בס״ד. ש״פ במדבר, כ״ד אייר, מבה״ח סיון ה׳תשכ״ז
הנחה בלתי מוגה
איתא בזהר1 זימנא חדא הוה צריכא עלמא למיטרא, ובאו לרשב״י, ואמר תורה עה״פ2 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, ועי״ז פעל ענין המטר. דזהו התחלת המאמר דכ״ק אדמו״ר מהר״ש מלפני מאה שנה3 [ואע״פ שלא נכתב בפירוש אצל המאמר שזה נאמר בל״ג בעומר, אמנם ניכר מתוכן המאמר אודות רשב״י שזה הי׳ בל״ג בעומר, ועד״ז גם מזה שזה בא (אַריינגעשטעלט) בין המאמרים האחרים, וניכר שזה הי׳ בל״ג בעומר. וזהו ג״כ מה שפותח באיתא בזהר, שזהו ענינו של רשב״י, ענין הזהר, כדאיתא שבהאי חיבורא דילך דאיהו ספר הזהר יפקון מבי׳ גלותא4, ע״י משיח צדקנו בקרוב ממש], ואומר שם שכאשר כד צריך עלמא למיטרא אמר רשב״י תורה על הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, וזה פעל ענין הגשם, היינו שע״י התורה שלו פעל הענין דיחוד זו״נ, ובמילא פעל ג״כ הענין דיחוד זו״נ באופן שיומשך משמים בארץ ענין הגשם, כמ״ש5 הרוה את הארץ והולידה והצמיחה, עד שע״י הגשם מתבטא (זאָגט זיך אַרויס) הענין דכח האין סוף. ומבאר שם, דאע״פ שאצל שאר התנאים מצינו שכאשר היו צריכים להמשיך ענין המטר הנה זה הי׳ ע״י ענין התפילה, עד לריבוי בתפילה, עם תעניות, עד י״ג תעניות6, אמנם כאן הי׳ החידוש דרשב״י שהוא לא הי׳ זקוק לענין התפילה, אלא הי׳ יכול להמשיך זאת ע״י ענין התורה לבד.
וממשיך בהמאמר, שבכדי להבין זה, מה באמת הי׳ החידוש דרשב״י, צריך להבין תחילה ההפרש בין תורה ותפילה. דתורה הוא ענין הבא מלמעלה למטה, שדבר הוי׳ נמשך למטה, אבל אין זה תלוי בעבודת האדם מלמטה למעלה. ובפרט לפי המבואר בלקו״ת7 עה״פ8 במדבר סיני, שענין התורה הו״ע דמדַבר, הענין דתען לשוני אמרתיך9, כעונה אחר הקורא10, היינו שזהו רק כעונה אחר הקורא, אבל אינו מציאות לעצמו, עד ששכינה מדברת מתוך גרונו11. ותורה הוא ג״כ הענין דלחם12 מן השמים13, ע״ד כמו שהי׳ במן, שזה לא הי׳ תלוי בעבודת האדם שלמטה, ולא הי׳ צריך על זה הענין דחרישה וזריעה עם שאר המלאכות דתנא סידורא דפת נקט14, כי זה הי׳ ענין דלחם מן השמים, שאינו תלוי בעבודה שלמטה. ועד שאפילו כאשר הי׳ מרבה וממעיט, גם זה לא פעל שום שינוי, ונמשך לכאו״א בשוה15, דלא רק שלא פעל כלום באיכות, אלא זה ג״כ לא פעל בכמות. ומה שמצינו16 שהיו חילוקים אצל בנ״י במן, הנה כל זה הוא רק בההכנות, בנוגע לשטו העם ולקטו כו׳17, ולא הי׳ שוה אצל כל אחד, אבל בעצם המן, שם לא היו חילוקים בכמות וכל שכן באיכות, כי אין זה תלוי בעבודת האדם למטה. ועד שאפילו אלו שטענו ונפשנו קצה כו׳18, הרי גם אצלם הי׳ הענין דלחם הקלוקל18, בלי שום פסולת19. ועד״ז הוא ג״כ ענין התורה לחם מן השמים, שאינו תלוי בעבודת האדם למטה. משא״כ ענין התפילה זהו ענין שמלמטה למעלה, דתפילה הו״ע דסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה20, שהוא מגיע ע״י עבודתו מארצה בשמימה. דהתחלת היום מתחיל עם מודה אני, שהו״ע דהודאה, בלי שום ענין דהבנה והשגה, בהבנה והשגה בינתיים לא21 פגע ולא נגע. ועד״ז אומר אח״כ הודו להוי׳22, שזהו ג״כ ענין של הודאה ללא הבנה והשגה. והגם שהודו לה׳ הוא כבר אח״כ, שכבר עבר כמה וכמה דרגות, וכל שכן הענין דקראו בשמו כו׳23, מ״מ אין זה מגיע להעבודה דשמע ישראל24 שבקריאת שמע, וכל שכן שאין זה מגיע לענין דכעבדא קמי׳ מרי׳25, תפילת שמונה עשרה. ונמצא שענין התפילה הוא העלאה מלמטה למעלה, שמתחילה בדרגות התחתונות, ובא לשמימה, שזהו ענין התלוי בעבודת האדם מלמטה למעלה.
וזהו ג״כ הענין דגשמים, שהוא ענין הבא מלמטה למעלה ע״י עבודת האדם, וכמארז״ל26 עה״פ27 יערוף כמטר לקחי, שענין המטר נמשך ע״י יערוף, שהו״ע מה שהבריות נוקפים ערפם, היינו שע״י עבודת האדם למטה נמשך ענין הגשמים. וכידוע המשל28, דכאשר אחד נמצא למטה ואחד נמצא בהר, ישנם כמה אופנים כיצד יכולים להתאחד, דאחד מהאופנים הוא שהתחתון עולה למעלה, שזה בא ע״י ההשתדלות וריבוי היגיעה שלו לשבור את כל המניעות ועיכובים, בכדי שיוכל לעלות למעלה. וזהו ג״כ הענין דגשמים, שזה נמשך דוקא ע״י העבודה מלמטה למעלה, הענין דנוקפים ערפם כו׳. [ואין זה דומה לענין הטל, דטל נמשך גם לולי העבודה למטה, כדאיתא בגמרא29 שטל לא מיעצר]. ובמילא ע״פ רוב, שהרי תורה על הרוב תדבר30, הנה כאשר צריכים להמשיך ענין הגשמים, זהו דוקא ע״י ענין התפילה, שהו״ע העבודה מלמטה למעלה, שהתחתון מזדכך.
וזהו החידוש דרשב״י, שהוא המשיך ענין הגשמים לא ע״י ענין התפילה, כי אם ע״י תורה, שתורה אינה עבודה מלמטה למעלה כנ״ל, ומ״מ נמשך משמים עד למטה מטה, בעולם הזה. ומי שפעל זאת הוא דוקא רשב״י, אע״פ שהיו עוד תנאים גדולים, כדאיתא בירושלמי31 שכאשר ר׳ עקיבא הסמיך את ר׳ מאיר ורשב״י, אמר לרשב״י דייך שאני ובוראך מכירים אותך, דאע״פ שעדיין לא נמשך בעולם, מ״מ זה הי׳ ענינו של רשב״י, לפעול בעולם, אע״פ שהעולם עדיין לא נזדכך. והכח על זה הי׳ דוקא לרשב״י, כי עיקר ענינו הי׳ הענין דפנימיות התורה, ודוקא מצד זה שענינו הי׳ פנימיות התורה הי׳ יכול לפעול בעולם באופן כזה, שמלמעלה למטה, ואע״פ שהעולם עדיין לא נזדכך, מ״מ זה נמשך. והגם שהרי היו גם תנאים אחרים, שלמדו פנימיות התורה וכו׳ וכו׳, מ״מ הי׳ זה ענין בפני עצמו, היינו שהם לא חיברו נגלה דתורה עם פנימיות התורה, וזה הי׳ שני ענינים נפרדים, משא״כ רשב״י איחדם32. ועד״ז גם בנוגע לר׳ עקיבא ור׳ אליעזר הגדול, דאע״פ שאצלם הי׳ ג״כ הענין דפנימיות התורה, כדאיתא33 שכאשר נתגלה פנימיות התורה דשיר השירים זלגו עיניו דמעות, שענין הדמעות מראה שהמוח אינו יכול לסבול זאת34, היינו שהמוחין שלו לא יכלו לסבול זאת שהו״ע דמותרי מוחין וכו׳, מ״מ לא הי׳ זה בגלוי, כי הי׳ הענין דאין דורשים במעשה מרכבה וכו׳35, משא״כ אצל רשב״י הי׳ זה בגלוי. ואצל רשב״י זה חדר גם בעולם, דאע״פ שגם אצלו היו בזה הגבלות, שלאחד הי׳ מותר רק לחשוב, ולשני לכתוב וכו׳ וכו׳36, מ״מ מזה שאומרים שהי׳ חברייא הנה זה עצמו הוא כבר יותר משלושה, ובפרט כפי שמפרט שהי׳ יותר, שבעה36 או עשרה37 וכו׳. ועד שמזה נמשך אח״כ בדורות שלאחרי זה, שזה הי׳ בלי הגבלות, וכמבואר ברעיא מהימנא4 (שרשב״י דומה בכמה פרטים למשה38) שבהאי חיבורא דילך (ספר הזהר) יפקון מבי׳ גלותא, ויתפרנסון מיני׳ כו׳39, כדאיתא במפרשי הזהר40 הפירוש ביתפרנסון, שזהו בדוגמת הפרנסה, שפנימיות התורה צריך לרדת בהבנה והשגה, עד הענין דחב״ד, שזה יחדור בחכמה בינה ודעת, כמבואר41 שדעת הוא מפתחא דכליל שית, שהוא כולל עד ספירת המלכות, עד שזה יירד בפיך ובלבבך לעשותו42, במחשבה דיבור ומעשה43, בכדי שיהי׳ כי קרוב אליך הדבר מאוד כו׳42. שזה פועל הענין דיפקון מבי׳ גלותא כו׳, וכהבטחת מלכא משיחא44 שע״י יפוצו מעיינותיך חוצה כו׳ הנה אז קאתי מלכא משיחא. וכדאיתא ג״כ בתניא באגה״ק סימן כ״ו (בגימטריא שם הוי׳), שפנימיות התורה צריך לרדת בהבנה והשגה כו׳, ודוקא עי״ז באים לענין הגאולה. ובמילא, כיון שענינו של רשב״י זהו פנימיות התורה, לכן הי׳ יכול לפעול עי״ז שיומשך ענין הגשמים ללא שום עבודה מלמטה למעלה, אלא ע״י ענין התורה, מלמעלה למטה. ואע״פ שרשב״י בעצמו אמר45 שנו מדותי, כי הוא למד מדותיו מר׳ עקיבא, וכל שכן ר׳ אליעזר, שהוא בודאי הי׳ למעלה מזה, שלא בערך לר׳ עקיבא, מ״מ הם לא פעלו זאת, ודוקא רשב״י ע״י פנימיות התורה הי׳ יכול להמשיך זאת, גם בלי זיכוך המטה.
וממשיך כ״ק אדמו״ר מהר״ש בהמאמר46, שענין זה שאפשר להמשיך ע״י התורה אע״פ שלא היתה עבודת המטה, אין זה ענין השייך רק לרשב״י, אלא זה שייך לכאו״א. והיינו, שאין זה רק עבור אלה שתורתם אומנתם, אלא גם לאלה הקשורים עם עניני העולם, הנה גם אצלם ישנו הענין דהמשכה שע״י התורה, שנמשך גם בלי זיכוך התחתון. כי ענין התורה הוא כמ״ש47 זכרו תורת משה עבדי, שזהו ענינו דמשה, ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא48, שזה פועל על כל אחד ואחד, כי זהו ענינו של משה שהוא פועל על כל אחד ואחד מצאן מרעיתו. וע״ד מה דאיתא בלקו״ת49 עה״פ50 ואתחנן, שמשה ביקש מהקב״ה מתנת חינם51, שרצה לפעול אצל כל בנ״י שיהי׳ הענין דראי׳, שהו״ע שמלמעלה למטה, ואיתא52 שבגלוי באמת פעל זאת רק אצל יחידי סגולה, אבל בדרך מקיף פעל זאת בכל אחד ואחד. ואע״פ שאח״כ אמר בעצמו שצ״ל הענין דועתה ישראל שמע53 שהו״ע דהבנה והשגה, אמנם הרי הי׳ ענין הראי׳ בדרך מקיף, וכמבואר54 שמקיף פועל גם על הפנימיות. ועד״ז הוא ג״כ ענינו של רשב״י, מה שפעל והמשיך ע״י התורה, שפעל זאת ג״כ על כל בנ״י, שזהו ענין דפתח, שהוא פתח הצינור עבור כולם55.
ובזה יובן ג״כ מדוע לומדים ג״כ הענינים הקשורים עם רשב״י, הגם שתורה הרי היא מלשון הוראה56, ולכאורה איזה שייכות יש לעבודתו של רשב״י עם יהודי סתם (מיט סתם אַ איד), אלא שכנ״ל העבודה שייכת לכל אחד ואחד, עכ״פ בדרך מקיף. וזהו ג״כ מה שאמר רשב״י57 יכול אני לפטור את העולם ממדת הדין, כדאיתא58 שזהו עד דור המשיח, ובפרט במכילתא ששם כתוב בגלוי שזהו עד דרא דמשיחא, שזהו הענין שרשב״י פועל על כל אחד ואחד.
וממשיך בהמאמר59, שע״ד הנפקא מינה בין תורה ותפילה הוא ג״כ בההפרש בין ברכה ותפילה, שכנ״ל ענין התפילה הרי היא בקשת האדם למטה, שהו״ע דהעלאה מלמטה למעלה, משא״כ ענין הברכה הוא באופן של ציווי, כדאיתא שם במאמר60 שזהו ענין של ציווי קצת (וברוב המאמרים61 לא נזכר בכלל התיבה קצת), בדוגמת מ״ש62 יברכך הוי׳ כו׳ שהוא לשון ציווי. והיינו, שלגמרי אינו נוגע המצב של זה שנתברך, כי זהו ענין שאינו תלוי בעבודת האדם. ועד״ז זהו ג״כ ענין השייך לכאו״א, היינו שאינו נוגע גם המצב של המברך, כמו שרואים בברכת כהנים, שאינו נוגע איזה כהן הוא (וואָס פאַר אַ כהן ער איז), ורק שהוא מזרע אהרן, הנה כבר יש אצלו הענין דברכת כהנים. ועד״ז ישנו גם ענין הברכה בהתוועדות חסידותית, כמבואר63 שפתקא משמיא נפל, דמה שהתוועדות חסידותית יכולה לפעול אפילו מלאך מיכאל אינו יכול לפעול, ועד שהענין נמשך בפועל, כידוע הסיפור שבזה63, לרפאות חולים וכו׳ וכו׳. ועד״ז כאשר ישנה הזדמנות לברך יהודים, בודאי שזה פועל. וכאשר זה יוצא בדיבור שהוא ענין הגלוי, אז בודאי שזה פועל, כידוע64 הסיפור עם המגיד שהוא אמר תורה אע״פ שהשומעים לא הבינו, או שלא הבינו לגמרי או עכ״פ חלק, ואעפ״כ אמר זאת, כי ע״י הדיבור זה יוצא בגלוי, וזה פועל על השני. וכידוע המעשה65, שאחד בא לענין שלגמרי לא הי׳ בערכו כלל, וזה הי׳ מצד זה שאחד אמר זאת בגלוי וזה פעל על יהודי שני שהי׳ במקום אחר שיכל להשיג זאת. ועד״ז ג״כ אצל המגיד, שע״י שאמר את התורה בגלוי, זה פעל על יהודי במקום שני שהוא יוכל להגיע לזה.
ומבאר אח״כ בהמאמר66 עוד ענין, בנוגע לשבחים שהתלמידים דרשב״י שיבחו אותו, שזה פעל מצד שני ענינים. א׳ דעצם הענין שהי׳ התחברות דמשפיע ומקבל, זה גופא פועל הוספה, ב׳ דענין השבחים מגלה (רופט אַרויס) כחות נעלמים, עד שזה נוגע (רירט אָן) בעצם, ע״ד הענין דקריאת השם שעי״ז נפנה בכל עצמותו67. ועד״ז זה פועל מהעצם, שהרי והחכמה מאין תמצא68, שזה מגלה מהעצם69. והיו משבחים אותו בשם שבת70, ועד שאח״כ היו משבחים אותו בזה שאמרו שמאן פני האדון הוי׳71 דא רשב״י72. דענין השבת הרי יש בו שני ענינים, ענין אחד מצד שבת לבד, כי שבת הרי הוא מקדשי ומקיימי73, שקדושת השבת היא מצד עצמו, ואח״כ ישנו עוד ענין בשבת, ע״י פעולתם של ישראל, שבנ״י מוסיפים בשבת. ועד״ז הוא ג״כ בענין התורה, דתורה הרי היא באמת דבר הוי׳, היינו שהקדושה היא מצד עצמו וכו׳ וכו׳, בדוגמת מה ששבת היא מקדשא וקיימא, ותורה הרי היא קשורה עם שבת, דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה74. אבל ישנו עוד ענין בתורה, שזה נפעל ע״י יהודי, עי״ז שמוסיף בתורה וכו׳, ע״ד מה דאיתא75 לגבי דוד שהוא הי׳ מחבר תורה עם הקב״ה. שזה נפעל ע״י לימוד התורה לשמה76, וע״י ההקדמה לתורה, עם ברכות התורה, כמ״ש ברבינו יונה77 שברכות התורה הו״ע דחביבות התורה, ממשיכים בתורה, ואח״כ זה נמשך למטה.
ומבאר אח״כ78 בנוגע להסתלקות רשב״י, שזה הי׳ בל״ג בעומר, שהספירה היא הוד שבהוד. והביאור בזה, דענין ספירת העומר הוא המשכת מוחין במדות79, שע״י המשכת המוחין הנה אז מתאחדות המדות, ומדה אחת כלולה עם השני׳, שהו״ע דמ״ט. אמנם ישנה סתירה לזה, דפעם כתיב80 תספרו חמישים יום, לא מ״ט, ועד״ז בפשטות אינו מובן, כיצד שייך לומר שתספרו חמישים יום, כיצד אפשר להמשיך את שער הנו״ן, כאשר אפילו למשה היו רק מ״ט שערים [דלשער הנו״ן הגיע רק ביום הסתלקותו81, כמ״ש הר נבו82, נו״ן בו, כתורת המגיד בזה83], ואיך אפשר שיהודי צריך להגיע לשער הנו״ן. והביאור בזה, דעי״ז שהוא סופר מ״ט יום, ומברר בעבודתו את המ״ט, בא לשער הנו״ן, היינו ששער הנו״ן נמשך בדרך ממילא, כי כאשר בירר את המ״ט, רצה מלכתחילה להגיע לשער הנו״ן. וזה נמשך בחג השבועות ע״י קבלת התורה, דעיקר הספירות הוא עד הוד שבהוד84, כי אח״כ הרי מגיעה ספירת היסוד, הכוללת את הספירות הקודמות, ועד״ז אח״כ ספירת המלכות, שהרי זהו ציור כדי לקבל מהספירות הקודמות, אבל זהו מקבל לבד, לא רק ציור כו׳. וכאשר מגיע ל״ג בעומר, שאז ביררו עד הוד שבהוד, אז כבר ישנה המשכת ענין התורה, שלכן היתה אז ההסתלקות דרשב״י, שהו״ע בחד קטירא אתקטרנא85 כו׳, והוא הגיע לשער הנו״ן.
והנה בל״ג בעומר הי׳ הענין דמתן תורה דפנימיות התורה86, שזהו תורתו של משיח, הענין דישקני מנשיקות פיהו87, דבאמת הרי בכללות זה ישנו בחג השבועות, אבל בפרטיות ישנו הענין דמתן תורה בל״ג בעומר כנ״ל, גילוי פנימיות התורה88. וכנ״ל שרשב״י פעל שזה יומשך למטה ע״י ענין התורה, בלי שום עגמת נפש וכו׳ וכו׳ אלא מיד כאשר הודיעו לו שצריך שיהיו גשמים הוא המשיך זאת מיד. ועד״ז נתן כח לכל אחד שיוכל להמשיך זאת, ובגלוי יהי׳ זה בגאולה האמיתית והשלימה, בתורתו של משיח, פנימיות התורה כו׳, בקרוב ממש.
__________
1) ח״ג נט, ב.
2) תהלים קלג, א.
3) סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז ואילך. וראה גם אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנד ואילך (נדפס גם בביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תתקכא ואילך).
4) זהר שם קכד, ב (ברע״מ). הובא ונת׳ באגה״ק רסכ״ו.
5) ישעי׳ נה, י.
6) תענית יב, ב (במשנה). וראה שם יד, ריש ע״ב. כה, ב.
7) פרשתנו (במדבר) ב, ב ואילך. וראה אוה״ת פרשתנו ס״ע כב.
8) ריש פרשתנו (א, א).
9) תהלים קיט, קעב.
10) ראה תו״א יתרו, סו, סע״ג ואילך. ד״ה בחודש השלישי ה׳תשכ״ט פ״ב (לקמן ס״ע רכב-ג), ובהנסמן שם הערה 11.
11) ראה זח״ג רלב, ב. שם ז, א. רסה, סע״א. שו, ב. ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״א ע׳ שלו.
12) בשלח טז, ד.
13) ראה ד״ה הנני ממטיר תשל״ז פ״ד (סה״מ שמות ח״ב ע׳ מט-נ). וש״נ. וראה גם ד״ה והי׳ באכלכם מלחם הארץ תשכ״ב (סה״מ במדבר שם ע׳ רנ ואילך). וש״נ.
14) שבת עד, ב.
15) בשלח שם, יז-יח.
16) ראה יומא עה, א.
17) בהעלותך יא, ח.
18) חוקת כא, ה.
19) ראה יומא שם, ב. פרש״י עה״פ.
20) ויצא כח, יב. זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד. וראה ד״ה זה היום תרצ״ד (סה״מ קונטרסים ח״ב שיט, א).
21) ראה סה״מ תש״י ע׳ 246. תשי״א ע׳ 242. ובכ״מ.
22) דברי הימים-א טז, ח.
23) דברי הימים שם. ראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ רצז. תו״ח שמות קז, א. המשך תער״ב ח״א ס״ע תריט. ד״ה אני לדודי תשי״ב (סה״מ אב-אלול ע׳ פז).
24) ואתחנן ו, ד.
25) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
26) ירושלמי תענית פ״ב ה״א.
27) האזינו לב, ב.
28) לקו״ת פ׳ ראה כו, א. כח, ב. סה״מ תרח״ץ ע׳ קמט. וש״נ. סה״מ בראשית ח״ב ס״ע נב. וש״נ.
29) תענית ג, סע״א. וראה לקו״ת האזינו עג, ב ואילך.
30) ראה מו״נ ח״ג פל״ד.
31) סנהדרין פ״א ה״ב.
32) סה״מ תרכ״ז שם ע׳ רעד. אוה״ת ויקרא שם ע׳ רנז (ביאוה״ז להצ״צ שם ע׳ תתקכד). וראה גם המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ לח. ועוד.
33) זח״א צח, ב (במדרש הנעלם). ט״ז לשו״ע או״ח סרפ״ח סק״ב (בשם זהר חדש). וראה זהר חדש בראשית ז, א. תו״א וישלח כו, א. לקו״ת תצא לז, ד. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ א׳קכג. וש״נ. המשך תער״ב ח״א ע׳ תקיט. ועוד.
34) ראה מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תמח-ט. וראה תו״א והמשך תער״ב שם. ד״ה וידבר גו׳ וארא שנה זו (סה״מ שמות ח״א ס״ע קמ). ועוד.
35) ראה חגיגה יא, ב (במשנה). שם יג, א. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ב הי״ב.
36) ראה זח״ג רפז, ב (אד״ז).
37) ראה זהר שם קכז, סע״ב (אד״ר).
38) ראה זח״א יד, ב בהגהה. לקו״ש חי״ז ע׳ 509 הערה ד״ה מען קען זיך כלל ניט גלייכן צו . . רשב״י. וש״נ. סה״מ שמות ח״א ע׳ קי. וש״נ.
39) תקו״ז ת״ו בסופו.
40) ראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 136 הערה 35. וש״נ.
41) ראה זח״ב קעז, ב. לקו״ת ואתחנן ו, ד. ובכ״מ.
42) נצבים ל, יד.
43) רד״ה כי קרוב אליך תרפ״א (סה״מ תרפ״א ע׳ שכג. תשי״א ע׳ 320). סה״מ תרצ״ט ע׳ 31. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ תע. ובכ״מ.
44) אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו.
45) גיטין סז, א.
46) ראה סה״מ תרכ״ז שם ע׳ רסז.
47) מלאכי ג, כב. וראה שמו״ר פ״ל, ד.
48) תקו״ז תס״ט (קיב, רע״א. קיד, רע״א). וראה ב״ר פנ״ו, ז.
49) ואתחנן ב, ד ואילך. וראה גם שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב חינוך פ״ח (כט, סע״ב) ואילך. אוה״ת ואתחנן ע׳ צח ואילך. סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ס״ע שה. וש״נ.
50) ר״פ ואתחנן (ג, כג).
51) ראה ספרי ופרש״י עה״פ.
52) ראה שערי תשובה שם פ״ט (ל, ב) ואילך. אוה״ת שם ריש ע׳ ק. סה״מ תרכ״ט ריש ע׳ רלא. וש״נ.
53) ואתחנן ד, א.
54) ראה בארוכה ד״ה כי תצא תער״ב (המשך תער״ב ח״א ע׳ קד ואילך).
55) ראה אמרי בינה שער הק״ש פנ״ז (נה, א). אוה״ת נ״ך (כרך ג) ע׳ א׳רנג. סה״מ תרע״ח ע׳ רפג. תרפ״א ע׳ רצט. תרפ״ח ע׳ קב. סה״מ בראשית ח״א ע׳ שנח. ועוד.
56) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
57) סוכה מה, ב. וראה לקו״ת מטות פז, ד. ובכ״מ.
58) ראה ב״ר פל״ה, ב.
59) סה״מ תרכ״ז שם ע׳ רעג.
60) ראה גם אוה״ת ויקרא שם ריש ע׳ רנז. ביאוה״ז להצ״צ שם ס״ע תתקכג. וכ״ה גם בסה״מ תרכ״ז ע׳ שסט. תרע״ח ע׳ תב.
61) ראה פיה״מ לאדהאמ״צ פקנ״ג (קא, סע״ד). אוה״ת נשא ע׳ ער-רעא. סה״מ תרמ״ד ע׳ רמה. תרנ״ד ע׳ שיא. המשך תרס״ו ע׳ שלו. תער״ב ח״ב ע׳ תשסז. סה״מ תרע״ח ע׳ תנ. ובכ״מ.
62) נשא ו, כב.
63) אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ תיב-ג.
64) מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תסד.
65) ראה חומת אנ״ך להחיד״א משלי ג. ועוד – הובא בסה״מ בראשית שם הערה 16.
66) סה״מ תרכ״ז ע׳ רעד.
67) מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ס״ע קס-קסא. סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ תקט. תרמ״ז ע׳ קמג. תרנ״ד ע׳ קיא. תרס״ח ס״ע פב-ג. תרפ״ב ס״ע לא (תש״י ע׳ 97). תרצ״ו ע׳ 109. תרח״ץ ע׳ קפא. תרצ״ט ע׳ 17. תש״א ע׳ 82 (תש״י ע׳ 171). תש״ב ע׳ 74. שם ס״ע 75. תש״ח ע׳ 50. תש״ט ע׳ כ. שם ע׳ מד. קונטרסים ח״ב תל, א. ועוד.
68) איוב כח, יב.
69) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תתסה ואילך.
70) זח״ג קמד, ב.
71) משפטים כג, יז. תשא לד, כג.
72) זח״ב לח, א. נתבאר במאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קו. ד״ה ויצב שם מזבח תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ מח ואילך). תרמ״ד (סה״מ תרמ״ד (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רצא ואילך). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ מט ואילך). וראה בארוכה ד״ה להבין ענין רשב״י תשמ״ה (לקמן ע׳ רח ואילך).
73) ביצה יז, א. וראה ברכות מט, א.
74) שבת פו, ב.
75) ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן לקמן ע׳ קנה הערה 51.
76) ראה לקו״ת ויקרא ה, א. שלח מז, ג. ובכ״מ.
77) הובא בר״ן ד״ה דבר – נדרים פא, א.
78) ראה המשך והחרים תרל״א שם ע׳ לז-ח.
79) ראה בארוכה ד״ה להבין ענין ספירת העומר תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ רלה ואילך). ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ רצא ואילך). ד״ה אני לדודי תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 183 ואילך). ובכ״מ.
80) אמור כג, טז.
81) ראה סה״מ פסח ח״ב ע׳ ס. וש״נ.
82) האזינו לב, מט. ברכה לד, א.
83) לקו״ת פרשתנו יב, א.
84) ראה סידור (עם דא״ח) דש, א.
85) זח״ג רפח, א.
86) המשך תרס״ו ע׳ ריט. וראה סה״מ תש״ד ס״ע 211. ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י וד״ה גל עיני תשל״ז (לקמן ע׳ קע ואילך. ע׳ קפו ואילך). ועוד.
87) שה״ש א, ב ובפרש״י.
88) ראה סידור (עם דא״ח) שם, סע״ב. ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י עטר״ת (סה״מ עטר״ת ס״ע תיט ואילך). ועוד.
[סה"מ ימי הספירה ע' קכג ואילך]
כעין שיחה. י״ל (באידית) בשיחות קודש תשכ״ז ח״ב ע׳ 115, ונדפס כאן לראשונה בתרגום ללה״ק ובתוספת מ״מ וכו׳.