בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, כ״ה שבט, מבה״ח אדר ה׳תשמ״ח
הנחה בלתי מוגה
זה יתנו גו׳ מחצית השקל גו׳1, הנה ידועים דרושי רבותינו נשיאינו לדורותיהם על פ׳ שקלים, שחלק מהם כבר נדפס [מתחיל מתו״א לרבינו הזקן2 (שנדפס בדור הצ״צ3 והי׳ מוכן לדפוס כבר בזמן אדמו״ר האמצעי4), וגם בדרושי אדמו״ר האמצעי5 (אשר לפעמים נעתק בהם לשון אדמו״ר הזקן עצמו), וכן בדרושי רבותינו נשיאינו ממלאי מקומו], דצריך להבין, מדוע נשתנתה מצוה זו משאר מצוות התורה, שמצוותה במחצית דוקא. ויש להוסיף בזה, דבכל עניני מצוה וקדושה הרי הכלל הוא שצריכים להיות מלאים ושלמים, דכלי שרת מקדשין כשהם מלאים ושלמים דוקא6, וכן הכהן המקריב והקרבן הנקרב צ״ל תמים דוקא [ועד״ז מבואר בכמה מקומות7 הטעם שלעתיד לבוא דוקא יהי׳ קיום המצוות כמצות רצונך8, משום שלעתיד לבוא יהי׳ האדם המקיים את המצוה והדבר שעושים בו את המצוה בתכלית השלימות, ונמצא, שכדי שהמצוה תתקיים בשלימותה צ״ל הכל באופן של תמימות ושלימות], וא״כ מדוע מצוה זו היא נתינת מחצית השקל דוקא ולא שקל שלם. ובפרט שבפסוק גופא1 מודגש שיש שקל שלם שהוא בן עשרים גרה. וביותר אינו מובן מה שהכתוב מדגיש שהנתינה היא מחצית, שהרי סכום זה אפשר לומר בלשון אחר, עשרה גרה, מבלי להדגיש שזהו מחצית של שקל שלם. ואעפ״כ מודגש בכתוב שצ״ל נתינה של מחצית, ועד שהדין הוא שנותנים מטבע של חצי שקל דוקא ולא כסף או שוה כסף שעולה לסכום זה9. ועוד זאת, שבמצוה זו גופא מודגש שמעשה המצוה צ״ל נתינה אחת, ולא לחלק הנתינה לכמה חלקים, כמ״ש הרמב״ם10 [ומקורו צריך עיון] שאינו נותנו (מחצית השקל) בפעמים רבות כו׳ אלא נותנו כולו כאחת בפעם אחת, וא״כ מדוע מודגש יחד עם זה שנתינה זו עצמה היא נתינה אחת שלימה, הרי היא נתינה של מחצית השקל ולא של דבר שלם (עשרה גרה).
והנה נקודת הביאור בזה בהדרושים, דזה שנקרא בשם מחצית השקל דוקא הוא ללמדנו שישנה עוד מחצית11, ושניהם יחד הם שקל הקודש, שקל שלם, כלומר, שע״י העבודה במחצית זו (נתינת מחצית השקל) פועלים גם במחצית השני׳, עד ששני החצאים יחד נעשים שקל הקודש, שקל שלם. ובפרטי אופני הביאור (בהתוכן של ב׳ החצאים) מבואר בהדרושים כמה וכמה אופנים, מלמעלה מעלה עד אין קץ12 ולמעלה מזה, עד למטה מטה עד אין תכלית12 ולמטה מזה. ובכללות יש בזה שני ביאורים13. ביאור א׳ (באופן שלמעלה מעלה עד אין קץ) ששני החצאים קאי על הקב״ה וישראל14. וכתורת הרב המגיד15 עה״פ16 עשה לך שתי חצוצרות שתי חצאי צורות, שישראל והקב״ה הם שתי חצאי צורות כביכול, וענין נתינת מחצית השקל הוא מחצית התחתונה, עבודת ישראל באופן דהעלאה מלמטה למעלה (בהמחצית שלהם), ועי״ז פועלים ההמשכה מלמעלה למטה דהמחצית שלמעלה17, עד שמתאחדים יחד להיות שקל שלם. והביאור הב׳ (ועד באופן שלמטה מטה עד אין תכלית) הוא, דהמחצית שנותנים קאי על עשר כחות דנפש האלקית (עשר גרה), וענין הנתינה הוא העבודה עם העשר כחות דנפש האלקית, וע״י עבודה זו נעשה בירור ועלי׳ בעשר כחות דנפש הבהמית18 (מחצית השני), עד שהנפש האלקית והנפש הבהמית נעשים יחד שקל שלם. וכמובא19 משל לזה מכף מאזניים שכששוקלים דבר אחד על כף מאזניים, ושמים מחציתו בצד אחד ומחציתו בצד השני, הרי ע״י ירידת מחצית שבצד אחד עולה המחצית שבצד השני. ועד שמובא בהדרושים20 משל לזה בקצה הכי תחתון, ממשלי ר׳ מאיר21, שרימה שועל את הזאב וכו׳ ובא לו על הבאר ועל שפתו מוטל עץ וחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים, נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה, אמר לו הזאב כו׳ איך אני ארד, אמר לו היכנס אתה בדלי העליון, נכנס והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה כו׳. ומבואר בזה20, דהזאב הוא משל לקליפות, והשועל הוא משל לקדושה, ומה שרימה השועל למטה את הזאב היינו הבירור של הקליפה ע״י הקדושה. היינו דירידת השועל למטה ענינה הוא להעלות את הניצוצין, דלכן כשירד השועל למטה עלה הדלי התחתון למעלה, ואח״כ פעל השועל בירור גם בקליפת הזאב, תכלית הירידה. והכח לזה מובן ע״פ המבואר בחסידות בכמה מקומות22 שכל הגבוה יותר יורד למטה ביותר [ובכמה מקומות23 הלשון כפולה, כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, ויש לעיין בטעם וביאור שינוי זה]. ויש לומר, שהעלי׳ של הזאב רומזת גם להעילוי דלעתיד לבוא שאז יהי׳ וגר זאב עם כבש24.
והנה ע״י הירידה נעשה גם עלי׳ ועילוי, וכמו במשל דשועל וזאב, דע״י שירד השועל לברר את הזאב, נעשה אח״כ גם עילוי בהשועל. ואדרבה, מכיון שהירידה היא ירידה גדולה ביותר, שהשועל יורד לברר את הזאב, תכלית הקליפה, לכן העלי׳ שע״י ירידה זו הרי היא עלי׳ גדולה ביותר. וזהו גם ענין מחצית השקל, שהמחצית האחד פועל במחצית השני, היינו דלא רק שהמחצית דקדושה (שועל) פועל בירור במחצית התחתון (זאב), אלא עוד זאת, שהירידה בבירור זה של המחצית התחתון (זאב) פועל עילוי נעלה שלא בערך במחצית העליון (שועל)25. ויש להוסיף, דע״י שהנפש האלקית מבררת את הנפש הבהמית, נעשה עילוי לא רק בהעשר כחות דנפש האלקית, אלא גם בעצם הנפש (מזל שבנשמה). ויש לומר הביאור בזה ע״פ המבואר במ״א26 בביאור מאמר ר׳ יוחנן בן זכאי27 שאמר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי, דלכאורה תמוה, שהרי ר׳ יוחנן בן זכאי לא הלך ד׳ אמות בלא תורה ובלא תפילין28, ופ׳ שנה למד ולימד תורה29, ומה מקום לספק איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, ומבואר בזה, דכל זה הוא בכחות הגלויים, אבל הספק אצלו הי׳ לגבי עצם הנפש שלו, מזל שבנשמה (ומה שלא התבונן כל הזמן בעצם הנשמה יש לומר שמכיון שהי׳ עסוק בעבודתו לא הי׳ לו פנאי כל ימיו להתבונן בעצם נפשו). אך לכאורה זה גופא אינו מובן, שאם לא הי׳ זה ביכולתו, א״כ מדוע מגיע לו עונש על זה, הרי היסוד לענין שכר ועונש הוא הבחירה חפשית שיש לאדם (כמ״ש הרמב״ם בהלכות תשובה30), וכיון שהמדובר הוא לגבי עצם הנפש שבזה אינו שייך ידיעה כו׳, א״כ מדוע יגיע לו עונש ע״ז עד שאינו יודע אם יהי׳ לו חלק בגן עדן. ועל כרחך צריך לומר שע״י עבודת האדם בכחות הנפש שבגוף יש בכחו לפעול גם במזל שבנשמה, אלא שפעולה זו היא ע״י עבודה מיוחדת, היינו זה גופא שבכה ואמר איני יודע באיזו דרך מוליכין אותי (ובפרט שהבכי׳ היתה באופן שתלמידיו ראו זה ושאלוהו על זה), וכידוע31 שאפילו אנחה (אַ קרעכץ) של אדם מישראל הרי זה תשובה עילאה, ועי״ז גופא פעל בירור בעצם נפשו32. דמכל זה מובן, שעשר כחות הנפש המלובשים בגוף יש בכחם לפעול עילוי בבחי׳ מזל שבנשמה.
ועפ״ז יש לומר, דתוכן העבודה דמחצית השקל הוא אשר הירידה היא לצורך עלי׳, שירידת המחצית העליונה לברר את המחצית התחתונה פועלת עלי׳ נעלית ביותר. ולכן מצות מחצית השקל כפשוטה היא מצוה כללית ביותר, שהרי מהכסף דמחצית השקל נעשו אדני המשכן33, יסוד המשכן, ועוד זאת, שקרבנות התמיד שבמשכן ובמקדש, שהקריבו אותם בכל יום בשחרית ובין הערביים, היינו שהם כוללים את כל הקרבנות, נקנו ע״י מחצית השקל34. ועד שנעשה מזה תרומה חדשה, שזה מורה על גודל העילוי שנעשה ע״י מחצית השקל, שהרי יש סברא לכאורה שיסיימו תחילה התרומה של שנה שעברה, ובפרט שיש לה קדושה חמורה ואסור לבזבז איזה דבר שבמקדש, מ״מ נעשה מהשקלים תרומה חדשה.
וזהו גם מה שמסיים בכתוב1 לכפר על נפשותיכם, שגם בזה ישנם שני הענינים הנ״ל (הבירור דהזאב והעלי׳ דהשועל). הא׳ שענינה של מצוה זו הי׳ לפעול כפרה על חטא העגל35 שהוא חטא גדול ביותר36 בדוגמת חטא עץ הדעת37, עד שבפרט אחד הרי הוא גדול מחטא עץ הדעת, שהרי חטא עץ הדעת הי׳ לפני מתן תורה, לפני ביטול הגזירה דהתחתונים לא יעלו והעליונים לא ירדו38, משא״כ חטא העגל הי׳ לאחרי ביטול גזירה זו, ומזה מובן, שחטא זה הוא חטא גדול ביותר. והחידוש דמחצית השקל הוא לכפר על נפשותיכם, לתקן גם ירידה גדולה זו. והב׳ שזה מוסיף עילוי גדול יותר בקדושה, וכדאיתא במדרש39 שאמר לו הקב״ה למשה אל תצטער כו׳, היינו שאפילו מצד חכמה דקדושה (משה) יש מקום לצער (מפני גודל הירידה), וזקוק הוא שדוקא הקב״ה יאמר לו אל תצטער, כי ע״י הלוחות האחרונות שבאו לאחרי התשובה על חטא העגל, הי׳ עילוי גדול יותר באופן דכפליים לתושי׳39, וכמאחז״ל40 דאלמלי לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע, ודוקא ע״י התשובה נעשה באופן דכפליים לתושי׳.
ובזה יובן גם זה שלכפר על נפשותיכם כולל גם הכפרה והביטול דהזוהמא והיפך החיים (דחטא עץ הדעת41) שחזר ע״י חטא העגל42, ועד שמחצית השקל גם מונע (מלכתחילה) הענין דהיפך החיים, שלא יהי׳ בהם נגף43, כי גם בזה יש דוגמת שני ענינים הנ״ל (בירור הזאב ועליית השועל). הא׳ שתוכן עבודה זו הוא לברר גם במקום הכי תחתון דהיפך החיים, מקום הקליפות שנקראים מתים44, כי חיים הוא רק בקדושה שהיא דבוקה באלקות (מקור החיים), וכמאחז״ל45 ועשרה נקראו חיים כו׳ וכמ״ש46 ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים גו׳, ומזה מובן, דהיפך החיות מורה על הירידה למטה מטה ביותר. וגם דרגא זו מתבררת ע״י העבודה דמחצית השקל, דזהו מה שהשועל (פיקח שבחיות47, דיש לומר שחיות הוא גם מלשון חיים) מעלה את הזאב. הב׳ שזה פועל עילוי גם בשועל עצמו, שע״י הירידה בהיפך החיים באים אל העלי׳ הכי נעלית דתחיית המתים, שהם חיים נצחיים שאין אחריהם הפסק, וכפסק תורת החסידות48 כשיטת הרמב״ן49 שתכלית בריאת עולם הזה הוא תחיית המתים, כי עיקר השלימות הוא נשמות בגופים דוקא. [ויש לומר עוד, דזה גופא שיש מחלוקת בדבר הרי זה מעין ענין של ירידה, כמבואר באגה״ק50 בביאור הרעיא מהימנא51 דזה שפנימיות התורה נקראת עץ החיים הוא משום שלית תמן לא קשיא ולא מחלוקת כו׳, ודוקא מחלוקת זו שהיא בחי׳ ירידה מביאה את המסקנא שזהו העילוי דתחיית המתים].
ויש לומר, שכעין זה מצינו גם בדור המדבר, דזה שהי׳ ענין של העדר החיים בדור המדבר לפני הכניסה לארץ ישראל, וגם אצל משה רבינו, הרי א׳, ירידה זו בבחי׳ היפך החיים פעלה בירור גם במקום הכי תחתון. וב׳, עי״ז נעשה אח״כ העלי׳ דואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום, ועד שזה הי׳ הכנה לכיבוש ארץ כנען לעשות ממנה ארץ ישראל, היינו לא רק לעשות ארץ ישראל ברוחניות52 בעולם הנשמות, אלא יתירה מזו, בארץ כנען שמעשי׳ מקולקלים מכל האומות53, ואפילו מארץ מצרים54, שהרי ארץ מצרים כבר נתבררה לפני מתן תורה כמ״ש55 גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות, וכתיב56 ויהי בשלח פרעה את העם וגו׳, משא״כ כנען הי׳ בתכלית הירידה (גם לאחרי מתן תורה57, לאחרי ביטול הגזירה38 דעליונים לא ירדו למטה כו׳), וע״י כיבוש יהושע נעשה בהם ההפיכה מארץ כנען לארץ ישראל.
ואילו זכו היתה אז גאולה שלימה ונצחית שאין אחרי׳ גלות58 (באם היתה הכניסה לארץ ע״י משה רבינו59), כולל הענין דחיים נצחיים שע״י תחיית המתים. ומה שלא הי׳ כן בפועל הוא משום שלא זכו. אבל לאחרי ריבוי העבודה במשך זמן הגלות, כולל העבודה במקום הקליפות והעדר החיים שבה, שיש בה ב׳ הענינים הנ״ל, א׳ בירור במקום הכי תחתון, וב׳ שעי״ז נעשה הכנה לעלי׳ דתחיית המתים, שאז יהי׳ עיקר ושלימות הגילוי דואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים, חיים נצחיים שאין אחריהם הפסק, שתחיית המתים הוא דוקא מעצמותו ית׳60, הרי עתה יזכו לתחיית המתים, ולא רק תחיית המתים (המשכת חיים נצחיים מעצמותו ית׳) באופן כללי, אלא גם באופן פרטי, לכל אחד ואחת מישראל, לנשמה זו ולגוף זה עם כל רמ״ח אברים ושס״ה גידים וחלקו בעולם וכו׳. וע״ד המבואר בדרושי אדמו״ר האמצעי61 בנוגע להתבוננות, שאינו מספיק ההתבוננות באופן כללי וצריכים גם להתבוננות באופן פרטי, כמו״כ הוא גם בענין תחיית המתים שזה יהי׳ לא רק באופן כללי אלא גם באופן פרטי, לכל אחד ואחת מישראל בפרט. והיינו, שבדור זה יהי׳ חידוש לגבי דור המדבר, שהרי דור המדבר לא זכו לכניסת הארץ ולואתם הדבקים בה׳ אלקיכם חיים, וענין זה הי׳ רק אצל הדור שלאחריו, משא״כ בגלות זה יזכו לזה דור האחרון של הגלות שהוא הוא הדור הראשון של הגאולה.
והענין בעבודה, הנה אמרו רז״ל62 לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות (ע״ד מ״ש הרמב״ם63 מצוות התורה ניתנו לתקן הדעות וליישר כל המעשים). ובזה גופא צ״ל עליות תמידיות בהתיקון והצירוף. ומזה מובן במצות מחצית השקל לכפר על נפשותיכם, בירור התחתון (הזאב) ועליית הקדושה (השועל), שגם זה שייך לעבודת האדם. ויש לומר שזה מובן ע״פ מה שנת״ל64, דמה שלפני תחיית המתים צריך להתקיים מ״ש65 ואל עפר תשוב66, הרי בזמננו הכוונה בזה היא לעבודת הביטול כעפר, כמו שאומרים בתפילת כל יום ונפשי כעפר לכל תהי׳, היינו שבעבודת כל יום צ״ל ענין הביטול כעפר (וכמארז״ל67 שוב יום אחד לפני מיתתך כו׳ ושוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, שע״י עבודת הביטול, ישנו ענין זה בעבודה הרוחניות בכל יום כנשמה בגוף, שמאן דנפל מדרגי׳ איקרי מית68), וע״י ביטול זה שהוא כעפר, ביטול בתכלית, נפעל עילוי זה דבירור התחתון ביותר והעלי׳ הבאה עי״ז (בדוגמא לעליית ר׳ יוחנן בן זכאי קודם מיתתו שנעשה ע״י בכייתו כנ״ל), גם כאשר האדם הוא נשמה בגוף. ובביטול זה גופא צ״ל עליות תמידיות (כנשמה בגוף), שהרי עולים והולכים תמיד באופן דילכו מחיל אל חיל69, ובין כל דרגא ודרגא צ״ל ענין הביטול, ע״ד הביטול ע״י נהר דינור בין עלי׳ מעולם לעולם70.
ויש לקשר זה גם עם פרשת השבוע, פ׳ משפטים, ע״פ המבואר בזהר ריש פרשתנו, ואלה המשפטים כו׳ אלין אינון סדורין דגלגולא כו׳ דנשמתין כו׳, וכמבואר שם סדר ירידת הנשמה ועלייתה למעלה וכו׳. דגם בזה נקודת הענין היא שע״י הירידה במקום הכי תחתון (עד להסתלקות הנשמה מהגוף) באה העלי׳71. וכמו שהוא בכללות הענין דפ׳ משפטים דאמרו רז״ל72 ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, היינו שיש כאן חידוש ובירור, דגם משפטים אלו הבאים לאחרי סיני, ולכאורה יש הפסק ביניהם לסיני, דבסיני הי׳ חירות ממלאך המות73, ואח״כ בא מצב של העדר החירות וכו׳, ומשום זה יש קא סלקא דעתך שבהדינים שבפרשת משפטים (בנוגע לענינים בלתי רצויים, עד לנזקי נפש, מכה איש ומת74) לא ישנו העילוי (חירות) דסיני, הרי החידוש הוא שגם בהם פועלים שיהיו מסיני, ואדרבה, עי״ז נעשה עילוי והוספה ויתרון בהאור, ואלה מוסיף על הראשונים, ובאופן דואלה המשפטים אשר תשים לפניהם75, לפנימיותם76, עד להמשכה מפנימיות הכתר, בחי׳ עתיק77, שמשם נמשך חיים נצחיים78, שלמעלה מענין וגדר השינויים79, דלית שמאלא בהאי עתיקא וכולא ימין80.
וע״פ כל הנ״ל יש לבאר גם ב׳ הענינים הסותרים לכאורה שבמחצית השקל, שמצד אחד נותנים מחצית דוקא, ומצד שני צ״ל נתינה אחת, כי תוכן עבודה זו הוא להמשיך האחדות (דנפש האלקית כו׳) במקום הפירוד וההתחלקות (מחצית)81, בירור נפש הבהמית כו׳, ואדרבה, דוקא ע״י הירידה למקום הפירוד וההתחלקות מתגלה אמיתית ענין האחדות. ויש לומר שזהו גם מה שבנתינת מחצית השקל ישנם ב׳ ענינים82, דמצד אחד הרי זה ממון הציבור, שצריך למסור אותו לציבור יפה יפה83, ואעפ״כ נחשב חלקו של כאו״א כחלק פרטי שלו84 (כמו שאמר משה אל תפן אל מנחתם כי יש לאלו חלק בתמידי ציבור85), היינו שפועלים התאחדות גם במקום ההתחלקות.
ובזה יש לבאר (ע״ד הרמז) מ״ש הרמב״ם בהלכות תפילה86, שטעם תקנת תפילת שמונה עשרה הוא מפני העילגים, דעילג פירושו הוא (כמ״ש הרמב״ם עצמו לקמן87) מי שקורא לא׳ ע׳ ולע׳ א׳. ויש לומר הביאור בזה (למעליותא88) בעבודת האדם, דתפילות במקום קרבנות תקנום89, וכשם שקרבנות (בזמן המקדש) שהקריבו ממחצית השקל (כנ״ל) ביררו את נפש הבהמית והמשיכו אחדות במקום ההתחלקות, כן הוא ע״י תפילה (ובעיקר שמונה עשרה90) בזמן הזה91. וענין זה מתבטא גם בקריאת א׳92 וע׳ בתפילה93, דא׳ מורה על ענין האחדות94, וע׳ מורה95 על התחלקות (עד שע׳ מורה על ז׳ מדות (כלולות מעשר) דנפש הבהמית96). וכמו שמצינו ביעקב אבינו, שיעקב עצמו הי׳ אחד ושלם (עד שהיתה מטתו שלימה97), ואח״כ בעת הירידה למצרים יצאו ממנו שבעים נפש, עד שכדי להשלים מנין זה הוצרכו ליוכבד שנולדה בין החומות98. והיינו, שבשביל הירידה למצרים לברר את העולם, הי׳ צ״ל ביעקב ההתחלקות למספר ע׳, אבל יחד עם זה שלימות העבודה היא להמשיך האחדות (א׳) בהריבוי (ע׳99), עד שדוקא בהריבוי מתגלה אמיתית ענין האחדות100. וענין זה נמשך מיעקב אבינו לכל אחד מישראל, כדאיתא באגה״ק101 שהיתה נשמתו כלולה מנפש כל ישראל. וכמו שהוא בנוגע לאחדות ישראל עם קרובו, כמו״כ הוא גם בנוגע לאחדותו של הקב״ה, שעבודתם של ישראל היא להמשיך האחדות בריבוי, וכמ״ש הרמב״ם102 שכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם (ועד יתוש קטן בטבור הארץ103) לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, תכלית האחדות [ולהעיר, שגם תיבת אמיתת מתחלת באות א׳]. וזהו תוכן עבודת מחצית השקל, שע״י הירידה בבחי׳ התחלקות ממשיכים בהם בחי׳ האחדות ובתכלית השלימות.
והנה כאמור לעיל שהצד השוה בדרושי פ׳ שקלים מרבותינו נשיאינו שבכל דור הוא, שע״י הב׳ חצאין נעשים שקל אחד. ונוסף לזה, הרי מכיון שאין בית המדרש בלא חידוש104, בטח יש חידוש בדרושי הנשיא שבכל דור לגבי הדרושים שלפניו. [ובפרט שכן הוא בכללות עניני הנשיאים, שנוסף לזה שכל נשיא ונשיא הוא ממלא מקומו של הנשיא הקודם, הרי יש אצלו גם ענין של חידוש, דכן הוא בכל הנשיאים עד לנשיא דורנו כ״ק מו״ח אדמו״ר, דנוסף לזה שהי׳ בן יחיד וממלא מקום וכו׳, היו אצלו גם חידושים לגבי הדור שלפניו. ובפרט בדור זה האחרון שהוא הדור האחרון של הגלות שנעשה אח״כ הדור הראשון של הגאולה, הרי דור זה עצמו יש בו ב׳ הענינים, דמצד אחד הרי אכשור דרי בתמי׳105, ומכיון שזהו הדור האחרון של הגלות הרי ירידת הדורות היא למטה ביותר, ויחד עם זה הרי בדור זה תהי׳ הגאולה שזהו ענין חדש לגמרי, וכמ״ש106 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כידוע הפירוש בזה107, שהנפלאות דלעתיד לבוא יהיו נפלאות (בבחי׳ פלא) אפילו לגבי הגילוי דיציאת מצרים, דביציאת מצרים אמרו רז״ל108 אני ולא מלאך כו׳ אני ולא שרף כו׳ אני ולא השליח אני ה׳ אני הוא ולא אחר, ששולל כאן ד׳ מדריגות, גם עולם הד׳, עולם האצילות109, היינו שהי׳ גילוי העצמות, ומ״מ הגילוי דלעתיד לבוא הוא בבחי׳ נפלאות לגבי גילוי זה. וטעם הדבר מובן ע״פ הידוע (ומבואר לעיל) שכל ירידה היא לצורך עלי׳, ולפי ערך גודל הירידה כך היא העלי׳ הבאה על ידה110, ולכן הי׳ ביציאת מצרים גילוי עצום זה, משום שבא לאחרי ירידה לערות הארץ111 וקרב הארץ112 וכו׳, אמנם הירידה בגלות האחרון היא למטה יותר113, ולכן העלי׳ מירידה זו היא נעלית יותר114. ומזה גם מובן בנוגע לנשיא הדור, שממנו נמשך החיות והכח כו׳ לכל אנשי הדור115 לעבוד עבודתם, שהנשיא של דור זה (האחרון בגלות והראשון של הגאולה) יש אצלו ענין החידוש והנפלאות באופן מיוחד לגבי הנשיאים בכל הדורות שלפני זה]. וכמו שהוא בכל עניני התורה, שכל הענינים נמסרו למשה מסיני, ויחד עם זה הרי צ״ל בהם ענין של חידוש116, בכל יום יהיו בעיניך חדשים117 (ולא רק כחדשים118), ועד להחיוב דלאפשא לה119, וכלשון רז״ל120 כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה מסיני, לחדש דייקא (ובפרט שבמ״א121 הגירסא היא לומר וכיו״ב, ויש לומר ששתי הגירסאות אמיתיות הנה, כי תחילה צ״ל ״לומר״, ואח״כ עולים מן הקל אל הכבד ״לחדש״ בתורה). וזהו הטעם מה שבכל אחד ממאמרים אלו מתחילים בענינים המשותפים שבדרושי מחצית השקל, ורק אח״כ מבואר החידוש של נשיא זה, מכיון שהסדר הוא מן הקל אל הכבד.
ויהי רצון שע״י העבודה בכל ענינים אלו דמחצית השקל, נזכה לתשא122 את ראש בני ישראל ע״י משה123, נשיא דורנו, אתפשטותא דמשה שבדור זה124, וגואל ראשון הוא גואל אחרון125, שעל ידו יהי׳ נשיאת ראש (ועאכו״כ חלקים שלמטה מהראש) של כל בני ישראל בלי יוצא מן הכלל (ולא ח״ו באופן דאל תפן אל מנחתם, כי משה אוהב ישראל הוא126), בגאולה האמיתית והשלימה, ויקויים היעוד127 הקיצו ורננו שוכני עפר בתחיית המתים. וכל זה נעשה תיכף ומיד ממש, כי כבר העיד נשיא דורנו128 שכבר נגמרו כל הענינים וצריכים רק לצחצח את הכפתורים האחרונים (צופּוצן די לעצטע קנעפּלעך), ובזה גופא, כבר צחצחו כפתור האחרון (מ׳האָט שוין צוגעפּוצט דעם לעצטן קנעפּל)129, ונוסף על זה היו גם ריבוי התפילות ובקשות וצעקות עד מתי, כמו שאומרים בתפילת העמידה בכל יום (גם בשבת ויו״ט) ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים (ובכל יום חול אומרים גם את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, לישועתך קוינו כל היום), ואומרים זה בתפילת העמידה כשעומדים כעבדא קמי מרי׳130, בביטול בתכלית כעבד לפני המלך131, ועבד מלך מלך132, ושם גופא, בשלוש ברכות אחרונות של הודאה133, ובמילא בודאי יקויים כן בפועל, שותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, בבית המקדש השלישי, וממנה אורה יוצאת לכל העולם כולו134, ויקויים היעוד וגר זאב עם כבש, במהרה בימינו ממש, ולא עיכבן אפילו כהרף עין135.
__________
1) תשא ל, יג.
2) תשא פו, ג-ד. (הוספות) קיא, א ואילך.
3) בפרטיות – ראה אגה״ק מכ״ק אדמו״ר מהוריי״צ מח׳ אלול תרצ״ט (נדפסה בהוספות לתו״א יט (קמג), א. הוספות ללקו״ת ג, ב. אגרות-קודש שלו ח״ד ס״ע תקס ואילך).
4) ראה אגה״ק מאדמו״ר הצ״צ מג׳ שבט תקצ״ז (נדפסה בתו״א שם יח (קמב), ב. אגרות-קודש שלו ח״א (קה״ת, תש״מ. תשמ״ז) ע׳ שלד).
5) ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) תשא נב, ד ואילך. תו״ח תשא תקסו, ב ואילך.
6) זבחים פח, א.
7) תו״א ויחי מו, ד ואילך. תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
8) נוסח תפלת מוסף.
9) בכורות מט, ב (במשנה) ובפרש״י. וראה רמב״ם הל׳ שקלים פ״א ה״ה-ו.
10) ריש הל׳ שקלים. וראה צפע״נ השלמה ג, א. צפע״נ לרמב״ם שם. לקו״ש חט״ז ע׳ 384. וראה יל״ש תרומה סוף רמז שסג.
11) ראה תו״א תשא (הוספות) קיב, סע״ג.
12) ראה תקו״ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ, ב). ז״ח יתרו לד, סע״ג (צויין באוה״ת ענינים ע׳ קי). וראה ד״ה ויולך תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ קסה). תשכ״ו (סה״מ שמות ח״ב ע׳ טז ואילך). המשך באתי לגני ה׳שי״ת רפי״ב (סה״מ תש״י ע׳ 136). בהנסמן בספר הערכים – חב״ד (כרך ד – השלמה לכרך ג) ערך אוא״ס (ד) ס״ז סק״ו (ע׳ תכ). שם ס״ח (ע׳ תכא ואילך). וש״נ.
13) ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקכח.
14) ראה אוה״ת שם ע׳ א׳תתמז ואילך. ע׳ א׳תתקי ואילך.
15) או״ת מה, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלד). הובא ונת׳ באוה״ת שם ע׳ א׳תתמח. בהעלותך ע׳ שסט-ע. לתהלים (יהל אור) ס״ע שנז ואילך. ובארוכה – המשך תער״ב ח״ב פרק שפד (ע׳ תשצ) ואילך. פרק תה (ע׳ תתלב) ואילך.
16) בהעלותך י, ב.
17) ראה מקומות שבהערה 14. תו״א ס״פ תשא (פו, ד). אוה״ת תשא ע׳ א׳תתנ. שם ע׳ א׳תתנב. ועוד.
18) אוה״ת שם ע׳ א׳תתצב. ד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קלג ואילך). וראה גם אוה״ת שם ע׳ א׳תתקז. שם ע׳ א׳תתקיז. ע׳ א׳תתקלא.
19) אוה״ת שם ע׳ א׳תתצב. סה״מ תרנ״ח שם. וראה תו״א הוספות ס״פ תשא. סהמ״צ להצ״צ מצות מחצית השקל (סו, סע״ב). ועוד.
20) תו״א שם. ועם הגהות – אוה״ת שם ע׳ א׳תתצט ואילך.
21) סנהדרין לט, א ובפרש״י.
22) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
23) סידור (עם דא״ח) עא, ד. המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קפז. ועוד. וראה לקו״ת שה״ש כג, א. אוה״ת שבת שובה ע׳ א׳תקכו. סה״מ תש״ח ע׳ 195.
24) ישעי׳ יא, א.
25) ראה סד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קלג-ד). סד״ה כי תשא תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ ר-רא). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ ער-רעא).
26) ראה לקו״ת ויקרא (הוספות) נ, סע״ד. אוה״ת פינחס ע׳ א׳נא. ד״ה אשרנו תרפ״ח (סה״מ תרפ״ח ע׳ קיג ואילך). תרצ״ו (סה״מ תרצ״ו ע׳ 50 ואילך). ד״ה אך בגורל תשל״ב (סה״מ במדבר ח״ב ס״ע רצ-רצא). וש״נ.
27) ברכות כח, ב.
28) סוכה כח, א.
29) ר״ה לא, סע״ב. סנהדרין מא, א.
30) פ״ה ה״א.
31) ״היום יום״ ג תמוז. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ס״ע תקנא. וראה גם לקו״ד ח״ד תשכ, סע״א.
32) ראה גם סה״מ תרפ״ד ע׳ רמ.
33) מגילה כט, ב. ירושלמי שקלים פ״א ה״א. פרש״י תשא ל, טו. טז.
34) שקלים פ״ד מ״א. רמב״ם הל׳ שקלים רפ״ד.
35) ירושלמי שקלים פ״ב סה״ג. תנחומא תשא י-יא.
36) ראה תשא לב, לד ובפרש״י, מסנהדרין קב, א.
37) ראה זהר שבהערה 41.
38) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
39) שמו״ר פמ״ו, א.
40) נדרים כב, ב.
41) שבת קמו, א. זהר ח״א נב, ב. קכו, ב. ח״ב קצג, סע״ב.
42) זהר שם. וראה תניא ספל״ו.
43) תשא ל, יא.
44) תניא פי״ט.
45) אדר״נ ספל״ד.
46) ואתחנן ד, ד.
47) ברכות סא, ב.
48) תו״א יתרו עג, ריש ע״ב. לקו״ת צו טו, ג. שבת שובה סה, סע״ד. סהמ״צ להצ״צ יד, ב. ועוד. וראה אוה״ת חוקת ע׳ תתט. (כרך ה) ע׳ א׳תרלז. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ס״ע עו-ז ובהערה 23 שם. וש״נ.
49) שער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע׳ שט). וראה בהמצויין באגרות-קודש שם.
50) סכ״ו.
51) זח״ג קכד, ב.
52) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תפה ואילך. לקו״ש ח״ב ס״ע 621. ח״י ע׳ 3. סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 695 ואילך.
53) תו״כ, פרש״י ורמב״ן אחרי יח, ג.
54) רא״ם שם.
55) בא י, כה.
56) ר״פ בשלח (יג, יז).
57) כי אף שנאמר בשירת הים ״נמוגו כל יושבי כנען״ (בשלח טו, טו), הרי כיבוש כנען בפועל הי׳ לאח״ז.
58) זח״ג רכא, א. וראה גם עירובין נד, א. שמו״ר פל״ב, א.
59) שערי תשובה לאדהאמ״צ ח״ב חינוך בתחלתו. אוה״ת ואתחנן ע׳ סה. שם ע׳ צג. וש״נ.
60) סה״מ עת״ר ע׳ ק. תרע״ח ע׳ כח. תש״א ע׳ 47 ואילך.
61) שער היחוד פ״ד ואילך.
62) ב״ר פמ״ד, א.
63) סוף הל׳ תמורה.
64) שיחת ש״פ בא שנה זו (סה״ש תשמ״ח ח״א ס״ע 227-8). וש״נ.
65) בראשית ג, יט.
66) שבת קנב, ב.
67) אבות פ״ב מ״י. שבת קנג, א.
68) כ״ה בלקו״ת חוקת נו, סע״ד ואילך. ובכ״מ. וראה זח״ג קלה, ב. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ס״ע ד.
69) תהלים פד, ח. וראה ברכות בסופה. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ה.
70) ראה זח״א רא, א. תו״א מקץ לב, ד. לקו״ת שמע״צ פד, ד. ועוד.
71) ראה בפרטיות יותר בשיחה שלאחרי המאמר (סה״ש תשמ״ח שם ע׳ 256 ואילך).
72) מכילתא ופרש״י ריש פרשתנו (משפטים).
73) שמו״ר פמ״א, ז.
74) פרשתנו כא, יב.
75) ריש פרשתנו (שם, א).
76) תו״א פרשתנו עה, ג. תו״ח פרשתנו תט, רע״א. ועוד.
77) ראה תו״א שם. אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳עה. שם ס״ע א׳קכ ואילך.
78) כידוע שטל שעתיד הקב״ה להחיות בו המתים (שבת פח, ב) הוא טלא דנטיף מעתיקא קדישא (זח״ג קכח, ב. וראה מקומות שבהערה 60).
79) ראה המשך באתי לגני ה׳שי״ת פח״י (סה״מ תש״י ע׳ 153). נתבאר בארוכה בד״ה באתי לגני תשכ״ח פ״ד (סה״מ מלוקט ח״ב ע׳ רמב) ואילך. ד״ה הנ״ל דש״פ בשלח שנה זו פ״ו (סה״מ שם ע׳ רנז) ואילך.
80) זח״ג קכט, א (באד״ר).
81) ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקיד.
82) ראה גם הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א (ד״ה דמציאותו) בד״ה כי חלק הוי׳ עמו תרצ״ד פ״י (סה״מ תשי״א ע׳ 31). לקו״ש חי״ח ע׳ 114. חכ״ד ע׳ 139. ועוד.
83) ר״ה ז, ריש ע״ב. וש״נ.
84) ראה לקו״ש ח״ב ע׳ 653. וש״נ.
85) קרח טז, טז ובפרש״י, מבמדב״ר פי״ח, ג.
86) פ״א ה״ד – משיעורי הרמב״ם דחודש זה (חודש שבט), ט״ז שבט.
87) הל׳ תפלה פ״ח הי״ב.
88) להעיר מברכות לב, א. מגילה כד, ב. וראה תורת לוי״צ ע׳ רנא. ולהעיר גם משל״ה לה, סע״א ואילך. הובא באוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳קז.
89) ״כמבואר בגמ׳ רפ״ד דברכות דכ״ו ע״ב, ריב״ל אמר תפלות כנגד תמידים תקנום, וכ״פ הרמב״ם פ״א מה׳ תפלה דין ה׳, וע״ש בכ״מ״ (הגהת הצ״צ לתו״א שבהערה 91 – אוה״ת שם ע׳ א׳תתפג).
90) ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתפו.
91) תו״א תשא (הוספות) קיא, ג. וראה אוה״ת שם ע׳ א׳תתפה.
92) להעיר מאוה״ת שם ע׳ א׳תתקיב. ועוד. וראה ספר הערכים – חב״ד מערכת אותיות אות א׳ סו״ס יז (ע׳ רכה ואילך). וש״נ.
93) בהבא לקמן – ראה הביאור בזה ש(בתפלת ק״ש) ״ועד״ הוא ״אחד״ בחילופי אתוון (זח״ב קלד, א. ובמק״מ שם) – ראה בארוכה אמרי בינה שער הק״ש פ״ע ואילך. תשובות וביאורים סי״ג (אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ קטז ואילך). וש״נ. ולהעיר ש״שמע״ (שקאי על שלימות האחדות, ״שמע…אחד״) הוא אותיות ״שם ע״, ועי״ן רבתי.
94) ראה סמ״ק – הובא בב״י או״ח סס״א (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ודאדה״ז) או״ח שם ס״ו. וראה לקו״ת תזריע כג, ג. סהמ״צ להצ״צ שרש מצות התפלה פי״ח (קכד, א-ב). ובארוכה – ספר הערכים שם ס״א (ע׳ ע ואילך). וש״נ. וראה ברכות יג, ב.
95) ראה בארוכה ספר הערכים שם אות ע׳ (ע׳ רנט ואילך). וש״נ.
96) לקו״ת בחוקותי מז, ריש ע״ד. אוה״ת בחוקותי (כרך ב) ע׳ תרלז. האזינו ע׳ א׳תרס. ד״ה אם בחוקותי תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ צז). תר״ל (סה״מ תר״ל ס״ע קמב-ג). ד״ה משה קבל תש״ב פ״ד (סה״מ תש״ב ע׳ 113).
97) ויק״ר פל״ו, ה. פרש״י ויחי מז, לא. וראה פסחים נו, א. תו״כ בחוקותי כו, מב. ספרי ואתחנן ו, ד. האזינו לב, ט. ברכה לג, ב.
98) ב״ב קכג, ב. ב״ר פצ״ד, ט. פרש״י ויגש מו, טו. כו. במדבר ג, טו. פינחס כו, נט.
99) ראה של״ה קסד, ב.
100) ראה תו״ח נח ד״ה ויהי כל הארץ פכ״ז (ע, ב) ואילך. סהמ״צ להצ״צ מט, א (במהדו״ת). ד״ה מי מדד תרס״ב (סה״מ תרס״ב ע׳ שכו ואילך). לקו״ש חי״ט ע׳ 136. ועוד.
101) ס״ז.
102) בריש ספרו יד החזקה – ריש הל׳ יסודי התורה.
103) שם פ״ב ה״ט.
104) חגיגה ג, א.
105) יבמות לט, ב. חולין צג, ב.
106) מיכה ז, טו.
107) ראה אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תפו). וש״נ. סה״מ תש״ח ע׳ 159. ובכ״מ.
108) הגש״פ פיסקא ״ויוציאנו״.
109) לקו״ת צו יב, ג.
110) אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ א׳צו. ד״ה נחמו עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ ריט. רכו). וש״נ לד״ה לסוסתי בלקו״ת (שה״ש יא, ג) ותקס״ד (מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ כה ואילך).
111) מקץ מב, ט. שם, יב. וראה קה״ר פ״א, ד בסופו.
112) וארא ח, יח.
113) ראה יומא ט, ב. מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תנב ואילך. ד״ה אין הקב״ה בא בטרוניא תרמ״ח (סה״מ תרמ״ח ע׳ קפז ואילך). תרפ״ה (סה״מ תרפ״ה ע׳ רנח ואילך). סה״מ תרפ״ד ע׳ רצב (תש״ט ע׳ 119) ואילך. ד״ה הנ״ל בסה״מ אידיש בתחלתו. ועוד.
114) מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ תצה ואילך.
115) ראה תניא פ״ב. ועוד.
116) וענין החידוש (שבתורה) נמשך מתורה בכל עניני עבודה, גם בעבודת התפלה (שהיא עיקר ענין העבודה). היינו, דאף שמהחילוקים בין תורה ותפלה הוא, שבתורה צ״ל חידוש, משא״כ בתפלה נוסח התפלה הוא בשוה בכל יום ובכל ישראל (ראה רמב״ם הל׳ תפלה פ״א) – מ״מ, עיקר התפלה היא עבודה שבלב (תענית ב, א), ובזה צ״ל חידוש בכל תפלה.
117) פרש״י יתרו יט, א. עקב יא, יג. תבוא כו, טז.
118) ספרי ופרש״י ואתחנן ו, ו. – וי״ל שגם לאחרי העבודה ד״חדשים״ ישנו הענין ד״כחדשים״ (בכ״ף הדמיון) – למעליותא, למעלה מ״חדשים״: לאחרי שמגיע ל״חדשים״ ממש צ״ל חידוש נעלה יותר, שלגבי חידוש זה הרי החידוש שלפנ״ז הוא רק ״כחדשים״ (בכ״ף הדמיון). ע״ד הפירוש ב״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״, שהנפלאות דלע״ל הם רק ״כימי צאתך מארמ״צ״ – למעלה מהנפלאות במצרים (כנ״ל בפנים).
119) זח״א יב, ב. וראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב ה״ב. אגה״ק סכ״ו (קמה, א).
120) ראה מגילה יט, ב. וכן הובא הלשון (כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש) ברוב דרושי חסידות ובכ״מ, ומהם: שו״ת רד״ך בית ה׳ חדר ג׳. תורת העולה ח״ג פנ״ה. הקדמת ש״ך עה״ת (ג, ג). שער מאמרי רז״ל להאריז״ל למד״ר פ׳ חוקת. שער הגלגולים הקדמה יז. או״ת להה״מ ר״פ תולדות (יא, ג). תניא קו״א ד״ה ולהבין פרטי ההלכות. ועוד.
121) ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. שמו״ר פמ״ז, א. ויק״ר פכ״ב, א. קה״ר פ״א, ט (ב). פ״ה, ח (ב). ועוד. וי״ל גם (ע״ד הנ״ל הערה 118) בזה, שלאחרי שמגיע לבחי׳ ״לחדש״, צ״ל חידוש נעלה יותר, שלגבי חידוש הזה הרי החידוש שלפנ״ז הוא בבחי׳ ״לומר״.
122) ר״פ תשא (ל, יב).
123) ראה תו״א תשא (הוספות) קיא, ג. ועוד.
124) ראה זח״ג רעג, א. תקו״ז תס״ט (קיב, רע״א. קיד, רע״א). וראה ב״ר פנ״ו, ז.
125) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שעה״פ להאריז״ל פ׳ ויחי. תו״א פרשתנו עה, ב. לקו״ש חי״א ע׳ 8 ואילך. ועוד.
126) מנחות סה, א.
127) ישעי׳ כו, יט.
128) שיחת שמח״ת תרפ״ט.
129) ראה גם שיחת יום ב׳ דר״ה שנה זו (דברי משיח תשמ״ח ח״א ע׳ 16). וש״נ. ובכ״מ.
130) שבת י, א. זח״ג רכג, א. וראה שו״ע או״ח סצ״ה ס״ג.
131) ראה תו״א תשא (הוספות) קיא, ד.
132) תנחומא צו יג (הובא בפרש״י בהעלותך יב, ח). ספרי ופרש״י דברים א, ז. פרש״י לך לך טו, יח. ב״ר פט״ז, ג.
133) רמב״ם הל׳ תפלה פ״א ה״ד.
134) ירושלמי ברכות פ״ד ה״ה. וראה פרש״י (כת״י) מנחות פו, ב.
135) מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קפג ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ פח ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ב ע׳ 351 ואילך.
מאמר זה נאמר בש״ק הראשון אחרי הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חי׳ מושקא נ״ע זי״ע, ויש לציין שמדובר בו רבות אודות הסתלקות הנשמה מהגוף, תחיית המתים וחיים נצחיים דלע״ל.
בהנחה כפי שנדפסה בשעתה נדפסו (מסיבה בלתי ידועה) כו״כ הערות בעלות תוכן (נוסף למראי-מקומות), כרגיל במאמר מוגה, ובהוצאה זו נשארו הערות אלו כמו שהן.