בס״ד. ש״פ וישב, כ״א כסלו ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען1, וידועים הדרושים בזה מכ״ק אדמו״ר הזקן [בעל הגאולה די״ט כסלו, אשר גאולה זו היתה ביום ג׳ פ׳ וישב] בספרו תורה אור2, ומבנו כ״ק אדמו״ר האמצעי בארוכה בתורת חיים3, ועם הגהות וביאורים נוספים באוה״ת לכ״ק אדמו״ר הצ״צ4. והנה הדיוק בזה בכל הדרושים (או ברובם ככולם) הוא דיש להבין ענין הכפל שכפל לומר שתי פעמים בארץ, בארץ מגורי אביו בארץ כנען. גם מדייקים מה שבפסוק זה (ובכל התורה) נקראת ארץ ישראל בשם ארץ כנען, והרי כתיב5 כנען בידו מאזני מרמה, וגם לפני פרשתנו כתיב6 וחם הוא אבי כנען, וכתיב7 ארור כנען עבד עבדים יהי׳ לאחיו. והגם שמבואר טעם הדבר, לפי שהכנעני הי׳ אז בארץ8, שהי׳ כובש ארץ זו מבני שם9, הרי מזה גופא רואים שבעצם זוהי ארץ בני שם, ולמה נקראת ארץ כנען. ובפרט בפסוק זה המדבר בישיבת יעקב, שביקש לישב בשלוה10, ומדוע נקט דוקא בלשון זה, ארץ כנען.
אך הענין הוא, דהנה מה שנאמר כאן ב׳ פעמים ארץ, הגם דבפשטות קאי על אותה ארץ, ארץ ישראל, מ״מ מובן שב׳ פעמים ארץ הם ב׳ בחינות ארץ וכמ״ש11 אתהלך לפני הוי׳ בארצות החיים, ארצות לשון רבים וחיים לשון רבים, שהן ב׳ בחינות ארץ, והיינו ארץ תתאה וארץ עילאה, בחי׳ מלכות ובחי׳ בינה. דהגם ששתיהן נקראות ארץ, מ״מ יש הפרש ביניהם, דספירת המלכות היא בחי׳ החיצוניות והגילוי, שהרי היא יורדת לבי״ע להחיות העולמות, והיא בחי׳ עלמא דאתגליא, וספירת הבינה היא בבחי׳ הפנימיות וההעלם, עלמא דאתכסיא. ושתיהן נקראות ארצות החיים12, כי ספירת המלכות מקבלת מבחי׳ ז״א, הנקרא13 עץ החיים, וספירת הבינה מקבלת מספירת החכמה, דהחכמה היא מקור החיים, וכמ״ש14 החכמה תחי׳ בעלי׳, היינו שהחכמה משפיעה חיים בספירת הבינה, בעלי׳.
והנה אמרו רז״ל15 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, ומזה מובן, שכשם שיש ב׳ ארצות בעולמות, עד״ז הוא בתורה. וביאור הענין הוא, הנה בחי׳ ארץ התחתונה, ספירת המלכות, היא בחי׳ נגלה דתורה. דהנה המלך ענינו הוא כמ״ש16 אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם, הנהגת העם, וכתיב17 מלך במשפט יעמיד ארץ, היינו שענינו הוא לשפוט את העם וכו׳, ובתורה היינו פסקי ההלכה שבתורה, שהם הוראות בהנהגת האדם במעשה בפועל. דהוראות אלו נמצאות בנגלה דתורה, בתורה שבע״פ, ע״י מאן מלכי רבנן18. ובחי׳ ארץ העליונה, ספירת הבינה, היא בחי׳ פנימיות התורה. דפסקי הדינים להלכה הם בארץ התחתונה דוקא, כמאמר19 תורה לא בשמים היא, ואין משגיחין בבת קול20, ועד שגם בפלוגתא שהיתה במתיבתא דרקיעא אמרו מאן נוכח רבה בר נחמני21, היינו שהכרעת ההלכה היא דוקא ע״י נשמה בגוף. והגם שמבואר בביאורי הזהר22 שפסק ההלכה שנפסק ע״י התנאים והאמוראים למטה הוא ע״י שראו את הענינים בפנימיותם למעלה, מ״מ הפסק דין עצמו הי׳ ע״י שהבינו הענין למטה ע״פ הנגלה, משא״כ בלאו הכי אין משגיחין בבת קול, לפי שזוהי בת קול שלמעלה והתורה לא בשמים היא. דהגם ששומע הבת קול נשמתו למטה, מ״מ יש הבדל בין השומע להמשיג, דהפסק דין לפועל צ״ל דוקא כשמבין בשכלו את ההלכה.
וזהו ענין ארץ התחתונה שבתורה, בחי׳ נגלה דתורה ותורה שבע״פ. והגם שאמרו רז״ל23 למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, דמזה מובן שבחי׳ ארץ היא בחי׳ הרצון, הרי לכאורה גם זה שייך לתורה שבע״פ [דלשון לכאורה אפשר לומר גם אם כך היא המסקנא, כמובא באחרונים24], וכמבואר בארוכה באגה״ק25 שגילוי רצון העליון למטה הוא דוקא ע״י התורה שבעל פה.
וזהו26 ענין ארץ כנען, ארץ התחתונה. דהנה כנען הוא לשון סוחר, כדפרש״י27 על איש כנעני תגרא. וכן כתיב כנעני בידו מאזני מרמה. ואופן המסחר בכלל הוא, כשמפזר כספו וזהבו וכו׳, וע״י הפיזור בא אח״כ הריוח עד לריוח שלא בערך, כמ״ש28 יש מפזר ונוסף עוד. ועד״ז הוא בענין ירידת הנשמה למטה, שהירידה היא בבחי׳ פיזור והעלם, ועי״ז נוסף עוד, כי הירידה היא לצורך עלי׳.
וביאור הענין הוא, דהנה כל ירידת הנשמה למטה היא בשביל העלי׳, וכמ״ש29 נורא עלילה על בני אדם, דקאי30 על אדם הראשון שנברא בגן עדן, ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה31, היינו שגם בעולם כמו שהי׳ אז, עולם על מילואו נברא32, כמ״ש33 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, תולדות מלא34, הנה גם בזה הוסיף האדם ע״י עבודתו לעבדה ולשמרה. ויתירה מזו, הרי כתיב ויניחהו בגן עדן, שהאדם ע״י עבודתו מוסיף בבחי׳ גן עדן, ובבחי׳ עדן, וגם ממשיך למעלה מבחי׳ עדן (כמבואר בהמשך תרס״ו35 פרטי הדרגות בזה). כי דוקא ע״י הירידה באה תכלית העלי׳. וזהו36 מ״ש37 טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, זהב וכסף היינו האהבה ויראה, דהנשמה לפני ירידתה למטה עומדת באהבה ויראה אמיתיים וכו׳38, ומ״מ טוב לי תורת פיך, לימוד התורה בפי האדם למטה, מאלפי זהב וכסף. ובשביל זה מפזר את הזהב וכסף, היינו ירידת הנשמה למטה, כדי שיהי׳ ונוסף עוד. וזהו39 גם מ״ש40 שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, בנות ירושלים הם הנשמות למעלה לפני ירידתן למטה, ששם הן עומדות בשלימות היראה (ירושלים41), והנשמה שירדה למטה והיא בבחי׳ שחרות והסתר כו׳, אומרת לבנות ירושלים, שחורה אני, ומ״מ ונאוה, כי ע״י הירידה דוקא היא באה לענין הנוי והיופי. וכשם שהוא בנשמה, עד״ז הוא בתורה, שהתורה לא בשמים היא, ודוקא ע״י ירידתה למטה (כמובא בתניא בתחילתו42), עד שנתלבשה בטענות של היפך האמת כדי לברר ההלכה בין טענות אמת לטענות של היפך האמת, הנה דוקא עי״ז באה אל העלי׳. וכמאמר43 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, דע״י שתלמודו בידו, תלמודו שלמד בעולם הזה, הנה דוקא עי״ז בא אל הגילוי שבגן עדן. ויתירה מזו, דדוקא ע״י לימוד התורה למטה הרי האדם הלומד מתאחד ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו וכערכו נמצא כלל44 עם אורייתא וקוב״ה, וכמבואר בארוכה בהמשך תער״ב45 שיחוד זה הוא לא רק ע״י לימוד פנימיות התורה, אלא גם ע״י לימוד נגלה דתורה, ואפילו ע״י קריאת אותיות התורה, אפילו כאשר לא ידע מאי קאמר.
אמנם עדיין צריך להבין, למה צריך להיות ענין המרמה בארץ (כנען בידו מאזני מרמה), הרי כתיב46 עשה האלקים את האדם ישר, ולמה צריך להיות ענין המרמה. והגם שפרש״י47 במרמה בחכמה, מ״מ עדיין אינו מובן למה צריך לענין המרמה שע״י החכמה. אך הענין הוא48, שזהו ע״ד נורא עלילה על בני אדם, כי דוקא ע״י העבודה במרמה באים לעילוי נעלה יותר. וע״ד מה שנאמר גבי הנחש דכתיב בי׳49 והנחש הי׳ ערום גו׳, ששמש גדול אבד מן העולם50. וכיון שהי׳ בבחי׳ ערום, במרמה, לכן בירורו הוא ג״כ ע״י המרמה דוקא, וכמארז״ל51 שצ״ל ערום ביראה. ולזאת הי׳ כל ענין הירידות, שבירת הכלים, ומיעוט הירח וחטא עץ הדעת, כדי שעי״ז תבוא הנשמה לעילוי גדול יותר. ובלשון הידוע52 יתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות. ובלשון החסידות דהמברר צריך שיתלבש בלבושי המתברר, וכמ״ש53 מי זה בא מאדום גו׳ מדוע אדום ללבושך, וצדיקים (ועמך כולם צדיקים54) דומים לבוראם55. וע״י הירידה הגדולה של הנשמה למטה בגלות, דלפני ירידתה הי׳ אצלה אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות56, ובירידתה הרי עולמות בפשיטות ואלקות בהתחדשות, הנה ע״י החושך הכפול והמכופל, היא באה אל הקשר הכפול והמכופל (כמובא בתניא57), בבחי׳ כפלים לתושי׳58.
וזהו מ״ש וישב יעקב גו׳, דאחרי כל הירידות שהיו לפני זה, עד לסיום הפרשה הקודמת, הוא עשו אבי אדום, הנה ע״י הירידה בא אל העלי׳, וישב יעקב, ביקש יעקב לישב בשלוה59, דשלוה זהו ענין שאין בו רצוא ושוב60. כי ע״י בירור הדברים התחתונים באים לתכלית העילוי, כמ״ש47 בא אחיך במרמה (בחכמה) ויקח ברכתך, דיעקב לקח האורות דעשו ע״י המרמה. ועי״ז באים לקיום היעוד שאמר יעקב לעשו אדוני יודע כי הילדים רכים גו׳61 ואמרו רז״ל62 דקאי על משיח צדקנו דכתיב בו63 ילד יולד לנו, ונלך בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו63 לקבל פני משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (וישב לז, א).
2) ריש פרשתנו (כו, ג ואילך).
3) ריש פרשתנו (נז [קצח], א ואילך).
4) ריש פרשתנו (רנא, ב ואילך). (כרך ה) תתפח, א ואילך.
5) הושע יב, ח.
6) נח ט, יח. וראה בהדרושים הנ״ל.
7) שם, כה.
8) לך לך יב, ו.
9) פרש״י שם. ועוד.
10) פרש״י פרשתנו לז, ב. וראה ב״ר פפ״ד, ג.
11) תהלים קטז, ט.
12) ראה גם אוה״ת (כרך ה) שבהערה 4.
13) זח״א כד, א. כז, א. ועוד.
14) קהלת ז, יב. וראה גם לקו״ת פ׳ ראה יח, ב. תקו״ז תנ״ה (פט, א).
15) זח״ב קסא, א.
16) פינחס כז, יז.
17) משלי כט, ד.
18) גיטין סב, א.
19) ראה ב״מ נט, ב.
20) ב״מ שם. וש״נ.
21) שם פו, א.
22) לאדהאמ״צ – וישלח כ, ב. וראה גם לקוטי לוי״צ אגרות ע׳ רסג ואילך.
23) ב״ר פ״ה, ח.
24) שדי חמד כללי הפוסקים סימן טז אות ח. וש״נ.
25) סימן כט (קנ, ב).
26) ראה דרושים שבהערות 2-4.
27) פרשתנו לח, ב.
28) משלי יא, כד.
29) תהלים סו, ה.
30) תנחומא פרשתנו ד.
31) בראשית ב, טו.
32) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
33) בראשית שם, ד.
34) ראה ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
35) ד״ה זה היום (ע׳ ט) ואילך.
36) ראה תו״א פרשתנו כו, ד. תו״ח פרשתנו נח [קצט], א. אוה״ת פרשתנו רנג, ב. (כרך ה) הנסמן בהערה 4.
37) תהלים קיט, עב.
38) ראה גם תניא פל״ז (מח, א).
39) ראה אוה״ת שם.
40) שה״ש א, ה. וראה גם ד״ה שחורה אני ונאוה בלקו״ת שה״ש ו, ג ואילך. אוה״ת עה״פ (שה״ש כרך א ע׳ פט ואילך. כרך ג ס״ע תתל ואילך). ד״ה הנ״ל תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ קפז ואילך). תש״ב (סה״מ תש״ב ס״ע 95 ואילך). ועוד.
41) תוד״ה הר – תענית טז, א.
42) פ״ד (ח, ב).
43) פסחים נ, א. וש״נ.
44) תניא פ״ה (ט, ב).
45) פקפ״ג (ח״א ע׳ שעד).
46) קהלת ז, כט.
47) תולדות כז, לה.
48) ראה גם אוה״ת (כרך ה) שם תתפט, ב. תתצט, ב. וש״נ.
49) בראשית ג, א.
50) סנהדרין נט, ב.
51) ברכות יז, ב.
52) ל׳ הכתוב – קהלת ב, יג. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אור – ביחס לחושך ס״ח (ס״ע תקעה ואילך). וש״נ.
53) ישעי׳ סג, א-ב. וראה גם אוה״ת אמור ע׳ קנב. ובכ״מ.
54) ישעי׳ ס, כא.
55) במדב״ר פ״י, ה. ועוד.
56) ד״ה ויהי הענן העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקלד ואילך). ד״ה בסוכות תשבו תש״ו פכ״ז (סה״מ תש״ו ע׳ 30).
57) אגה״ת פ״ט (צט, א).
58) ל׳ הכתוב – איוב יא, ו.
59) ראה גם ד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תשפג ואילך). ועוד.
60) ראה גם לקו״ת בהעלותך לב, ב.
61) וישלח לג, יג.
62) דב״ר פ״א, כ.
63) ישעי׳ ט, ה.
64) בא י, ט.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' קסו ואילך]
כעין שיחה. י״ל (קופּיר) בסה״מ תשמ״א ע׳ 101 ואילך.