בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, כ״ה שבט, מבה״ח אדר ה׳תשל״א
הנחה בלתי מוגה
כי1 תשא את ראש בני ישראל וגו׳ לכפר על נפשותיכם2, ואמרו רז״ל3 אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם במה תרום קרן ישראל אמר לו בכי תשא, ופירש״י אם באת לשאת ראשם בהגבהה קח מהם כופר לצדקה. וצריך להבין למה נשתנה לשון שאלת משה במה תרום קרן ישראל מלשון הכתוב, דהוה לי׳ לומר במה תשא ראש וכו׳. גם צריך להבין בתשובת הקב״ה בכי תשא, למה לא אמר בפירוש בצדקה (כפרש״י). והנה מזה מובן שמה שכתוב בתורה שבכתב הלשון תשא, הנה כמו שבא בתורה שבע״פ הו״ע הרמת קרן ישראל, ועד״ז בתשובת הקב״ה שענה למשה בכי תשא, שכמו שבא בפרש״י הו״ע הצדקה. ומכל זה מובן שאי אפשר לומר כמו שפירשו המפרשים, דלאחר שחטאו ישראל בעגל שאל משה במה תרום קרן ישראל, דלפי זה עדיין אינו מובן השינוי מלשון הכתוב, שהרי גם ע״ז שייך לומר נשיאת ראש, דע״י החטא הנה כשלת בעונך4, וכמבואר בהדרושים5 עה״פ4 שובה ישראל וגו׳. וגם דלפי זה בהכרח לומר דפרשת תשא הי׳ לאחרי יום הכיפורים, ובאמת יש בזה ג׳ דעות, אם ציווי הקב״ה על הקמת המשכן וגם נדבת המשכן בפועל הי׳ קודם החטא6, או שציווי הקב״ה הי׳ קודם החטא ונדבת המשכן הי׳ לאחר החטא7, או שגם ציווי הקב״ה הי׳ לאחר חטא העגל8, דהיינו שלאחרי שאמר הקב״ה סלחתי כדברך9 ביום הכיפורים, ציוה על נדבת המשכן, ולפי הנ״ל הרי בהכרח לומר שפ׳ כי תשא נאמרה לאחרי יום הכיפורים, וא״כ מהי שאלת משה במה תרום קרן ישראל, והלא כבר נתכפר להם החטא, וכמו שפירש״י10 בשמחה ובלבב שלם. וגם צריך להבין לפי פירוש זה מהי תשובת הקב״ה בכי תשא, שהו״ע הצדקה, הלא לפני זה כבר נתכפר להם ע״י התשובה וכו׳, וכמו שפירש״י11 מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, שזהו ע״י התשובה וכו׳.
ויובן12 בהקדים מ״ש בפרשתנו13 אם כסף תלוה את עמי וגו׳. ובמעלת הגמילות חסדים איתא במדרש14 אמר הקב״ה אם כסף תלוה את עמי ולא תקח ממנו ריבית, את עִמי (בעי״ן חרוקה), מה אני איני מוט לעולם אף אתה וכו׳. ובילקוט15 עה״פ16 כי חסד חפצתי ולא זבח, איתא פעם אחת הי׳ רבן יוחנן בן זכאי מהלך בירושלים והי׳ רבי יהושע מהלך אחריו, ראה בית המקדש שהוא חרב אמר אוי לנו על הבית שחרב מקום שמתכפרין בו עוונותינו, אמר לו בני אל ירע לך שיש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה ואי זה זה גמילות חסדים, לכך נאמר כי חסד חפצתי ולא זבח, ואומר17 אמרתי עולם חסד יבנה. והנה המעלה בגמילות חסדים (על קרבנות) היא במה שענינו ההמשכה וכו׳, משא״כ ענין הקרבנות הוא ענין ההעלאה. אמנם גם בקרבנות ישנו ענין ההמשכה, וזהו ענין הנסכים, שהקרבן עצמו הו״ע ההעלאה וכו׳, והנסכים הו״ע ההמשכה שעי״ז נעשה דירה לו ית׳ בתחתונים18. אלא שבקרבנות הנה עיקר ענינם הוא העלאה, וענין הנסכים שעי״ז הוא ההמשכה, הו״ע טפל, ובגמילות חסדים הנה עיקר ענינו הוא ההמשכה וכו׳.
אבל עדיין אינו מובן, הלא בקרבנות כתיב19 ריח ניחוח להוי׳, דהפירוש בזה הוא דע״י הריח שהו״ע ההעלאה נעשה ניחוח מלשון נחות דרגא שהו״ע ההמשכה למטה20, וידוע גודל מעלת הקרבנות, וכמו שאמרו רז״ל21 אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, ואמאי אקרי קרבן על שם שמקרב22 וכו׳, הרי שגם ענין הקרבנות הו״ע ההמשכה. אך הענין הוא, דישנו זבח סתם וזבח תמיד, ומ״ש חסד חפצתי ולא זבח קאי על זבח סתם וכו׳, אבל זבח תמיד הוא אותו הענין דגמילות חסדים. דהנה אמרו רז״ל23 מה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב״ה ממלא את העולם, וכמו שקישור הנשמה בגוף הוא ע״י האכילה, עד״ז הנה מה שהקב״ה ממלא את העולם, הוא ע״י התמידין, דמשום זה נקראים ישראל רעיתי פרנסתי דישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, והוא ע״י קרבנות התמיד בבוקר ובערב24, שזהו ענין התפילה דתפילות כנגד תמידין תקנום25, וכמ״ש26 גומל נפשי איש חסד27. ועד״ז הו״ע הקטורת, וכמ״ש28 תכון תפילתי קטורת לפניך, שהוא מלשון קטירא וכו׳, שעי״ז נעשה החיבור והקשר של אלקות ועולם וכו׳. וגם שע״י הקטורת שהם הי״א סממנים, נעשה הבירור גם בג׳ קליפות הטמאות לגמרי וכו׳29.
אך עדיין אינו מובן מה שאמר יש לנו כפרה אחרת שהיא כמותה, הרי החסד הי׳ גם בזמן בית המקדש. אלא הכוונה בזה על ענין התפילה שהו״ע החסד כנ״ל, דבזמן שבית המקדש הי׳ קיים, הי׳ התפילה במיעוט, ואחר החורבן נתרבה ענין התפילה, וכמ״ש הרמב״ם30. וזהו שבזמן הזה תפילה דאורייתא, וכמ״ש אדמו״ר הזקן באגה״ק הידועה31 דהאומרים דתפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם, אע״פ שהוא בעצמו פסק בשולחן ערוך שלו32 דתפילה היא מדרבנן. וזהו גם שייכות ענין גמילות חסדים כפשוטו לענין התמיד, וכמ״ש הש״ך עה״פ33 מלבד עולת הבוקר, מלבד ר״ת מלוה לעני בשעת דחקו, הרי הוא כעולת הבוקר כו׳ שהוא התמיד. וזהו גם מה שבמשנת אלו דברים34 שחשיב ענינים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה וכו׳, הנה ההתחלה היא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים, דאב הוא הקב״ה ואם היא כנסת ישראל וכו׳, וכיבוד אב ואם הו״ע חיבור הקב״ה וכנסת ישראל, שהו״ע הפרנסה כנ״ל, וזהו גם ענין עיון תפילה שהו״ע ההמשכה כנ״ל.
והנה כשחטאו ישראל בעגל, הגם שנתכפר להם ע״י התשובה, הנה מ״מ נשאר איזה רושם, וכמ״ש35 וביום פקדי ופקדתי גו׳. ומשה שמצד עצמו לא הי׳ שייך לענין החטא כלל מסר עצמו (האָט זיך אַיינגעשטעלט) ואמר36 ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת (שהוא לפי שלא הי׳ לו שייכות להחטא וכו׳), ושאל במה תרום קרן ישראל. הנה קרן אינו מציאות, ולדוגמא קרן מזרחית צפונית, שהיא נקודה בלי התפשטות והוא רק התחברות ב׳ הצדדים, שאם יש לו איזה התפשטות הרי אין זה קרן, כי אם חלק מצד מזרח או צד צפון, והקרן הוא נקודה בלי התפשטות, ומבחינה זו שבקרן בא לתוקף הכי גדול, ועד שקרני החיות כנגד כולם לא רק כנגד רגלי החיות כו׳37, כי אם שהם למעלה גם מהראש וכו׳. וזהו מה ששאל במה תרום קרן ישראל, דהתוקף שבהקרן הוא דוקא כשהוא על הראש, אבל כשהוא גדוע הוא למטה כו׳, וע״ז שאל משה במה תרום קרן ישראל, והיינו שגם חכמה דקדושה בחי׳ משה שואל שאלה זו. וע״ז ענה הקב״ה למשה בכי תשא, והיינו שזהו ע״י הקב״ה, שנמשך מבחי׳ עצמות ומהות (וכמבואר בלקו״ת38 על מארז״ל39 קמיפלגי במתיבתא דרקיע, דקדוש וברוך ביחד הוא עצמות ומהות), ומ״מ צריך להיות ע״י משה, היינו שצריך להיות נמשך בכחות פנימיים, ובסגנון אחר שגילוי הסובב הוא ע״י ממלא דוקא. והנה זהו מה שפירש״י בצדקה, דבזמן הגלות דנפלה סוכת דוד עד בחי׳ רגלים ועקבים שהוא בחי׳ עשי׳, וכדאיתא באגה״ק40, לכן אינו מספיק בחי׳ התורה שהוא ברוחניות, אלא צ״ל העבודה במעשה דוקא, בחי׳ הצדקה. וזהו גם ענין ראש חודש ונפקדת כי יפקד מושבך41, שע״י בחי׳ הביטול כנ״ל בענין קרן, עי״ז דוקא בא לבחי׳ הגילוי וכו׳, שזהו מה שהם עתידין להתחדש כמותה42. וזהו מ״ש לכפר על נפשותיכם ב״פ, ובפעם הב׳ כתיב לפני הוי׳, שע״י בחינה זו מגיעים עד לפני הוי׳, למעלה מבחי׳ הוי׳, שע״י עבודת הצדקה מקרבין את הגאולה, דאין ישראל נגאלין אלא בצדקה43, ועי״ז נעשה הרמת קרן ישראל ובאופן של קרנו תרום בכבוד44.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה בהנסמן לקמן הערה 12.
2) ר״פ תשא (ל, יב-טז).
3) ב״ב י, ב.
4) הושע יד, ב.
5) לקו״ת שבת שובה סה, א ואילך. וראה ד״ה שובה ישראל תשמ״א (סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ קמט ואילך). וש״נ.
6) זח״ב רכד, א.
7) שם קצה, א. רמב״ן ר״פ ויקהל.
8) תנחומא תרומה ח. וראה פרש״י תשא לא, יח. לג, יא.
9) ל׳ הכתוב – שלח יד, כ. ראה תנחומא פקודי יא. פרש״י תשא לג, יא. עקב ט, יח. תוד״ה כדי – ב״ק פב, א. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 570 הערה 10. וש״נ.
10) תשא לג, יא.
11) שם. עקב ט, יח. י, י.
12) בכל הבא לקמן – ראה ד״ה אם כסף תלוה באוה״ת פרשתנו (משפטים) ע׳ א׳קסב ואילך. וראה גם ד״ה הנ״ל תשכ״ז (סה״מ שמות ח״ב ע׳ קסג ואילך), ובהנסמן שם הערה 1.
13) משפטים כב, כד.
14) שמו״ר פל״א, יז (בסופו).
15) שמעוני – הושע רמז תקכב.
16) הושע ו, ו.
17) תהלים פט, ג.
18) ראה לקו״ת שלח מא, ג ואילך. ובכ״מ.
19) ויקרא א, ט. ועוד.
20) ראה לקו״ת תצא לה, ג. שמע״צ צב, ד.
21) תענית כז, ב.
22) ספר הבהיר סימן מו (קט). וראה לקו״ש חט״ז ע׳ 294 הערה 21. וש״נ.
23) ראה ברכות י, א. ויק״ר פ״ד, ח. מדרש תהלים קג, א.
24) שהש״ר פ״א, ט (ו).
25) ברכות כו, ב.
26) משלי יא, יז.
27) ראה פרש״י ד״ה ה״ג – שבת קכז, ב.
28) תהלים קמא, ב.
29) ראה תו״א תולדות כ, ב ואילך. אוה״ת תולדות קנב, א ואילך. סה״מ סוכות-שמח״ת ס״ע ג ואילך. וש״נ. שם ע׳ רכד ואילך. וש״נ.
30) הל׳ תפלה פ״א ה״א ואילך. וראה לקו״ת בהעלותך לב, ד.
31) אגרות-קודש אדה״ז ח״א (קה״ת, תש״מ. תשמ״ז) סט״ו (ס״ע לג-לד). וש״נ.
32) או״ח ר״ס פט.
33) פינחס כח, כג.
34) פאה פ״א מ״א.
35) תשא לב, לד ובפרש״י.
36) שם, לב.
37) חגיגה יג, א.
38) תזריע כד, ג.
39) ב״מ פו, א.
40) סימן ט.
41) שמואל-א כ, יח.
42) נוסח קידוש לבנה (סנהדרין מב, א).
43) רמב״ם הל׳ מתנות עניים פ״י ה״א. וראה לקו״ש חכ״ט ע׳ 242-3 הערה 22 ובשוה״ג. וש״נ.
44) תהלים קיב, ט.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' רנגואילך]