בס״ד. ש״פ נשא, ט׳ סיון ה׳תש״מ
הנחה בלתי מוגה
על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים1, וידוע דיוק רבותינו נשיאינו בזה2, מהו ענין עמידת העולם שהיא על ג׳ דברים אלו דוקא. וע״פ המבואר במדרש תנחומא3 שהאדם הוא עולם קטן, מובן, שגם עמידת העולם קטן היא על ג׳ דברים אלו, ואדרבה, עמידת העולם גדול הרי גם היא ע״י האדם (העולם קטן), שהרי על ידו הוא קיום ג׳ הקוין דתורה עבודה וגמילות חסדים, דתורה לא בשמים היא4 וניתנה לאדם למטה. וזהו בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית5, דבריאת העולם גדול, את השמים לרבות צבאיהם ואת הארץ לרבות צבאי׳, היא בשביל ישראל (עולם קטן) והתורה וכו׳. [ויש לומר (בדרך אפשר) שזהו הקשר למה שממשיך בהמאמר6 אחרי השאלה הנ״ל במארז״ל על ג׳ דברים העולם עומד, ויש להבין ענין ירידת הנשמה בגוף כו׳, כי העבודה בג׳ קוין הנ״ל היא ע״י הנשמות בגופים למטה דוקא]. וזהו מה שאמרו רז״ל7 ארץ יראה ושקטה8, בתחילה יראה ולבסוף שקטה, דבתחילה לא הי׳ העולם עומד, עד שהקדימו ישראל נעשה לנשמע והי׳ מתן התורה וקבלת התורה, דאז שקטה.
ולהבין כל זה יש להקדים תחילה מה שנת״ל9 בענין צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו10 זה מתן תורה11, שמזה משמע שישנו רק כתר אחד. ויוקשה בזה, שהרי אמרו רז״ל7 בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא מלאכי השרת כו׳ וקשרו כו׳ ב׳ כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, הרי שישנם ב׳ כתרים. ונתבאר בזה, דהנה במתן תורה כתיב12 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, דבענין הקדושה יש ג׳ בחינות, כמארז״ל במדרש רבה פ׳ קדושים13 משל למלך שעשו לו בני המדינה ג׳ עטרות מה עשה המלך נטל אחד ונתן בראשו ושתים נתן בראש בניו, כך העליונים מכתירין ג׳ קדושות להקב״ה בכל יום מה עושה הקב״ה נוטל קדוש אחד לעצמו הדא הוא דכתיב14 כי קדוש אני ושנים נותן בראש בניו הדא הוא דכתיב קדושים תהיו14 והתקדשתם והייתם קדושים15. ונמצא שיש כאן ג׳ עטרות והן ג׳ פעמים קדוש, דשנים נתן בראש בניו, הוא מה שאמרו שירדו מלאכי השרת וקשרו להם ב׳ כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. והעטרה שעטרה לו אמו זו כנסת ישראל הוא בחי׳ העטרה שנטל לעצמו. והגם שאמרו העליונים מכתירין שהכוונה על המלאכים, ואיך היא העטרה שעטרה לו אמו כנסת ישראל. אך זה יובן ע״פ מארז״ל16 שאין מלאכי השרת אומרים שירה עד שיאמרו ישראל למטה שנאמר17 ברן יחד כוכבי בוקר והדר ויריעו כל בני אלקים, ונמצא דמה שהמלאכים מכתירין תלוי בישראל דוקא, ונתבאר לעיל, שהעטרה הא׳ (קדוש הא׳) נמשכת היא ע״י קו העבודה, ושתי העטרות שנתן בראש בניו נמשכות ע״י גמילות חסדים ותורה.
וביאור הענין הוא, הנה הכתר שנתן המלך בראשו, קדוש הא׳, הו״ע קדושתי למעלה מקדושתכם, וכמ״ש14 קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם18. ולכן, המשכתו היא ע״י העבודה בבחי׳ בכל מאדך19 למעלה ממדידה והגבלה, דעל ידה ממשיכים הכתר שנתן בראשו (היינו לא רק ראשו אלא הכתר שעל גבי הראש). ובפרטיות הוא ע״י קו העבודה, עבודת התפילה, שע״י הביטול בתפילה שזהו ענין העמידה, ממשיכים הכתר שנתן בראשו, דהתפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה20, וכמאמר21 מט״ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל. והגם שלפני ירידת הנשמות למטה אמרו22 כל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי מלכא קדישא, בעולם האצילות (דגם הנשמות דבי״ע שרשן באצילות, כמו שאומרים23 על הנשמה שאתה בראתה ויצרתה וכו׳, דלפני זה היא נשמה שנתת בי, אצילות), שהיו שם בבחי׳ עמידה ותפילה, מ״מ ע״י העמידה דתפילה בנשמות בגופים למטה מגיעים למעלה מעלה יותר, כי זוהי העבודה בבחי׳ בכל מאדך. ועד״ז ע״י עבודת הקרבנות בכלל, שענינה הוא כמ״ש24 אדם כי יקריב מכם גו׳, הקירוב דישראל (מכם25), ומגיעה בבחינה נעלית ביותר, כמבואר בדרושי ההילולא26 דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס27, הנה עי״ז נמשך הכתר שנטל לעצמו. והגם שבבחינה זו אמרו28 וכי איכפת לי׳ כו׳, הרי נת״ל (בד״ה צאינה וראינה29) דמכיון שהמשכת האור היא מהמאור כו׳, הרי מזה גופא שע״י מעשה המצוות נמשך אור, מובן שהעבודה מגיעה גם במאור, אף שלא איכפת לי׳ כו׳. ועוד, דהרי סיימו במארז״ל זה28 לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהם את הבריות, דמזה מובן דצירוף הבריות איכפת לי׳, כי נשמות ישראל מושרשות בעצמותו ומהותו ית׳ למעלה מהתורה, וישראל ומלכא בלחודוהי*29, עד למעלה מבחי׳ מלכא, עצמותו ומהותו ית׳.
וענין הקדוש הב׳ הוא האור שבבחי׳ המשכה מלמעלה למטה, ונמשך הוא ע״י העבודה דבכל לבבך ובכל נפשך19 (שלמטה מבכל מאדך), ובפרטיות הו״ע מעשה המצוות (נעשה), קו הגמילות חסדים שהיא כללות כל המצוות, בחי׳ רצונו של הקב״ה, שבאופן דהמשכה מלמעלה למטה. דזהו החילוק בין תפילה למצוות. דענין התפילה הוא בחי׳ עלי׳ מלמטה למעלה, עד רום המעלות, וכמארז״ל30 בענין התפילה שהתפילה היא אליו ולא למדותיו, היינו למעלה מכל הבחינות ופירושים שבמדותיו, כולל הפירוש דמדידה והגבלה, כלומר, דע״י התפילה מגיעים לבחינה שלמעלה מכל מדידה והגבלה, גם למעלה מהמדידה דגבול ובלי גבול, ובלשון רבינו הזקן באגה״ק31 בבחינה שאין לו שום עילה וסיבה שקדמה לו ח״ו. משא״כ ענין המצוות הוא בחי׳ רצונו של הקב״ה, שנמשך מלמעלה למטה.
וענין הקדוש הג׳ הוא האור שנמשך מלמעלה למטה עוד יותר מבחי׳ קדוש הב׳, ולכן המשכתו היא ע״י התורה, נשמע, חכמתו של הקב״ה, כי קדוש הב׳ היות שהוא נעלה יותר לכן המשכתו היא ע״י המצוות, רצונו ית׳, שהו״ע נעלה יותר מחכמתו ית׳, משא״כ קדוש הג׳ המשכתו ע״י התורה.
אמנם בחי׳ קדוש הג׳, ענין התורה, הוא שנותן כח על ב׳ קדושות הנ״ל, כי התורה היא הממוצע המחבר בין קוב״ה וישראל, כמאמר32 ישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד. דהנה ענין התפילה, קו העבודה, ענין הקדמת נעשה לנשמע, ביטול לבעל הרצון33, הוא בחי׳ העלאה מלמטה למעלה, וענין המצוות, נעשה, הוא בחי׳ המשכה מלמעלה למטה. וב׳ בחינות אלו ישנם בתורה, שהרי בתורה לומדים גם על ענין התפילה וגם על קיום המצוות. וגם בלימוד התורה בכלל יש הבחינות דרצוא ושוב, דיבור התורה הו״ע ההמשכה שבתורה, כמ״ש34 הלא כה דברי כאש, דאף שהם כאש, מ״מ נמשכו כן למטה, ובחי׳ עיון התורה הו״ע ההעלאה שבתורה. ואדרבה, בענין זה התורה היא נעלית יותר מענין המצוות, כמבואר בכמה מקומות35 במעלת התורה על המצוות, שבתורה היא תכלית ההתאחדות דשכל משכיל ומושכל וכו׳. וע״כ התורה היא הממוצע המחבר בבחי׳ שרש השרשים ולמעלה מזה, שע״ז אמרו וכי איכפת לי׳ (קו התפילה), עם ענין המצוות, ואף שע״ז אמרו לא איכפת לי׳ מ״מ ע״י ביטול הגזירה שהי׳ בשעת מתן תורה נהי׳ איכפת לי׳ כו׳. ולכן נתנו הכתרים בקשר למתן תורה, ומהענינים כפי שהם בתורה נמשך בב׳ הכתרים האחרים כמ״ש36 בי מלכים ימלוכו גו׳.
וזהו ענין ירידת הנשמה למטה שהיא ירידה צורך עלי׳, דאף שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון (ובפרט נשמה דמ״ה) וירדה למטה לתקן הגוף ונפש הבהמית (כמבואר בתניא37), מ״מ, ע״י עבודתה למטה הרי היא עולה למעלה יותר. וזהו מ״ש38 שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, דבנות ירושלים הן הנשמות למעלה לפני ירידתם למטה. ובנות ציון קאי על הנשמות שלמטה, וזהו שחורה אני ונאוה בנות ירושלים, פירוש דהנשמות שלמטה אומרים להנשמות שלמעלה, דאע״פ דשחורה אני, מ״מ דוקא ע״י השחרות שבה, שהיא ע״י ירידתה מבחי׳ נשמה שנתת בי עד לעולם הזה והתלבשותה בגוף ונפש הבהמית וחלקו בעולם, הנה דוקא עי״ז היא נאוה, שנתאחד יותר בעצמותו ית׳ יותר מכפי שהיתה למעלה. והוא ע״י העבודה בג׳ קוין וכדאיתא בירושלמי39 אמר ר׳ חיננא בר פפא חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שנקראו ישראל ציון אלא בכתוב זה ואשים40 דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, דע״י העבודה בג׳ הקוין (ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך אלו מצוות, לנטוע שמים וליסוד ארץ זה קו העבודה שהרי השמים והארץ עומדים בזכות הקרבנות41), הנה עי״ז עמי אתה, ואמרו רז״ל42 אל תקרי עַמי (בפת״ח) אלא עִמי (בחירי״ק), שהם בתכלית ההתאחדות עם עצמותו ומהותו ית׳.
וזהו על שלשה דברים העולם עומד, העולם גדול והעולם קטן, דבשבילי נברא העולם43, וע״י העבודה בג׳ הקוין שכנגד ג׳ הכתרים הנ״ל, פועלים קיום ועמידת העולם. ובפרט ע״י מעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות44, ובאופן דאל יבוש מפני המלעיגים45, בכל הג׳ קוין תורה עבודה וגמילות חסדים יתגלה לעתיד לבוא ענין הכתרים, דעתה ענין הכתרים הוא בהעלם ואינו נראה בעיני בשר, משא״כ לעתיד לבוא נאמר46 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו גו׳, דכבוד הו״ע המלכות, כתר מלכות, ועטרותיהם בראשיהם47, כאשר קאתי מר דא מלכא משיחא, ובקרוב ממש.
__________
1) אבות פ״א מ״ב (שלומדים בשבת זו). – לכללות המאמר, ראה סה״מ עזר״ת ע׳ קצג ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ שז-ח. סה״מ עטר״ת ע׳ שפז ואילך. תש״ח ע׳ 201 ואילך. ועוד.
2) סה״מ עזר״ת שם ע׳ רג. וראה גם רד״ה זה תרנ״א (סה״מ תרנ״א ע׳ קסח).
3) פקודי ג. וראה גם זח״ג לג, ב. תקו״ז תיקון סט (ק, ב. קא, א). ועוד.
4) ראה ב״מ נט, ב.
5) בראשית א, א. תנחומא (באָבער) עה״פ פי׳ ג׳ וה׳. פס״ז, לק״ט, רש״י ורמב״ן עה״פ. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
6) סה״מ עזר״ת שם. ועוד.
7) שבת פח, א.
8) תהלים עו, ט.
9) בד״ה צאינה וראינה דיום ב׳ דחה״ש (סה״מ שבועות ע׳ תה ואילך).
10) שה״ש ג, יא.
11) תענית כו, ב.
12) יתרו יט, ו.
13) ויק״ר פכ״ד, ח.
14) קדושים יט, ב.
15) שם כ, ז.
16) חולין צא, סע״ב.
17) איוב לח, ז.
18) תו״כ עה״פ.
19) ואתחנן ו, ה.
20) ויצא כח, יב. זהר ח״א רסו, ב. ח״ג רמג, א. שו, ב. תקו״ז תיקון מה. ועוד.
21) ראה זח״א לז, ב. וראה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תש״ח שם ע׳ 202.
22) הובא בכ״מ בדא״ח בשם הזהר. וראה זח״ג קד, ב. וראה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א (ה) בסה״מ תרצ״ו ע׳ 62 (תש״ח ע׳ 182). וש״נ.
23) בברכות השחר (ברכות ס, ב).
24) ויקרא א, ב.
25) ראה לקו״ת ויקרא ב, ב. וראה גם ד״ה אדם כי יקריב תרס״ט (סה״מ תרס״ט ע׳ קנז ואילך). אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ ר ואילך). קונטרס לימוד החסידות פי״ב (ע׳ 20. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שנד). ועוד. הנסמן בהערה הבאה.
26) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״ב (סה״מ תש״י ס״ע 112 ואילך).
27) ראה זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב.
28) ב״ר פמ״ד, א. תנחומא שמיני ז.
29) סה״מ שבועות שם ע׳ תח.
*29) ראה זהר ח״א רח, ב. ח״ג לב, א.
30) ספרי – הובא בפרדס שער (לב) הכוונה רפ״ב. וראה בחיי דברים ד, ז. וראה סידור (עם דא״ח) שער הק״ש פה, ב ואילך. וראה גם לקו״ת ויקרא (הוספות) נא, ג ואילך. אמרי בינה פתח השער פט״ז ואילך. שרש מצות התפלה פ״ז (קיז, א) ואילך. ועוד.
31) ס״כ (קל, ריש ע״ב).
32) ראה זח״ג עג, א.
33) ראה לקו״ת שה״ש כב, א.
34) ירמי׳ כג, כט. וראה ברכות כב, א.
35) ראה תניא פ״ה. ועוד.
36) משלי ח, טו.
37) פל״ז (מח, ב) – מע״ח שער (כו) הצלם פ״א.
38) שה״ש א, ה. וראה לקו״ת שה״ש ו, ג.
39) תענית פ״ד סה״ב. מגילה פ״ג סה״ו. וראה גם זח״ג לה, א.
40) ישעי׳ נא, טז.
41) ראה קה״ע לירושלמי שם. וראה בכ״ז אוה״ת דברים ע׳ לח ואילך. ועוד.
42) זח״א ה, א.
43) סנהדרין לז, א (במשנה).
44) ראה תניא רפל״ז.
45) טור ושו״ע אדה״ז או״ח (מהדו״ת) ריש סימן א.
46) ישעי׳ מ, ה.
47) ברכות יז, א.
[סה"מ ימי הספירה ע' פז ואילך]
״לפי המנהג ללמוד פרקי אבות ״כל שבתות הקיץ״; שמוצאים הרי כמה מאמרים מרבותינו נשיאינו מהשבתות אחרי שבועות, המיוסדים על משנה בפרקי אבות – ע״ד המאמר ד״ה על שלשה דברים עזר״ת, שמשם נלקח המאמר הזה״ (שיחות קודש תש״מ ח״ג ע׳ 293).
מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ קסא ואילך.