בס״ד. ש״פ ויחי, ט״ז טבת ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
יהודה אתה יודוך אחיך גו׳1, ומבאר בזה כ״ק אדמו״ר הזקן בתו״א2 (ועד״ז בהדרושים שלאחרי זה3, הן בדרושים הנדפסים והן באלה שעדיין בכתב יד), דיהודה הוא על שם הפעם אודה את ה׳4, ענין הביטול. אלא שתחילה5 מבאר ענין עבודת השבטים שלפניו, ראובן שמעון ולוי. ומבאר בזה, דענין ראובן הוא על שם6 כי ראה ה׳ גו׳, דענינו בעבודת ה׳ היא הראי׳ באלקות. דהנה7 ראי׳ היא מקרוב, היינו שהעבודה היא בעניני אלקות שבקירוב לעולם, כמ״ש8 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, דע״י ההתבוננות בהבנה והשגה בגדלות הוי׳, מה גדלו מעשיך9 ומה רבו מעשיך10, ובכללות איך שהוא ית׳ ממלא כל עלמין כו׳11, הנה התבוננות זו שהיא בדרך ראי׳ וקירוב מביאה לענין אהבת ה׳, לית פולחנא כפולחנא דרחימותא12, דאהבה היא בבחי׳ קירוב13. ושמעון הוא על שם14 כי שמע ה׳ גו׳, וענינו בעבודת ה׳ הוא בחי׳ השמיעה באלקות. דהנה השמיעה היא מרחוק דוקא, היינו שעבודתו היא בעניני אלקות המובדלים ומרוחקים מהעולם, שהעבודה בזה היא רק מה ששומע ומבין שיש דברים המרוחקים מהבנתו והשגתו, דהתבוננות זו בבחי׳ הריחוק מביאה ליראת ה׳15. ואח״כ בא לוי על שם16 הפעם ילוה אישי אלי, שהוא מלשון חיבור והתאחדות, דענינו בעבודת ה׳ הוא מה שע״י מעשה המצוות, מצוות מלשון צוותא וחיבור17, נעשה האדם חד עם עצמותו ומהותו ית׳. ויש לבאר קשר הענינים, מה שענין זה בא דוקא לאחרי העבודה בקו האהבה וקו היראה, כי מכיון שהאהבה היא שרש ויסוד כל רמ״ח מצוות עשה והיראה היא שרש ויסוד כל שס״ה מצוות ל״ת18, כללות ענין סור מרע ועשה טוב19, שזה כולל כללות כל המצוות, לפיכך באים ע״י הקדמת אהבה ויראה לבחי׳ ילוה אישי אלי, קיום המצוות מלשון צוותא וחיבור. והיא המדה הג׳ הבאה ע״י התכללות ב׳ המדות שלפני׳. וזהו מ״ש ילוה אישי דוקא, דאישי20 פירוש אש שלי, דקאי על אש שלמטה ואש שלמעלה, ב׳ המדות דאהבה ויראה, ומשניהם יחד בא ענין ילוה אישי אלי, וכפשטות הענין, דפסוק זה קאי על יעקב אבינו, שמדתו היא המדה הכוללת ב׳ המדות דאהבה ויראה21. וזהו מה שאח״כ בא יהודה, מלשון הפעם אודה את הוי׳, דענין ההודאה הוא בחי׳ הביטול, כמ״ש אח״כ4 ותעמוד מלדת, והיא למעלה מג׳ אופני העבודה הנ״ל. כי ג׳ העבודות הנ״ל הם ענינים של תנועה וכו׳, משא״כ יהודה ענינו הוא ביטול בתכלית.
והנה22 במ״א23 משמע, שביטול האדם אינה הדרגא הכי נעלית בעבודה, אלא להיפך שהוא התחלת העבודה ויסוד העבודה24. אך הענין הוא (כמבואר שם23), דבביטול יש ב׳ דרגות25. דישנו ענין הביטול שצ״ל בתחילת העבודה, לפני שמתחילים בעבודת אהבה ויראה וכו׳, וישנו הביטול שבשלימות העבודה, הבא אחרי העבודה דאהבה, לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, והעבודה דיראה בשלימות, והעבודה דמדה הג׳ בשלימות. דאחרי זה באה שלימות העבודה דיהודה אתה יודוך אחיך, שדוקא עי״ז אפשר להיות ידך בעורף אויביך גו׳1, כמבואר הענין בהדרושים26.
והנה מענין זה צריכים ללמוד הוראה במעשה בפועל בעבודת כאו״א מישראל. כי הגם שידוע27 ההפרש בין אבות לשבטים, שבחי׳ האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור ודור, אבל בחי׳ השבטים ראובן ושמעון ולוי יש לך אדם שאין בו בחינות ומדריגות אלו, מ״מ, הכוונה שם היא לעיקר עבודתו, שעבודת האבות היא עבודה עיקרית בכל אחד מישראל, משא״כ עבודת כל אחד מהשבטים אינה עבודה עיקרית בכל אחד מישראל, אבל בכללות מובן שישנה עבודת כל השבטים גם בכל אחד מישראל, ועד״ז העבודות הנ״ל דראובן שמעון לוי ויהודה. וכמובן גם ממ״ש בפרשתנו28 איש אשר כברכתו ברך אותם, ופרש״י יכול שלא כללן כולם בכל הברכות תלמוד לומר ברך אותם, היינו שכל אחד מהשבטים קיבל גם ברכת שאר השבטים, וא״כ מובן שעבודת כל א׳ מהשבטים שייכת לכאו״א מישראל. ובפרט שכל השבטים הם בני יעקב (וקיבלו ברכת יעקב), אשר כל ישראל נכללו בנשמתו של יעקב, כמבואר באגה״ק29 שנשמתו היתה נשמה כללית שהיתה כלולה מכל הנשמות שבישראל. ויש לומר דזה נרמז גם במה שכל עם ישראל נקרא בשם ישראל, שמו של יעקב, ובפרט ע״פ הרמז הידוע30 דישראל ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה, היינו ששם זה מרמז על כל ששים ריבוא נשמות ישראל שיש כנגדן ששים ריבוא אותיות לתורה. ומכל זה מובן בנוגע לעבודות הנ״ל.
והנה ע״י עבודה זו ושלימותה, הביטול דבחי׳ הפעם אודה את ה׳, באים להמשך ברכת יעקב, עד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים31, שילה הוא מלך המשיח כפרש״י מלך המשיח שהמלוכה שלו, ומדרש אגדה שילו שי לו שנאמר32 יובילו שי למורא, וע״ז נאמר ולו יקהת עמים, כי בזמן המשיח יהי׳ גילוי אלקות גם באומות העולם, כמ״ש הרמב״ם33 שאז יתוקן כל העולם כולו לעבוד את ה׳ כמ״ש34 כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד, וכמ״ש35 והיתה לה׳ המלוכה, ועד שתהי׳ עלי׳ גם בישראל36, ומשה ואהרן עמהם37, וכמבואר בכמה מקומות38 שמשיח ילמד תורה גם את משה רבינו והאבות וכל שכן השבטים, כי הגילוי דלעתיד לבוא יהי׳ למעלה ממה שהי׳ בזמן האבות וכו׳, ע״י מעשינו ועבודתינו39 במשך שית אלפי שנין דהוה עלמא וכו׳40, וכל זה יהי׳ במהרה בימינו ממש ובעגלא דידן.
__________
1) פרשתנו (ויחי) מט, ח.
2) פרשתנו מה, א ואילך.
3) ראה אוה״ת פרשתנו שסא, ב ואילך. (כרך ה) תתקצז, א ואילך. (כרך ו) תתשלח, ב ואילך. ד״ה זה תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ קכז ואילך). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ ריז ואילך). תרפ״ח (סה״מ תרפ״ח ע׳ מה ואילך). תש״ל (לעיל ע׳ רל ואילך). תשל״ח (לעיל ע׳ רלט ואילך). ועוד.
4) ויצא כט, לה.
5) הביאור בזה – ראה בשיחה שאחרי המאמר (שיחות קודש תשמ״ו ח״ב ע׳ 379-80; ס״ע 385 ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ב ע׳ 318-9; ע׳ 323 ואילך).
6) ויצא שם, לב.
7) ראה בכ״ז גם לקו״ת שמע״צ צא, ג. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תדש ואילך. ובכ״מ.
8) ישעי׳ מ, כו.
9) תהלים צב, ו.
10) שם קד, כד.
11) ראה תניא פ״ג. ובכ״מ.
12) זח״ג רסז, א. ועוד.
13) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ ס״ב (ע׳ רעג). ס״ו (ע׳ רפו). וש״נ.
14) ויצא שם, לג.
15) ראה ספר הערכים שם. וש״נ. וראה גם גו״א עקב י, יב.
16) ויצא שם, לד. וראה גם לקו״ת נשא כא, ב. ובכ״מ.
17) ראה לקו״ת בחוקותי מה, ג. ובכ״מ.
18) תניא פ״ד.
19) תהלים לד, טו. לז, כז.
20) ראה גם תו״א שם מה, ב. ועוד.
21) ראה גם תניא פמ״ה.
22) ראה תו״א שם, סע״ג.
23) תו״א שם מז, א. ועוד.
24) ראה גם תניא פמ״א.
25) ראה גם ד״ה ויגש אליו יהודה שנה זו (לעיל ע׳ ריג). וש״נ.
26) תו״א שם מה, ד. ועוד.
27) תו״א ר״פ וארא.
28) מט, כו. וראה בכ״ז גם לקו״ש ויחי שנה זו (חכ״ה ע׳ 285 ואילך). וש״נ.
29) ס״ז (קיא, ב ואילך).
30) מג״ע אופן קפו.
31) פרשתנו שם, י.
32) תהלים עו, יב.
33) הל׳ מלכים ספי״א.
34) צפני׳ ג, ט.
35) עובדי׳ א, כא.
36) ראה רמב״ם שם ספי״ב.
37) ראה יומא ה, ב. ועוד.
38) ראה לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א ואילך). סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. תש״ט ע׳ 128 ואילך. לקו״ש ח״ו ע׳ 254 ואילך.
39) ראה תניא רפל״ז.
40) ל׳ חז״ל – ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' רמד ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ פא ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ב ע׳ 295 ואילך.