בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון
(התוועדות א׳) ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ1, וידוע הפירוש בזה2 (הובא בדרושי רבותינו נשיאינו3), דנוסף על הכוונה בפשטות בפסוק זה שהשמים וכל תולדותיהם והארץ וכל תולדותי׳ נבראו מאין ממש ליש, וענין זה הוא בתמידות כמו שאומרים4 המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכמבואר בכמה דרושים5 שלא רק בכל יום אלא בכל רגע ורגע נברא העולם כולו מאין ליש, וכתורת הבעש״ט בזה, הובאה בשער היחוד והאמונה בתחילתו, וכמבואר שם שזהו לפי שבריאה יש מאין אינה דומה למעשה אנוש ותחבולותיו שהוא יש מיש, משא״כ הבריאה היא יש מאין (וכמ״ש הרמב״ן6 שלשון בריאה הוא דוקא על יש מאין), הנה נוסף על פירוש עיקרי זה (שפסוק זה מדבר בשמים וארץ הגשמיים), דעיקר שכינה בתחתונים היתה7, הרי ידוע הפירוש שזה קאי גם על השמים והארץ העליונים, היינו על ענין הספירות, וכמפורט בזהר2 איך מרומזים בפסוק זה כל העשר ספירות, דכיון שהספירות הם במדידה והגבלה, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר8, הרי גם בהם שייך ענין הבריאה, ויתירה מזו, דאפילו בספירות אין קץ9 שייך ענין זה, לפי שזה גופא שנקראים בשם ספירות שבא״ס, מורה על הגבלה, ומזה מובן שגם הם נאצלו ונבראו ונוצרו ונעשו. ועל כל ענינים אלו, הן על השמים וארץ וצבאיהם כפשוטם, והן על ענין הספירות, קאי מ״ש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וכידוע10 שהתורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים, או כלשון הב׳ מדברת בשביל ב׳ ראשית בשביל ישראל ובשביל התורה11, היינו כדי שישראל ע״י עבודתם בקיום התורה ומצוות יפעלו הן בשמים וארץ כפשוטם, והן בהספירות שלמעלה כביכול.
והנה אופן העבודה דישראל ע״י התורה הוא כמ״ש ברא אלקים, ומבאר כ״ק מו״ח אדמו״ר12 שברא יש בו ב׳ פירושים, ברא לשון בריאות, דע״ד מ״ש הרמב״ם13 היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה׳ הוא, עד״ז צ״ל ברא אלקים, אלקים בגימטריא הטבע14, וברא אלקים היינו שצריכים להבריא את הטבע, שפועלים בריאות ושלימות בעולם כולו, שיהי׳ מוכן לקבל גילוי אלקות, ופירוש הב׳ הוא ברא לשון גילוי15, לגלות אלקות בעולם. ועד״ז הוא גם בהספירות, דלפני עבודת האדם המשכת האלקות בספירות היא בסוד שרש, וע״י העבודה ממשיכים אלקות בסוד תוספת. וכידוע16 שעבודת האדם היא עבודה צורך גבוה, כמאמר17 ישראל מוסיפין כח בגבורה של מעלה. וע״ד מ״ש גבי דוד המלך שהי׳ מחבר תורה שלמעלה עם קוב״ה18, שזהו ע״י גילוי העצמות (כפי ששייך לשון גילוי בעצמות). ובלשון הקבלה, הנה ההתהוות היתה ע״י הצמצום, ועד שהצמצום הראשון הי׳ בדרך סילוק, וע״י העבודה ממשיכים גילוי האור שהי׳ ממלא את מקום החלל, ולמעלה מזה, שיומשך בעולם כפי שהוא, וזה (גילוי האור הנ״ל בעולם) אפשר להיות לפי שישנו גילוי העצמות (כפי ששייך לשון גילוי בעצמות). וזהו בראשית ברא אלקים, ברא לשון גילוי, דעבודת האדם היא לגלות בעולם את הדבר הוי׳ שבו, לעולם הוי׳ דברך ניצב בשמים19, שזהו ענין גילוי העצמות, וכמבואר באגה״ק (ד״ה איהו וחיוהי חד וגרמוהי חד)20 שהתהוות יש מאין היא רק בכח העצמות שאין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח״ו. וזהו בראשית בשביל ישראל ובשביל התורה, דע״י עבודת ישראל פועלים חידוש בכל העולם, עד לבריאת שמים וארץ חדשים21, שעי״ז נעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית22, ועד שבאים לאלה תולדות פרץ23 מלא24 שלמעלה מאלה תולדות השמים והארץ בהבראם25, כמבואר בכמה מקומות.
וממשיך בהמאמר12, ״דהנה איתא בתיקוני זהר תיקון כ״ג בראשית ברית אש״. ויש לבאר ע״פ הנ״ל קשר הענינים בהמאמר, דלכאורה מהו הקשר לענין זה (בראשית ברית אש) עם מ״ש לפני זה (בראשית בשביל ישראל ובשביל התורה), וגם מהי ההוראה מענין זה, וכדלקמן.
אך הענין הוא26, דהנה כתיב27 פרזות תשב ירושלים גו׳ ואני אהי׳ לה נאום ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהי׳ בתוכה, ולכאורה לאו רישא סיפא ולאו סיפא רישא. דבתחילה כתיב פרזות תשב ירושלים, היינו בלי חומה, ואח״כ כתיב ואני אהי׳ לה גו׳ חומת אש. וגם מהי המעלה דפרזות תשב, והלא עיר מוקפת חומה היא חשיבות יותר, וכידוע28 שערים המוקפות חומה יש בהם מעלה לגבי שאינן מוקפות, וגם בירושלים יש קדושה לפנים מן החומה. וגם מהו שכתוב ואני אהי׳ לה גו׳ חומת אש סביב ולכבוד אהי׳ בתוכה, דלכאורה הם ב׳ ענינים הפכיים, חומת אש סביב הו״ע של מקיף, ולכבוד אהי׳ בתוכה הו״ע של פנימי. ובכללות צריך להבין מה הם ג׳ הענינים שבפסוק זה, פרזות, חומת אש, ולכבוד אהי׳ בתוכה.
וביאור הענין הוא, דהנה החומה יש בה ב׳ ענינים. א׳ ענין ההגנה, דפעולת החומה היא להגן ולשמור מפני אנשים בלתי רצויים, דכשהם רוצים לבוא לתוך העיר, סוגרים את שערי החומה ואין הם יכולים להיכנס לתוכה, ויתירה מזו, שעצם הידיעה שעיר זו מוקפת חומה מונעת אותם מלכתחילה מללכת אל עיר זו. וב׳ ענין ההגבלה, שהחומה מגבלת את העיר, דעד החומה הוא פנים העיר ומחוצה לה הוא חוץ לעיר. דמצד עצמה יכולה העיר להיות בהתפשטות וכו׳, וע״י החומה היא מוגבלת, עד פה תבוא29 ותו לא. וכמו בירושלים כנ״ל שקדושתה היא לפנים מן החומה דוקא. ואף שלכאורה אינו מובן מהו החסרון בהתפשטות, ולמה צ״ל הגבלה, הנה הדבר מובן ע״פ חסידות וגם ע״פ נגלה. דענין החומה ע״פ חסידות הוא כדי שלא יומשך מהקדושה למקום בלתי רצוי, ובלשון הקבלה שלא תהי׳ יניקה לחיצונים, ועד״ז ע״פ נגלה, הנה ההגבלה דירושלים היתה לפי שמחוץ לחומה יש חשש לאכילת קדשים באופן דהיפך הטהרה.
והענין בעבודת האדם, הנה ירושלים היא שלימות היראה30, ולזאת צ״ל לה חומה בב׳ הענינים שבה. א׳ ענין ההגנה, שלא יכנסו אליו פניות וכו׳. וב׳ ענין ההגבלה, שלא יצא מהיראה ענין של יוהרא וישות, ואפילו בבחי׳ ראומה, ראו מה31, שאומר ראו שיש מציאות שבטל, דזוהי הקליפה דאצילות שנמצאת מחוץ לחומת ירושלים, מחוץ לאצילות. וענין החומה דשלימות היראה הו״ע התורה, כמאמר רז״ל32 אני חומה33 זו תורה.
והנה כל זה הוא עכשיו כשיש מציאות של היפך הקדושה, ולזאת צ״ל חומה להגנה והגבלה, אבל בביאת המשיח במהרה בימינו אמן הנה לעתיד פרזות תשב ירושלים, שהרי לעתיד יהי׳ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ34 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר35, וכתיב36 לבוא בנקרת הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה׳ והדר גאונו וגו׳, ועוד פסוקים, כמובא בתניא פרק ל״ו, ולזאת פרזות תשב ירושלים.
אמנם הרי גם לעתיד לבוא יהי׳ ענין העבודה, בעליות בקדושה גופא (כמבואר באגה״ק37), וכמ״ש38 ילכו מחיל אל חיל, שהולכים מדרגא לדרגא ובהליכה אמיתית שהיא הליכה שבאין ערוך, היינו שהולך לגמרי מכל המדידה והגבלה שבדרגא הקודמת. וגם כשבא לדרגא הב׳ הנה מיד אין להם מנוחה, לפי שיודע שצריך לעלות לדרגא נעלית יותר. דידיעה זו שצריך לעלות למעלה יותר היא בבחי׳ מקיף, שהדרגא העליונה מקפת עליו, והדרגא שבה נמצא עתה היא בפנימיות. וע״ד המבואר בלקו״ת ד״ה וידעת39, שיש ענינים שהם בבחי׳ ידיעה פנימית ויש ענינים שהם בדרך אמונה ומקיף, ואח״כ כשעולים למעלה יותר, הנה אותם הענינים שהיו מקודם בדרך מקיף, נמשכים בבחי׳ פנימיות, והאמונה בבחי׳ מקיף היא בדרגא נעלית יותר. וזהו מ״ש לעתיד לבוא ואני אהי׳ לה נאום ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהי׳ בתוכה, דאף שלעתיד לבוא פרזות תשב ירושלים, וכנ״ל, מ״מ גם אז ישנו ענין החומה, אבל אין זה ענין החומה להגנה והגבלה מפני דברים אחרים, אלא ואני אהי׳ לה גו׳ חומת אש סביב, גילוי דרגות נעלות בבחי׳ מקיף, וגם ולכבוד אהי׳ בתוכה, בבחי׳ פנימיות.
והנה ב׳ ענינים אלו (מקיף ופנימי) ישנם גם בעבודת חודש תשרי, שהוא חודש כללי. ענין המקיף הוא ענן הקטורת דיום הכיפורים, שאח״כ נמשך בסכך הסוכה40, זה עוסק בסוכתו41, וענין הפנימי הוא ההמשכה במצות לולב, דכתיב42 ולקחתם לכם, המשכה לכם בפנימיות, ואח״כ נמשך זה בקליטה בשמיני עצרת ושמחת תורה. ואח״כ היא העבודה דשבת בראשית, בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, להמשיך הענינים בעולם (שזהו ע״י העבודה במצוות גשמיות, סוכה מפסלת גורן ויקב וכו׳43), ובב׳ הפירושים שבתיבת ברא, לשון בריאות ולשון גילוי, עד לבריאת שמים חדשים וארץ חדשה כמ״ש44 הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, וכן יעמוד זרעכם ושמכם45, דקאי על בני ישראל, ועד שבאים לקיום היעוד ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר.
__________
1) ריש פרשתנו (בראשית א, א).
2) זח״א רנו, ב.
3) ראה ד״ה זה תרנ״א (סה״מ תרנ״א ע׳ פט).
4) בברכת יוצר.
5) ראה אוה״ת פרשתנו (כרך ו) תתרכ, ב. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ ש. ובכ״מ.
6) עה״פ.
7) ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א. נתבאר בארוכה בד״ה באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
8) ספר יצירה פ״א מ״ד.
9) ראה מאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ע׳ קסט. ועם הגהות – אוה״ת שה״ש (כרך ג) ע׳ תתקסו. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ג) ערך אוא״ס (ג) (ע׳ קצג ואילך). וש״נ.
10) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר חקור דין ח״ג פכ״ב. של״ה יג, ב ואילך. קסא, א ואילך.
11) תנחומא (באָבער) ריש פרשתנו פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן עה״פ פרשתנו שם. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
12) ד״ה זה תרצ״ט (סה״מ תרצ״ט ע׳ 72).
13) הל׳ דעות פ״ד ה״א.
14) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א שם. ועוד – נסמן בסה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רלד.
15) ראה ג״כ כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן ד-ה (סט, ב).
16) ראה עבוה״ק חלק העבודה בתחלתו. הובא בשל״ה שער הגדול (כט, ב ואילך). לקו״ש חי״ב ע׳ 239 הערה 10.
17) איכ״ר פ״א, לג. וראה ספרי ברכה לג, ה.
18) ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
19) תהלים קיט, יט.
20) סימן כ (קל, סע״א-ב).
21) ראה הנסמן בהערות 44-45.
22) שבת קיט, ב.
23) רות ד, יח.
24) ראה ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
25) פרשתנו ב, ד.
26) בהבא לקמן – ראה ד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ מו ואילך). תשמ״ב (לקמן ע׳ קג ואילך).
27) זכרי׳ ב, ח-ט.
28) ראה כלים פ״א מ״ז-ח. רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ז הי״ג-ד.
29) ל׳ הכתוב – איוב לח, יא.
30) תוד״ה הר – תענית טז, א.
31) וירא כב, כד. ראה לקו״ת תזריע כג, ד. בהר מג, א. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תנד. וש״נ.
32) פסחים פז, א.
33) שה״ש ח, י.
34) זכרי׳ יג, ב.
35) ישעי׳ מ, ה.
36) שם ב, כא.
37) סכ״ו (קמה, א). ועוד.
38) תהלים פד, ח. וראה סוף ברכות.
39) ואתחנן ז, ג.
40) ראה עט״ר שער יוהכ״פ פ״ב (כח, א). שם לו, סע״א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ א׳קלד. שם ע׳ א׳קמ. אוה״ת סוכות ע׳ א׳תשכב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פפ״ד (ע׳ קא). סה״מ תרנ״ז ע׳ קסב ואילך. ועוד.
41) ראה ויק״ר פ״ל, ז.
42) אמור כג, מ.
43) ראה סוכה יב, רע״א.
44) ישעי׳ סה, יז.
45) שם סו, כב.
[סה"מ בראשית ח"א ע' צח ואילך]
י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 42 ואילך.