בס״ד. ש״פ נשא, י״א סיון ה׳תשל״ד
הנחה בלתי מוגה
נשא את ראש בני גרשון גם הם1, ומדייק בזה נשיא דורנו בהמאמר דויהי בשלושים שנה2 [דשנת תש״ד3], דהסדר שמחשב כאן את גרשון קהת ומררי אין זה לפי סדר לידתם, שהרי סדר לידתם הוא תחילה גרשון ואח״כ קהת ומררי, וכן נמנו בפרשה תחילה4, ובהמנין דבן שלשים שנה שהוא כסדר עבודתם, מתחיל תחילה עם קהת, שזה הוא בסוף פרשת במדבר5 נשא את ראש בני קהת, ואח״כ ממשיך בתחילת פרשתנו נשא את ראש בני גרשון גם הם, ולאח״ז מררי, היינו בסדר דקהת גרשון ומררי, וצריך להבין מפני מה נשתנה במנין השני (סדר עבודתם) ממנין הראשון (סדר לידתם). [וקושיא זה הוא דוקא כאן (בפ׳ נשא), דבסוף פרשת במדבר הרי שם ישנו רק הציווי בנוגע לבני קהת בלבד, ועדיין אין קושיא בזה, משא״כ כאן בפרשת נשא, שכתוב נשא את ראש בני גרשון לאחרי קהת, שאין זה כסדר תולדותם]. וכאן ישנה עוד הדגשה בזה (בהפיכת הסדר) שכותב גם הם, והיינו שגרשון טפל לקהת. וכמו שכותב רש״י6 כמו שצויתיך על בני קהת, היינו שבני גרשון הם טפלים לבני קהת בהציווי, דישנו קס״ד דזה לא יהי׳ כלל אצל בני גרשון כי אם אצל קהת, וע״ז אומר גם הם (אף שסדר תולדותם הוא תחילה גרשון ואח״כ קהת ומררי). ויש להוסיף מה דאיתא בהדרושים, החל מהדרושים באוה״ת עה״כ3, שהתורה היא נצחית7, והיינו שאף שהציווי למנות הלויים והמנין בפועל הי׳ רק פעם א׳, בחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים8, אמנם התורה היא נצחית, דישנם הענינים כמו שהם ברוחניות, באופן נצחי, דהיינו אצל כל אחד בכל זמן ובכל מקום, ומזה מובן שגם הקדמת קהת לגרשון כאן (אע״פ שזה היפך סדר לידתם), הרי זה הוראה נצחית בעבודתנו.
והענין הוא, דמה שמתחיל כאן בבני קהת תחילה הוא מצד ענין התורה. דהנה ענין גרשון קהת ומררי הם הוראות (בעבודה), וישנה ההוראה שתחילה הוא עבודה דגרשון ואח״כ קהת מררי. דגרשון הו״ע גירושין, כמ״ש9 ויגרשהו וילך, שזהו ענין סור מרע10, שמרחיק ודוחה ומגרש ממנו את הרע, ועבודה זו היא עם המטה מטה ביותר, דלכן ישנה כאן נו״ן פשוטה, וכמ״ש בספרי שמות11 דישנו גרשום (במ״ם סופית) וגרשון (בנו״ן סופית), שהם ב׳ שמות נפרדים, וכאן כותב גרשון בנו״ן פשוטה להורות על שבא עד למטה ועד לדברים פחותים ביותר, רק שהעבודה היא כאן בדחיית הרע12. וענין קהת הוא מלשון ולו יקהת עמים13, שהו״ע אסיפה, וכמ״ש רש״י14 אסיפת עמים, שזהו ענין ועשה טוב10, שזהו ענין בירור ניצוצי הקדושה שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים15, דנמצאים אף למטה מטה והוא מוציא אותם משם ומאסף אותם, דאף אם יהי׳ נדחך בקצה השמים הנה משם יקבצך ה׳ אלקיך ומשם יקחך16, דהעבודה היא עם מטה מטה ביותר, וכמו שאומר משם יקבצך, וכמבואר בלקו״ת17 דנקרא שם ע״ש אמיתית המעמד ומצב שלו שהוא באופן דשם, הנה מיד כשנודע לו שישנו ניצוץ קדושה באותו מקום, ה״ה יורד לשם ומצרף ומברר ומזכך ומעלה אותו, דזה גופא שנודע לו מניצוץ זה הוא משום דניצוץ זה שייך לנשמתו, שכ״ז הוא ענין העבודה בסור מרע ועשה טוב במעשה המצוות, וכמו שמפרש בחסידות18 שמעשה הוא כפי׳, מלשון מעשין על הצדקה19, הנה כאן העבודה היא באסיפת והעלאת הניצוצות דקדושה, רק שזה גופא הוא באופן דעשי׳ וכפי׳, היות שצריך להוריד עצמו לעבוד עם המטה להעלות הניצוצות.
והנה לאחר שיש אצלו כבר בשלימות הענין דגרשון וקהת, העבודה דסור מרע ועשה טוב, בא הענין דמררי, שהו״ע המרירות, לא ח״ו עצבות כ״א מרירות20, דאף שאצלו הסו״מ ועש״ט בשלימות, ואפילו אי כמאן דבעי לי׳ למעבד עבד21, הנה הוא מתמרמר ע״ז שעוד לא הגיע לתכלית השלימות, מדוע עדיין אינו מאוחד עם אורייתא וקוב״ה כולא חד22, דזהו סדר העבודה בכלל כמו שהוא מלמטה למעלה, תחילה סור מרע, אח״כ עשה טוב ואח״כ הענין דמררי. אמנם ישנו ג״כ סדר העבודה כמו שהוא במקדש, ומשכן דאקרי מקדש23, שזהו כשההתחלה הוא בתורה, דענין התורה הוא ענין המקדש, דמשחרב ביהמ״ק אין להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה24, ועיקר המקדש הוא קדש הקדשים, דשם מונח הארון, ואין בארון רק שני הלוחות25, דהיינו ענין התורה, וזהו ענין המקדש. וכאשר ההתחלה היא בתורה, אז העבודה היא באופן דמלמעלה למטה, שזהו ענין המדובר בפרשתנו, עבודת בני קהת גרשון ומררי במשכן26.
והנה כללות החילוק בין העבודה מלמטלמ״ע והעבודה מלמעלמ״ט הוא החילוק בין תורה ותפילה, וכמבואר בדרושי רשב״י (דרושי ל״ג בעומר27) דאותם הענינים שחוני המעגל פעל ע״י עבודת המטה, שהיא עבודת התפילה, תעניתים וצדקה כמסופר הפרטים במה שעשה28, הנה אותם הענינים פעל רשב״י ע״י התורה, דהי׳ עלמא צריך למיטרא והיינו שהי׳ עלמא, והעולם הי׳ צריך למיטרא, ורשב״י אמר ביאור בתורה עה״פ29 הנה מה טוב ומה נעים, ותיכף ומיד ירדו גשמים30.
והנה איתא באוה״ת31 דקהת הו״ע פנימיות הכתר וגרשון הו״ע חיצוניות הכתר. והנה כמו״כ ישנו פנימיות התורה וחיצוניות התורה, דמזה מובן דפנימיות התורה נמשכת מפנימיות הכתר וחיצוניות התורה נמשכת מחיצוניות הכתר [והיינו שזהו ג״כ ענין קהת וגרשון, פנימיות התורה וחיצוניות התורה]. דגילוי זה (פנימיות הכתר) יהי׳ רק לעתיד32, וזה קשור עם מה שקאתי מר תלוי ביפוצו מעיינותיך חוצה33. וזהו ג״כ הענין מה שפרד״ס, פשט רמז דרוש וסוד, הוא כנגד הד׳ עולמות34, וכנגד חמשה שמות נקראו לה להנשמה נפש רוח נשמה חי׳ יחידה35, ופנימיות התורה הו״ע יחידה36, ואיתא37 דאדם הראשון הוא בחי׳ חי׳, משה רבינו בחי׳ נשמה, ואליהו בחי׳ רוח, ונפש הו״ע דוד, אמנם משיח הוא בחי׳ יחידה, היינו שענינו של משיח (שאז יהי׳ גילוי פנימיות הכתר) הו״ע פנימיות התורה. והנה כל הענינים הם ע״י ההתחלה בתורה, וע״י שבחי׳ יחידה שבתורה היא בגילוי, שזהו מ״ש האריז״ל דמצוה לגלות זאת החכמה38, הנה אח״כ נמשך כמו״כ בעולם, וע״י יפוצו מעיינותיך חוצה (זוכים לגילוי היחידה עד ש)מתגלה היחידה של העולם.
וזהו נשא את ראש בני גרשון גם הם, דתחילה מביא בני קהת, שזהו ענין פנימיות התורה, וכמ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן באגה״ק39 וגם אפשר וקרוב הדבר שידעו מפנימיות התורה כל גופי התורה הנגלית, ואח״כ ממשיך את זה גם למטה בנגלה דתורה, בני גרשון, שיהי׳ ניכר גם בהנגלה דתורה פנימיות התורה, וכמארז״ל40 דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא. וזהו מ״ש גם הם, דבני גרשון טפלים לבני קהת, דזהו איך שבהנגלה ניכר הפנימיות. ועד שזה נמשך למטה מטה, בענין מררי, שהו״ע אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא41, דהיתרון בהמתיקות ה״ז דוקא כשהוא מתוך המרירות, דיתרון האור מתוך החושך42, וזהו ענין מררי (דזהו מה שנאמר אודות משיח דיקבץ נדחי ישראל43).
ויש לקשר זה בדא״פ עם המדובר לעיל44 ע״ז שבעשרת הדברות נאמר45 וידבר ולאמר, דדיבור הוא לשון קשה ואמירה היא לשון רכה46, וכן נזכר שם אלקים ושם הוי׳, דבפסוק אחד אומר וידבר אלקים45, ובפסוק אחר אומר פנים בפנים דיבר הוי׳47, וכן בהתחלת עשרת הדברות אנכי הוי׳ אלקיך48, ב׳ השמות דהוי׳ ואלקים. וטעם הדבר הוא, כי ענין השלימות הוא בב׳ הקוין דוקא, דזהו המאמר49 המובא בחסידות50 כשם שכחו בבלי גבול כמו״כ כחו בגבול, שאם לא תאמר כן אתה מחסר שלימותו, דענין השלימות ה״ה קשור עם (או הוא ב)העצמות. דשם הנה זהו באופן דיכולת, כמבואר בדרושי היכולת51. והנה כמו״כ הוא ג״כ בתורה, דישנם ב׳ הקוים, וכמ״ש52 מימינו אש דת למו, והיינו בחי׳ ימין ובחי׳ אש, ושניהם באופן דשלום, וכמו״כ למעלה מזה ב׳ שעשועים, שע שע53, רוצה ואינו רוצה, ב׳ נטיות, מטי ולא מטי54, שזהו ענין חמדה גנוזה55, וכמדובר לעיל56, וזה נתנו למטה בארץ דוקא57.
ולפני זה (לפני לימוד התורה) הנה ישנה ההקדמה דמילתא דבדיחותא58 והענין דשפתותיו59 נוטפות מור60, ובהלימוד עצמו הנה תחילה הרי הוא רק שומע מה שאומרים לו (תען לשוני אמרתיך61), ואח״כ אומרים דלא יגעתי ומצאתי אל תאמין62, שצ״ל באופן דיגיעה דוקא, ממית את עצמו עלי׳63, שצריך להכניס את עצמו להבין עד מקום שידו מגעת, וגם כמו שמוסיף כ״ק אדמו״ר הזקן64 לפי שרש נפשו למעלה, וצריך להכניס א״ע ולרצות להבין, לעומקה לאורכה ולרחבה, שאין זו תנועה של ביטול, כי אם אדרבה תנועה של התפשטות שכלו לאורך ורוחב ועומק, וכמבואר בכ״מ65, ועד שזה בא אצלו בהבנה והשגה, ועד שאח״כ הנה בא לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא66, דהלכה כמותו67, דבתחילה צ״ל היגיעה בהסברות, דהתורה לא ניתנה חתוכה, כי אם מ״ט פנים טהור ומ״ט פנים טמא68, ואח״כ צ״ל היגיעה בזה עד שמסיק שמעתתא אליבא דהלכתא, דזהו המעלה דמתון ומסיק לגבי חריף ומקשה69, כמבואר בשערי אורה70 ובהדרושים שלאחריו71.
וזהו נשא את ראש בני גרשון, שהו״ע הנשיאות ראש עצמי כמבואר בלקו״ת72, ואח״כ הנה ממשיכים זה בלימוד התורה בהרחבה, ולימוד המביא לידי מעשה, קיום המצוות בהידור ועד שבכל דרכיך דעהו73, ועד שיהי׳ באופן דראי׳ חושית בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (נשא) ד, כב. – מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו ד״ה וידבר אלקים דיום ב׳ דחג השבועות (סה״מ שבועות ע׳ שלא ואילך). לכללות המאמר – ראה ד״ה נשא השני שבלקו״ת פרשתנו (כג, ד), ובארוכה ד״ה נשא שבאוה״ת פרשתנו ע׳ רכה. שם ס״ג (ע׳ רל) ואילך. וראה גם ד״ה זה תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שכח ואילך). תש״ד (סה״מ תש״ד ע׳ 235 ואילך).
2) ל׳ הכתוב – יחזקאל א, א. וראה עבוה״ק ח״ד פי״ט.
3) שבהערה 1.
4) במדבר ג, יז.
5) שם ד, ב.
6) עה״פ.
7) ראה גם לקו״ת שבהערה 1.
8) ר״פ במדבר (א, א).
9) תהלים לד, א.
10) שם, טו.
11) ראה שו״ע אה״ע סקכ״ט סכ״א, ובנ״כ שם.
12) ראה לקו״ת שם כא, א.
13) ויחי מט, י.
14) עה״פ.
15) ע״פ ל׳ הכתוב – אסתר ג, ח.
16) נצבים ל, ד.
17) פ׳ ראה לב, ג.
18) המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקטז. סה״מ תרע״ח ע׳ סה. תרצ״ט ע׳ 191. ועוד. וראה לקו״ת בחוקותי מח, א. ובכ״מ.
19) ראה ב״י לטור יו״ד סרמ״ח.
20) ראה תניא פל״א.
21) כתובות סז, רע״א.
22) זהר – הובא בתניא פ״ד, רפכ״ג. וראה זהר ח״א כד, א. ח״ב ס, א. ועוד.
23) עירובין ב, א. וש״נ.
24) ברכות ח, ב. וראה תניא פל״ד.
25) דברי הימים-ב ה, י. וראה תניא פנ״ג.
26) חסר קצת. המו״ל.
27) ראה ד״ה איתא בזהר באוה״ת ויקרא ע׳ רנד. סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז. מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ רי. וראה גם ד״ה הנ״ל תשכ״ז (סה״מ ימי הספירה ע׳ קכג ואילך). תשמ״ב (שם ע׳ רד ואילך). תשמ״ו (שם ע׳ ריז ואילך). ד״ה תניא כו׳ זימנא חדא תשל״ג (סה״מ ימי הספירה ע׳ קמו ואילך). תשל״ח (שם ע׳ קצה ואילך). סה״מ ויקרא ע׳ רפח ואילך. ע׳ שכא ואילך. וש״נ.
28) ראה תענית כג, א.
29) תהלים קלג, א.
30) זח״ג נט, ריש ע״ב.
31) פרשתנו ס״ע רמ.
32) ראה פע״ח שער (ז) הק״ש רפט״ו. לקו״ת שה״ש בסופו. ובכ״מ.
33) אגה״ק דהבעש״ט – כש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו. ובכ״מ.
34) נגיד ומצוה בתחלתו מע״ח. נהר שלום בהקדמת רחובות הנהר בסופו. מ״ח מס׳ חיוב הנשמות פ״א מ״ב.
35) ב״ר פי״ד, ט. דב״ר פ״ב, לז.
36) ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות. וש״נ.
37) ראה רמ״ז לזח״ב מ, ב (מק״מ קמז, ב) ולזח״ג רס, ב (מק״מ קצ, ב).
38) אגה״ק רסכ״ו (קמב, ב).
39) שם סכ״ו (קמה, ב).
40) סוכה כח, א.
41) ראה זח״א ד, א.
42) קהלת ב, יג.
43) רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א.
44) ד״ה וידבר גו׳ שבהערה 1.
45) יתרו כ, א.
46) ספרי ופרש״י בהעלותך יב, א. ועוד.
47) ואתחנן ה, ד.
48) יתרו שם, ב. ואתחנן שם, ו.
49) עבוה״ק ח״א רפ״ח.
50) ראה לקו״ת עקב טז, א. ד״ה וידעת תרנ״ז (סה״מ תרנ״ז ע׳ מח ואילך). ובכ״מ.
51) ראה המשך תרס״ו ע׳ קפ ואילך. ועוד.
52) ברכה לג, ב.
53) ראה עמק המלך שער א. ל״ת להאריז״ל ס״פ חיי שרה. ע״ח סוף שער יג. סה״מ תרנ״ו ע׳ שפו בהגהה. סה״מ תרנ״ט ע׳ פ. המשך תער״ב ח״א ע׳ כז. סה״מ תרצ״ו ריש ע׳ 40. ובכ״מ.
54) ראה לקו״ת שה״ש א, ג. וראה המשך תרס״ו ע׳ מב ואילך. ועוד.
55) שבת פח, ב.
56) שיחת ש״פ במדבר (שיחות קודש תשל״ד ח״ב ע׳ 137 ואילך).
57) ראה שבת פט, א.
58) שבת ל, ב. פסחים קיז, א. וראה ד״ה לכה דודי תשי״ד פ״ב (סה״מ דרושי חתונה ס״ע קב-ג). וש״נ.
59) שה״ש ה, יג.
60) שבת שם.
61) תהלים קיט, קעב. ראה תו״א יתרו סז, ב. לקו״ת דרושים לסוכות פא, ג. שה״ש מד, ב. ובכ״מ.
62) מגילה ו, ריש ע״ב.
63) שבת סג, ב. וש״נ.
64) הל׳ ת״ת שלו פ״א סה״ד.
65) ראה אמרי בינה פתח השער פ״ג (א, ד) ואילך. שער היחוד (לאדהאמ״צ) בתחלתו.
66) יומא כו, א.
67) סנהדרין צג, ב.
68) ראה ירושלמי סנהדרין פ״ד ה״ב. ועוד.
69) הוריות בסופה.
70) שער החנוכה ד״ה בכ״ה בכסלו פנ״ו (כג, א-ב).
71) סה״מ תרס״ח ע׳ ר. תש״ח ס״ע 123 ואילך. ועוד.
72) שבהערה 1 – כג, סע״ג ואילך.
73) משלי ג, ו. וראה רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג.
[סה"מ במדבר ח"א ע' צה ואילך]
כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ד ע׳ 146 ואילך.