בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון
(התוועדות א׳) ה׳תשמ״ה

הנחה בלתי מוגה

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ¹, ומביא בזה כ״ק אדמו״ר הצ״צ במאמרו על הפסוק² (מיוסד על מאמר אדמו״ר הזקן) מה שהובא בכמה ממפרשי התורה³ (ונרמז גם בפירוש רש״י על התורה⁴) דראשית קאי על התורה, ולפי זה פירוש בראשית ברא אלקים הוא שבריאת העולם היא ע״י התורה (בראשית ע״י ראשית), וכמאמר הזהר⁵ קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא. והנה כשם שהוא בבריאת העולם, כן הוא גם בעבודת כל אחד ואחד מישראל, כפירוש רש״י שם בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית, דעבודת כל אחד מישראל היא באופן דבראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, כפירוש הבעש״ט⁶ (הובא ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו⁷), בראשית, התחלת העבודה בעבודת השם היא, ברא מלשון גילוי (כדאיתא בגמרא חולין⁸), אלקים, לגלות את הכוונה הפנימית והעצמית דשם אלקים. ומזה מובן, דגם בעבודת כל אחד ואחד צריך להיות בראשית ברא אלקים כו׳, הנה עבודה זו היא ע״י התורה, אסתכל באורייתא וברא עלמא, וכדאיתא בזהר בהמשך הענין⁹, קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא כו׳.

אמנם צריך להבין, דמכיון שקוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, היינו שבריאת העולם אפשר להיות ע״י ההסתכלות בתורה בלבד, וכדאיתא בזהר שם¹⁰ באורייתא כתיב בה¹¹ ויאמר אלקים יהי אור, אסתכל בהאי מלה וברא את האור, א״כ למה צ״ל ענין האמירה, עשרה מאמרות¹², ויאמר אלקים יהי אור ושאר המאמרות עד לל״ב אלקים שנאמרו בפרשה¹³. דהרי התורה קדמה לעולם אלפיים שנה¹⁴, וא״כ מספיק לכאורה ענין ההתהוות כפי שהוא מהתורה, ולמה צ״ל גם ענין האמירה. אך הענין הוא, כי השמים והארץ וכל צבאיהם כפי שהם בתורה וכפי שהם מתהוים מהתורה הם באופן אחר מהשמים והארץ וכל צבאיהם כפשוטו, ולכן בכדי שיומשך מהשמים והארץ כמו שהם בתורה למטה יותר בעולם הזה הגשמי והחומרי, אינו מספיק ההסתכלות בתורה, אלא צריך להיות גם מאמרות. והגם שבהיותם בתורה שם היא אמיתית מציאותם ותוקף מציאותם, וע״ד מ״ש הרמב״ם¹⁵ שמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים, דמובן מזה שכפי שהנמצאים הם באמיתת המצאו שם הם באופן נעלה יותר מכפי שהם נעשים אח״כ נמצאים פרטיים ושונים, מ״מ תכלית הכוונה היא שההתהוות תהי׳ דוקא למטה מטה, התהוות היש הנברא והנוצר והנעשה, היש הגשמי שבעולם הזה דוקא. ולפיכך אינו מספיק כפי שהענינים הם בתורה, ואינו מספיק ענין הספירות (וכדאיתא בזהר¹⁶ שבפסוק זה (בראשית ברא גו׳) נכללו העשר ספירות), אלא צריך שעשר הספירות יומשכו בעשרה מאמרות דוקא (שכנגד עשר ספירות), וע״י המאמרות נתהוה היש הגשמי כמו שהוא.

והנה כשם שהוא בענין ההתהוות, שאינו מספיק התהוות העולם כמו שהוא בתורה אלא צריך שאח״כ יומשך בעולם העשי׳ הגשמיות, עד״ז הוא גם בענין הכוונה שבההתהוות, מה שצריכים לגלות את הכוונה שבשם אלקים כנ״ל מפירוש הבעש״ט, הנה מה שצריכים לגלות את הכוונה דשם אלקים הוא בשם אלקים כמו שהוא למטה. דהנה בחי׳ שם אלקים ישנו גם בדרגות נעלות ביותר, דהוי׳ הוא האלקים¹⁷ הוא בכל המדריגות, וכנודע דמה ששם אלקים הוא מגן ונרתק לשם הוי׳ (כמ״ש¹⁸ כי שמש ומגן הוי׳ אלקים) הוא במדריגות הכי נעלות. אך מ״מ, גילוי הכוונה דשם אלקים במדריגות נעלות¹⁹ אין זה תכלית הכוונה, אלא תכלית הכוונה היא לגלות את הכוונה דשם אלקים כמו שהוא למטה, ועד שאלקים בגימטריא הטבע²⁰, הטבע שבעולם העשי׳, כי דוקא בהתהוות היש הגשמי מאין ליש היא תכלית הכוונה האמיתית. דהכוונה היא שדוקא בעולם זה שיש בו היש הנברא, הנה שם דוקא יפעלו חידוש ולהפוך היש לאין, ועד שהיש הנברא נעשה חד עם היש האמיתי, כמבואר בארוכה בביאורי הזהר²¹.

ועד״ז הוא גם בעבודת האדם. דאף שהמקור לכל עבודת האדם הוא בתורה דוקא, וכפתגם הידוע דכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו שלפני שעושים איזה דבר צריכים להסתכל בשולחן ערוך, וכנ״ל דכשם שקוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא כך בר נש כו׳, מ״מ עיקר הכוונה היא שאח״כ יומשך זה בגשמיות ובחומריות, שיהיו כל מעשיך לשם שמים²² דוקא, היינו גם מעשיו בענינים הנדמים לחומריים, יהיו לשם שמים. וזהו גם ענין אתה בחרתנו מכל העמים²³ (ובנו בחרת מכל עם ולשון²⁴), שעיקר ענין הבחירה הוא בגוף הגשמי והחומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם (כדאיתא בתניא²⁵), היינו שתכלית הכוונה (ענין הבחירה) היא בענין זה הנדמה בחומריותו כו׳, שגם בו יפעלו את הענין דורוממתנו מכל הלשונות כו׳. וכלשון הידוע²⁶ נתאוה הקב״ה להיות לו (או כלשון הב׳ להיות לו יתברך²⁷) דירה בתחתונים, היינו לעשות לו דירת קבע בתחתונים דוקא, וענין זה הוא באופן של תאוה ותשוקה, וכמ״ש²⁸ למעשה ידיך תכסוף.

והנה כללות ענין זה הוא תוכן כל פרשת בראשית, ובפרטיות ובגילוי יותר של הפסוק הראשון דפרשת בראשית. ומזה באים אח״כ לפרשת נח דכתיב בההפטרה שלה כי מי נח זאת לי גו׳²⁹, ואיתא במדרש³⁰ על הפסוק³¹ וערבה לה׳ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות, דכימי עולם היינו כימי נח שנאמר כי מי נח גו׳. היינו שע״י העבודה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, זוכים לענין זה שיהי׳ כימי עולם וכשנים קדמוניות, כמו שהי׳ בימי נח וכמו שהי׳ קודם החטא, דאז עולם על מילואו נברא³², ואדרבה, לעתיד לבוא יהי׳ הגילוי דבחי׳ אלה תולדות פרץ³³ שלמעלה גם מענין עולם על מילואו נברא שבתחילת הבריאה³⁴, שזהו ע״י העבודה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, דלמעשה ידיך תכסוף, והיינו, שהתאוה (נתאוה, תכסוף) היא בשתים. א׳ שהדירה תהי׳ בתחתונים דוקא, ב׳ שהדירה תיעשה ע״י עבודת התחתונים.

ויהי רצון שיומשך ענין זה בפשטות ממש בפשוטו של ענין, כי הפשט הוא העיקר. דאף שיש פרד״ס שבתורה, מ״מ העיקר הוא שמהסוד יומשך לדרוש ומדרוש לרמז ועד שיומשך בעולם הפשט, שהוא עולם העשי׳³⁵, עולם המעשה, דלמעשה ידיך תכסוף. וכמו שנת״ל³⁶ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע³⁷ שבזמן הזה עניני עבודת המוח והלב והכוונה כו׳ הם בהעלם, ועיקר העבודה עתה היא במעשה בפועל שהוא העיקר³⁸. ויקויים בפשטות הענין דכימי עולם וכשנים קדמוניות, שיהי׳ ותחזינה עינינו בשובך לציון³⁹, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש, וגם זה בפשטות.

__________

1) ריש פרשתנו (בראשית א, א).
2) ראה אוה״ת פרשתנו כח, ב ואילך. (כרך ז) תתשנג, ב.
3) מהר״ם אלשיך. ועוד.
4) ד״ה בראשית ברא.
5) ח״ב קסא, א-ב.
6) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות ס״ד-ה (סט, ב).
7) סה״ש תש״ה ע׳ 64. סה״מ תש״ח ע׳ 79. תש״ט ע׳ 81. וראה גם סה״מ תרצ״ט ע׳ 72. תש״ה ע׳ 74.
8) מג, ב.
9) ריש ע״ב.
10) סוף ע״א.
11) בראשית א, ג.
12) אבות רפ״ה.
13) ראה זח״ג פא, ב (ברע״מ). רטז, סע״ב. תקו״ז ריש תיקון יב. זהר חדש צד, ד. צו, ב. וראה שם קיב, ג-ד (וש״נ). ועוד – נסמן לעיל ע׳ צב.
14) ב״ר פ״ח, ב. ובכ״מ.
15) רפ״א מהל׳ יסודי התורה.
16) ח״א רנו, ב.
17) ל׳ הכתוב – ואתחנן ד, לה. מלכים-א ח, ס. יח, לט. דברי הימים-ב לג, יג.
18) תהלים פד, יב.
19) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך הוי׳ ואלקים בתחילתו (ע׳ רל). וש״נ.
20) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א רפ״ו. ועוד – נסמן בסה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רלד.
21) לאדהאמ״צ – בשלח מג, ג ואילך.
22) אבות פ״ב מי״ב.
23) נוסח תפילת העמידה דג׳ רגלים וימים נוראים.
24) נוסח ברכת אהבת עולם.
25) פמ״ט (ע, רע״א).
26) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
27) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 27 ואילך. וש״נ.
28) איוב יד, טו.
29) ישעי׳ נד, ט.
30) ויק״ר פ״ז, ד. איכ״ר בסופו.
31) מלאכי ג, ד.
32) ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
33) רות ד, יח.
34) ראה ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
35) ראה ע״ח (הובא בנגיד ומצוה בתחלתו. נהר שלום בהקדמת רחובות הנהר בסופה) ומשנת חסידים (מס׳ חיוב הנשמות פ״א מ״ב). הובאו ונתבארו בלקו״ד ח״ד תשעא, א. ועוד – נסמן בלקו״ש חכ״א ע׳ 36 הערה 57.
36) בד״ה יהי ה׳ אלקינו דיום שמח״ת (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ תמח ואילך).
37) סה״מ תרנ״ח ע׳ ד.
38) ראה אבות פ״א מי״ז.
39) נוסח תפילת העמידה.

[סה"מ בראשית ח"א ע' קיב ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ כ ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״א ע׳ 410 ואילך.