בס״ד. ש״פ פקודי, פ׳ שקלים, מבה״ח וער״ח אדר-שני ה׳תשכ״ז

הנחה בלתי מוגה

כי תשא את ראש בני ישראל¹, והנה בתשא ישנם ב׳ פירושים הפכיים זה מזה, הא׳ מלשון מנין² והב׳ מלשון הרמה³, דלכאורה שני פירושים אלו סותרים זה לזה, דתשא מלשון מנין היינו שהדבר נשאר במציאותו כמו שהי׳ מקודם ולכן אפשר להיות ענין המנין, ואדרבה כל ענין המנין הוא שישאר אח״כ במציאותו, כי אם לא, לא שייך ענין המנין, משא״כ לשון הרמה היינו שמתרומם אח״כ, עד שאין לו שום מדידות והגבלות, כי מכיון שהוא מתרומם ממקומו, ומקום הו״ע המדידה, במילא נעשה הוא למעלה ממדידה והגבלה, משא״כ ענין המנין והמספר הוא דוקא בענין של מדידה.

והנה⁴ בענין המספר, ידועה הקושיא ומובא ג״כ בשל״ה⁵, דלכאורה מהי המעלה בענין המספר, דהלא אין הברכה מצוי׳ אלא בדבר הסמוי מן העין⁶, וכאן הוא אומר שדוקא ע״י המספר הנה באים לזה שמסיים⁷ – לכפר על נפשותיכם. אלא מבואר בשל״ה דישנם ב׳ ענינים, את שדרכו למנות וכל שדרכו למנות⁸, ומובן דאת שדרכו למנות הוא דרגא נעלית מכל שדרכו למנות, וכמבואר בגמרא ביצה⁹ דלגבי את שדרכו למנות הכל מודים דלא בטיל משא״כ בכל שדרכו למנות יש מחלוקת אם בטיל, ואת הו״ע דיראו את הוי׳¹⁰ שאינו מציאות כלל בפני עצמו, אלא הוא בטל, משא״כ ענין דכל שדרכו למנות, הנה זהו ענין של מציאות, עד שאפשר להשתלשל מזה ההיפך ממש.

ולכאורה צריך להבין, דלכאורה הרי מבואר שיש מעלה בכל, דהרי כתיב¹¹ כי כל בשמים ובארץ, ותרגם דאחיד בשמיא וארעא, דהיינו שזה מחבר שמיא וארעא, והוא ספירת היסוד¹², משא״כ את הו״ע דספירת המלכות, וא״כ נמצא שכל הוא בבחי׳ דרגא נעלית יותר מאת.

והענין הוא, דהנה אומרים¹³ יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל, ומבואר בגמרא¹⁴ דלישנא מעליא נקיט, דבאמת כתיב¹⁵ עושה שלום ובורא רע, ולכן אומרים ובורא את הכל מצד לישנא מעליא נקיט. והנה הגם שהוא לישנא מעליא, מ״מ הוא לישנא מעליא רק לגבי רע, והו״ע דקליפת נוגה או למטה מזה.

והנה הטעם מה שאין הברכה מצוי׳ אלא בדבר הסמוי מן העין הוא מצד עינא בישא, ומובן דבמקום דלא שייך הענין דעינא בישא, אין שום חסרון גם כשאינו סמוי מן העין. והנה מבואר דביוסף לא שלטא בי׳ עינא בישא¹⁶, מצד שהוא במדריגת אצילות, והוא הי׳ למעלה יותר מיעקב, דלכן¹⁷ הנה ביוסף כשעשה לו לבושי הטבע, הי׳ זה לגבי׳ ענין של חסרון, עד שנענש על זה¹⁸, משא״כ לגבי יעקב הנה אדרבה לא הי׳ זה שום חסרון ואדרבה הי׳ צריך להמקלות¹⁹ וכו׳, כי דרגתו של יוסף היא למעלה יותר משל יעקב, ולכן הנה בדרגת יוסף הי׳ זה ענין של חסרון מה שעשה לו לבושי הטבע, כי דרגתו של יוסף היתה באצילות, ולכן הנה שם לא שייך שום ענין של עינא בישא, ולכן אמרו²⁰ דאנא מזרעא דיוסף קאתינא ולא שלטא בי׳ עינא בישא, והוא בדוגמת הדגים דוידגו לרוב בקרב הארץ²¹, דאע״פ שהם בארץ מ״מ וידגו לרוב כו׳ ולא שלטא בהם עינא בישא. ונמצא מובן דכל הענין דהברכה מצוי׳ בדבר הסמוי וכו׳ הוא מצד ששייך בהם עינא בישא, משא״כ במקום דלא שייך עינא בישא, אין שום חסרון בענין המספר.

ובזה יובן ג״כ מה שאומרים דאת שדרכו למנות הוא בחינה נעלית ביותר מכל שדרכו למנות, אע״פ שאומרים כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא שהוא היסוד, דכל מצד עצמו עדיין שייך לעינא בישא ולכן אינו שייך לענין המספר, משא״כ כשאחיד בשמיא וארעא, שנמשך בו מיחידו של עולם שאז נמשך בו דרגא נעלית ביותר, הנה אז לא שייך בי׳ ענין דעינא בישא. וזהו מה שמבואר²² על כל העובר על הפקודים, על דעבר בימא²³, דים הו״ע עלמא דאתכסיא, דמצד עלמא דאתכסיא לא שייך שום ענין דעינא בישא, וכמו הדגים שבים דלא שלטא בהו עינא כו׳, ועד״ז הי׳ בקריעת ים סוף, שהי׳ חיבור ים ויבשה, דהיינו שהי׳ גילוי עלמא דאתכסיא, ולכן הנה אומר כאן דבכדי שיוכל להיות ענין המספר דכי תשא, צ״ל כל דעבר בימא, ענין עלמא דאתכסיא, ובמילא לא שייך בזה עינא בישא, ואז אפשר למנות, ועד״ז שייך ג״כ בכאו״א הענין דכל דעבר בימא, דזהו ענין גילוי עצם הנשמה, דאז לא שלטא עינא בישא כו׳.

ובזה יובן ג״כ ב׳ הפירושים בכי תשא, הא׳ מלשון מנין והב׳ מלשון הרמה, כי בכדי שיוכל להיות כי תשא מלשון מנין צריך להיות ענין ההרמה, כדי שלא יהי׳ בהם נגף, בשביל זה צ״ל ענין ההרמה, שיתרומם למעלה מהראש (ער זאָל אויפגעהויבן העכער פון ראש), ואז נמשך מלמעלה למטה, שיש ענין המספר, ושם ממשיכים ענין למעלה ממספר, וכמבואר³ על כי תשא, דשאל משה במה תרום קרנם של ישראל, אמר לו ע״י צדקה, ועי״ז פועלים צדקה תרומם גוי כו׳²⁴, וכמו״כ ע״י הפצת המעיינות יהי׳ גילוי המשיח²⁵, שיהי׳ לא יכנף עוד מוריך גו׳²⁶ בביאת משיח צדקנו.

__________

1) תשא ל, יב.
2) ראה פרש״י וישב מ, כ.
3) ראה ב״ב י, ב.
4) בהבא לקמן – ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתכח ואילך. המשך תער״ב ח״א ע׳ קעא ואילך. ד״ה זה תשכ״ו (לעיל ע׳ עט ואילך).
5) שמז, א.
6) תענית ח, ב. ב״מ מב, א.
7) תשא שם, טו.
8) ראה ערלה פ״ג מ״ז. ביצה ג, ב. זבחים עא, סע״ב. וראה שו״ע יו״ד ר״ס קי ובנ״כ שם. וראה בכ״ז גם המשך תער״ב שם ע׳ קסז ואילך.
9) שם.
10) תהלים לד, י. ראה לקו״ת במדבר יג, ב.
11) דברי הימים-א כט, יא.
12) ראה זהר ח״א לא, סע״א. ח״ג (רע״מ) רנז, סע״א. זהר חדש קג, ב. ועוד.
13) ריש ברכת יוצר.
14) ברכות יא, ריש ע״ב.
15) ישעי׳ מה, ז.
16) ברכות כ, א. נה, ב. סוטה לו, ב. ב״מ פד, א. ב״ב קיח, ריש ע״ב.
17) ראה בכ״ז מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ ר. תו״ח ויחי קז [רמח], א-ב. אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ קנב. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שנב-ג. וש״נ.
18) ב״ר פפ״ט, ג. מדרש תהלים קה, ו. פרש״י ס״פ וישב.
19) ראה וישלח ל, לז ואילך.
20) ברכות, ב״מ וב״ב שבהערה 16.
21) ויחי מח, טז. ראה מקומות שבהערה 16. פרש״י עה״פ.
22) אוה״ת שבהערה 4 (ע׳ א׳תתלא). וראה גם סד״ה זה יתנו העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתעד). תשכ״א (לעיל ע׳ עא). וש״נ.
23) ירושלמי שקלים פ״א סה״ג.
24) משלי יד, לד. ראה ב״ב שם.
25) אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו. ובכ״מ.
26) ישעי׳ ל, כ.

[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' פב ואילך]

כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.