בס״ד. ש״פ בהר-בחוקותי, כ״ד אייר, מבה״ח סיון ה׳תשמ״ז
הנחה בלתי מוגה
להבין ענין ספירת העומר, הנה בענין ספירת העומר ישנם כמה ביאורים בהדרושים [ובהם כמה אופנים שונים בביאור הענין, אלא שאין איש שם על לב שהם אופנים שונים]. ביאור אחד, שעבודת ספירת העומר יש בה ב׳ הקוים דסור מרע ועשה טוב1. וכדמוכח גם ממה שאומרים אחרי ספירת העומר בכל יום בנוסח הריבונו של עולם, שספירת העומר היא כדי לטהרנו וכו׳ מענינים בלתי רצויים, סור מרע, וגם כדי לקדשנו בקדושתך העליונה, עד לתכלית השלימות שבזה, שזהו ענין עשה טוב. וזהו תוכן עבודת ימי ספירת העומר לפי אופן זה, בב׳ הקצוות דסור מרע ועשה טוב.
וביאור שני, שעבודת ספירת העומר היא רק בהקו דסור מרע2. וכמובן מהא דאיתא בזהר3 שמצות ספירת העומר היא בדוגמת מצות וספרה לה4, ספירת ז׳ נקיים, אלא שמצות וספרה לה היא רק על ז׳ ימים ומצות ספירת העומר היא מ״ט יום, לטהר את כללות ישראל בהקדמה להגילוי דמתן תורה. והרי ענין ספירת ז׳ נקיים (וספרה לה) הוא באופן שעד לאחרי גמר הז׳ נקיים והטבילה במקוה עדיין נחשבת בלתי טהורה כמו ברגע הראשון (כמ״ש הרמב״ם5 וכמובא לפסק הלכה בשולחן ערוך6 וכו׳), ורק אחרי גמר הז׳ נקיים והטבילה אז אפשר להיות היחוד עם הבעל עד באופן דוהיו7 לבשר אחד. ומזה מובן, דכן הוא גם בענין ספירת העומר לפי אופן זה, שכל העבודה היא רק בשלילת הענינים הבלתי רצויים, סור מרע, ורק לאחרי שלימות הספירה והטהרה אז בא הענין דעשה טוב שבמתן תורה. וכן מובן גם מהמבואר8 שענין ספירת העומר הוא בהמשך להבאת העומר הבא משעורים דוקא כמו מנחת סוטה9, משום שעבודת בנ״י בזמן הזה היא בבירור נפש הבהמית, דזהו מה ששעורים הוא מאכל בהמה10, וגם שהם כמו סוטה שדוקא לאחרי גמר כל הענינים אז נעשית מותרת לבעלה, דמזה מובן, שכל זמן שעדיין לא נשלם הבירור הרי הוא עדיין רק באופן דסור מרע בלבד.
וביאור שלישי, שהעבודה דספירת העומר היא רק בהקו דועשה טוב11. דהנה ידוע הכלל שהביא הרמב״ם במורה נבוכים12 שכשימצא דבר מורכב משני דברים וימצא אחד משני הדברים בפני עצמו חוץ מן הדבר ההוא המורכב, מתחייב מציאות האחר בהכרח חוץ מן הדבר ההוא המורכב גם כן. ומזה מובן גם בעניננו, שמכיון שמצינו אופן בביאור עבודת ספירת העומר, שהיא מורכבת מב׳ העבודות דסור מרע ועשה טוב, ומצינו אחד מהם בפני עצמו, ענין סור מרע (לפי ביאור הזהר), וא״כ מתחייב שיהי׳ גם אופן בעבודת ספירת העומר שכל כולה היא בהקו דעשה טוב בלבד. ויש לומר הביאור בזה, ע״פ המבואר בדרושי חסידות, שבעת יציאת מצרים היו ישראל בבחי׳ צדיקים13, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי14, שלפי זה לא הי׳ אצלם ענין של סור מרע, אלא כל העבודה היתה בענין דעשה טוב בלבד, עלי׳ מחיל אל חיל15 בקדושה גופא. [וכמבואר במ״א16 שזהו ההפרש בין עבודת חודש ניסן ולאחריו ועבודת חודש תשרי ולאחריו, דעבודת חודש תשרי היא עבודת התשובה, דבעל תשובה סורו רע, ולכן העבודה היא בהקו דסור מרע17, משא״כ עבודת חודש ניסן היא עבודת הצדיקים, עשה טוב בלבד]. ויש לומר שזהו ע״ד העבודה דלעתיד לבוא, שאז הרי את רוח הטומאה אעביר מן הארץ18, והעבודה תהי׳ בהליכה מחיל אל חיל בקדושה גופא, כדאיתא באגה״ק19, ומבואר במ״א בארוכה20. דזהו גם ענין ספירת העומר לפי אופן זה, הליכה ועלי׳ מחיל אל חיל בקדושה גופא. ולהעיר ממ״ש בשם מדרש הגדה21 שענין ספירת העומר הוא מחמת התשוקה דישראל במצרים לקבלת התורה, שמזה משמע שכל ענין ספירת העומר הו״ע חיובי בלבד והכנה למתן תורה.
והנה לפי אופן הא׳ דלעיל דספירת העומר יש בה ב׳ העבודות ביחד דסור מרע ועשה טוב, יש לומר שזהו מצד זה שספירת העומר היא ממוצע בין יציאת מצרים למתן תורה22. דבהיותם במצרים היו בנ״י בתכלית השפלות, ובשעת מתן תורה היו בתכלית העילוי, ומזה מובן שהעבודה שבינתיים שהיא הממוצע וההכנה לבוא מיציאת מצרים למתן תורה יש בה ב׳ הענינים, היציאה והשלילה דמצרים, סור מרע, וההכנה להגילוי הכי נעלה דמתן תורה, עשה טוב22.
והנה מזה שנתבארו בדרושי חסידות ג׳ האופנים שבעבודת ספירת העומר, העבודה דסור מרע, העבודה דעשה טוב, וב׳ העבודות יחד, מובן מזה, שג׳ אופנים אלו כולם ישנם בעבודת ספירת העומר, והיינו במעשה ספירת העומר שבכל יום ויום. ועוד זאת, שענין זה אינו ענין זמני בלבד ליום זה שספר ספירה זו וכו׳, אלא שזהו ענין נצחי, שהרי כל מצוה ומצוה פועלת יחוד נצחי למעלה כמבואר בתניא23, ועד״ז מצות ספירת העומר עם כל הענינים שבה. ונמצא, שג׳ עבודות אלו, סור מרע ועשה טוב כפי שהם ב׳ ענינים בפני עצמם, וכפי ששניהם ביחד, הרי הם בעבודת כל אחד מישראל תמיד. ולא עוד אלא שענין זה שייך גם לנשי ישראל, שהרי גם הן שייכות להכנה למתן תורה, ואדרבה, נשים קדמו לאנשים, כמ״ש24 כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ואח״כ ותגיד לבני ישראל אלו האנשים. ומה גם שהמדובר במצוות דאהבה ויראה כו׳ שהן מצוות תמידיות25, ולכן שייכות גם לנשים.
והנה עבודה זו דספירת העומר גופא (בג׳ האופנים שבה) הרי פעולתה היא באופן של גילוי אור, וכמבואר בכמה מקומות26 דענין וספרתם לכם27 הוא מלשון השמים מספרים כבוד א-ל28 לפי פירוש הזהר29 דהיינו נהרין ונצצין. והיינו, שכל עניני המצוות, סור מרע ועשה טוב, וחיבור שניהם יחד, כולם נעשים מתוך אור והתנוצצות ובהירות, ויתירה מזו, שהבהירות צ״ל ניכרת בגשמיות לעיני בשר. וכידוע הסיפור שסיפר כ״ק מו״ח אדמו״ר30 (סיפור ג״כ מלשון השמים מספרים31, נהרין ומנצצין), אודות אחד מחסידי אדמו״ר הזקן שהביא מעות המעמד באופן שהמטבעות היו מבריקות ונוצצות כאילו אך זה עתה יצאו מבית היציקה, שהשפשוף נעשה ע״י אשה כמבואר בהסיפור שם. ובהמשך הענין מביא שם מה שביאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בענין וספרתם לכם שהוא מלשון ספירות ובהירות, וספרתם לכם, צריכים לעשות שיהי׳ ה״לכם״ בהיר. ויש לבאר קשר הענינים, שענין הבהירות והאור שע״י המצוות צ״ל ניכר גם בגשמיות שהמטבעות מבריקות ומתנוצצות כו׳. ועד שהבהירות היתה ניכרת גם בממונו של אדם שמעמידו על רגליו, כמארז״ל32 עה״פ33 ואת כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, ועד שעי״ז הגבי׳ גם הראש, ועד שעי״ז נעשה בפשטות ענין מספרים כבוד א-ל, שהוסיף בכבוד הא-ל. ועד״ז יובן גם בכל העבודות שצריכים להיות באופן של אור ובהירות ושמחה, וכל זה צריך להיות ניכר גם בגשמיות כו׳.
ויהי רצון שע״י העבודה בכל זה הנה גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה34, דתמורת זה שצדקה עשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות35 באים להצדקה שיעשה הקב״ה עם ישראל ע״י שואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל36, שהקב״ה לוקח את כל אחד ואחד מישראל בזרועו37, והולך, יחד עם שכינתא שבגלותא38 (כמאמר רשב״י39 שבכל מקום שגלו שכינה עמהם), אל הגאולה האמיתית והשלימה, ובאופן דלא עיכבן אפילו כהרף עין40, ומתוך שמחה וטוב לבב. ושם יהי׳ המנין העשירי41 ע״י הקב״ה ומשיח צדקנו עצמו, שזה קשור עם חומש במדבר שקורין היום במנחה, שכל חומש זה נקרא (במשנה42 ובגמרא43) בשם חומש הפקודים על שם מנין בני ישראל שבתחילת הספר והמנין שבפרשת פינחס, פינחס זה אליהו44 מבשר הגאולה45, וכן תהי׳ לנו, שנזכה למנין העשירי ע״י הקב״ה ומשיח צדקנו, ומתוך שמחה וטוב לבב ומתוך שירה גדולה יחד עם כלי שיר, כמ״ש46 למנצח על השמינית, שתהי׳ השירה עם כלי שיר, כינור של שמונה נימין47, ונוסף לזה עלי עשור48, כינור של עשר נימין47, ולא עיכבן אפילו כהרף עין, ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) ל׳ הכתוב – תהלים לד, טו. לז, כז. ראה הנסמן בהערה 22.
2) ראה תו״א ויקהל פט, ג. (הוספות) קיד, א ואילך.
3) ח״ג צז, סע״א ואילך (ברע״מ). נת׳ בד״ה וספרתם תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ שנב ואילך). תרנ״ב (סה״מ תרנ״ב ס״ע לא ואילך). וראה גם מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ס״ע תשע. אוה״ת אמור ע׳ קסט. שם ע׳ קעג. לקו״ש חכ״ב ע׳ 119. וש״נ.
4) אחרי טו, כח.
5) הל׳ איסורי ביאה פ״ד ה״ב.
6) יו״ד ר״ס קצז.
7) בראשית ב, כד.
8) ראה אוה״ת שם (כרך ג) ע׳ תתמח ואילך. וראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) אמור קמ, ג. אוה״ת שם (כרך ד) ע׳ א׳פט ואילך.
9) סוטה יד, א (במשנה).
10) סוטה שם. פסחים ג, סע״ב. וראה לקו״ת אמור לו, א ואילך. דרושים שבהערה 8. ד״ה וספרתם שבהערה 3.
11) ראה לקו״ת מסעי פט, א. שם, ד. צב, ב. סהמ״צ להצ״צ מצות הקרבת וספירת העומר (כה, ב ואילך). סה״מ עזר״ת ס״ע ו ואילך.
12) ח״ב פ״א ד״ה עיון שני.
13) סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ שס. תרנ״ב ע׳ ג ואילך. וראה לקו״ש חי״ח ע׳ 119 ואילך. הנסמן בהערה 16.
14) יבמות כב, א. וראה בנדו״ד – לקו״ש שם (ע׳ 119). וש״נ.
15) ל׳ הכתוב – תהלים פד, ח.
16) ראה אוה״ת בא ד״ה החודש (ע׳ רנז ואילך). סה״מ שבהערה 13. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ מב-ג. ועוד.
17) ראה לקו״ת ואתחנן ט, ד. ובכ״מ.
18) זכרי׳ יג, ב.
19) סכ״ו (קמה, א).
20) ראה שיחת ש״פ ויקרא תשמ״ג (התוועדויות ח״ב ע׳ 1151-2).
21) הובא בר״ן סוף פסחים. וראה חינוך מצוה שו. לקו״ש חכ״ב ע׳ 114. וש״נ.
22) ראה ריש וסוף ד״ה וספרתם תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שיט. שם ע׳ שכז-ח). ועוד.
23) פכ״ה (לב, א).
24) יתרו יט, ג ובמכילתא ופרש״י עה״פ.
25) אגרת המחבר בהקדמת ספר החינוך.
26) רד״ה וספרתם בלקו״ת אמור לה, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ ע ואילך. אוה״ת חיי שרה קו, ב ואילך. ר״פ תשא. אמור ע׳ קסז ואילך. המשך תער״ב ח״א ע׳ קעד ואילך.
27) אמור כג, טו.
28) תהלים יט, ב.
29) ח״ב קלו, ב. וראה פרדס שער (ח) מהות והנהגה פ״ב. ביאוה״ז, אוה״ת והמשך תער״ב שבהערה 26.
30) ״התמים״ ח״ו ע׳ צד [שיד, ב] ואילך.
31) ראה פרדס שם. אוה״ת תשא שם. וראה ביאוה״ז, אוה״ת והמשך תער״ב שם.
32) פרש״י עקב יא, ו – מפסחים קיט, א. סנהדרין קי, א. במדב״ר פי״ח, יג. וש״נ.
33) עקב שם.
34) ב״ב י, א. וראה תניא פל״ז (מח, ב ואילך).
35) פסחים פז, ב.
36) ישעי׳ כז, יב. הובא בפרש״י שבהערה הבאה.
37) ראה פרש״י נצבים ל, ג.
38) ראה מגילה כט, א. זח״א קכ, ב.
39) מגילה שם.
40) ע״פ מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
41) תנחומא תשא ט. במדב״ר פ״ב, יא.
42) סוטה מ, ב.
43) שם לו, ריש ע״ב.
44) תיב״ע וארא ו, יח. פדר״א פמ״ז. זהר ח״ב קצ, סע״א. ח״ג (פינחס) רטו, א (ברע״מ). יל״ש ר״פ פינחס. פרש״י ד״ה לאו מר כהן – ב״מ קיד, ב.
45) פרש״י פרשתנו (בחוקותי) כו, מב. וראה גם תיב״ע ויל״ש שבהערה הקודמת. רמב״ם הל׳ מלכים פי״ב ה״ב.
46) תהלים יב, א. ערכין יג, ב.
47) ערכין שם.
48) תהלים צב, ד.
[סה"מ ימי הספירה ע' נב ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ קמא ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ג ע׳ 310 ואילך.