בס״ד. ש״פ במדבר, כ״ו אייר, מבה״ח סיון ה׳תשמ״א
הנחה בלתי מוגה
וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני באוהל מועד וגו׳ שאו את ראש כל עדת בני ישראל גו׳1, וצריך להבין, מה הם ב׳ הענינים דבמדבר סיני ובאוהל מועד. גם צריך להבין הסדר בב׳ ענינים אלו, דבתחילה נאמר במדבר סיני ואח״כ אוהל מועד. והגם שזה הי׳ הסדר בפשטות הענינים, דבתחילה באו למדבר סיני ואח״כ בא המצב שהי׳ אוהל מועד, מ״מ זה גופא דורש ביאור, מה טעם סדר זה. גם צריך להבין מ״ש שאו את ראש גו׳, דלכאורה ענין המנין יש לו כמה תוארים בלה״ק, ומדוע נקט כאן בקרא את התואר דנשיאת ראש. והנה לפני זה כתיב באחד לחודש השני בשנה השנית גו׳, ופרש״י באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם. דמזה מובן, שמנין בנ״י קשור עם המשכן, אוהל מועד, ולפי זה מובן, דכשם שענין המשכן הוא ענין נצחי בכאו״א מישראל כמ״ש2 ושכנתי בתוכם, בתוך כאו״א מישראל3, עד״ז הוא בענין מנין בנ״י המסופר בפרשה זו. כלומר, דנוסף על זה מה שכל התורה היא נצחית4, היינו שהיא הוראה נצחית בכל מקום ובכל זמן, בעבודת האדם לקונו, הנה נוסף לזה יש הוראה עיקרית בכל מקום ובכל זמן מענין מנין בנ״י שבפרשה זו. ובפרט שמנין בנ״י שבפרשה זו הוא חשוב כ״כ, עד שכל החומש נקרא על שמו בשם חומש הפקודים5. דמכ״ז מובן שיש הוראה מיוחדת ממנין זה, וגם ממה שקשור עם מדבר סיני ואוהל מועד.
וביאור הענין הוא, דהנה פרשה זו נאמרה לבנ״י בהיותם במדבר, בדרך בצאתם ממצרים בדרכם אל ארץ טובה ורחבה. והנה כתיב6 כימי צאתך מארץ מצרים גו׳, ומבואר במ״א7 דמ״ש כימי לשון רבים הוא לפי שכל ימי חיי האדם הם ימי צאתך מארץ מצרים. שהרי הנשמה ירדה למטה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, היינו לבחי׳ מיצר וגבול, והירידה היא לצורך עלי׳, לצאת ממצרים, עד שתגיע לארץ טובה ורחבה, לבחי׳ מרחב העצמי. וזהו כל ענין עבודת האדם עלי אדמות, שיצא מבחי׳ מצרים כו׳. ויציאה זו היא ע״י עסק התורה והמצוות ועבודת התפילה, וזהו ענין במדבר סיני באוהל מועד, וכדלקמן.
והענין הוא, דהנה עבודת התפילה ענינה הוא העלאה מלמטה למעלה, וכמ״ש8 והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והיינו שנמצא למטה ביותר ומשם עולה למעלה ביותר, וכביאור כ״ק מו״ח אדמו״ר9 דמ״ש ארצה בה׳ היינו למטה מארץ סתם, ומ״ש השמימה היינו למעלה משמים סתם. וכפשטות ענין התפילה, שיש לו איזה מחסור וחסרון, ומתפלל שיתמלא מחסורו10. ואחרי התפילה בא ענין ההמשכה מלמעלה למטה, וכמו שממשיך בכתוב והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, היינו דאחרי העלי׳ באה הירידה וההמשכה. ובעבודת האדם הו״ע לימוד התורה שניתנה מלמעלה, כמו שאומרים אשר נתן לנו את תורתו. ומזה נמשך אח״כ בקיום המצוות, כמאמר11 גדול לימוד שמביא לידי מעשה, דענין מעשה המצוות הוא למטה ביותר, לא בעולם העשי׳ הרוחני ואפילו לא בעולם העשי׳ הגשמי, אלא בעולם העשי׳ החומרי. וע״י הירידה למטה ביותר באים לעילוי גדול, כיתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות12. וענין זה קשור עם מ״ת, וכמבואר בזהר13 שהגילוי דמ״ת הי׳ דוקא ע״י הקדמת הודאת יתרו שאמר עתה ידעתי14 גו׳, דזהו יתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות. ועד שמבואר בתניא פרק ל״ו שהתכלית הוא עוה״ז התחתון, שכך עלה ברצונו ית׳ להיות נחת רוח לפניו ית׳ כד אתכפיא סט״א ואתהפך חשוכא לנהורא כו׳ ביתר שאת ויתר עז ויתרון האור מן החושך כו׳, וכדאיתא בזהר15 דכד אתכפיא סט״א אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין, ומבואר בדרושי ההילולא16 דהכוונה בזה היא לגילוי עצומ״ה ית׳, ולכן נקראת המשכה זו בלשון אסתלק, לפי שהוא גילוי כזה שלמעלה שלא בערך מכולהו עלמין.
וזהו מ״ש במדבר סיני באוהל מועד, דקאי על ב׳ אופני העבודה הנ״ל. במדבר סיני הו״ע ההעלאה מלמטלמ״ע, שהרי המדבר הוא מקום נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים17, ומשם רוצה לעלות ולצאת מן המדבר. ועי״ז עולה למעלה מעלה, וכמ״ש18 מי זאת עולה מן המדבר, וארז״ל19 שעילוי׳ מן המדבר, כי ע״י הצמאון בא לבחי׳ מדבר שלמעלה מבחי׳ אדם, וכמבואר בלקו״ת פ׳ במדבר20 שהיא בחי׳ ארץ גו׳ ולא ישב אדם שם21 שלמעלה מבחי׳ אדם. וכמו שרואים גם בלימוד התורה, דעיקר בירור ההלכה הוא ע״י הקושיות והשקו״ט וכו׳, וכמ״ש רז״ל22 במחשכים הושיבני23 זה תלמודה של בבל שיש בו הרבה קושיות ושקו״ט וכו׳, ודוקא משום זה הרי הלכה כבבלי לגבי ירושלמי24. ובעבודת האדם הו״ע התפילה כנ״ל, דבתחילת עבודתו הוא נמצא למטה ביותר, ועד שמתחיל להתפלל באמירת מודה אני, שאין אומרים בה שום שם, והיא בבחי׳ הודאה בלבד, ואח״כ עולה לבחי׳ הודו לה׳, דאף שכבר אומר הוי׳ מ״מ ה״ה עדיין בבחי׳ הודאה בלבד, ואח״כ עולה דרגא אחר דרגא לפסוקי דזמרה וברכות ק״ש וק״ש, ועד שבא לתפילת העמידה שבה עומד כעבדא קמי מרי׳25. וזהו ענין במדבר סיני, וכמארז״ל26 סולם זה סיני, חושבן דדין כחושבן דדין.
והנה אחרי עבודת התפילה בא ענין לימוד התורה, וזהו באוהל מועד. וכמארז״ל27 שפרטי התורה ניתנו באוהל מועד, וכמ״ש28 ונועדתי לך שם, היינו [שמסירת] התורה לישראל ע״י משה רבינו היתה מאוהל מועד. וזהו עיקר ענינו של אוהל מועד, וכמ״ש הרמב״ן ר״פ תרומה דעיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון כמ״ש28 ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת (ועל כן הקדים הארון והכפורת כו׳ כי מוקדם במעלה). וזהו מה שענין התורה הוא ההמשכה למטה, היינו בדברים גשמיים, שזהו ענין הי״ג והט״ו דברים שמהם נעשה המשכן29. וענין זה הוא למעלה מענין התפילה, דע״י סולם התפילה ה״ה מגיע השמימה, משא״כ במשכן ובמקדש דאקרי משכן30 כתיב31 הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה בניחותא.
ובזה יובן גם סדר הענינים, בתחילה במדבר סיני ואח״כ באוהל מועד, לפי שאע״פ שיש מעלה בתורה על תפילה, מ״מ הרי צ״ל ברכת התורה לפני לימוד התורה, ויתירה מזו, שצ״ל ענין התפילה לפני זה, וכתפילת אבא בנימין שתהא תפלתי סמוכה למטתי32, לפי שעיקר המעלה בתורה היא אחר התפילה דוקא.
והנה ההקדמה לב׳ עבודות אלו היא מ״ש שאו את ראש, היינו, דגם מי שיש לו ראש והראש הוא בשלימות, וכמבואר בעטרת ראש33 דענין הראש הוא שהוא כולל את חיות כל האיברים וגם מנהיג אותם ע״י הניצוץ והחלק של הראש שנמצא בכל אבר, הנה אעפ״כ צ״ל שאו את ראש, הגבהת הראש. כלומר, שיצא מכל המדידות וההגבלות שלו. וזהו וידבר גו׳ במדבר סיני באוהל מועד גו׳ שאו את ראש גו׳, דמכיון שהי׳ דיבור חדש, היינו חידוש בהעבודה דבמדבר סיני באוהל מועד, בתפילה ובתורה, הנה לזה צ״ל הקדמת הגבהת הראש, שיצא מן המדוה״ג שלו. ויציאה זו היא ע״י הביטול, דדוקא ע״י הקדמת הביטול אז התפילה והתורה הם כדבעי. וזהו מ״ש במדבר סיני, היינו שיהי׳ בבחי׳ ונפשי כעפר לכל תהי׳34, ולא כסתם עפר אלא כעפר המדבר שהכל דורסין עליו35, וגם בבחי׳ סיני דמכיך מכל טוריא36. וזהו מה שבתפילה צ״ל הכנה כמארז״ל37 יפנה ויטול ידיו וכו׳, וגם צ״ל הנחת טלית ותפילין לפני התפילה, דכ״ז מביא לידי ביטול. וגם התחלת התפילה גופא היא באמירת מודה אני, שהו״ע הביטול וההודאה בתכלית, ולכן38 אין אומרים בה שמות לפי שמגיע בבחי׳ דלא אתפס בשום שם כו׳, שזה שייך לכאו״א מישראל, כמבואר בתו״א39 שהמאור הוא בהתגלות ולכן אפילו תינוקות יודעים שיש שם אלוקה מצוי כו׳, היינו בחי׳ המאור שלמעלה מאורות ושמות. ועד״ז הוא בלימוד התורה, שצ״ל ונפשי כעפר לכל תהי׳. וע״י הקדמת הביטול, הרי תפילתו נמשכת ופועלת פעולתה, ועד״ז בלימוד התורה שלו שנהי׳ פתח לבי בתורתך34. וכמובן גם בשכל אנושי, דכשיש לו תשוקה להבין ענין שכלי כמו שהוא, צריך לבטל עצמו מכל וכל שלא יהי׳ לו שום שוחד ונטיות וכו׳, דאז הוא מבין את השכל (ובפרט שכל התורה) על טהרתו. משא״כ אם לא יבטל עצמו, הרי השוחד יעוור עיני חכמים40 כו׳.
ומכל הנ״ל יובן ענין ההוראה הנצחית שבפסוקים אלו, ובפרט בש״פ במדבר שקורין לעולם לפני מ״ת41, דנוסף לזה שהתורה היא נצחית בכלל, הרי כשקורין ענין זה בתורה הנה הימים האלה נזכרים ונעשים42, שצ״ל התעוררות מיוחדת בענינים הנ״ל. וזוהי השייכות למ״ת, לפי שענין מ״ת הוא ע״י הקדמת הביטול הנ״ל. ובפרט שזהו שבת מברכים ראש חודש סיון, ירחא תליתאי שבו ניתנה אוריין תליתאי לעמא תליתאי43, דענין ר״ח סיון הוא ג״כ ענין הביטול, וכמ״ש44 בחודש השלישי וגו׳ ביום הזה באו מדבר סיני וגו׳ ויחן שם ישראל נגד ההר, כאיש אחד בלב אחד, היינו שנתבטלו כל החילוקים וכו׳, וכל ישראל היו כאיש אחד בלב אחד.
וע״י העבודה הנ״ל, באים בקרוב ממש לשלימות ענין התורה והתפילה שיהיו לע״ל, דלע״ל תתגלה תורתו של משיח (דהגם שארז״ל45 שתורת עוה״ז הבל היא לגבי תורתו של משיח, מ״מ הרי ידוע46 שמ״ת לא יהי׳ עוד פעם והכל ניתן במ״ת, דמזה מובן שמזמן מ״ת עתה באים לתורתו של משיח), וגם התפילה תהי׳ בתכלית השלימות כמ״ש47 ושם נעשה לפניך כמצות רצונך.
ומעין זה ישנו בזמן הגלות, שלימות התורה ושלימות התפילה, ומתוך שמחה וטוב לבב ומתוך הרחבה. ועי״ז התפילה היא בבחי׳ תפילת עשיר [שארז״ל במדרש48 דתפילת עשיר היא תפילתו של משה, שעל ידו נמשכים הענינים דבמדבר סיני באוהל מועד, כמ״ש וידבר ה׳ אל משה דוקא במדבר סיני גו׳], ויש בה גם ממעלת תפילת העני, כידוע מאמר הבעש״ט ז״ל49 עה״פ50 תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו, שתפילת העני היא שאינו רוצה בשום היכלות ואוצרות וכו׳ אלא רצונו לשפוך שיחו לפני ה׳ [כלומר, דמה שחסר לו הוא שיהי׳ לפני ה׳ גו׳, שהרי מצות התפילה ענינה להתפלל על מילוי מחסורו10], והרי לגבי ה׳, ובפרט לפני ה׳, העשיר הכי גדול הוא בבחי׳ עני. וע״י שהתפילה היא כדבעי, הרי תפילתו נשמעת ותורתו מתברכת, שיהי׳ גילוי תורתו של משיח, ובלשון הרמב״ם בסיום ספרו שהנבראים ישיגו דעת בוראם. ואז יהי׳ גילוי המשיח שהוא בחי׳ יחידה51, יחידה ליחדך52, שמאחד את כל ישראל. ועי״ז יקויים היעוד דכמו שאני נכתב כך אני נקרא53, היינו שיתבטלו המחיצות וההבדלות והחילוקים בין בחי׳ נכתב לבחי׳ נקרא, והי׳ ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד54, בביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלימה, ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (במדבר א, א-ב).
2) תרומה כה, ח.
3) ראה אלשיך עה״פ. ר״ח שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו. של״ה ש׳ האותיות אות ל׳. מס׳ תענית שלו רד״ה מענין העבודה. פ׳ תרומה חלק תו״א – שכה, ב. שכו, ב. ובכ״מ.
4) תניא רפי״ז.
5) יומא סח, ב.
6) מיכה ז, טו.
7) ראה ד״ה כימי צאתך בסה״מ תש״ח ע׳ 159. לקו״ש ח״ג ע׳ 976.
8) בראשית כח, יב.
9) סה״מ קונטרסים ח״ב שיט, א.
10) ראה רמב״ם ריש הל׳ תפילה. ובכ״מ.
11) קידושין מ, ב.
12) ל׳ הכתוב – קהלת ב, יג.
13) ח״ב סז, ב. סח, א. וראה אוה״ת ר״פ יתרו (ע׳ תשיט ואילך). לקו״ש חי״א ע׳ 74.
14) יתרו יח, א.
15) ראה ח״ב סז, ב. קכח, ב. קפד, א.
16) ראה ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 111).
17) עקב ח, טו.
18) שה״ש ח, ה. ועוד.
19) שהש״ר עה״פ. וראה לקו״ת האזינו עח, ג.
20) ב, ב ואילך.
21) ירמי׳ ב, ו.
22) סנהדרין כד, א.
23) איכה ג, ו.
24) ראה שערי אורה ד״ה בכ״ה בכסלו פנ״ד (כב, ב) ואילך. המשך תרס״ו ע׳ צ ואילך.
25) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
26) ב״ר פס״ח, יב.
27) חגיגה ו, ב.
28) תרומה כה, כב.
29) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 902. וש״נ. וראה גם אוה״ת תרומה ע׳ א׳שפג.
30) עירובין ב, א.
31) מלכים-א ח, כז.
32) ברכות ה, ב. וראה לקו״ת ברכה צו, ב.
33) שער ר״ה בתחילתו (ב, א).
34) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
35) ראה לקו״ת מסעי צא, ב.
36) מדרש תהלים סח, יז. לקו״ת במדבר טו, ב ואילך.
37) ברכות טו, א.
38) ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות סי״א.
39) וירא יד, ב.
40) פ׳ שופטים טז, יט.
41) ראה תוד״ה קללות – מגילה לא, ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד.
42) ל׳ הכתוב – אסתר ט, כח. וראה רמ״ז בס׳ תיקון שובבים. הובא ונת׳ בס׳ לב דוד (להחיד״א) פכ״ט.
43) שבת פח, א.
44) יתרו יט, א ואילך ובפרש״י שם.
45) קה״ר פי״א, ח. ועד״ז שם רפ״ב.
46) סה״מ תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. תקמו. תער״ב ח״א ע׳ שסו. סה״מ עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57. ועוד.
47) נוסח תפלת מוסף. ראה תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
48) ראה שמו״ר פכ״א, ד. זח״א קסח, ב.
49) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן צז (יג, ג).
50) תהלים קב, א.
51) ראה קונטרס ענינה של תורת החסידות ס״ה. וש״נ.
52) נוסח הושענות ליום ג׳.
53) ראה פסחים נ, א.
54) זכרי׳ יד, ט.
[סה"מ במדבר ח"א ע' מח ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 243 ואילך.