמלק הוא עמל ק׳³⁰. והנה³¹ באותיות הקבלה זה מוח הזכרון, מוחין דאבא, דשם אין שייך ענין השכחה, דאין שכחה לפני כסא כבודך³², דענין השכחה שייך רק בכסא כבודך, בחי׳ בינה, משא״כ (לפני כסא כבודך) למעלה מזה, וכמבואר בלקו״ת ד״ה והדרת פני זקן³³ שע״י לימוד אותיות התורה בעל פה, הנה גם כשעוסק בענינים אחרים בתורה, ואפילו בדברי הרשות בדברים המותרים, או אפילו בדברים אסורים הנה גם בשעת החטא היתה באמנה אתו³⁴, שתמיד נמצאים במוחו האותיות שחזר בעל פה. וענין הזכרון זהו ענינו של משה, דלכן אומר זכרו תורת משה עבדי. וזהו ג״כ מה דאיתא במדרש ובאם לאו התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים שנאמר³⁵ בחומר ובלבנים, הגם שלא מצינו שנשתעבדו למצרים, כי גם ברוחניות יש השעבוד בחומר ובלבנים, בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא ליבון הלכתא³⁶, וכמבואר פרטי הענין בד״ה זכור הנ״ל³⁷.

והנה כל זה הוא ענין החכמה דמשה, וכמו״כ ישנו ענין היראה שלו, שזה תובעים מכאו״א, מצד בחי׳ משה שבכ״א, דלכן אומרים שלגבי משה מילתא זוטרתי היא³⁸, והיינו לגבי בחי׳ משה שבכ״א³⁹. וכמו״כ מובן בענין לימוד התורה באופן הנ״ל, דגם זה אפשר להיות אצל כל אחד, ענין הזכרון שלמעלה משינויי הזמן, דמצד הביטול נעשה דבר א׳ עם הקב״ה, ולכן אין שינויים. דמצד השגה וכו׳ אפשר להיות שינויים, רפו ידיהם וכו׳⁴⁰ אשר קרך בדרך, ובמילא זה מביא עד שויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ועד ההיפוך ממש, וצריך מלכתחילה לא להניח לעמלק (און מ׳דאַרף מלכתחילה ניט צולאָזן עמלק׳ן), שהרי פוטר מים ראשית מדון⁴¹, וזה נעשה ע״י הזכור, שאז אין שינויים, דזהו הביטול דעבדי, שהו״ע העמל שבתורה, היינו היגיעה שלמעלה מהחשבון, שבזה מסירים (נעמט מען אַראָפּ) העמל דעמלק. דהנה עמלק ענינו הוא העמל דלעו״ז, דעמלק הוא עמל ק׳, דענינו של עמלק הוא חוצפא בלא תגא⁴², דאין שום ביאור וטעם וכו׳, דאף שכבר נכוה, ובכל זאת נדחק (שפּאַרט ער זיך) ללחום, אשר קרך בדרך, דרך הוי׳, וכמ״ש⁴³ ושמרו דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט, וע״י העמל בתורה עי״ז מעבירים העמל דעמלק, ובמילא אין נחשלים אחריך, וישנה המלחמה להוי׳ בעמלק מדור דור, וכמ״ש התרגום דרא דמשיחא, ופועלים המחה תמחה ועי״ז המחה אמחה⁴⁴, בהעמלק שבכ״א, וגם בעמלק כפשוטו בביאת משיח צדקנו, והיתה להוי׳ המלוכה⁴⁵.

__________

1) תצא כה, יז.
2) רד״ה זה תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ רי). וראה גם רד״ה זה תשח״י (לעיל ע׳ קצה).
3) תצא שם, יט.
4) בשלח יז, יד.
5) אוה״ת פ׳ זכור ע׳ א׳תשפה.
6) ל׳ חז״ל – תו״כ ופרש״י בחוקותי כו, יד. פרש״י נח י, ט. לך לך יג, יג. וראה (נוסף לסה״מ תרס״ה שם (ע׳ ריג)) מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קעב. ובכ״מ. וראה לקו״ש חכ״א ע׳ 193 הערה 38. וש״נ.
7) תצא שם, יח.
8) ספרי ופרש״י עה״פ.
9) שבהערה 2.
10) ס״פ תצא – ע״פ גירסת הבחיי תצא שם.
11) איוב יג, יב.
12) וירא יח, כז.
13) שמות א, יד.
14) שמואל-א טו, טו.
15) ס״פ בשלח (יז, טז).
16) זח״ב סג, ב. פח, א.
17) בשלח שם, ט. – בהבא לקמן, ראה תו״א פרשתנו (תצוה) פג, ב ואילך. סה״מ תרס״ה שם ע׳ ריט.
18) מלאכי ג, כב. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תקלט) (ומציין לתו״א שם).
19) הל׳ יסוה״ת פ״ח ה״א.
20) ואתחנן ה, ד.
21) יתרו יט, ט.
22) ראה זח״ב צ, ב. וראה גם זהר ח״א כד, א. ח״ב ס, סע״א. תקו״ז ת״ו (כא, ב). תכ״ב (סד, א). תניא בהקדמה (ג, ב). שם פ״ד (ח, ב). ריש פכ״ג. קיצורים והערות לתניא ע׳ קד-ה. וש״נ.
23) ראה זח״א יד, ב בהגהה. לקו״ש חי״ז ע׳ 509 הערה ד״ה מען קען זיך כלל ניט גלייכן צו . . רשב״י. וש״נ. סה״מ שמות ח״א ע׳ קי. וש״נ.
24) זח״א רכה, א. ראה סה״מ תרס״ה שם (ע׳ ריז).
25) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קו (הובא באוה״ת ויחי שנט, סע״א ואילך). ד״ה ויצב שם מזבח תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ מח ואילך). תרמ״ד (סה״מ תרמ״ד (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רצא ואילך). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ מט ואילך). וראה בארוכה ד״ה להבין ענין רשב״י תשמ״ה (סה״מ ימי הספירה ע׳ רח ואילך).
26) משפטים כג, יז. תשא לד, כג.
27) זח״ב לח, א.
28) פל״ה (מד, ב ואילך).
29) שמו״ר פ״ל, ד. וש״נ.
30) סה״מ תרס״ה שם (ע׳ רכג).
31) בהבא לקמן – ראה אוה״ת פ׳ זכור ע׳ א׳תשצו ואילך.
32) ברכות לב, ב. יל״ש תהלים רמז תתפו. נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות). הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ה״י.
33) קדושים ל, ד.
34) תניא ספכ״ד.
35) שמות א, יד.
36) זח״ג קנג, א (ברע״מ). הובא ונתבאר בתו״א, תו״ח ואוה״ת ר״פ שמות.
37) סה״מ תרס״ה שם ע׳ רכב. וראה גם ד״ה זה תשח״י (לעיל ע׳ רד).
38) ברכות לג, ב. מגילה כה, א.
39) תניא רפמ״ב.
40) סנהדרין קו, א. ועוד.
41) משלי יז, יד. וראה קידושין מ, סע״ב.
42) סנהדרין קה, א.
43) וירא יח, יט.
44) ראה ד״ה זה פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רעח ואילך). ועוד.
45) עובדי׳ א, כא.

[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' ריד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ה ע׳ 327 ואילך.